ראגנרוק הגיע: אני באמת מתחיל להרגיש כמו תקליט שבור, אבל גם ל-God of War Ragnarök מאוד, מאוד חיכיתי השנה (שעוד לא נגמרה - תתכוננו לקבל את המשפט הזה שוב בהמשך החודש עם Evil West). משחק ההמשך המצופה לסדרת God of War המחודשת הצליח לעורר בקרב המעריצים לא מעט ציפייה, ועכשיו, אחרי שבועיים שלמים בהם אני מבלה בתשע הממלכות ולצד קרייטוס ובנו אטריאוס, נותר לי להגיד בעיקר דבר אחד: God of War Ragnarök הוא המשך ישיר של קודמו, לטוב, וגם לרע.
עוד קצת גיימינג:
ברוכים השבים לתשע הממלכות
ראגנרוק עוקב באופן ישיר אחרי אירועי המשחק הקודם (אירועים שניתן להיזכר בהם בקלות באמצעות סרטון תקציר הכלול בתפריט הראשי של המשחק, אבל אני כמובן אמליץ לכם לשחק במשחק הקודם בכל מקרה). מבחינת העלילה, שלוש שנים חלפו מאז מותו של באלדור, בנו של אודין ופרייה שנרצח על ידי קרייטוס. מותו של באלדור הביא לתחילתו של פימבולווינטר (Fimbulwinter), החורף הארוך והמבשר של ראגנרוק - הקרב הגדול ואחרית הימים של תשע הממלכות. עלילת המשחק עוקבת אחרי קרייטוס ואטריאוס במסעם לעצור את ראגנרוק, תוך שהם מחפשים בין היתר תשובות לגבי זהותו של אטריאוס - מי שהתגלה בסוף המשחק הקודם כלוקי, אל התחבולות הנורדי.
קו העלילה של ראגנרוק מעניין למדי, אך בכנות הוא תפס אותי הרבה פחות בהשוואה לעלילה המעניינת והמסתורית של המשחק הקודם בסדרה. זה כמובן לא אומר שהעלילה לא טובה - הדיאלוגים בין הדמויות השונות מעניינים כמעט תמיד הודות לכתיבה טובה ואפילו משעשעת לעיתים, וגם הפעם זכינו לקבל את העלילה מועברת אלינו בצילום וואן שוט רציף שלגמרי עושה את העבודה ומציב את המשחק הזה ברמה אחת מעל רבים - זהו אחד ממשחקי הסיפור הטובים ששיחקתי בשנים האחרונות ועל זה אין שום ספק.
(וידאו: בן שפייר, Gamey)
עוד דבר שמעולה כאן הוא ההתפתחות של הדמויות בשלוש השנים שעברו מאז אירועי המשחק הקודם: אטריאוס הפך לגבר מתבגר שרוצה לטרוף את העולם בעצמו ולחפש תשובות למי הוא ומהו הייעוד שלו, אך באותה העת עדיין לא מוכן באופן מלא לעולם שבחוץ. וקרייטוס? הוא עדיין ממשיך לנסות ולהיות האבא המגונן שיעשה הכל כדי לשמור עליו ועל המשפחה שלו בריאים ושלמים תוך שהוא מנסה לברוח כמה שיותר רחוק מהעבר עקוב הדם שלו.
מערכת היחסים בין קרייטוס לאטריאוס מעניינת, מרגשת ומיוחדת, וכל רגע של שניהם על המסך יחד הוא תענוג צרוף. גם דמויות המשנה של הסיפור עושות עבודה טובה, ורובן ככולן (למעט דמות אחת שממש לא הצלחתי לאהוב) מעניינות ודי עמוקות. אם תהיתם, בעיניי הכוכב של המשחק הזה בדיוק כמו במשחק הקודם הוא כמובן לא אחר מאשר Mimir.
העלילה של המשחק כמובן לא מושלמת, ובניגוד למשחק הקודם שבו לא היו לי יותר מדי תלונות על מהלך העלילה (למען האמת לא היו לי תלונות בכלל), הפעם כן מצאתי את עצמי עומד אל מול כמה דברים שבעיניי פחות עבדו. הראשון שבהם הוא האורך של הסיפור (שנמתח לאורך של בערך 20-25 שעות), שהרגיש פעמים רבות די מרוח ומסועף שלא לצורך. כמו כן, חלקי גיימפליי וסיפור רבים (שלא אכנס אליהם כמובן כדי למנוע ספוילרים) הרגישו מיותרים, זאת לצד חלקי סיפור אחרים שלגמרי היה נכון לכלול כאן אך בפועל זכו לביצוע רעוע ולא מספק. גם חלקי הסיפור המרגשים והטעונים ביותר (אלה שסביר שישאירו אתכם בפעירת פה למשך כמה שניות טובות) שיש למשחק הזה להציע נשענים בעיקר על אלמנט ההפתעה ועל מיתרי הרגש של השחקנים, ובעוד שלעיתים זה לגמרי עובד, לא חסרות הפעמים שבהם זה פשוט הרגיש כביצוע עצלני או צפוי מדי.
עדיין כיף לחסל מפלצות
לצד כל הסיפור שקיבלנו יש כמובן את המשחקיות עצמה, וכאן האמת שמצאתי את עצמי יותר מאוכזב מאשר מרוצה: God of War Ragnarök מרגיש זהה לחלוטין לקודמו בכל מה שקשור למשחקיות, הסתובבות בעולם ושליטה בדמויות השונות, ואפילו שבחלק מהדברים האלה המשחק ממש מצטיין, כמעט כל המינוסים שפגשנו במשחק הקודם בסדרה הגיעו גם לכאן.
דוגמה טובה לכך היא השליטה בקרייטוס, שנשארה מוגבלת בדיוק כמו במשחק הקודם (כן, קרייטוס עדיין לא יכול לקפוץ בחופשיות וכן, אני מאלה שזה מעצבן אותם מאוד), וזה קצת חבל כי באמת ציפיתי לקבל משהו קצת שונה וחופשי יותר מאשר מערכת מבוססת קומבואים ויכולות מיוחדות שממצה את עצמה די מהר. דוגמה טובה אחרת היא העובדה שהמשחק כולל לא מעט חלקי "Quick time events", אותם קטעי "פעולה" במהלך המשחק שיבקשו מאיתנו ללחוץ על כפתורים מסוימים בסדר מסוים על מנת לבצע פעולות שונות במהלך המשחק - שיטת משחק די מיושנת שבהחלט ממצה את עצמו מהר, בייחוד שרוב הפעמים מדובר בלחיצה בלתי פוסקת על כפתור אחד למשך כמה שניות.
מהצד השני יש גם כמה דברים ששופרו, בהם עצי היכולות של הנשקים והציוד של קרייטוס ואטריאוס שגדלו משמעותית וכעת מציעים שלל יכולות חדשות. אציין לטובה במיוחד את עץ היכולות של אטריאוס שכעת הופך אותו לרלוונטי הרבה יותר גם במהלך הקרב וגם מחוצה לו. באותה נשימה, לא כל היכולות באמת מעניינות או מספקות בזמן השימוש בהן - רובן המוחלט הן למעשה יכולות פסיביות שמשפיעות בעיקר על כמות הנזק או ה-Stun שתעשו לאויב או יכולות שמשדרגות מתקפות קיימות, ולא מתקפות חדשות של ממש.
אם נחבר את כל הפלוסים והמינוסים ביחד, קשה להתכחש לעובדה שכמכלול, מערכת הקרב והקרבות שהמשחק הזה יזרוק עליכם פשוט טובים, ולשמחתי הרבה סנטה מוניקה, מפתחת המשחק, פיצתה על אחת הבעיות הגדולות שפקדו את המשחק הקודם וסיפקה לנו כאן גיוון משמעותי בהרבה בסוגי האויבים השונים בהם ניתקל, זאת לצד לא מעט קרבות בוסים מאתגרים בהחלט בהם ניתקל גם במהלך משימות הסיפור וגם בזמן השלמת משימות צד. יחד עם זאת, היו כמה קרבות בוס שהרגישו לי קצת חזרתיים ופושרים בהשוואה לקרבות בוס של המשחק הקודם, חלקם היו קרבות מרכזיים בעלילת הסיפור, וזה קצת חבל.
עוד דבר שמאוד אהבתי הוא הגיוון גם במהלכי הסיום שנוכל לבצע על מנת להוריד אויב במהירות, שמשתנים בהתאם לנשק ולכיוון ממנו נגיע אל האויב - נחמד ומספק מאוד ויזואלית. לצד מערכת הקרב קיבלנו גם את מערכת הקראפטינג הפשוטה אך מספקת שנשארה זהה לחלוטין לזו של המשחק הקודם, שעדיין מציעה לנו את האפשרות לבנות שריונות חדשים וחלקי נשק שונים שישפיעו באופן ישיר על הנתונים של הדמות שלנו.
אם כבר ציינתי את משימות הצד, ראוי לשבח גם אותן: תשע הממלכות מלאות בתוכן צד שניתן להשלים, החל ממשימות שלא יביישו את משימות הסיפור הראשיות שיעניקו לכם הרחבה סיפורית על עולם המשחק ועד למשימות מעיקות כגון מציאה וחיסול כל העורבים הירוקים של אודין. בשני המקרים תזכו לאסוף לעצמכם שלל חפצים, שיריונות ונקודות ניסיון אותן תוכלו לבזבז על היכולות השונות של הדמות שלכם.
נקודה חשובה לציון היא שבניגוד למשחק הקודם, כאן באמת ניתן להסתובב בכל אחת מתשע הממלכות (במשחק של 2018 היינו יכולים לטייל רק בחמש מהן), מה שמגדיל באופן משמעותי את כמות תוכן הצד שהמשחק כולל, זאת לצד גיוון יחסית מרשים בסביבות השונות בהן נבקר. התוצאה היא שמצאתי את עצמי זולג להשלמת תוכן צד הרבה יותר פעמים מאשר במשחק הקודם, וזה לגמרי מבורך בעיניי.
עולם גדול, יפייפה, ומוגבל
אחד הפלוסים הגדולים ביותר שהיה למשחק הקודם בסדרה להציע זה את סביבות העולם המעניינות והעשירות בפרטים שהוא הציג לנו כמעט בכל רגע נתון. ראגנרוק ממשיך את המסורת הזו ביד רמה, וגם הפעם נקבל תשע ממלכות מדהימות ביופיין המהפנט, שהופכות את המשחק הזה בקלות לאחד המשחקים היפים ביותר ששיחקתי בחיי. כמות תמונות הנוף שצילמתי במשחק הזה לא נורמלית, וזה עוד לפני מצב הצילום הייעודי של המשחק שיהיה זמין לשימוש עם השקתו.
בנוסף לכך ראוי וחשוב לציין גם את האנימציות והאפקטים החזותיים של המשחק וכן את הביצועים שלו: במצב משחק "ביצועים" המשחק לא נופל מ-60 פריימים לשנייה לכל אורכו, וגם במהלך הקרבות הכי עמוסים שהמשחק הזה זרק עליי לא הרגשתי לרגע בירידת ביצועים - כל זה תוך כדי שראגנרוק ממשיך להציג לראווה נופים עוצרי נשימה, רמת פירוט גבוהה במיוחד ואנימציות נהדרות למתקפות והאויבים השונים. אציין שיש גם מספר מצבי "איכות" שאמורים לשפר אפילו יותר את גרפיקת המשחק על חשבון ביצועים (במצב זה המשחק ירוץ ב-30 עד 40 פריימים לשנייה בלבד), אבל בכנות לא הצלחתי להבחין בהבדל תהומי בזמן השימושים בהם, ועקב הירידה בפריימים שהם מצריכים תמיד העדפתי לשחק במצב ביצועים בכל מקרה.
עוד דבר שמאוד-מאוד אהבתי לראות במשחק זו את רמת ההשקעה והירידה לפרטים בכל שקשור להבעות הפנים של הדמויות: רגעי השמחה, הפחד והמשבר של כל הדמויות זכו לרמה חדשה של איכות וריאליזם הודות להבעות פנים מאוד משכנעות, וזו ללא ספק עוד נקודה חזקה מאוד לטובת החוויה שהיא ראגנרוק.
כמו כן המשחק לא כלל יותר מדי באגים בגרסת המשחק המוקדמת שהגיעה אליי (שאפילו זכתה לכמה עדכונים תוך כדי המשחק שלי), ולמעט כמה באגים ויזואליים - קעקועים של דמויות שנעלמו לפתע למשל, המשחק לא נפל מיופיו ומהביצועים שלו אפילו לרגע (טוב, הייתה פעם אחת בה הפלייסטיישן 5 שלי נכנס לפתע למצב שינה בזמן משחק, אבל בכנות אני לא בטוח אם הבעיה הייתה במשחק או בקונסולה שלי).
מנגד, גם המינוסים של עולם המשחק משנת 2018 עשו העתק הדבק היישר לראגנרוק: בחלק מאזורי המשחק ישנם קירות בלתי נראים שלא ניתן לעבור ונמצאים שם רק כדי לאפשר לנו לראות את הנוף המרוחק של הסביבה ולהגיד "וואו איזה יופי" - זה נחמד ומהפנט כמעט בכל פעם מחדש אני לגמרי מסכים, אבל בשלב מסוים מרגישים את הסגירה של עולם המשחק עליכם קצת יותר מדי, וכאן זה כבר מתחיל להעיק. כמו כן, הפאזלים השונים שיש למשחק להציע חביבים רוב הזמן, אך יש לא מעט מהם שמרגישים די חזרתיים ומעייפים (אפילו שבבסיסם הם מאוד פשוטים), זאת לצד כמות גדולה בהחלט של חלקים במפה של יהיו לנו נגישים עד שנשיג חפץ או יכולת מסוימת בהמשך הדרך שיאפשרו לנו לפתוח אותם - שיטה מיושנת ומעיקה לא פחות לגרום לנו לחזור לאותם אזורים פעם נוספת.
עוד דבר שמאוד מוגבל בראגנרוק קשור דווקא לעובדה שמדובר במשחק "חוצה דורות" - כזה שפותח על מנת לעבוד גם על הפלייסטיישן 4 וגם על הפלייסטיישן 5. התוצאה היא שבניגוד למשחקים שפותחו רק עבור הפלייסטיישן 5 (Ratchet & Clank: Rift Apart ו-Returnal למשל), ראנגרוק כולל כמות די גדולה של מסכי טעינה מלאכותיים - אותן פעמים בהן נתהלך בחוסר מעש על גבי Yggdrasil, "עץ העולם" במיתולוגיה הנורדית בזמן שנעבור בין ממלכות, או נזיז אבנים ונעבור בנקיקים זעירים במהלך ההסתובבות שלנו בעולם עצמו. בפועל, על הפלייסטיישן 5 מדובר במסכי טעינה שנמצאים שם רק כדי לגשר בינו לבין יכולות החישוב המיושנות של הפלייסטיישן 4.
מדובר בעיניי במינוס גדול מאוד שמשפיע באופן ישיר על חווית החקר וגילוי העולם - אחרי ראצ'ט וקלאנק שאפשר לנו לעבור בין ממדים בלחיצת כפתור ועם אפס מסכי טעינה קשה לחזור אחורה, ואני באמת חושב שמעבר בין ממלכות בלחיצת כפתור היה הופך את ראגנרוק לחוויה הרבה יותר טובה ומעודכנת לנוף המשחקים של סוני מהדור הנוכחי. גם השימוש ביכולות הטריגרים האדפטיביים ומנועי הרטט המתקדמים של בקר ה-DualSense לא באמת מרגשות, והשימוש בהם דל עד לא קיים, וחבל שכך - אני מבין את הרצון של סוני להגיע לכמה שיותר שחקנים עם המשחק (בכל זאת, מעל 100 מיליון שחקנים שעדיין מחזיקים בפלייסטיישן 4 זה לא נתון שצריך להתעלם ממנו), אבל כאן זה הרגיש שזה בא על חשבון פיצ'רים חיוניים שיכלו לשפר משמעותית את חווית המשחק, ועוד לא דיברתי על העובדה שגרסת הפלייסטיישן 5 של המשחק עולה יותר מזו של הפלייסטיישן 4 אפילו שמסכי הטעינה עדיין כלולים בה.
השורה התחתונה
God of War Ragnarök הוא חוויה שעושה את העבודה כמשחק המשך ראוי שעומד בקנה אחד עם קודמו בכל הקשור לסיפור מעניין, משחקיות טובה וחווית משחק מספקת. יחד עם זאת, לאו דווקא מדובר בהרפתקה שתעיף לכם את הסכך, ואלה שיגיעו אליה עם ציפיות גבוהות, עשויים להתאכזב. כך או כך, מדובר בממתק ראוי בהחלט למעריצי הסדרה, שישמחו בכל מצב לחזור לנעליו של אל המלחמה.
God of War Ragnarök מגיע לקונסולות הפלייסטיישן 4 ו-5 ב-9 בנובמבר. מחיר בהזמנה מוקדמת: 259 שקלים לגרסת פלייסטיישן 5, 219 שקלים לגרסת פלייסטיישן 4.
עותק לסקירה סופק על ידי ישפאר וסוני אירופה
