הם מנהלים את "צרות בהייטק" - מהקהילות הגדולות ברשת הישראלית, עובדים יחד בחד-הקרן המצליח לייטריקס, ומתחזקים היסטוריה אישית משותפת מאז שהיו ילדים. ערן יעקובוביץ' וארבל זינגר, בני 35, גדלו יחד בצפת אבל עשו מסלולים הפוכים לגמרי כל הדרך אל ההייטק הישראלי. עכשיו הם רוצים לפוצץ את הבועה הנוצצת של הסטארט-אפ ניישן, ולעשות מזה פודקאסט.
זה מה שהישראלים צריכים? עוד פודקאסט על הייטק?
ארבל: "את צודקת, יש מיליון כאלה, אבל רובם מתמקדים ברמות הגבוהות של עולם ההייטק. ביזמים, בהשקעות, באקזיטים. מביאים מנכ"לים ובכירים לדבר על הדבר הבא בהייטק הישראלי, אבל יש הרבה פחות תוכן שמתמקד בהייטקיסטים עצמם. מה מטריד אותם בחיי היום-יום, איך מגיעים לתפקידים ומה ללמוד. השאיפה שלנו היא להנגיש את ההייטק גם לאנשים שהם לא מתוך התעשייה".
מי יגיע להתארח?
ערן: "האורח הראשון שלנו הוא גיא קולב, שמוביל את הגיוס של מיקרוסופט בישראל. יש לנו עוד כל מיני אורחים מעניינים על הפרק. בהמשך גם נעלה אפשרות בקבוצת הפייסבוק להציע כל מיני אנשים רלוונטיים שיש להם סיפור מעניין. המטרה שלנו היא באמת לבוא ולהוריד את הרמה ליום-יום, פחות לדבר על הצלחות ענק ויותר לדבר על אנשים".
עוד רגע הם מציינים 100 אלף חברים בקבוצת הפייסבוק "צרות בהייטק", פרויקט משותף שהוקם לפני כחמש שנים כעמוד הומוריסטי והפך עם הזמן לקהילה של ממש. אבל ההיסטוריה המשותפת שלהם הולכת עוד הרבה אחורה. "נולדנו בהפרש של שבוע אחד מהשני", מספר ארבל, "ההורים שלנו הכירו - כמו שכל האנשים בצפת מכירים אחד את השני, ונהיינו חברים כי גרנו באותה שכונה. הלכנו לשחק יחד כדורגל ולרכוב על אופניים".
ילדים בצפת ידעו מה זה הייטק אז?
ארבל: "היינו יותר בעולם של משחקים, היכולת להכיר ולדעת בכלל מה זה העולם של הייטק ותכנות הייתה פחות. אני לפחות לא נחשפתי לזה עד הצבא".
את השירות הצבאי שלו העביר זינגר ב-8200 - בית הגידול הישראלי להייטקיסטים, ולעומתו ערן פנה לכיוונים שונים לגמרי. "נכנסתי להייטק ממקום אחר", הוא מספר, "למדתי בכלל תקשורת ופילוסופיה, ועבדתי בחברת פרסום לפני שהגעתי ללייטריקס. מי שהביא אותי לחברה הוא בכלל ארבל, שהכיר את המייסד השותף בחברה והציע לי ללכת ולהתעניין. זה היה אז סטארט-אפ קטן ואני הייתי הגיוס הראשון לצוות המרקטינג".
לפני כשנה הם סגרו מעגל. ארבל, שהקריירה שלו עברה דרך חברות כמו NSO, מיי הריטג', מיקרוסופט וגוגל, החליט להצטרף ללייטריקס כסגן נשיא מוצר, והחל לפגוש את ערן, המשמש כסגן נשיא מרקטינג בחברה, גם בנסיבות מקצועיות.
במובנים רבים, "צרות בהייטק" מסייעת לתחזק את התדמית האליטיסטית של התעשייה עם דיונים על מועדוני תעופה נחשבים יותר או פחות, על מניות מול אופציות, וגם קינה על הקורנפלקס שנגמר במשרדים. יש צרות אמיתיות בהייטק?
ארבל: "כן, יש צרות אמיתיות. הצרות האלה קשורות למשל לנושא של חיפוש עבודה. הרבה אנשים מחפשים עובדים, והרבה אחרים מחפשים עבודה. נכון שכל הזמן קוראים על הצלחות גדולות ועל גיוסים, אבל בכל רגע נתון יש אלפי אנשים שמחפשים עבודה בתחום וזו אחת הבעיות הגדולות אצלנו. יש אנשים שאיבדו את העבודה שלהם, אחרים מרגישים שחיקה, ותהליך חיפוש העבודה בתחום הזה הוא לא פשוט".
"נכון, יושבים בלאונג'ים וטסים ברמה גבוהה, אבל שבועיים מתוך חודש לא נמצאים בבית. זה קושי, בטח ובטח כשמדובר בעובד שיש לו משפחה וילדים, ועל הדברים האלה פחות מדברים. אנשים עוזבים עבודות בגלל הדברים האלה"
ערן: "זה חלק מהדברים שאנחנו רוצים לעשות עם הפודקאסט, להביא את החלקים הפחות מדוברים גם בהקשר של הקשיים. ההייטק הישראלי מצטייר כאליטיסטי, כמעמד בפני עצמו, אבל בסוף הוא מורכב מהמון אנשים מכל מיני מקומות בארץ, משכבות שונות. זה שההייטק מצליח זה משפיע על המון דברים מסביב. כשאני מקבל הטבת 'תן ביס' מהחברה שלי בירושלים וקונה בזה מעסק מקומי בעיר המגורים שלי, זכרון יעקב, זה תורם בצורה עקיפה. יש עוד המון השפעות, ולחברות האלה יש כוח שמנוצל גם בצורה טובה ומחלחל לשכבות אחרות".
ועדיין, להתווכח ארוכות על הטבות של מועדוני תעופה זה מנותק מהצרות של החברה הישראלית.
ארבל: "זה כאילו מאוד זוהר, מועדוני תעופה, אבל זה נובע מבעיה גדולה של אנשים בתחום הזה, שמבלים המון זמן במטוסים. אז נכון, יושבים בלאונג'ים וטסים ברמה גבוהה, אבל שבועיים מתוך חודש לא נמצאים בבית. זה קושי, בטח ובטח כשמדובר בעובד שיש לו משפחה וילדים, ועל הדברים האלה פחות מדברים. אנשים עוזבים עבודות בגלל הדברים האלה, וזה נשמע מוזר למי שלא חי את העולם הזה".
הקורונה הביאה איתה גם סט חדש של צרות?
ערן: "הקורונה הייתה רכבת הרים. במרץ 2020 כולם עברו לעבוד מהבית וזו הייתה תחושה של אופוריה, שהחלום מתגשם. החזון הזה של עבודה מרחוק, בלי פקקים, איזה כיף. אבל אחרי כמה חודשים עם סגר ובידודים הורגשה הירידה. התברר שזה לא כזה זוהר, זה מאוד קשה עם ילדים, פתאום צריך לשלם גם על המזגן ולהפוך איזה חדר בבית למשרד. שמעתי מכמה אנשים שהעבודה מרחוק גרמה להם להרגיש כמו שכירי-חרב, שהמעבר מחברה אחת לאחרת מסתכם בהחלפת ציוד. הצד של ההטבות והפינוקים הפך ללא רלוונטי ועניינים כמו מהות העבודה, היחסים הבינאישיים והאתגרים קיבלו יותר משמעות פתאום".
ארבל: "אני עברתי בדיוק את מה שערן תיאר. עברתי עבודות במהלך הקורונה, השליח של החברה הקודמת הגיע לאסוף את הציוד ובאותו יום הגיע הציוד החדש של לייטריקס. אני ישבתי באותו מקום אל מול אותו שולחן ופשוט פתחתי מייל אחר. מצד שני, זה פתח לאנשים הזדמנויות. אני עובד בחברה ירושלמית למרות שאני גר בתל אביב, ולפני הקורונה לא הייתי חושב לעשות את זה. זה איפשר לאנשים לצאת קצת מהמרכז מבלי לאבד את היכולת לעבוד בחברות נחשבות. מבחינת צרות שצפו אצלנו בקבוצה, אפשר היה לראות בתחילת הקורונה איך אנשים פתאום הבינו כמה תשתית של אינטרנט זה דבר חשוב. כל פוסט אצלנו עסק בהמלצות על ראוטרים ועל מצלמות רשת, ובאיך לשבת כל היום על הכיסא בלי לשבור את הגב".
לאורך השנים היו דיונים שהצליחו להפתיע אתכם בקבוצה?
ארבל: "לפני כמה שנים היה לנו שרשור על ראיונות העבודה הכי גרועים, וצפו שם דברים שלא האמנתי שקרו. מועמדים שנשאלו בראיון אם היו להם חברים בכיתה א', או מועמדות שנשאלו איך יסתדרו עם שעות העבודה כשהן נמצאות בגיל הפוריות. הקבוצה נתנה לתופעה הזאת שם ופנים, זה העלה את המודעות גם אצלי באופן אישי אבל גם בקרב קהילת ההייטק בכלל".
ערן: "אותי הפתיע לראות כמה הייטק יש מחוץ לתל אביב. לא רק בירושלים, אלא גם בצפון. בעמק החולה, בכנרת, בנצרת. באופן אישי תמיד רציתי לחזור לצפון, בשבילי המגורים בזכרון הם סוג של פשרה, וזה מעודד לראות שיש קהילה צומחת של הייטק גם שם ושהקבוצה היא פלטפורמה בשבילה. אני מקווה שזה יגדל עם הזמן ואולי הקורונה גם תעזור למנף את הנושא הזה של הייטק שנמצא בפריפריה".
