בעוד כמה שנים, רבים מאיתנו יסתובבו כנראה עם טלפון בעל מסך מתקפל בכיס. חבלי הלידה של הטכנולוגיה הזו - ומספיק להסתכל על ההשקה הבעייתית של סמסונג Galaxy Fold ועל הדחיות בהשקת Mate X כדי להבין שלא הכל ורוד כאן - יפנו את מקומם לסטנדרטיזציה וזמינות. אבל אנחנו עוד לא שם, וסמארטפון עם מסך מתקפל זה משהו שעליו רובנו יכולים רק לחלום - בין אם כי אין לנו דרך להשיג אחד, או שהמחיר שלו כרגע גבוה מדי.
סמארטפון מתקפל זה לא. אז מה כן?
ה-G8X החדש של LG הוא בו-בזמן הגרסה העכשווית של חלום ה"יותר שטח מסך באריזה קטנה", ומוצר שאי-אפשר באמת להשוות לטלפונים העתידניים שרואים אור בחודשים האלה. מה שכן, הוא זמין בישראל וגם מתומחר ב-3,299 שקל - מחיר סביר למדי עבור מה שהטלפון מציע. בכל זאת, מדובר בהצעה שאינה נטולת פשרות, ולא מתאימה לכולם.
בפני עצמו, G8X הוא סתם עוד טלפון סטנדרטי - ערכת שבבים עדכנית של קוואלקום - סנאפדראגון 855, מסך OLED בגודל 6.4 אינץ' (ברזולוציית HD, אבל עדיין חד ובהיר), הטענה מהירה, סוללת 4,000 מיליאמפר-שעה. זה מפרט שתמצאו בהמון דגמים היום, חלקם זולים משמעותית מה-G8X.
אך עם הטלפון המשעמם מגיע אביזר שהופך אותו למעניין הרבה יותר. כשמכניסים את הטלפון לכיסוי שמגיע איתו, מקבלים מכשיר בעל שני מסכים. או בעצם שלושה. הכיסוי כולל בתוכו מסך 6.4 אינץ' נוסף, זהה לזה של הטלפון, וגם מסך שחור-לבן חיצוני שנועד להציג מידע כשהטלפון סגור.
טלפון אנדרואיד עם שני מסכים זה לא רעיון חדשני במיוחד. LG עצמה השיקה בתחילת השנה כיסוי שכזה לדגם ה-V50 שלה. לפני שנתיים, ZTE הציגה את Axon M - טלפון עם מסך כפול. בשנה הבאה גם מיקרוסופט תצטרף לחגיגה, עם ה-Surface Duo. אך כפי שאפל מוכיחה שנה אחר שנה, להיות הראשונים שעושים משהו זו לא הפואנטה - עדיף להיות הראשונים שעושים משהו בצורה טובה.
גרסה מעניינת של ההווה
אי אפשר באמת להשוות את ה-G8X לטלפונים עם מסך מתקפל, בעיקר כי לא נוח לצפות בתוכן על שני המסכים יחד. מסגרת הכיסוי עבה מדי, ואפילו גלישה בדפדפן לא הגיונית בצורה כזו. החלום של פריסת טלפון ברכבת וצפייה בווידאו על מסך גדול אינו מיתרגם היטב למכשיר הזה, והדרך ההגיונית היחידה להשתמש בשני המסכים היא לצורך ריבוי משימות.
החדשות הטובות הן שזה לא רעיון רע. רוצים לצפות בנטפליקס בזמן שאתם גולשים באינטרנט? אפשר. להסתכל על גלריית התמונות שצולמו בזמן שהמצלמה פתוחה? בטח, למה לא. לכתוב הודעה תוך שאתם יכולים לראות את הטקסט עליו אתם מתבססים? סבבה. וכן, יש כיום לא מעט טלפונים עם ריבוי משימות מובנה, אבל המסכים שלהם קטנים מדי ופתיחת שני חלונות אינה נוחה. כאן אתם מקבלים חוויה הרבה יותר טובה.
יש כאן אפילו יישום ג'ויסטיק למשחקים, שמאפשר להפוך את אחד המסכים לבקר וירטואלי - הן עבור משחקים שתומכים בבקרים פיזיים והן עבור כאלה שלא. אם המשחק בו אתם משחקים לא תומך, כל שתצטרכו לעשות זה לסמן על המסך אילו לחיצות או תנועות כל חלק בבקר אמור לדמות. זה רעיון נחמד עם ביצוע טוב מאוד.
ה-G8X הוא לא העתיד, אלא גרסה מעניינת של ההווה. רק שלהווה מעניין יש מחיר. את חלקו LG גובה בחוסר ברירה, ואין אלא להיות סלחניים. על חלקים אחרים קצת קשה יותר לסלוח. חוסר הברירה הוא במחיר הפיזי, תרתי משמע. יחד עם הכיסוי הטלפון הזה שוקל כ-330 גרם. זה המון. והוא גם עבה כמו, ובכן, טלפון עם כיסוי שמוסיף לו עוד מסך. נאמר זאת כך: אפשר להתרגל לסחוב את הטלפון הזה בכיס, אבל זה לא קל.
מטבע הדברים, LG גם לא יכלה לעשות את ה-G8X סימטרי. היות והמסך הנוסף נמצא משמאל לטלפון עצמו, שמאליי העולם יהנו ממנו פחות. איך שלא מסתכלים על זה, אין דרך הגיונית להחזיק את הטלפון ביד שמאל כשהוא במצב שני מסכים.
בנוסף, כשהטלפון נמצא בתוך הכיסוי, אין לו שקע USB-C, כי השקע משמש את הכיסוי. במקום זה יש חיבור ייעודי עם מתאם מגנטי. זה לא נורא, כי תמיד תוכלו להוציא את הטלפון כדי להטעינו, אבל זה גם לא מצב אידאלי.
ריבוי מסכים בממשק מסורבל
על מה פחות קל לסלוח? למשל על כך שבמצב סגור, צידו הקדמי של הכיסוי - זה שעליו נמצא המסך הקטן שמראה מידע - הוא דמוי-מראה, ומגנט לטביעות אצבע. אבל היי, לפחות מגיעה איתו מטלית ניקוי.
הבעיה הגדולה יותר היא בדרך שבה LG מתמודדת עם ריבוי מסכים בממשק שלה. זה לא קל כמו שזה אמור להיות, ולא אינטואיטיבי כמו שזה אמור להיות. לכל מסך יש תפריט אפליקציות משלו, וזה אומר שתצטרכו לסדר את תפריטי האפליקציות פעמיים - על כל מסך בנפרד. כשאפליקציה מפעילה מקלדת, זו תופיע רק על המסך שלה, מה שיקשה על כתיבה במצב בו שני המסכים דולקים. כן אפשר להזיז את המסך המשני אחורה ולהצמיד אותו לגב המכשיר, מה שיכבה אותו ויאפשר לכם להשתמש רק במסך הראשי בנוחות רבה יותר, אבל זה די מבאס.
על מצלמות המכשיר אין יותר מדי מה להגיד. בגב ה-G8X תמצאו מצלמת 12 מגה-פיקסל סטנדרטית ומצלמת 13 מגה-פיקסל אולטרה-רחבה. מצלמת הסלפי היא 32 מגה-פיקסל. אף אחת מהן לא יוצאת דופן באיכותה, וגם יכולות עיבוד התמונה של LG הן לא יותר מבסדר. לרוב תקבלו תמונות טובות, בייחוד אם התאורה טובה. בלילה המכשיר לא משתווה לתחרות הקשה שיש לו מצד חברות כמו אפל, סמסונג, וואווי וגוגל, שפיצחו כבר את סוד צילום הלילה.
הסוללה, לעומת זאת, כן קצת יוצאת דופן. אמנם מדובר בסוללת 4,000 מיליאמפר-שעה, אבל האופטימיזציה ש-LG עשתה טובה מאוד. הטלפון הזה יכול לשרוד יום וחצי על סוללה, גם אם אתם משתמשים בו עם הכיסוי. כשהוא מגיע ל-10 אחוז סוללה, המסך המשני נכבה ומסרב להידלק עד שהטלפון מוטען.
עוד נקודת אור היא תחום הסאונד. לא רק שיש ב-G8X שקע אוזניות, הוא גם משתמש בשבב DAC (ממיר אותות דיגיטליים לאנלוגיים) מצויין. ואגב, האוזניות שמגיעות עם הטלפון לא רעות בכלל - עם בס מודגש אך לא שתלטני במיוחד. מנגד, קורא טביעות האצבע המובנה במסך הטלפון פשוט מזעזע. קצת לא אופייני ל-LG, שהייתה ממובילות טרנד טביעות האצבע בטלפונים.
אם אתם אנשים שרוצים ריבוי משימות בטלפון סלולרי, או גיימרים שרוצים ג'ויסטיק וירטואלי במסך משני, ה-G8X של LG מציע לכם תמורה מצויינת למחיר. הוא גם מגיע עם מקדם ייחודיות גבוה - אנשים הולכים לשאול אתכם מה זה ומאיפה הטלפון המגניב הזה. רק אל תקנו אותו כי אתם מחכים לטלפון שהוא גם טאבלט, או כי אתם רוצים את הטכנולוגיה הכי חדישה בשוק.
