ברגעיו הטובים ביותר, Ghostwire Tokyo הוא שילוב מסוגנן ויפהפה בין אווירה ואקשן בגרסה פוסט-אפוקליפטית של טוקיו שבה כל התושבים למעט הגיבור נעלמו והוחלפו בידי יצורים על-טבעיים. העולם הבערך-פתוח שבו אתם מנסים להבין מה קרה ואיך מחזירים את המצב לקדמותו יפהפה, מפורט מאוד, מוזר מאוד ומשלב בתוכו גם אלמנטים מהמיתולוגיה היפנית. יותר מכל דבר אחר, נהניתי לבלות בטוקיו הזו את 25 השעות שנדרשו כדי שאסיים את העלילה הראשית וכחצי ממשימות הצד של המשחק.
עוד כתבות שיעניינו אתכם:
הבעיה היא שרוב רגעיו של המשחק לא מתקרבים לאלה הטובים. קצב עלילתי מוזר, מערכות קרב חצי-אפויות ומגוון נמוך מאוד של תוכן הם רק חלק מהבעיות שהופכות את משחק הפעולה-מגוף-ראשון הזה לאחד המפוספסים ביותר של השנה עד כה.
על אקיטו, גיבור המשחק, עובר יום רע מאוד. בדרכו לבית החולים לבקר את אחותו, שנמצאת בקומה, הוא נקלע לתאונת דרכים, חצי-משתלטת עליו רוח רפאים וערפל פתאומי מחליף את כל תושבי טוקיו ב"מבקרים" מעולם הרוחות. לפחות כל זה קורה בתוך כמה שניות, אז הוא לא צריך לתהות לאורך הרבה זמן האם צרות באות בשלשות.
הרוח שמשתלטת על אקיטו שייכת לקיי קיי, איש מסתורי שידע מה עומד התרחש ולא הצליח למנוע את זה. ההשתלטות על אקיטו היא הניסיון שלו לתקן דברים, אבל אקיטו לא מוכן לוותר על הגוף שלו בקלות. למזלם של השניים, המשימות שלהם מתאחדות - האדם שאחראי על הערפל מעוניין להשתמש באחותו של אקיטו לטקס שפרטיו הם מצד אחד ספוילר ומצד שני לא מעניינים בכלל - כמו רוב העלילה הראשית של Ghostwire Tokyo. הנקודה היא שהשניים צריכים לשתף פעולה - אקיטו אחראי על המוטוריקה של הגוף, קיי קיי עושה עם האצבעות של אקיטו תנועות שגורמות לקסמים לצאת מהן.
בבסיסו, הרעיון של משחק ירי שמבוסס על קסמים שנעשים באמצעות מה שנראה קצת כמו סימני ידיים של כנופיות זה מאוד מגניב. וכך זה גם נראה בטריילרים. כשאתם יורים באויב מספיק וחושפים את הליבה שלו, תוכלו גם בלחיצה על כפתור לעשות עוד רצף תנועות שימשוך אותה החוצה מרחוק. זה גם נראה, ויזואלית, מגניב ממש - במיוחד כשאתם מושכים במקביל את ליבותיהם של כמה אויבים.
שלושה קסמים
הבעיה היא שלשחק בזה כיף הרבה פחות מאשר לראות את זה מהצד. מערכת הכיוון של המשחק לא טובה - היא ידנית, איטית מאוד, וגם כפתור הנעילה על אויב לא באמת ננעל אלא רק מקרב את הכוונת אליו. זה מרגיש כמו לנסות לרוץ בתוך מים - צמיגי, מגושם, מעייף. וקחו גם את המשיכה של הליבות - זו אנימציה ארוכה יחסית, של כמה שניות, שבמהלכה האויבים יכולים לפגוע בכם, אבל היא זמינה רק בסוף מד החיים של האויב. לרוב יהיה לכם קל הרבה יותר פשוט לירות בהם עוד פעם.
וזו גם הנקודה הראשונה בה צריך להדגיש את המחסור בתוכן של המשחק הזה. יש רק שלושה סוגי קסמים: ירוק שיורה כמו אקדח, כחול ששולח גל רוחבי של מים ואדום שיורה ירייה חזקה אחת. לכל אחד מהקסמים יש גם מצב משני שאפשר להטעין, אבל גם הם מגושמים ולא מספיק מעניינים. יש לכם גם קשת עם חיצים שיכולים לפגוע באויבים, ואפשרות לבעוט בהם ידנית - אבל הבעיטות איטיות ולא עושות מספיק נזק והקשת איטית מכדי להיות יעילה במצב עם יותר מאויב-שניים.
עץ השדרוגים של המשחק נרחב למדי, אבל מעט מאוד דברים בו באמת ישפרו את חווית המשחק שלכם. כן, לקראת הסוף תקבלו יותר תחמושת וחיים מאויבים שאתם מביסים, ותוכלו לרחף באוויר זמן רב יותר כדי לקפץ בין גגות טוקיו, אבל רוב הדברים האלה מרגישים מאוד מינוריים. זה גם מציק מאוד מבחינת הקצב, כי הארסנל שלכם פחות או יותר מלא אחרי 4-5 שעות משחק, והוא לא ישודרג יותר מדי לאחר מכן.
מה גם, שהדרך הפשוטה ביותר להתמודד עם אויבים ברוב המקרים היא התגנבות. כשאתם מאחורי אויב, תוכלו להוציא לו את הליבה בלחיצת כפתור. אבל דווקא במשחק הזה, שבו הקרבות נראים כל כך טוב, להימנע מהם זה מבאס.
אפשר היה להבליג על מערכת קרב לא מלהיבה אם העולם הפתוח של המשחק היה מעניין. וכאן צריך להפריד שני דברים: העולם עצמו, ומה שאתם עושים בו. המפתחת Tango הצליחה לייצר גרסה מרהיבה של שיבויה, האזור בטוקיו שבו מתרחש המשחק. יש כאן את אינסוף הפרסומות והשלטים, הסמטאות עם הברים והגינות הציבוריות החבויות. ציון נפרד לשבח צריך לתת לחנויות המכולת, שנראות ממש כמו הדבר האמיתי. אז אומנם במקום מוכרים אנושיים יש עכשיו חתולים שמעופפים באוויר, אבל גם הם ישמחו למכור לכם משהו!
רבע מיליון נשמות
כיף ממש להסתובב בטוקיו של Ghostwire במשך שעות. והמשחק מעודד אתכם לעשות את זה באמצעות מערכת איסוף מצבורי נשמות של אנשים שמרחפות להן באוויר ומחכות לכם. את הנשמות תוכלו להעביר דרך טלפונים ציבוריים החוצה מאזור האסון, שם אולי יזכו לחזור לגוף שלהן, ובתמורה תקבלו נקודות שדרוג. יש כרבע מיליון נשמות לאסוף, במצבורים של כמה מאות, אז כל מפת המשחק מלאה בהן.
רק שלאסוף אותן, או את שלל דברים נוספים שמתחבאים במפה ומחכים שתקחו אותם לחתול שיתגמל אתכם תמורתם, לא מאוד כיף. וזה נכון גם למשימות הצד, שלוקחות כמה רעיונות טובים יותר ופחות ופשוט משכפלות אותם פעם אחר פעם. ואיך זה שב-2022 עדיין יש משחקים חדשים עם משימות שבהן אתם אמורים לעקוב אחרי אנשים? לא החלטנו שזה מעולם לא היה כיף וצריך להיפסק?
בנוסף לבעיות המבניות עם מערכת הקרב והמשימות, יש למשחק הזה גם קצב מאוד מוזר. זה מתבטא, למשל, בכך שלפני נקודת האל-חזור של העלילה תלחמו רק בבוס אחד מבין הארבעה שאותם המשחק יציג לכם בתחילתו. והקרב הזה מעניין יותר מאלה האחרים, מה שגורם לי לחשוד שלמפתחים פשוט נגמר הזמן. זה גם יכול להסביר את גוש העלילה העצום שנופל עליכם בשעה האחרונה של המשחק, אחרי כעשר שעות עם מעט מאוד התקדמות או פיתוח דמויות.
אז האם Ghostwire Tokyo הוא משחק טוב? לא, הוא מצבור רעיונות טובים בעולם מהמם, אבל עם ביצוע בינוני. לא סבלתי כששיחקתי בו, אבל אני בספק אם אזכור ממנו משהו בעוד חודש-חודשיים, וקשה לי לומר שאני מחכה לראות האם יהיה לו המשך.
המשחק זמין לפלייסטיישן 5 ולמחשב. מחיר: 299 שקלים
