רוב הסיכויים שלא תרגישו בהיעלמותה של LG משוק מכשירי הסלולר. עם נתח שוק שעומד על אחוזים בודדים, הפסדי עתק ובלי אף להיט אמיתי כבר חצי עשור, הפרישה של הענקית הקוריאנית רחוקה מלהפתיע.
אם ההודעה של LG מאכזבת, זה בעיקר הודות לטלפון שאותו החברה לא הספיקה להשיק. רק בינואר האחרון חשפה החברה כי היא עובדת על פיתוח של סמארטפון עם מסך נגלל, מזעור של טכנולוגיה שהחברה כבר השיקה בשוק מסכי הטלוויזיה. לא ידוע אם מאמצי הפיתוח האלה התקדמו מספיק על מנת למכור את הטכנולוגיה ליצרנים אחרים.
אבל מעבר להשלכות המיידיות, כישלונה של LG בשוק הזה מעלה כמה תהיות אוניברסליות אודות תעשיית הסלולר בשנת 2021, והמקום שיש בה לשחקנים שמנסים להיות ייחודיים.
מוניטין צריך לתחזק
על פניו, ל-LG יש מוניטין טוב בעולם האלקטרוניקה הצרכנית. אבל דווקא במוצר הצרכני החשוב ביותר של העשורים האחרונים לא הצליחה החברה לתרגם את המוניטין הזה להצלחה שיווקית. והיא לא לבד. חברות ענק אחרות, ביניהן סוני ומיקרוסופט, ראו את תקוות הסלולר שלהן מתנפצות פעם אחר פעם.
עוד כתבות בתחום הסמארטפונים
מה שכל החברות האלה גילו הוא שבתעשייה הזאת, מוניטין חייבים לתחזק. פשלה אחת, הזדמנות אחת ללקוחות קיימים לפזול אל עבר המתחרים, ואת הלקוחות האלה יהיה כבר קשה להחזיר. ל-LG לא חסרו מקרים כאלה, ובראשם בעיות בייצור של G4, מכשיר הדגל של החברה לשנת 2015, שגרמו לו להפסיק לפעול. לאורך חודשים, הכחישה LG כי יש בעיה סדרתית במכשיריה, וסירבה לתקן אותם בחינם. רק בתחילת 2016 הודתה בבעיה, אך זו הופיעה גם בטלפונים שיוצרו אחרי ההודאה, וכן בדגמים נוספים.
כחצי שנה לאחר מכן, המתחרה הגדולה של LG, סמסונג, הגיבה בצורה מאוד שונה כשהתגלתה בעיה בסוללה של מכשיר דגל חדש. בתוך פחות מחודשיים מהשקתו, גלקסי נוט 7 הורד מהמדפים, וסמסונג זיכתה את כל רוכשיו. נכון, הבעיה במכשירי סמסונג הייתה מסוכנת הרבה יותר, אך תגובתה המהירה אפשרה לה לשים במהירות את הפרשה מאחוריה, ואילו זו של LG המשיכה להעיב עליה במשך שנים לאחר מכן.
ניסיונות לחדש שלא הבשילו
כמעט לכל אורך דרכה בעולם פיתוח סמארטפונים, ניסתה LG לחדש ולייצר בידול בין הטלפונים שלה לאלה של מתחרותיה. פעם אחר פעם, היא לא הצליחה. כשהציגה מסך קעור ב-G Flex ב-2013, או כאשר ניסצה לייצר טלפון מודולרי עם G5 ב-2015, הצרכנים פשוט משכו בכתפיהם והמשיכו הלאה. יש מעט מאוד אנשים שמבקשים לרכוש מוצר חדשני רק כי הוא כזה, והדבר נכון כפליים לגבי טלפון סלולרי, שבו רבים מאיתנו משתמשים שעות בכל יום.
גרוע מכך, LG קשרה את גורלם של כמה מהחידושים האלה לתמיכה של אחרים. G5 היה אמור להוביל לפיתוח של אביזרים מיוחדים עבור הטלפון המודולרי, אך רק שניים כאלה יוצרו - גריפ מצלמה עם כפתורים פיזיים וכרטיס קול חיצוני איכותי. הרוכשים האפשריים לא יכלו להבין את הפוטנציאל של הטלפון בלי שיהיו לו הרבה אביזרים מעניינים, אך יצרני האביזרים לא באמת רצו לטרוח לפני שידעו כי הטלפון יימכר בכמויות מספקות. אותו הדבר, רק בגרסת תוכנה, קרה עם ניסיונות לחדש באמצעות מסך שני. ה-LG Wing המסקרן מלפני כמה חודשים אמנם הוסיף מסך שני לטלפון, אבל התמיכה במסך הזה הייתה מוגבלת מאוד.
יותר מדי תחרות, מעט מדי תשומת לב
העולם שבו LG התייאשה מהניסיון לבנות מכשירי סלולר שונה מאוד מזה שבו היא התחילה. חברות שחוצבות לעצמן נתח שוק כרגע עושות את זה לא דרך מכשיר דגל שנתי וכמה מכשירי ביניים, אלא עם תחלופת דגמים אינסופית וכוח ייצור כביר. שיאומי, רילמי, אופו - אלה מותגים סיניים שמציעים לצרכן יותר תמורה מאי פעם לכל שקל.
אם LG הייתה צריכה לבסס מכירות של הטלפונים הזולים שלה על המוניטין של אלה היקרים, מה שקורה עם השחקניות החדשות הפוך לגמרי: עיקר המוניטין מגיע מהיכולת לתת תמורה סבירה במחיר נמוך, ומכשירים יקרים-יותר הם אלה שצריכים להוכיח את ערכם. עם סמסונג ואפל מצד אחד, ויצרני הביניים מצד שני, LG התקשתה יותר ויותר למצוא את מקומה - ולבסוף החליטה לצאת לחלוטין מעסקי הסלולר.
