אין חברה שלא נפגעה מהקורונה, אבל יש חברות שמגיעות למשבר עם מערכת חיסונית של בן 80 ויש כאלה שידלגו מעליו בקלילות של קופץ במוט. הראשונים לקרוס היו מקומות הבילוי. אחר כך המסעדות, מכוני הכושר, סלוני היופי, המורים בבתי ספר, אנשי תעשיות התיירות, המנקים, עורכי הדין, רובנו.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
ואז יש את פייסבוק. בפייסבוק לא רק שלא פיטרו אפילו עובד אחד, הם גם החליטו לתת לכולם מענקים. “אנחנו יודעים שגם כשאנשים נמצאים ועובדים מהבית - הם צריכים לטפל בילדים כי בתי הספר סגורים וזה קשה, אז נתנו לכל עובד 1,000 דולר", אומרת שריל סנדברג, סמנכ"לית התפעול של החברה. "אבל אפילו יותר חשוב מזה, הודענו לכל החברה שאנחנו נשלם לכל העובדים יותר מבונוס מלא בסוף החציון הזה. רק כדי שתבין - כל שישה חודשים אנו מבצעים הערכת עובד בפייסבוק והעובדים מקבלים דירוג לפי הביצועים שלהם. כעת אנו נותנים לכולם ציון של 'עלה על הציפיות', מה שאומר שכולם מקבלים יותר מהבונוס שלהם״.
זו לא רק נדיבות. משבר הקורונה תופס את פייסבוק בעמדת הדוד העשיר שרוצה להציל את העולם, בין היתר כדי להציל את עצמו. פייסבוק אולי העלתה את הטראפיק שלה - כמו כל אמצעי התקשורת, גם אלה המסורתיים - אבל המודל הכלכלי שלה עדיין נסמך על פרסום. ואם אין כלכלה אין עסקים, ואם אין עסקים - אין פרסום. לכן החליטה פייסבוק לחלק מיליוני דולרים לא רק לעובדים שלה, אלא גם לעסקים קטנים ברחבי העולם. גם כי זו תקופה שבה העשירים צריכים לחלק למסכנים, וגם כי בפלטפורמה של פייסבוק יש מיליוני עסקים קטנים שמשלמים המון כסף וכדאי מאוד שהם ישרדו עד שיגיע חיסון מתישהו ב־2021.
אתם מפחדים שלא יהיה לעסקים כסף לפרסם?
“בטוח ניפגע מהמשבר הזה, אבל אנחנו חברה מבוססת עם הרבה כסף ואנחנו לא דואגים לעצמנו. אנחנו בכושר טוב. אנחנו דואגים יותר לעסקים הקטנים. 140 מיליון מהם משתמשים בפלטפורמות שלנו בכל העולם ואנחנו עובדים איתם כל יום ושמענו ישירות מהם שקשה להם, שהם בלחץ, לא מסוגלים לשלם לעובדים שלהם. אז עבדנו מסביב לשעון ככל שיכולנו והגענו עם התוכנית הזאת - אנחנו הולכים לתת מענקים של מאה מיליון דולר, הרוב מזומן, חלקם יהיה בקופון לרכישת מודעות, ל־30,000 עסקים ברחבי העולם. גם בישראל. אנחנו גם ניתן הכשרה וירטואלית שתתאים לכל אחד. ננסה לעזור לעסק לשלם לעובדים שלו, אבל גם נעזור לו להעביר את העסק לרשת, לאונליין - בתקווה שזה יעזור להם להתמודד טוב יותר עם הסערה הזאת".
איך את מסתדרת עם הקורונה ברמה האישית?
“אני מרגישה בת מזל כי יש לי עבודה שאני יכולה לעבוד בה מהבית ולהרבה מאוד אנשים אין. הילדים שלי וההורים שלי בסדר. אבל איבדנו את הארוסה של דוד שלי שבוע שעבר. בעיקרון, אנחנו היהודים טובים מאוד בריטואלים של אחרי מוות. כשאיבדתי את בעלי, ידעתי בדיוק מה אני אמורה לעשות. מה זה לשבת שבעה. מה זה שלושים. זה מאוד ניחם אותי. וזה אתגר מאוד גדול לכולנו כרגע. איבדנו בן משפחה אבל אנחנו לא יכולים להתכנס ואין לוויה ואין שבעה. ניסינו לעשות שבעה בזום, אבל אתה מתאר לעצמך שזה דבר אחר. שינינו את כל המסורות שלנו כרגע. אז כמו כל דבר, יש אובדן עצום, אבל החיים הם עדיין עצומים יותר״.
אז איך ייראה היום שאחרי קורונה?
״הילדים שלי חושבים שכולם ירוצו למסיבות אצל חברים שלהם וישתוללו. אני חושבת שזה יהיה משהו יותר צנוע. בוא נתחיל עם זה שאני מקווה שבתי הספר בכלל יהיו פתוחים בסתיו״.
עבור פייסבוק, אחת החברות הכי מושמצות בעולם בשנים האחרונות, הקורונה היא הזדמנות גדולה לשקם את מעמדה. קודם כל, בתחום הפרטיות: לעומת מה שהשב״כ עושה בטלפונים של כולנו, טרגוטי פרסומות נראים לרגע כמו מרשמלו ורוד בכוס שוקו. זהו גם הצ'אנס של החברה להראות שהיא למדה מטעויות העבר שגרמו למשבר הגדול שלה - ההפצה הנרחבת של פייק־ניוז, פרופגנדה של ממשלות זרות ותיאוריות קונספירציה.
ולא חסרות כאלה גם בקורונה: מהתנועה המוזרה שמאשימה בהתפרצות את הקמת התשתית לרשת הסלולרית 5G, דרך אנשים איומים שטוענים ששתיית אקונומיקה תהרוג את החיידקים ועד תעמולה של שלטונות סין באנגלית נגד הנשיא טראמפ. וזה נכון לכל הפלטפורמות של קבוצת פייסבוק, מהווטסאפ והמסנג׳ר ועד האינסטגרם.
עבור סנדברג, מספר שתיים של צוקרברג, המבוגרת האחראית בחברה ומי שהקימה את כל הביזנס מאחורי הפלטפורמה, לטוב ולרע - מדובר בהזדמנות אפילו יותר גדולה לתיקון, ברמה האישית.
עד הבלגן ב־2016, כשהרוסים התערבו בבחירות באמריקה ולאחר מכן עם התפוצצות פרשיית קיימברידג׳ אנליטיקה, סנדברג נחשבה לגורו פמיניסטי. לאישה הכי חזקה בסיליקון ואלי. למי שאופציות הקידום שלה כוללות שתי אפשרויות: להחליף את צוקרברג או להיות שרת האוצר של הילארי קלינטון, אם הייתה נבחרת. אחרי המשבר, כשפייסבוק חטפה מכל עבר, צוקרברג, לפי הפרסומים, האשים את סנדברג בהכל ובשלב מסוים היא אף חשבה שהוא עומד לפטר אותה. אבל גם הדימוי הציבורי שלה חטף מכה. לפעמים היה מדובר במיזוגיניה טהורה. לפעמים לומר שזו מיזוגיניה היה הגנה שנוח להדוף בעזרתה ביקורת.
אבל שריל סנדברג, 50, כבר עברה טלטלה גדולה מזו. בעצם יותר מדויק לומר שהחיים שלה קרסו. רגע אחד היא הייתה עם בעלה דייב גולדברג בווילה פרטית מדהימה במקסיקו, שמשקיפה על הים, עם שייקים של אננס ובריכה פרטית, ורגע אחר כך בעלה נפל מההליכון בחדר הכושר ומת. בהתחלה חשבו שנפגע כתוצאה מהנפילה, אבל כשאחיה הרופא של סנדברג טען שזה לא אפשרי, התברר שקיבל התקף לב ומת במקום.
“זה היה כמובן אובדן מאוד גדול לי ולילדים שלי, אבל זה שינה אותי בדרכים שמאוד רלוונטיות למה שאנחנו חווים היום עם הקורונה”, היא אומרת. “זה שבר מאוד גדול שבסופו של דבר נוציא ממנו דברים טובים. לפני שבעלי מת לא חגגתי כל יום הולדת. היום אני חוגגת כל יום הולדת כי אני יודעת שהם לא תמיד קורים. וזה מאוד קשור למשבר שאנחנו חווים כיום. אתם בישראל, כולכם נמצאים בבידוד, נכון? תחשוב על הפעם האחרונה שהיית במסעדה. כמה היית מאושר? עכשיו תחשוב על הפעם הבאה שתהיה מסעדה, איזה מדהים זה יהיה. אלוהים. תחשוב על הפעם הבאה שתלך לחבר. תחשוב איזה ביג־דיל זה יהיה”.
חגיגה.
“יש גם אנשים שחווים את מה שאנחנו עוברים עכשיו בסגר כסוג של התאבלות. יש מחקרים פסיכולוגיים שטוענים את זה. אנשים חווים סוג של אובדן. זה משנה את החיים שלך במפתיע, אתה בהלם מזה, אתה מרגיש בודד, והפתרון הכי טוב הוא תמיד לקבל תמיכה. אותו דבר קרה גם לי וקיבלתי תמיכה ממארק ומהקולגות שלי, מאנשים אחרים”.
הראייה האופטימית הזאת לא באה מיד, כמובן. “כשחזרתי לעבודה לראשונה אחרי שדייב נפטר, זה היה כאילו יכולתי להיכנס לכל חדר ופשוט הייתה משתררת בו דממה. הייתי משתיקה חדרים כשהייתי דורכת בפתח הדלת. אתה יודע, בדרך כלל אני נכנסת לחדר לפני פגישה, וכולם מפטפטים ושואלים שאלות. ואחרי המוות של דייב הייתה שתיקה ממש רועמת. וזה הרגיש נורא. לא ממש הצלחתי להבין את זה. והלכתי למארק, אמרתי לו: 'אף אחד לא מדבר איתי'. והוא אמר, ׳הם חוששים. כולם רוצים לדבר איתך. הם חוששים שהם יגידו את הדבר הלא־נכון, אז הם לא אומרים שום דבר׳. לא הבנתי את זה בכלל. פשוט הרגשתי שיש שקט טהור. והוא הצליח לא רק להגיד לי את זה, אבל הוא גם הלך וניהל כמה שיחות עם כמה מהאנשים שקרובים אלינו יותר ואמר, ‘חבר'ה, דברו איתה. פשוט תדברו איתה. כולם שותקים סביבה ואנחנו חייבים לתקן את זה’”.
סנדברג נולדה למשפחה יהודית ממוצא רוסי במיאמי ביץ׳, פלורידה, לאב רופא ואם שמלמדת צרפתית בקולג׳. הבית היה פוליטי מאוד, ואקטיבי מאוד בכל מה שקשור לשחרור יהודי ברית־המועצות בשנות ה־80. לעיתים שימשו מקלט זמני לאלה שהצליחו לברוח. משפחת סנדברג אף חיה שנה בישראל ותורמת עד היום מיליונים לעמותות בארץ. ״גרתי בישראל מגיל שנה ועד גיל שנתיים. אבא שלי היה רופא והוא קיבל מלגה ללימודי סרטן בישראל. ואחר כך חזרתי ללמוד בתיכון בהוד־השרון. היה מדהים. ההורים שלי היו מאוד בפוקוס על מה שקורה בישראל מבחינה פוליטית ובאופן כללי בהישרדות והצמיחה של העם היהודי. ישראל תמיד תהיה חלק גדול מהחיים שלי״.
את יודעת עברית?
״ידעתי לדבר עברית עוד לפני שלמדתי אנגלית, אבל שכחתי הכל״.
סנדברג תמיד הייתה מצטיינת, גם אם זה לא זיכה אותה בפופולריות רבה. מעולם לא מרדה. למדה כלכלה ומינהל עסקים בהרווארד, תואר ראשון ושני, בהצטיינות כמובן. שם היא הכירה את לארי סאמרס, מרצה שהפך למנטור. הוא לקח אותה איתו לבנק העולמי כשמונה לכלכלן הראשי, ובהמשך כשהפך לשר האוצר בממשל קלינטון, לקח אותה כראש הסגל שלו. היא הייתה בת 29.
“שריל תמיד מאמינה שאם יש 30 דברים בטו־דו־ליסט שלה בתחילת היום, יהיו 30 דברים עם וי לידם בסוף היום״, אמר עליה סאמרס בעבר. “אם הייתי עושה טעות היא הייתה אומרת לי. היא הייתה נאמנה מאוד אבל תמיד אמרה הכל בפרצוף”. סנדברג אכן נשארה נאמנה: כשסאמרס הואשם בסקסיזם כשטען שנשים פחות מוכשרות במדעים מגברים, סנדברג כתבה מאמר דעה שהגן עליו על אף מעמדה הבכיר בארגוני הנשים.
אחרי האפיזודה בבית הלבן, סנדברג עברה לגוגל. היא לא קיבלה את התפקיד שדרשה, אבל המנכ״ל דאז אריק שמידט, שיכנע אותה שזה לא ממש משנה מה הג׳וב שאתה מקבל בטיל חלל כל כך מהיר כמו גוגל. סנדברג פיתחה בחברה מאפס את כל תחום המודעות, האד־סנס, וכשהבינה שלא תצליח להתקדם בגלל הניהול הריכוזי של הטרויקה - סרגיי ברין, לארי פייג' ושמידט - חיפשה הזדמנויות חדשות.
זה בדיוק מה שנפל בחלקה במסיבת כריסמס אליה הזדמנה ב־2007. היא פגשה לראשונה את צוקרברג, והשניים ניהלו שיחה של שעה ליד דלת היציאה. צוקי התרשם, והתחיל בסדרת פגישות חשאיות עימה, שהובילו לעזיבתה את גוגל לטובת תפקידה הנוכחי.
סנדברג קיבלה ב־2008 חברה עם מיליוני משתמשים אבל בלי שום מודל כלכלי. פייסבוק עדיין לא הבינה איך אפשר להפוך את הפלטפורמה הפופולרית שלה למשהו שגם עושים ממנו כסף. את הפתרון שסנדברג מצאה - פרסומות פרסונליות - כולם מכירים היום, מההורים שלכם שמקבלים בפייסבוק פרסומות לשקדים ברמי לוי ועד שירותי התעמולה הרוסיים. זה לקח לה רק שנתיים.
לטוב ולרע, סנדברג הפכה את הרעיון של צוקרברג לעסק שמככב כבר שנים ברשימת חמש החברות הכי גדולות בעולם: מסטארט־אפ בחדר שינה לקוקה־קולה של המאה ה־21. ״שריל מנהלת את כל הדברים שאני לא רוצה להתעסק איתם״, אמר צוקרברג בפרופיל מקיף שנעשה עליה ב’ניו יורקר’ בשנת 2011. ״למשל, אסטרטגיית פרסום, קליטת עובדים ופיטורים, ניהול והתעסקות עם הנושאים הפוליטיים. כל הדברים שבארגונים אחרים הייתי חייב לעשות והיא הרבה יותר טובה בהם״.
בתעשייה גברית עם המון אייקונים - ממנהלי עבר כמו סטיב ג׳ובס וביל גייטס ועד כוכבים עדכניים כמו אילון מאסק וצוקרברג - סנדברג הרגישה כמו ברוקולי טרי בחנות נקניקים. גם אישה, גם מגה־מנהלת ששולטת על משהו כמו מאה אלף איש, וגם מי שפיתחה את הביזנס של שתיים מהחברות הכי גדולות בעולם. ב־2013, כשהייתה בת 43 בלבד, הגיע גם הספר שלה, ‘לפרוץ קדימה’ (Lean In), ספר העצמה של נשים בעסקים שנמכר במיליוני עותקים מסביב לעולם והפך אותה לסמל.
אבל עם ההצלחה, וה־1.4 מיליארד דולר בבנק, התחילה גם הביקורת. הספר שלה, שטען שנשים יכולות לשלב קריירה תובענית ואימהות, גרר תגובות כמו ניתוק והאשמות בפריבילגיות של עשירים. כשיש לך מיליארד וחצי דולר בחשבון וצי של מטפלות ומשרתים את יכולה לשלב בין עבודה וקריירה ואפילו להוסיף לזה איזה תחביב כמו טיפוס על הרים מושלגים עם יד אחת. אפילו מישל אובמה עקצה ואמרה בנאום שכל ה’לין אין’ בולשיט הזה לא תמיד עובד.
גם על הדיי־ג'וב שלה בפייסבוק החלה לספוג מתקפות על ימין ועל שמאל. העיתונאי סטיבן לוי הוציא לאחרונה ספר על פייסבוק שמאיר את סנדברג באור שלילי ולעיתים לגמרי לא הוגן. בין היתר, לוי קשר בין המשבר של פייסבוק סביב הבחירות ב־2016 לבין קשיי תפקוד של סנדברג בעקבות מות בעלה.
“דייב מת ב־1 במאי 2015”, הגיבה סנדברג למתקפה בראיון. “אחרי השבעה היו ימים שבהם הייתי בקושי בפוקוס. ואז זה השתפר ואז זה החמיר. זה לקח ימים, שבועות, חודשים עד שהייתי אני שוב. אז זה לגמרי נכון שאחרי המוות לא הייתי במלוא התפקוד ושהייתי הרוסה. אבל לקשר את זה לבחירות ולהתערבות הרוסית, שקרתה 18 חודשים מאוחר יותר, זה קצת מוגזם. אסביר: לגמרי פיספסנו את ההתערבות הרוסית בבחירות. אם תסתכל אחורה ל־2016, להגנה מפני מדינות או שחקנים זרים. מה שהם עשו היה לגנוב אינפורמציה. גניבת מיילים, למשל בסוני. היה לנו מבצע שלם למניעה של זה. מה שלגמרי פיספסנו זה שהם לא גנבו דברים, אלא כתבו דברים מזויפים. פיספסנו את זה, לגמרי. וזה עלינו. כולם פיספסו את זה. הממשלות פיספסו את זה. אז לקשר את זה 18 חודשים אחרי זה למוות של דייב? זה לא אמיתי״.
גם תחקיר שפורסם ב’ניו יורק טיימס’ בשנת 2018 על מאחורי הקלעים של פייסבוק בעת הסקנדל הגדול של 2016, שם את הזרקור בעיקר על סנדברג, שניהלה את העניינים בפועל בזמן שצוקרברג היה במעין הפוגה לימודית, ברחבי אמריקה.
“בעוד שצוקרברג הוא זה שערך לאחר מכן מסע התנצלות״, נכתב שם, ״סנדברג פתחה בקמפיין אגרסיבי עם לוביסטים כדי להילחם במתנגדים של פייסבוק, להעביר את הזעם הציבורי לחברות מתחרות, ולהסיט הצידה רגולציה מסוכנת. פייסבוק העסיקה חברת חקירות רפובליקנית שתפגע במוניטין של אקטיביסטים שמוחים נגדה, בין היתר על ידי חיבור שלהם לבנקאי ג׳ורג׳ סורוס. כמו כן, הם העסיקו ארגוני זכויות אדם יהודיים כדי לתייג חלק מהמתנגדים לחברה כאנטישמיים״. סנדברג גם תוארה כמי שניסתה להמעיט בחומרה של הממצאים בחקירות הפנימיות.
״בכל הקשור למה שראינו בחקירה של בחירות 2016, מארק ואני אמרנו המון פעמים שהיינו איטיים מדי״, היא כתבה בזמנו בתגובה. ״אבל לטעון שלא רצינו לדעת את האמת, או שרצינו להסתיר אותה, או שניסינו למנוע חקירות פנימיות, זה פשוט לא נכון. הטענות שאני אישית עמדתי בדרך פשוט שגויות. מדובר בשחקן זר שמנסה להתערב בבחירות שלנו. אין דבר שחשוב יותר לי או לפייסבוק״.
אם הלקחים נלמדו, איך אתם נלחמים עכשיו בפייק־ניוז של הקורונה?
״כל מה שעברנו בשנתיים האחרונות עזר לנו מאוד להתכונן למשבר הזה. לפני כן לא ידענו מה זה פייק־ניוז. ולא היו לנו מערכות שיודעות להתמודד עם זה. עכשיו יש לנו מערכות ענק שמסוגלות להתמודד עם מיסאינפורמציה. כשהקורונה פרצה הבנו שאנחנו לא יכולים לתת לאינפורמציה שיכולה להזיק להיות מופצת אצלנו. הבנו גם שאנחנו לא המומחים בנושא. אז מיד התחלנו לעבוד עם ארגון הבריאות העולמי והמרכז לבקרת מחלות כדי להבין אם האינפורמציה מזיקה או לא, ואם היא מזיקה אנחנו מורידים אותה. היינו מאוד אגרסיביים״.
בין היתר, פייסבוק מסירה פוסטים של משתמשים שמאשימים אנשים אחרים כי הם חולים בקורונה. "אנחנו מצויים במצב חירום עולמי ואני יכולה לומר לך שאנחנו לא עוצרים בכלום כשמדובר בתוכן לא מדויק שהוא גם מזיק", היא אומרת. "אנחנו מסירים הכי מהר שאפשר, וזה אפילו לא משנה מי אמר את הדברים האלה. הדבר האחר שאנחנו עושים, זה לוודא שאנשים מקבלים גם מידע מהימן ומדויק בעת הזאת. בישראל למשל שמנו פוסט קבוע בראש הניוזפיד של כל אדם, בעברית, בערבית, ברוסית ואנגלית עם מידע של משרד הבריאות ולינק ישיר לעמוד שלהם. ישראל הייתה גם המדינה השנייה בעולם שבה פתחנו למשרד הבריאות מוקד חם לציבור בווטסאפ".
ראיתי המון תיאוריות קונספירציה ברשת. תני לי דוגמה לתוכן שאתם מסירים.
״תשתו אקונומיקה ותירפאו, למשל״.
ומה לגבי פרסומות?
״אנחנו לא נותנים לאנשים למכור מסכות, אנחנו מורידים את זה ברגע שאנחנו רואים. אנחנו לא רוצים שמישהו יפיק רווח כלכלי מהמשבר הזה".
עוד מכה מתחת לחגורה שלוי הנחית על סנדברג בספרו עוסקת ביחסי האנוש שלה. ״זה יכול להיות מאתגר לעבוד איתה״, נכתב שם. ״למרות התדמית הציבורית שיצרה לעצמה של אֵלה תאגידית סימפתית, היא יכולה לצרוח על כפופים לה שלא עומדים בציפיות ובדרישות״.
לסנדברג יש תשובה גם לזה. כמי שכתבה רב־מכר שנמכר במיליוני עותקים שכולו דן באיך החברה תופסת נשים אסרטיביות לעומת גברים אסרטיביים, היא טוענת באופן משכנע מאוד שלגבר לא היו סופרים התנהגות כזאת. ״אתה יודע, זה גורם לי לחשוב על הציטוט של השחקנית מרלו תומאס הנהדרת: ׳כדי שגבר ייחשב חסר רחמים הוא צריך להיות ג'ו מקארתי. כדי שאישה תיחשב חסרת רחמים, היא צריכה להחזיק אותך בהמתנה׳. כשאתה שומע על גבר שצועק במקום העבודה אתה מיד חושב שהוא צריך להיות סטיב ג'ובס או סטיב באלמר (מנכ״ל מיקרוסופט לשעבר).
“יש הטייה שלילית ביחס של נשים וגברים סמכותיים. כשגברים הם אסרטיביים הם מנהיגים. כשנשים הן סמכותיות הן נתפסות רע. אנשים קוראים לילדות קטנות שתלטניות. אף אחד לא קורא לבנים צעירים שתלטנים, הם נתפסים מנהיגים. אנחנו חייבים לזכור שגם נשים צריכות להנהיג, זה מאוד חשוב״.
כמה סבלת מזה בקריירה שלך?
״זה פגע בי בכל הקריירה, אבל לא רק בי, בכל הנשים שאני מכירה. אנחנו לא יכולות להנהיג אם לא נותנים לנו את ההזדמנות. אבל אני הצלחתי לראות את זה ועל זה כתבתי את הספר. הנתונים מראים באופן חד־משמעי שככל שגברים מצליחים יותר נשים וגברים אוהבים אותם יותר, אבל ככל שנשים מצליחות יותר, הן פחות אהובות על ידי גברים ונשים״.
כתבת הרבה בספר גם על כך שנשים סובלות יותר מגברים מתסמונת המתחזה – התחושה שאני לא באמת שווה ועוד רגע מישהו יעלה עליי. סבלת מזה בעצמך?
״ברור, כל הזמן. אולי לא עכשיו, אבל במהלך הקריירה שלי חשבתי המון שאולי אני לא טובה מספיק, לא חכמה מספיק. עשיתי המון עבודה עצמית כדי להסביר לעצמי שזה לא נכון".
תני לי דוגמה לפעם שהרגשת ככה.
״אלוהים, היו המון פעמים. היה פרויקט בפייסבוק שרציתי לעשות המון פעמים. וגם אחד מהצוות הטכני שלנו רצה לעשות המון זמן ובמשך שנים אמרנו, 'אנחנו צריכים לעשות את זה', ואמרו לנו לא. אחרי שנתיים החליטו להקים את הפרויקט הזה. אני התחלתי להגיד כמה אני אסירת תודה על זה שאנחנו סוף־סוף עושים את הפרויקט הזה והבחור מהצוות הטכני אמר: 'ידעתי שאנחנו צודקים, טוב שהתיישרו איתנו בסוף'. לא ידעתי שאנחנו צודקים. חשבתי ככה, אבל הוא היה כל כך בטוח בעצמו. לי היו הרבה יותר ספקות בעצמי״.
רבע שעה לתוך שיחת הווידיאו שלנו, באפליקציה בשם ‘בלו ג׳ינס’, רשת האינטרנט של סנדברג קורסת, מה שגורם לנו לעבור לטכנולוגיה המיושנת שהיא שיחת טלפון, ואחריה אפילו פגישה אצל המתחרה זום. כן, גם יד ימינו של מארק צוקרברג, מי שבנתה ומנהלת בפועל את כל האימפריה העסקית שכוללת את פייסבוק, אינסטגרם ווטסאפ ומסנג׳ר - משתמשת בזום, תוכנה שעד לפני חודש לא שמענו עליה והיום אנחנו לא יכולים לדמיין את החיים בלעדיה. ומתברר שגם היא לא. לפי ניסיון העבר של פייסבוק עם חברות מתחרות כמו טוויטר וסנאפצ׳ט, ישנן שתי אופציות: או שפייסבוק יקנו את זום או שהם ינסו להשמיד אותם עם שירות מתחרה. בינתיים נראה שפייסבוק בחרו באפשרות השנייה, וכבר השיקו בימים האחרונים את מסנג׳ר דסקטופ - שירות מתחרה לזום שעובד בינתיים רק על מחשבים, אבל בטח יורחב בקרוב גם לסלולרי.
שריל, את משתמשת בזום הרבה?
״אני משתמשת בזה עם המשפחה שלי. מחר יש לבן שלי יום הולדת אז נשתמש בזום. גם את ליל הסדר עשינו בזום. הם די מדהימים, אני ממש מתרשמת מהגדילה שלהם. גם בקהילות שלי של 'לפרוץ קדימה' (קהילות פמינסיטיות שצמחו סביב ספרה הראשון) – הם משתמשים בזום״.
אז אתם הולכים לקנות אותם?
״לא, אנחנו לא מתכוונים לקנות את זום״.
אנחנו מנהלים את השיחה כשאני בביתי במרכז תל־אביב, עולה על ג׳ינס ולובש חולצה מכופתרת - כל כך שונה מבגדי העבודה שלי בקורונה, טרנינג - והיא בסגר בביתה בסיליקון ואלי, ככל הנראה באחוזה עם חצר שטכנית אפשר היה גם לקרוא לה כפר. הקורונה משפיעה על כולנו, אבל היא שמה לכל אחד מאיתנו מראה לגבי המצב שלנו בחיים - מהמצב הזוגי שלו ועד המצב הכלכלי והבריאותי. כולנו כלואים בבית עם אפס הסחות דעת חיצוניות כמו בילויים, חברים, או שעות במשרד.
והמצב של סנדברג מעולה גם בזווית האישית. לאחרונה היא התארסה לטום ברנטל, 46, לשעבר מפיק טלוויזיה והיום מנכ״ל של חברה לייעוץ אסטרטגי בשם ‘קלטון גלובל’ (ואחיו של ג׳ון ברנטל, שגילם את גיבור הקומיקס ׳המעניש׳ בנטפליקס). לסנדברג שני ילדים מנישואיה לגולדברג, ולברנטל שלושה ילדים מנישואים קודמים. סדנברג לא מתייחסת למערכת היחסים הנוכחית שלה בקלות ראש.
״דייב ואני, היינו משחקים משחק קופסה בשולחן במטבח. ואחרי שזה קרה אני זוכרת את עצמי יושבת ליד שולחן המטבח, ומדמיינת את עצמי שם, מזדקנת לבד. וזה היה ממש מפחיד. אני חושבת שאחרי כל מה שעברתי, אני רוצה רומנטיקה וסוף מהאגדות שכבר היה לי פעם עם בן הזוג שלי ואז איבדתי את זה באופן מאוד דרמטי ופתאומי״.
היא אפילו קיבלה את ברכת הדרך של חמותה, אמו של גולדברג, להמשיך הלאה בחייה. "כשאתה מתמודד עם מוות, העולם לא נותן לך רשות להיות מאושר. אני זוכרת שדיברתי עם אנשים מבוגרים שאיבדו הורה בילדותם, ומה שאמרו היה, 'הרגשתי אשמה אם הייתי בסדר'. ראיתי את הילדים שלי עושים את זה, ואמרתי, 'אבא לא היה רוצה שתבכה לנצח׳. אני זוכרת שחמותי אמרה לי זמן קצר אחרי שדייב נפטר, ׳את תתחתני שוב ואני ארקוד בחתונה שלך׳. האישור הזה שלה היה כל כך חשוב לי".
מי שעשה את השידוך היה לא אחר מגיסה, רוב גולדברג. "רוב היה היד הנעלמה שמאחורי כל זה. הוא הבין מה אנחנו מחפשים וחשב שאנחנו שידוך טוב. התחלנו להיות רציניים מהר מאוד. טום לא היה מישהו שפגשתי באפליקציית היכרויות, הוא היה מישהו שהכרתי - היינו באותם חדרים, ידעתי על הילדים שלו. הוא לא דומה לאף אחד שפגשתי. הוא אדם מעניק, מסוגל לתקשר בצורה עמוקה מאוד על רגשותיו. הוא אחד האבות הטובים ביותר שראיתי אי פעם".
וגם הסיפור הרומנטי היפה הזה מגיע עם אג׳נדה פמיניסטית. סנדברג לא חיכתה שבן זוגה יואיל בטובו לכרוע ברך ולשלוף טבעת - השניים החליטו בדיוק מתי הם הולכים להתארס.
למה היה לך כל כך חשוב לתכנן את העסק מראש?
״שבוע לפני שהתארסתי אמרתי לחבר, אני מתארסת בסוף שבוע. הוא אמר לי, איך את יודעת. אמרתי לו, איך אני יודעת? אירוסים זו ההחלטה הכי משמעותית שאני הולכת לקבל וקיבלנו את ההחלטה הזאת יחד. דיברנו על זה המון. ואתה יודע, אני מסתכלת על כל הנשים הצעירות והמדהימות האלה שאני מדברת איתן, והן חזקות, והן לוקחות פיקוד על השכלתן, הן לוקחות פיקוד על הקריירה שלהן. ואז בזוגיות הן פתאום אומרות: 'כן, אני רוצה להתחתן ואני מקווה שהוא יציע לי'״.
איך זה קרה?
״דיברנו על זה. שוב ושוב ושוב. ואז תיכננו את סוף השבוע. עשינו טיול בהרים. הוא הפתיע אותי אחר הצהריים בפיקניק, אבל הכל היה מתוכנן יחד, בגלל שזה כל כך חשוב. כדי להגיע לפיפטי־פיפטי בשוויון בין גברים ונשים צריך להגיע לפיפטי־פיפטי גם בזה״.
אז את קנית את הטבעת?
״קנינו אותה יחד!״
איך היה לכם בליל הסדר?
״החלטנו לעשות את ליל הסדר יום אחרי. פשוט לא הסתדר לנו. ובאופן כללי זה זמן כל כך מעניין לעשות בו את ליל הסדר. על כל המגפות שיש בהגדה ועד התפקיד שאלוהים משחק בכל זה. התפקיד של החברה והקהילה. האם זה יכול להשפיע עלינו יותר ממה שזה משפיע עלינו כבר? כנראה שלא".
תגיעו לישראל?
״החופשה הראשונה שלנו הייתה בישראל. אני, הוא, ההורים שלי וכל הילדים שלנו. חוויה מעולה. היינו בירושלים, בתל־אביב, הסתובבנו, הלכנו לירדן ולסדנה של פליטים״.
יש לכם פוסטרים שתלויים בפייסבוק עם השאלה: מה היית עושה בחיים אם לא היית מפחד. אני רוצה לשאול אותך את אותה שאלה לסיום.
״בשלב הזה של חיי, אם יש משהו שאני רוצה לעשות אני פשוט עושה אותו. כרגע אני פשוט רוצה להתמודד עם המשבר הזה".
ואחר כך, מה התוכניות? היו המון שמועות על המשך דרכך.
״אני הולכת להישאר כאן הרבה זמן. מארק ואני עובדים יחד כבר 12 שנים, ולא מתכוונים להפסיק בקרוב״.
