אני חייב להודות שמאז Sonic & Knuckles בסגה מגה דרייב, רמת העניין שלי בסדרת המשחקים שעליה גדלתי פחת בהדרגה. בשלב מסוים, מתישהו בין המעבר לתלת-ממד לעיצוב חדש שבו סוניק קיבל עיניים ירוקות והתחיל לדבר כמו גולש מתלהב, כבר בקושי הצלחתי לזהות את הדמות שליוותה אותי כמעט מתחילת ימי כגיימר. עם זאת, תמיד קיוויתי שיגיע היום שבו סוניק יחזור ובגדול.
עכשיו, אחרי ששיחקתי בסוניק פרונטירס, משחק העולם הפתוח ששואף להחזיר את סוניק לגדולתו, אני יכול להגיד שבעוד שזה ממש לא הקאמבק הגדול לו ייחלתי, יש פה צעד ראשון בכיוון הנכון.
(Sonic Frontiers | ביקורת וידאו)
עוד משחקים:
סוניק פרונטירס הוא משחק סטנדרטי להחריד לתקופתנו (בלי קשר לעובדה שהוא יצא יום לפני המשחק המצופה של השנה, God of War Ragnarök). רוב המשחק מתרחש במספר אזורים מאסיביים ושוממים שבהם נבצע אין ספור משימות חזרתיות, נסמן וי אחר וי על אתגרי ריצות וקפיצות או פאזלים בסיסיים ונאסוף כמויות של חפצים שונים ומבלבלים. היתרון הגדול והכמעט יחיד שפרונטירס מציע על כל משחק עולם פתוח אחר, הוא שאנחנו שולטים בדמות שנעה במהירות הקול, וזה שינוי מרענן בהחלט.
להבדיל מרוב משחקי העולם הפתוח הגדולים, פרונטירס לא עושה מאמץ להציג את העולם כמקום אמיתי עם יישובים או אנשים, אלא זורק אותנו היישר למגרשי משחק גדולים המפוצצים במסלולים מעופפים, מאיצי מהירות, מקפצות, משגרים וכמה אויבים פה ושם, כשהמטרה הראשית היא ליהנות מלרוץ ולקפוץ בלי לחשוב יותר מדי. השליטה בסוניק אכן מהנה, במיוחד בעולם גדול מספיק בשביל להכיל את המהירות האדירה שלו בלי לעוף בטעות מהמפה כל שנייה.
בפורמולה של משחקי העולם פתוח האין סופיים, שבה בדרך לסיום קווסט אחד נמצא את עצמנו מוסחים על ידי ארבעה קווסטים אחרים, כבר מאסתי מזמן. אבל כאן דווקא חוסר ההיגיון בעיצוב העולם, שבו פלטפורמות מרחפות בשמיים ללא סיבה וכל שני צעדים נעלה בטעות על משגר שיעיף אותנו לכיוון אחר במפה, מספק איזשהו שחרור לזרום על האתגרים שמולנו מבלי לדאוג יותר מדי שפיספסנו משהו חיוני מאחור.
כמות החפצים השונים שנצטרך לאסוף גורמת למשחק רבוי חפצים כמו דונקי קונג 64 למשל, להיראות מאופק בהשוואה. כאן נאסוף את הטבעות האיקוניות שמצילות אותנו ממוות מיידי, יצורי אבן חביבים, מפתחות, נקודות ניסיון, חפצי שדרוג לבריאות ולמהירות, מטבעות סגולים לפעילות הדיג במשחק שמכילה גם היא סט חפצים משלה, גלגלי שיניים מיוחדים, חלקיקי זכרון המשמשים לקדם את העלילה - וזהו רק קצה המזלג.
מעבר לריצה חסרת פוקוס ברחבי המפות, נלחם באויבים שיצוצו מהאדמה באקראיות, במיני בוסים מרשימים שיספקו קרב מהנה בפעם הראשונה, ויהפכו למטרד שנרצה להימנע ממנו כשנתקל בהם שוב ושוב בכל כמה דקות. כמו כן נצפה בסצנות קצרות עם דמויות שונות מעברו של סוניק שזקוקות לעזרתו ובסוף כל אזור נזכה להפוך לסופר סוניק ונצא לקרב מול בוסים ענקיים ומאתגרים, המזכירים את הבוסים שפגשנו במשחקים כמו Shadow of the Colossus.
החלק הכי טוב בסוניק פרונטירס, באופן לא מפתיע, הוא עולמות ה-"Cyber Space", שאליהם יגיע סוני כשיעבור דרך פורטלים עתיקים שישגרו אותנו למגוון מסכי רטרו מגניבים ומושקעים שיעוררו נוסטלגיה מיידית למשחקי העבר האהובים. שלבי הנוסטלגיה נראים טוב בהפרש משאר המשחק, מעוצבים בסגנון האופייני לסדרה (זאת בניגוד לריאליזם האפרורי בעולם הפתוח) ומציעים סט של משימות שסיומן מזכה אותנו במפתחות הנחוצים להשגת ה-"Chaos Emeralds", הדרושים להתקדמות בכל אזור - בשלבים המיוחדים האלה סוף סוף הרגשתי קצת מהקסם הישן של סגה וצוות סוניק.
מנגד, סוניק פרונטירס עושה כמעט כל טעות בספר משחקי העולם הפתוח: העולם שומם ואפרורי ללא קו עיצובי ייחודי, העלילה קטועה ולא מעניינת, ועיקר המשחקיות מסתכם בכמויות גדולות של משימות חזרתיות ואיסוף חפצים אין סופי. אך לצד החזרתיות המעיקה, מפתחי המשחק יצרו מגוון מפתיע של פעילויות שונות וחלקן מספקות את הגיימפליי הכי מוצלח של סוניק מאז שעבר לממד השלישי. עם זאת, מעבר להיותו סמל לעתיד ורוד עבור הקיפוד הכחול, ושיפור גדול על רוב אם לא כל משחקי סוניק התלת-ממדיים, הוא עדיין משחק די בינוני בסטנדרטים של היום.
רמת הליטוש הכללית נמוכה, ועדיף היה אם היו משאירים אותו עוד כמה חודשים בפיתוח אך למרות שיכלנו לזהות את הבעיות כבר מהטריילרים הראשונים, סגה התעקשה שהוא מוכן לצאת לשוק. מצלמת המשחק בעלת רצון משלה ומשפיעה לרעה על השליטה ברגעים מסויימים. הפסקול נע בין בינוני לבלתי נסבל אך הגרפיקה והביצועים הם הגורם המביך העיקרי - מאויבייקטים שצצים ונעלמים בפתאומיות ועל טקסטורות שנטענות באיחור, זאת לצד העיצוב הגנרי הכללי של העולם המשחק והאויבים שיש לו להציע. לא ברור לי למה סגה ויתרה על העיצובים הצבעוניים הקלאסיים של הסדרה, אבל אני מעדיף לחשוב שאלו חבלי הלידה של כיוון חדש ונועז בשביל סגה ושבמשחק הבא נקבל עולם מסוגנן ומעניין בהפרש.
השורה התחתונה
מעריצי סוניק שרופים יכולים לחגוג על ההזדמנות לבלות עוד זמן עם הקיפוד היקר לליבם. אך אלו מאיתנו שכבר לא מתרגשים מהמותג בפני עצמו ומחפשים משחקיות הדוקה ומלוטשת, לא ימצאו אותה פה. סוניק פרונטירס אכן רץ במהירות הקול לכיוון הנכון, אבל את הפער בינו לבין משחקים מודרנים ויריבו הוותיק מנינטנדו, סגה לא תוכל להשלים במהירות אלא בעבודה קשה ותיקון הבעיות הרבות, גם בעדכונים עתידיים וכנראה בעיקר בפיתוח משחק ההמשך. אנחנו נמשיך לחכות.
