[צליל של מכה]
– "נתתם לי מכה בראש, בפנים, באמצעות בקבוק מים".
– "נו?"
[אנחה]
– "נראה שהיא נהנית מזה שאנחנו מרביצים לה".
– "תסתכל עליה".
– "נו, כן, היא שמוקית. נערת שוליים. מה את חושבת, שיענישו אותנו על מה שאנחנו עושים? פוטין אמר לנו להרוג אנשים כמוך. פוטין בצד שלנו! אתם אויבי רוסיה. אויבי העם. ארצח אותך עכשיו, וזהו. לא יעשו כלום. אפילו ייתנו לנו על זה מדליה".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
זהו קטע מתוך חקירתה בעינויים בידי שוטרים של אלכסנדרה קלוז'סקיך בת ה-26 ממוסקבה, שנעצרה ביום ראשון האחרון עם עוד כ-4,600 אנשים נוספים ברחבי רוסיה כשיצאה להפגין נגד המלחמה באוקראינה. המעצרים לא הפתיעו אף אחד. ברוסיה של היום, לקרוא למה שמתרחש באוקראינה "מלחמה" ולהפגין נגדה - הן עבירות פליליות.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כדאי להתעכב על שתי נקודות בסיפורה של קלוז'סקיך. הראשונה היא שהקליטה את עינוייה באמצעות הסמארטפון שלה, ותוך שעות העבירה את ההקלטה לכלי התקשורת. השנייה היא, שהסיפור הזה לא פתח מהדורות ופורסם רק במקומות מעטים. שתי הנקודות האלה מפנות זרקור אל שני צידי החזית שרוסיה והעומד בראשה פתחו הרבה לפני שהטנק הראשון חצה את הגבול לאוקראינה - זו שבמרכזה השליטה במידע בעידן הטלפונים הניידים והאינטרנט הזמין.
כדי להבין איך הגענו למצב שבו מדינה כמו רוסיה מנסה להוריד את מסך הברזל על האינטרנט שלה, צריך להכיר בכך שזה לא קרה מעכשיו לעכשיו. מדובר באקורד נוסף במנגינה שעוצמתה הולכת ומתגברת כבר יותר מעשור וחצי.
ההתחלה דווקא הייתה אופטימית. האינטרנט הרוסי צמח לצד רוסיה הפוסט-סובייטית, ובתחילת דרכו הוא לא עניין את הרשויות יותר מדי. "כתופעה תרבותית, האינטרנט הרוסי נולד בחלקו הגדול דווקא בקהילה ירושלמית של עולים באמצע שנות ה-90'" מספר ד. חומק, פעיל רשת ותיק שהקים כמה מהאתרים ההומוריסטיים הפופולריים ביותר בשפה הרוסית ועבר לפני מספר שנים להתגורר בישראל.
"עד 2006, האינטרנט ברוסיה בכלל לא היה מסחרי", אומר חומק. "לפני התפוצצות בועת הדוט-קום, כשקראנו על סטארטאפים שפורסמו בשלטי חוצות, או על חברות שאיפשרו להזמין פיצה דרך האינטרנט, לא נותר לנו אלא להיאנח: שלטי חוצות כמעט שלא היו אצלנו, ולהזמין פיצה אי-אפשר היה בכלל. אז עשינו מה שרצינו, כי המשטרה לא נכנסה לרשת. כך הפכה רוסיה למדינה עם כל כך הרבה האקרים, גנבי כרטיסי אשראי ופושעי רשת אחרים: אף אחד לא לקח אותם ברצינות".
נקודת המפנה הייתה הפיגוע בבסלאן ב-2004, שבמהלכו השתלטו פעילי טרור צ'צ'נים על בית ספר. כמעט 400 בני אדם, בהם 186 ילדים, נרצחו על ידי המחבלים או נהרגו בניסיון החילוץ הכושל של בני הערובה בידי כוחות הביטחון. "כאשר העיתונים המודפסים ביקרו את כוחות הביטחון על הדרך שבה האירוע נוהל, התקשורת המודפסת הושמדה", אומר חומק, "ומי שיכלו, ברחו לרשת".
ב-18 השנים שחלפו מאז התהדקה הלולאה סביב צוואר רשת האינטרנט הרוסית בצורה הדרגתית. חומק מציין את הופעת הסמארטפונים, ולאחר מכן האייפדים, כנקודות שבהן הנגישות של הרשת קפצה מדרגה – ואיתה גם תשומת הלב של הרשויות.
החל מ-2008 הופקדה הצנזורה על הרשת בידי גוף חדש בשם "רוסקומנדזור" – רשות הפיקוח הפדרלית על תקשורת ההמונים. אחד מתפקידיה הוא לחסום אתרים, והיא עושה זאת לעיתים קרובות. אנשי רוסקומנדזור, מספר חומק, היו בעיקר יוצאי צבא, וכשפנה אליהם בעקבות חסימת אתרים שמע לא פעם את התשובה: "אנחנו חיילים. אם יגידו לנו, נחסום את כל האינטרנט תוך כמה דקות".
אבל גם זה לא הספיק. בחירות 2011, שמתנגדי השלטון טענו כי תוצאותיהן זויפו, הוציאו לרחובות הערים הגדולות של רוסיה רבבות מפגינים. רבים מהם התארגנו דרך הרשתות החברתיות, ותודלקו על ידי תקשורת אינטרנטית עצמאית. בעקבות זאת התהדקה טבעת החנק עוד יותר. אתרים שהתוכן שלהם הפריע לרוסקומנדזור כבר לא קיבלו התראה להסירו, אלא קודם נחסמו ורק אז – במקרה הטוב – נדרשו להוריד אותו.
זו גם התקופה שבה תקשורת ההמונים המקוונת ברוסיה החלה לגסוס. אתרי חדשות גדולים נרכשו על ידי בעלים שניסו לשנות את הקו המערכתי לפרו-ממשלתי, והמערכות מצאו את עצמן מתמודדות מול לחץ חיצוני ופנימי כאחד. הפלישה לקרים והתמיכה בבדלנים במזרח אוקראינה ב-2014 רק החמירו את המצב.
שמונה שנות המלחמה היו מדרון חלקלק עבור חופש הביטוי באינטרנט הרוסי. בכל שנה נסגרו עוד ועוד אתרים, והועברו חוקים דרקוניים נוספים. כל דבר יכול היה להוות עילה לחסימה, לקנסות או למעצרים – החל מקללות ועד לאזכור של סמים בקונטקסט שאינו שלילי. חוקים חדשים הועברו, וחוקים ישנים זכו לפרשנות עדכנית כדי לפגוע באמצעותם בהעברת המידע ברשת.
התהליך הזה יצר אתגרים ייחודיים עבור הממשל. כל צעד של צנזורה, כל החלפת בעלות בכלי תקשורת, נחשבו לפגיעה במצב הקיים, והרוסים - בייחוד הדור הצעיר שגדל עם האינטרנט - חיפש דרכים עוקפות. הממשל חוסם אתרים? יש רשתות חברתיות. החיפוש במנוע החיפוש הגדול במדינה, יאנדקס, מצונזר? יש גוגל. השירותים המערביים היוו אלטרנטיבה גם כשאלה המקומיים החלו להיכנע לצנזורה.
החופש הזה הטריד מאוד את הרשויות ברוסיה, וכבר ב-2017 הן ניסו לנקוט צעדים בתחום התשתית כדי לחסום גישה לרשתות שלא היו בשליטתן. שירות המסרים המיידיים הפופולרי טלגרם אמנם הוקם על ידי הייטקיסט רוסי, פאבל דורוב, אבל נוהל מחוץ למדינה. זה מה שאיפשר לאנשיו לסרב לדרישת כוחות הביטחון הרוסיים להעביר אליהם את מפתחות ההצפנה, שהיו מעניקים להם גישה לתכתובת בין הנאשמים בתכנון פיגוע ההתאבדות במטרו של סנט-פטרסבורג, ב-3 באפריל 2017.
בתגובה החל רוסקומנדזור לנסות ולחסום את טלגרם. הניסיונות פגעו בגישה לשירותים רבים שאינם קשורים לטלגרם – החל ממערכות תשלומים וצ'ק-אין לטיסות, דרך אתרי אוניברסיטאות ועד לאתר הקרמלין. ומהו השירות האחד שהמשיך לפעול כמעט באין-מפריע? טלגרם עצמה, שהתכוננה מראש לניסיונות החסימה והפעילה מנגנונים לסיכולה. בסופו של דבר טלגרם ניצחה, וכיום הממשל אפילו משתמש בה כדי להדהד את מסריו.
אלא שהניצחון של טלגרם הראה לאנשי הצנזורה הרוסית היכן הם צריכים להשתפר – והם אכן השתפרו. "החל מהשנה שעברה, חסימות של שירותים ואתרים הפכו לאפקטיביות מאוד", מספר מיכאיל קלימרב, מנהל "האיגוד להגנת האינטרנט", ארגון רוסי ללא מטרות רווח שמנסה להילחם בצנזורה באינטרנט הרוסי.
הגורם לכך הוא מערכת חדשה, שמותקנת אצל כל ספקיות האינטרנט במדינה ומעניקה לרוסקומנדזור את היכולת לחסום אתרים בצורה יעילה, בלחיצת כפתור. ולא רק לחסום, אלא גם להאט. קלימרב מצביע על האטת טוויטר ב-10 במרץ אשתקד כניסיון הראשון להשתמש במערכת החדשה, ועל פי העדויות הוא הצליח: ציוצים ותמונות בטוויטר נפתחו הרבה יותר לאט אצל בעלי חשבונות ברוסיה.
מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה החל כדור השלג של הצנזורה להתגלגל בקצב מסחרר. לכלי התקשורת ברוסיה אסור כיום לפרסם מידע בנושא שאינו מבוסס על מקורות רוסיים רשמיים. כל השאר נחשב ל"פייק ניוז", שנאסר בחקיקת בזק מיוחדת תחת הגדרות כמו "הפצה של מידע שקרי על אודות פעילותם של כוחות הביטחון" ו"לשון הרע בנוגע לשימוש כוחות צבא רוסיה".
האפקט של החוקים האלה, והיישום המאוד-אקטיבי שלהם בידי גופי השיטור והצנזורה של רוסיה, מורגשים היטב. נכון לרגע כתיבת שורות אלה, כמעט 14 אלף איש נעצרו ברוסיה מאז 24 בפברואר על כך שהעזו לצאת להפגין (זכות שאינה קיימת כיום ברוסיה, בחסות חוקי קורונה) נגד מלחמה שהממשל לא מודה בקיומה.
גם כלי התקשורת העצמאיים המעטים שעוד פנו לקהל דובר הרוסית נחסמו בשבועות האחרונים, ואלה מהם שחיו על תרומות מתושבי רוסיה נפגעו פעמיים – גם כי איבדו חלק גדול מהקהל שלהם, וגם כי איבדו את היכולת לגייס תרומות בגלל חסימת שירותי התשלום במסגרת הסנקציות המערביות.
השתקת התקשורת העצמאית, והפיכת כלי התקשורת הגדולים לערוצי תעמולה שחייבים לדבוק בנרטיב של השלטון, הובילה לז'אנר חדש של עדויות מחרידות מאזרחים אוקראינים. רבים מהם מתמודדים לא רק עם מוראות המלחמה, אלא גם עם חוסר המוכנות של קרוביהם בתוך רוסיה להאמין להם לאור שטיפת מוח על הצבא הרוסי המהולל ש"פועל לנקות את אוקראינה מנאציזם" ו"מנסה לא לפגוע בריכוזי אוכלוסייה". הם לא רואים את התמונות של ההפגזות ולא שומעים עדויות של אזרחים שבתיהם הופצצו.
7 צפייה בגלריה
רוסיה מצנזרת את זוועות המלחמה. תושבי אירפין שבאוקראינה עוזבים את העיר ההרוסה אחרי ההפצצה הרוסית
(צילום: EPA)
אתר חדש, "פאפא פובר" ("אבא, תאמין"), הפונה לדוברי רוסית ברחבי העולם, צובר תאוצה בימים האחרונים. "התקשרו לאבא, למשפחה ולחברים ברוסיה", מציע האתר. "נסו לדבר איתם ברוגע. הסבירו להם שאין רצח עם של אוכלוסייה רוסית באוקראינה. נאציזם באוקראינה הוא מיתוס של הקרמלין, שנוצר במיוחד עבורכם".
אתר נוסף, CallRussia, מייצר מספרי טלפון אקראיים שתואמים לתבנית המספרים הרוסית, ומציע לדוברי רוסית להתקשר לאנשים זרים כדי לשכנע אותם להתנגד למלחמה. תחת כותרות כמו "רק רוסים יכולים לעצור את פוטין" ו"רק האמת יכולה לעצור את המלחמה", מציע האתר הזה תסריטים לשיחות ומייעץ איך לא לעורר אנטגוניזם כשמספרים את האמת.
אם מחפשים נקודת אור, אפשר למצוא אותה בנחישות שבה מתמודדים תושבי רוסיה עם הניסיונות לחסום את גישתם למידע. שירותי ה-VPN, שמייצרים מעין תעלה מאובטחת בין המכשיר לבין שרת שיכול להיות גם במדינה אחרת – הפכו לפופולריים מאוד ברוסיה. כשהגזרות האחרונות הונחתו, גם אלה שטרם התקינו שירות VPN נהרו בהמוניהם לאתרי ההורדות.
שירות Sensortower, המנטר פופולריות של אפליקציות סלולר, מצביע על עלייה של כ-2,500 אחוז בהורדות של יישומי VPN בין השבוע האחרון של פברואר לשבוע הראשון של מרץ. מרבית האפליקציות בעשירייה הפותחת של חנות היישומים של אפל (AppStore) ברוסיה הן שירותי VPN. קלימרב מעריך כי 20-10 אחוזים ממשתמשי האינטרנט ברוסיה כבר משתמשים ב-VPN בצורה קבועה כדי לעקוף את החסימות.
בינתיים זה עובד. רוסיה לא מצליחה לחסום את כל שירותי ה-VPN, ובכלל לא בטוח שהיא מנסה. ואם מטרת הממשל היא ליצור חסימה הרמטית, נראה שזה לא מעשי. לפחות לא בעתיד הנראה לעין. "חסימות כמו בקזחסטן בינואר 2022 או בבלארוס ב-2020 הן בלתי אפשריות ברוסיה", אומר קלימרב. "יש ברוסיה יותר מ-3,500 ספקי תקשורת, ואין מונופול על תעבורה בינלאומית".
7 צפייה בגלריה
''חסימות כמו בקזחסטן או בבלארוס הן בלתי אפשריות ברוסיה''. אנשי תקשורת רוסיים גולשים באינטרנט
(צילום: AFP)
עם זאת, בימים האחרונים קיבל גוף הצנזורה של רוסיה עזרה ממקור לא צפוי: Cogent ו-Lumen – שתי ספקיות אינטרנט מהסוג שאינו מחבר משתמשי קצה אלא ספקיות אחרות, חלק מ"עמוד השדרה" של האינטרנט העולמי – הודיעו שלא יעשו יותר עסקים ברוסיה. לטענת קלימרב, "זה יותר יזיק מאשר יעזור. לחברות האלה ממילא אין לקוחות קצה ברוסיה, אז הסנקציות לא רלוונטיות אליהן, אבל הורדת היכולת של רוסיה לתקשר עם העולם דווקא תקל על הממשל אם ירצה לחסום את הרשת לגמרי".
אבל בניגוד למדינות כמו סין וקוריאה-הצפונית, שבהן הגישה לאינטרנט מצונזרת ומפוקחת החל מיומה הראשון, אזרחי רוסיה חיו עד לא מזמן במציאות שבה רוב הרשת הייתה זמינה עבורם. הם מצאו בה לא רק בילויים אלא גם תעסוקה, והפכו אותה לחלק בלתי נפרד מחייהם. קלימרב מסביר שזה אחד הדברים שמונעים את ניתוקם המוחלט מהרשת. "הכלכלה הרוסית מאוד תלויה באינטרנט, וחסימה יכולה לרסק אותה סופית".
הממשל הרוסי מבין את כל זה, והשאלה הגדולה היא האם כל חוקי הצנזורה והניסיון של השנתיים האחרונות להקטין את התלות של האינטרנט הרוסי בזה העולמי הם אכן הכנה לקראת ניתוק הרמטי. כמו בשאר ענייני המדיניות החשובים ביותר של רוסיה, נראה שרק איש אחד יודע את התשובה - והוא עדיין לא מוכן לספר אותה לעולם.
פורסם לראשונה: 07:57, 11.03.22
