גלקסי נוט 10 לייט הוא גרסה זולה-יותר ומתקדמת-פחות של מכשיר הדגל שסמסונג השיקה בקיץ האחרון. מצד אחד מדובר בסוג של רגרסיה - לראשונה מאז נוט 3 ניאו ב-2014, משיקה היצרנית במסגרת הסדרה היוקרתית מכשיר שאינו טלפון דגל. למעשה, מבחינת המפרט מדובר במכשיר ביניים ותו לא. אבל יש לו מסך גדול, ויש לו עט מגע. האם זה מספיק?
נתחיל דווקא עם נקודה חיובית: בניסיון שלה לחסוך על המכשיר הזה, סמסונג ייצרה מסך ללא קימורים בצדדים. בשנה שעברה עשתה דבר דומה עם ה-S10e. האם מישהו אי פעם יצליח לשכנע את החברה להפסיק לעגל פינות (תרתי משמע) גם במכשירים היקרים-יותר שלה? האם הם יבינו שזה לא נוח, יוצר שטח מת בפינות הטלפון ומקשה לגלול מצד לצד? כנראה שלא, אבל היי, עכשיו אי אפשר להגיד שלטלפונים זולים יותר אין יתרונות טכנולוגיים.
ואם כבר מדברים על המסך: מדובר אמנם במסך ישר וגדול (6.7 אינץ'), אבל הוא לא מדהים באיכותו. מדובר במסך מהסוג שתמצאו במכשירי סדרת A הזולה-יותר של סמסונג, עם רזולוציה 2400x1080 ו-394 ppi (צפיפות פיקסלים למסך). הפעם האחרונה שבה טלפון עם סדר גודל כזה של צפיפות פיקסלים היה חלק מסדרת הנוט הייתה ב-2013, עם הנוט 3. במכשירים החדשים יותר, צפיפות הפיקסלים נעה סביב 500 ppi. המסך הזה גם חיוור בהשוואה למסכים המאוד בהירים וצבעוניים של סדרות הדגל.
גם מבחינת המפרט זהו לא בדיוק שיא החדשנות. סמסונג שמה בטלפון הזה ערכת שבבים מלפני שנתיים. מצד אחד, כיום הטלפון הזה פועל בסדר גמור - הוא מפעיל אפליקציות במהירות ולא נתקע. אבל כל ערכת שבבים היא פצצה מתקתקת, כי בשלב כלשהו בחייה מגיעות האפליקציות שעמן היא מתקשה להתמודד. לנוט 10 לייט זה יקרה שנתיים לפני שזה יקרה לטלפונים עם ערכות שבבים מודרניות.
הזיכרון, 8 גיגה בייט, עושה את העבודה כרגע, אבל גם כאן מדובר במעט גיגה בייט יחסית למכשירים מהשנה האחרונה. ומה עם נפח האחסון? 128 גיגה בייט זה לא נורא, אבל גם לא הרבה בסטנדרטים הנוכחיים. ואם אתם עדיין מלאים בזעם כלפי יצרניות הסמארטפונים על כך שלקחו לכם את שקע האוזניות, תשמחו לדעת שכאן הוא קיים.
למעט העט, קשה מאוד להבין מה בדיוק משייך את המכשיר לסדרת נוט 10. במכשיר הנוט 10 ה"רגיל", למשל, קיבלה סמסונג החלטה עיצובית להעביר את המקשים (מקש עוצמת שמע וכפתור רב-שימושי שמדליק/מכבה/מפעיל את העוזר הקולי) לצדו השמאלי של המכשיר. כאן הם בימין. וגם מודול הצילום נראה דומה יותר דווקא ל-S20 (או לכיריים) מאשר למכשיר שעליו הוא כביכול מבוסס.
פשרות כואבות
איכות התמונה במצלמות האלה נעה בין סבירה לטובה מאוד. בייחוד בתאורה טובה, ואם לא משתמשים בעדשה הרחבה, התמונות דומות למה שאפשר לקבל בטלפונים יקרים הרבה יותר. העדשות המיוצבות, יחד עם שיפורים בתוכנה של סמסונג בשנים האחרונות, מאפשרות להשיג תוצאות טובות גם עם חומרה בת כמה שנים.
במצב לילה הטלפון הזה לפעמים מפשל. יכול להיות שמדובר בבעיות תוכנה, אבל יש חוסר אחידות בין התמונות - חלק נקיות ובהירות, באחרות יש רעש, אפילו שרמת התאורה זהה. עדיין, בהשוואה לטלפונים אחרים בטווח המחיר הזה, אתם מקבלים עסקה לא רעה בכל הקשור לצילום. יש פשרות כואבות יותר. למשל: אין הטענה אלחוטית, אין תמיכה בתקן WiFi 6 החדש וחיישן טביעות האצבע לא מהיר מספיק. כן יש כאן סוללה מרשימה של 4,500 מיליאמפר-שעה, ששרדה כמעט יומיים על הטענה אחת.
ומה עם העט? הוא דומה לזה שתמצאו בנוט 10, אך ללא חיישן הטיה, ולפיכך ללא תמיכה במחוות. במילים אחרות, עם העט הזה לא תוכלו לדמיין שאתם הארי פוטר. אבל כן יש לו קישוריות בלוטות', מה שאומר שתוכלו להשתמש בו כשלט למצגות או כדי לצלם סלפי בלי לגעת בטלפון. בכל מובן אחר, מדובר בעט מגע מהסוג שסמסונג יודעים לעשות - נוח ואיכותי.
העט הזה הופך את נוט 10 לייט למבחן מעניין עבור סמסונג: הפרדיגמה השולטת בשוק היום היא שמרבית המשתמשים לא רוצים טלפונים עם עטי מגע, ולא מוכנים לשלם עליהם. הנוט הוא אמנם לא בדיוק נישתי (בכל זאת, מכשיר דגל), אבל הוא כן יקר מאוד וכמעט אין לו מתחרים. סמסונג בודקת כאן לראשונה זה שנים אם גם אנשים שלא מוכנים להוציא יותר מ-4,000 שקלים על טלפון ירצו מכשיר עם עט. ועט זו אולי לא הסיבה העיקרית לקנות אותו, אך בהחלט הסיבה העיקרית להעדיף אותו על פני עשרות מכשירים דומים על זהים של מותגים אחרים.
אם התשובה לשאלה הזאת היא חיובית, דווקא נוט 10 לייט עשוי להגדיר עבור סמסונג מחדש את משמעות הסדרה, ולהרחיב אותה לקהלים נוספים. אם לא, עדיין מדובר בטלפון ביניים לא רע, שמספק תמורה טובה למחיר שלו, שעומד על 2,299 שקלים.
