נינטנדו אוהבת להוכיח מדי פעם שהיא לא רק יודעת לייצר את מכונות המשחקים הכי מסקרנות בשוק, אלא גם את המשחקים הכיפיים ביותר עבור אותן המכונות. נינטנדו סוויץ' לא היה זוכה לפופולריות חסרת התקדים שלו בלי זיכיונות כמו מריו, זלדה ואנימל קרוסינג.
כאשר הכריזה החברה על Paper Mario: The Origami King, היו שתהו (כן, אני מדבר על עצמי) אם רצף ההצלחות של נינטנדו הולך להישבר. קודם כל, הוא הוכרז רק חודשיים לפני שיצא, בלי קמפיין שיווקי ארוך ובלי יותר מדי תשומת לב מצד נינטנדו. שנית, סדרת Paper Mario, המתרחשת בעולם שבו הכל עשוי מנייר, לא בדיוק זכתה להצלחה בעשור האחרון. שני המשחקים האחרונים בסדרה התקבלו בצורה פושרת למדי.
טעיתי. Paper Mario: The Origami King הוא משחק נהדר, קסום, כיפי ושאר תארים שאפשר לייחס לרוב משחקי נינטנדו. הוא גם ככל הנראה המשחק המצחיק ביותר ששיחקתי בו בשנה-שנתיים האחרונות, בזכות מספר עצום של בדיחות קצרות שהמשחק פולט בקצב של אחת לדקה בערך. אלה בדיחות מהסוג שקשה מאוד לכתוב - הן יצחיקו ילדים, אבל את המבוגרים כנראה יצחיקו יותר. כל זה, כמובן, לא בדיוק רלוונטי לילדים שאינם דוברי אנגלית. אבל אלה יוכלו ליהנות מההומור הוויזואלי, שגם הוא חלק בלתי נפרד מהמשחק.
The Origami King מתרחש, כאמור, בתת-יקום של מריו שבו הכל, אבל הכל, עשוי מנייר. מריו? נייר. האדמה שעליה הוא דורך? נייר. המים? גם הם מנייר. זה חמוד להפליא, וכך גם הרעיון מאחורי הנבל של המשחק הזה, מלך האוריגמי. הוא בא ומקפל דברים! וכשהם מקופלים, הצורה שבה קופלו משתלטת עליהם. אם אחד התושבים של הממלכה קופל לחרק, הוא ינסה לטפס על קיר. חרגול? יקפץ לו ברחבי השלב. כך, עד שמריו ימצא אותם, ויישר אותם בעזרת הפטיש שלו.
מזל שיש קונפטי
חלק משמעותי מהמשחק הוא טיול ברחבי עולם פתוח צבעוני - עם מגוון רחב של אזורים - וניסיון לדפוק עם פטיש בכל פרח, חרק או משהו מוזר אחר שאתם רואים, על מנת להציל את יושבי הממלכה. ברחבי השלבים תמצאו גם חורים שחורים, שבהם הנייר נקרע, ותצטרכו להתיז עליהם קונפטי עד אשר הפצע יתאחה ויתגמל אתכם בכמה מטבעות.
שני המנגנונים האלה, בפני עצמם, כבר מספקים דיה. יחד עם פאזלים סביבתיים ומשימות לא מסובכות במיוחד, הם מייצרים לולאת משחק מצויינת. חוקרים אזור, מוצאים את כל הדמויות המקופלות, מיישרים אותן עם מכת פטיש, מאחים את העולם וממשיכים הלאה. עבור כל דמות שתמצאו, תקבלו שורת טקסט מצחיקה, עם הרבה יותר מודעות עצמית מכל משחק נינטנדו אחר.
אבל ב-Origami King יש גם קרבות, ובניגוד למשחקי מריו אחרים, אלה אינם אתגרי זריזות או תזמון אלא פאזלים. קצת קשה להסביר את מערכת הקרב, אז סליחה מראש. דמיינו לוח חצים עגול: בתוכו חלוקה של קווים ישרים שחוצים אותו, ומספר עיגולים בהיקף הולך וקטן. כך גם נראה לוח הקרבות כאן, כשמריו נמצא באמצעו.
בכל פעם, נשלחים מספר אויבים, המגיעים בכפולות של ארבע, להכות בגיבורנו. אך לפני שיעשו זאת, יש לו כמה עשרות שניות ומספר קבוע של מהלכים לסדר אותם. הוא יכול להזיז את הטבעות שעליהן הם עומדים, או את החלקים שחוצים את העיגול. אם יצליח לסדר אותם בריבוע או בטור, הנזק של המכה שינחית עליהם יהיה חזק ב-50 אחוזים מאשר אם ייכשל.
לרוב, זה ההבדל שבין להוציא את כולם מהקרב במהלך אחד בלי לספוג נזק, לבין קרב ארוך יותר. לאויבים שמסודרים בריבוע יש למריו פטיש, על אויבים שמולו בטור הוא פשוט קופץ. ויש גם פטישים ונעליים מיוחדים עם יותר נזק. זה נשמע מסובך, אבל המשחק באמת לוקח את הזמן שלו עם ההסברים. למעשה, הוא מסביר כל דבר קצת יותר מדי, ואי אפשר לדלג על ההסברים האלה.
גם המוזיקה מצוינת
חשוב לומר שאין כאן רמת קושי אחידה, וגם לא התקדמות הגיונית כלשי בקושי. לאורך רוב המשחק, תיתקלו בפאזלים קלים ממש, לצד כאלה שבהם הזמן שניתן לכם פשוט לא מספיק. תוכלו תמיד לקנות עוד כמה שניות באמצעות המטבעות שיש לכם, או לבקש עזרה ממעריצים - ברור שלמריו יש מעריצים - אבל זה לא בדיוק תחליף הגיוני לעקומת קושי טובה.
המקום האחד שבו מערכת הקרבות הזו היא הצלחה בלתי מסוייגת, הוא הבוסים. יש די הרבה מהם, וכשאתם נלחמים באחד, זירת הקרב אולי נראית דומה אבל החוקים משתנים. אני לא רוצה להרוס את ההפתעה, אבל באמת שמדובר בהברקה.
הוסיפו לזה מוזיקה כיפית ממש, גרפיקה מצויינת ואורך די מרשים - זה משחק של 25 שעות בערך - ותבינו למה מדובר באחד המשחקים הטובים ביותר של השנה עד כה מבחינתי. הוא גם מושלם לסוויץ', כי אפשר לשחק בו במנות קצרות וליהנות, או לבלות מולו שעות על מסך גדול.
זמין לסוויץ'. מחיר: 239 שקלים
