אתה מסתכל על הסמארטפון הזה, Mi 11 של שיאומי, מכשיר דגל במובן האמיתי שלו, עם כל התכונות בקצה העליון שלהן, ומבין למה סמסונג הקוריאנית ממהרת לעבר קטגוריית הטלפון המתקפל בר-ההשגה. פשוט אין לה מה לחפש יותר בשוק, שבו המתחרה הסינית הנושפת בעורפה מציגה מכשיר דגל לא פחות טוב מהגלקסי S21 שלה, במחיר שחותך אותו 1,000 שקל מלמטה. סמסונג לא בנויה לתחרות מחירים. ובתחום התחרות על האיכות נראה ששיאומי הגיעה אליה.
עוד כתבות בתחום הסלולר:
צריך להגיד שכשמדובר ב-Mi 11 אנחנו למעשה צריכים לדבר בלשון עבר. היבואנית לישראל, המילטון, הצליחה להביא לכאן את ה-Mi 11 כחצי שנה לאחר שהוצג לראשונה וכארבעה חודשים לאחר הצגת הגרסה הבינלאומית. אפילו ה-S21 הוצג אחריו. כשאנחנו מדברים עליו עכשיו, בעולם כבר מסתובבים הדורות הבאים שלו - Mi 11 Lite , Mi 11 Ultra ו-Mi 11 Pro, וואווי הוציאה את P50, וואן פלוס הוציאה את OnePlus 9, אופו את Find X3 Pro ואוטוטו מופיעים אייפון 13 של אפל, פיקסל 6 של גוגל והמכשירים המתקפלים של סמסונג.
בשוק הסמארטפונים יש דיל בלתי רשמי בין החברות לבין המשתמשים: מי שרוצה מכשיר נחשק, משלם עליו פרמיה הולמת. שיאומי נמצאת בצד השני של הדיל. היא לא הצליחה, אפשר לומר שאפילו לא ניסתה, לסלול עבור הטלפונים שלה את הדרך להיות נחשקים. אבל מצד שני היא מציעה את היכולות של המתחרים (כמעט) במחיר שווה לכל נפש (כמעט). נראה שעם ה-Mi 11 שיאומי משנה את הדיל: היא מיישרת קו עם תכונות המתחרה הקוריאנית, אבל היא גם מתקרבת אליו יותר מאי פעם בקטגוריית המחיר. האם שיאומי הופכת נחשקת?
בואו נראה.
דק וקל
Mi 11 הוא מכשיר דק וקל (184 גרם) למרות המסך הענק שלו, וחיפויי זכוכית גורילה ויקטוס מלפנים וגורילה 5 מאחור. המסך שטוח לחלוטין עם קימור קל בשוליים, והגב קמור מעט יותר להקל על האחיזה. שלוש המצלמות מאחור מסודרות בתוך ריבוע עם שלושה מישורים שונים, כשהמצלמה העיקרית בולטת מעל כולם. מצלמת הסלפי משובצת בחריר בפינה השמאלית העליונה של המסך, כמעט ולא מורגשת. המכשיר שקיבלתי לבדיקה היה בצבע "אפור חצות" או מה שאני הייתי מכנה אפור כהה. בשיאומי לא מאמינים בעיצוב עוצר נשימה. הם גם לא מאמינים באטימה למים וזו אחת המגרעות של הטלפון, מול המתחרים האטומים לחלוטין.
מסך איכותי
שבחים לשף. אחרי שניהלו ויכוח עם העולם והצליחו להראות שטכנולוגיית LCD DotDisplay מצליחה לתת פייט ל-AMOLED, בשיאומי נכנעו כנראה לטרנד העולמי ושיבצו כאן מסך AMOLED מצויין שהם מכנים AMOLED DotDisplay אבל אנחנו נקרא לו פשוט אמולד. זה מסך בגודל 6.81 אינץ' כמו בספינות הדגל של אפל וסמסונג, עם יחס גוף/מסך מצוין של 91.4%. יש לו הפרדה 3200X1440, צפיפות פיקסלים טובה (515ppi), קידוד צבע 10 ביט (1.07 מיליארד צבעים) ובהירות שיכולה להגיע לשיא של 1,500 nits. קצב רענון התצוגה הוא 120 הרץ. אם לסכם – מסך מהמוצדקים.
שבבים מובילים
בתחום העיבוד אין משחקים – אם אתה רוצה ספינת דגל אתה שם בטלפון את המעבד החזק ביותר שקיים. וזה אומר כרגע סנאפדרגון 888 של קוואלקום ביחד מעם מעבד הגרפיקה Adreno 660. לאלה הוסיפו בשיאומי מערך קירור בטכנולוגיית LiquidCool 2.0, שעשה עבודה לא רעה אבל לא מנע תחושת התחממות במצבים של עבודה מאומצת. בכל מקרה, מבחני השוואה שנעשו ל-Mi 11 הציבו אותו במקום גבוה מול המתחרים. לטלפון יש זיכרון עבודה של 8 גיגה בייט והוא מוצע בשתי גירסאות זיכרון איחסון – 128 גיגה בייט ו-256 גיגה בייט.
ערכת צילום סבירה
מבחר המצלמות של ה-Mi 11 עונה על מרבית הדרישות הסטנדרטיות, ועדיין יש הרגשה שבשיאומי לא יצאו מגדרם במקרה הזה. לראייה - מערך הצילום המשופר לאין-ערוך בדגם ההמשך Mi 11 Ultra. כאן יש מצלמה ראשית בעלת שבע עדשות, עתירת פיקסלים (108 מגה פיקסל), כזו שראינו בעבר גם בטלפונים של שיאומי וגם אצל סמסונג. המצלמה משלבת כל ארבעה פיקסלים לאחד מושבח (Pixel Binning), אך ניתן לבחור ידנית בצילום ב-108 פיקסל מלא.
המצלמה השנייה, בעלת חמש עדשות, היא מצלמה אולטרה רחבה (123 מעלות) עם חיישן 13 מגה פיקסל והשלישית היא מצלמת מאקרו עם חיישן 5 מגה פיקסל. ההרכב הזה מתאים לצילומי נוף ולצילומים קבוצתיים אבל חסרה בעליל מצלמת טלה פוטו וחסר גם זום אופטי, אולי מתוך הנחה שריבוי הפיקסלים יפצה על כך. זה לא עובד.
מצלמת הסלפי היא מצלמת 20 מגה פיקסל, בעידן שבו הטלפונים המתקדמים כבר מציעים מצלמות 32 מגה פיקסל. צילום הווידאו ניצב דווקא בחזית הטכנולוגיה, עם אפשרות לצלם סרטונים בהפרדת 8K.
כמו תמיד אצל שיאומי, הצבעים עזים, חדים, לפעמים קצת מלאכותיים, לא מעט בזכות עיבודי התמונה ב-AI שהטלפון מצטיין בהם. צילום הלילה למשל, מצליח להגיע לתוצאות שנראות כמו אור יום ממש ואם אתם רוצים להשיג תחושה של לילה, צריך להשתמש במצב הצילום הרגיל. הוא מפיק פרטים עשירים גם במצבי תאורה חלשים.
סטריאו חזק
ה-Mi 11 מציע צליל סטריאופני באמצעות רמקולים שנמצאים בבסיס הטלפון ובראשו. ערכת הצליל מבוססת על טכנולוגיה של חברת הרמן קרדון של סמסונג, והיא מפיקה צליל חזק ונעים, לפעמים מודגש יתר בתחומי הבס, שמרעיד את הטלפון ביד.
בינה מלאכותית
מערכת ההפעלה של ה-Mi 11 היא אנדרואיד 11, ועליה מעטפת התוכנה של שיאומי MIUI 12. מה שאומר שכל תכונות אנדרואיד מוצעות כאן, כולל גוגל אסיסטנט למשל, אבל גם אפשרויות רבות נוספות לשליטה בכל תכונות הטלפון. התוכנה של הטלפון אינה מסתכמת בשליטה בתוכנות. מערכות עיבוד התמונה של שיאומי הולכות ומשתפרות מדגם לדגם ומציעות יכולות מפתיעות לעיתים, שהיו יכולות למלא כתבה בפני עצמה.
כך למשל המצלמה מציעה מצב צילום לילה שהופך לילה ליום, ומצב חשיפה ארוכה שמאפשר ל'מרוח' אובייקטים זזים בכמה תבניות שימוש מפתיעות, וגם שורה של אפקטים בצילום סרטים כמו הקפאת זמן בסגנון הסרט המטריקס, עולם מקביל בסגנון הסרט התחלה, ויש עוד.
ה-AI יודע לזהות סצנות ואובייקטים ולהתאים את כוונון המצלמה אליהם, הוא עושה ייפוי של הפנים, מדגיש איזורים כהים ובהירים בתמונות בתוך הבית או מחוצה לו, משפר את הקפיצות והרעידות בצילום וידאו, הוא אפילו מאפשר למחוק אובייקטים לא רצויים ועוד ועוד. תנו כבוד ל-AI.
טעינה מהירה
בתחום האנרגיה שיאומי מציעה סוללת ליתיום-פולימר בנפח של 4,600 מיליאמפר-שעה ומטען מהיר בהספק מרשים של 55 וואט שאמור לספק טעינה מלאה ב-45 דקות. אמנם ראינו מטענים מהירים אפילו יותר אצל המתחרות מבית BBK (אופו, רילמי, וואן פלוס) אבל גם 55W זה יפה מאוד. וגם מועיל כי צריכת ההספק של הטלפון גורמת להתרוקנות מהירה של הסוללה. בניגוד למתחרות האלה, שיאומי מציעה גם טעינה אלחוטית בהספק של 50 וואט (לא מצורף מטען אלחוטי) וגם טעינה הפוכה בהספק של 10 וואט וכל זה מציב אותה במקום יפה מול התחרות.
תקשורת
כמו שאפשר היה לצפות, הטלפון תומך בתקשורת סלולר מהירה מהדור החמישי ובכל סוגי התקשורת המקומית, כולל WiFi 6 ובלוטות' 5.2.
השורה התחתונה
כשמדובר בספינות דגל סלולריות, הנטייה שלי היתה תמיד ללכת על המותגים הבולטים, שהתמורה מהם מובטחת. שיאומי התיימרה להציג ספינות דגל בעבר, אך תמיד היתה בהן פשרה כזו או אחרת. התחושה שלי היא שכאן, לראשונה, מדובר בספינת דגל ללא פשרות (זולת היעדר אטימה למים) ולכן המחיר של ה-Mi11 הופך אותו לבחירה מומלצת.
מחיר
גירסת 128 גיגה בייט - 2,999 שקל
גירסת 256 גיגה בייט - 3,199 שקל
