ריפרש
החיים הדיגיטליים שאחרי המוות / עם ד"ר אסף וינר
22:11
יותר מ-1,400 ישראלים נהרגו מתחילת המלחמה ב-7 באוקטובר. סביר להניח שלרובם, אם לא לכולם, היה לפחות חשבון דיגיטלי אחד - גוגל, פייסבוק, טוויטר, טיקטוק. אבל מה קורה עם החשבונות האלה אחרי המוות? מי יכול לגשת אליהם? והאם זה בכלל מוסרי?
הפרקים הקודמים של ריפרש:
חלק מחברות הטכנולוגיה מאפשרות למשתמשים למנות עוד בחייהם נאמן מורשת שיקבל גישה לחשבונות שלהם אחרי מותם. חלקן מאפשרות להפוך את החשבונות לעמודי הנצחה. אחרות לא מאפשרות הנצחה, אבל כן מאפשרות למחוק את החשבון.
מדובר בהחלטה לא פשוטה עבור המשפחות, שבנוסף להתמודדות עם האבל צריכות להחליט כיצד לטפל בנכסים הדיגיטליים שיקיריהן השאירו אחריהם. העובדה שבמקרים רבים במלחמה הזאת מדובר באנשים צעירים מאוד שנלקחו באופן פתאומי, הופכת את הסוגיה להרבה יותר קשה ומורכבת.
איגוד האינטרנט הישראלי פרסם השבוע מדריך מקיף שיסייע למשפחות החללים במלחמה לנהל את הזיכרונות הדיגיטליים של יקיריהן. שוחחנו עם ד"ר אסף וינר, סמנכ"ל מחקר ומדיניות באיגוד, על האפשרויות השונות שעומדות בפניהן.
למה לדעתכם חשוב שמשפחות של חללים ייקחו על עצמן את הניהול של החשבונות הדיגיטליים שלהם?
"אז קודם כל, אנחנו לא אומרים בהכרח שצריך לעשות או שצריך לגשת. מה שאנחנו רואים, גם בתקופה כזאת אבל אפילו שנים אחורה, מהזווית שאנחנו עוסקים בזה, שיש שאלות, יש משפחות או חברים או בני/בנות זוג שכן היו רוצים אולי להגיע לעוד מידע של המשתמש, ואפילו שאלות פרקטיות של - היה לו חשבון פייסבוק, עכשיו האדם מת, מה קורה עם זה? אפשר להפוך את זה להנצחה? זה ילך? זאת אומרת, לא בהכרח צריך לבוא ולהסדיר את הדברים, אבל אלה כן מקומות שאנשים בדרך כלל מגיעים אליהם לא בשלב הראשון של אחרי המוות, אבל בעצם ככל שהחיים שלנו הופכים להיות יותר דיגיטליים אנחנו משאירים חלקים מעצמנו גם באופן דיגיטלי. אני חושב שאפילו עוד לפני משבר כזה, בוא נזכור: בישראל יש קרוב ל-50 אלף פטירות בשנה, אז אולי לא לכולם היו חשבונות ברשתות חברתיות, אבל זה מתחיל להיות איזשהו אזור שאנשים גם חושבים שאפשר לעשות משהו, יש להם איזשהן ציפיות או מחשבות ואנחנו רואים שגם הטכנולוגיה מתחילה עם הזמן לתת כלים מיוחדים להתמודד עם התחום הזה".
זה בטח נושא שיש לגבי הרבה התלבטויות, הרי אנשים שהלכו לעולמם, בטח באופן כל כך פתאומי, לא בהכרח חשבו על זה שמישהו, בן משפחה או חבר קרוב, ייכנס לחשבונות הדיגיטליים שלהם, יקרא את ההתכתבויות שלהם, אולי ימצא תמונות שהם לא התכוונו לשתף. נתקלתם בהתלבטויות כאלה של משפחות?
"אנחנו שומעים על התלבטויות כאלה כל הזמן. אני אסביר אולי למאזינים: בשלב הראשון זה אפילו עוד לא גישה לחשבונות הדיגיטליים - מה קורה עם הפייסבוק מה קורה עם הטיקטוק - זה אם מקבלים את המכשיר האישי, זה יכול להיות מחשב אישי או טלפון נייד. ואז באמת עולות שאלות של 'כמה אפשר להיכנס', 'מה אפשר לעשות עם זה', שהן בסוף לא שאלות משפטיות. בשיטה הישראלית, בגדול, למתים כבר אין זכות לפרטיות, אז אלה גם שאלות של באמת מה ראוי, מה כדאי, מה אפשר, והרבה פעמים אפילו היא לא סתם סקרנות, אלא חלק מהתהליך של האבל, חלק מהתהליך של ההנצחה כולל מן הסתם חלקים מהחיים של אותו אדם, ולכן זה גם מקור שאנחנו רואים שלפעמים אנשים רוצים להשתמש בזה כחלק מתהליך האבל שהם עוברים".
פרסמתם מדריך מאוד מקיף באתר שלכם, ואנחנו כמובן נפרסם את הקישור, אבל בוא נדבר רגע על מה ההמלצה בעצם למשתמשים ברשתות החברתיות ובגוגל ושירותים אחרים לעשות בעודם חיים.
"אז זאת שאלה מצוינת, וזה נושא שהוא קצת כואב, או לא נעים לדבר עליו או לחשוב עליו מראש, אבל היום אפשר ברוב החשבונות הדיגיטליים שלנו, בפייסבוק, חלק מהשירותים של גוגל ועוד רשימה יפה שכמובן נמצאת אצלנו, להגדיר מראש מה יקרה עם החשבון במקרה של מוות. אפשר לחשוב על זה כמו על למנות איזשהו נאמן דיגיטלי - מי יוכל לעשות פעולות בחשבונות במקרה שחס וחלילה אנחנו נמות. והאפשרויות הן שונות. רוב הפלטפורמות לא בהכרח נותנות גישה לכל ההודעות או לכל התוכן האישי, אלא מאפשרות למנהל מורשת דיגיטלי הזה - זה המונח שהן משתמשות בו - לקבל או להקפיא את החשבון, להפוך אותו להנצחה. זאת אומרת, גם כשאנחנו מגדירים מראש, אנחנו יכולים לשלוט גם עד איפה יגיעו, זה לא שאנחנו משאירים את כל הסיסמאות ויוכלו לגשת להתכתבויות ולתכנים אישיים, אבל כן פעולות שלא לסגור לגמרי את החשבון, להוריד אותו מהרשת, או כן מה שהיה פומבי, איכשהו לשמר את זה במובן הזה. אני אגיד שוב שבמקרה של גישה למכשיר, נאמר קיבלו טלפון שהוא לא חסום בקוד, יש הרבה אפשרויות. כל פלטפורמה מאפשרת לנו להוריד את כל הנתונים שלנו, אז יש מקרים שבהם משפחות או חברים מקבלים מכשירים, רוצים באמת לחלץ את המידע ששמור בהם, וכמו שכל אחד מאיתנו היום יכול להוריד את כל המידע שיש בפייסבוק עליו, של גוגל, לרבות הודעות, אלה הם גם דברים שנמצאים על הפרק. בדרך כלל הגישה הזאת מאוד אינדיבידואלית והיא מאוד שונה, אבל גם כאן חשוב להתחשב במה שהמנוח היה רוצה".
אז ההמלצה שלכם, למרות האי-נעימות, ואף אחד לא רוצה באמת לחשוב על תרחיש כזה, כן להיכנס להגדרות ברשתות החברתיות ולמנות נאמן מורשת כזה שידאג לנכסים הדיגיטליים שלכם אחרי מותכם.
"אני חושב שזה רעיון טוב למי שחשוב לו או רוצה להסדיר סיטואציות כאלה. זה קצת כמו האם ללכת לעשות צוואה. אז בדרך כלל זה לא משהו שאנחנו עושים אלא אם כן אנחנו צריכים לחתום על משכנתה או דברים כאלה. מצד שני, לשנות את ההגדרות האלה או לקבוע מישהו שיהיה נאמן לא דורש המון המון עבודה. בסוף תראה, היום למעלה מ-90% מהישראלים משתמשים בפייסבוק, 80-70% משתמשים באינסטגרם, שני השירותים האלה כן מאפשרים להגדיר באופן יחסית פשוט את איש הקשר או מנהל העיזבון הדיגיטלי במירכאות, וזה משהו שכן יכול להיות מועיל לעתיד בשביל אולי חברים, משפחה או בשביל למלא את הרצון שלכם. מי שרוצה שאחרי מותו יימחק כל החשבון ולא יהיו יותר היסטוריה ופרופיל והודעות, יש גם אנשים שזה חשוב להם, אולי לא בחמשת הדברים הראשונים לבדוק בהגדרות כשאתם פותחים חשבון טיקטוק, אבל לדעת שיש את האפשרות, כי אנחנו רואים שהרבה פעמים זה אפילו מפתיע משפחות שצריכות להתמודד עם חשבונות של אנשים שמתו, בכלל, פעם ראשונה שהם שומעים על האפשרות הזאת שיכול להיות מנהל עיזבון שיוכל להגדיר את החשבון להנצחה. אז לפעמים בפעילות מול הפלטפורמות הם מקבלים את הגישה הזו, אבל בטח שזה משהו שהוא רלוונטי לעשות ולחשוב עליו".
ומה האפשריות שעומדות בפני המשפחות אחרי מוות של אחד מיקיריהם? זאת אומרת, הם יכולים להשאיר את העמוד שלהם כאיזה עמוד הנצחה בפייסבוק, נכון? ואפשר גם להחליט להשאיר אותו כמו שהוא או למחוק אותו לחלוטין.
"זה מאוד משתנה לפי השירותים. אז השירותים שהם באמת רשתות חברתיות קלאסיות, אני שם כרגע את גוגל בצד או ג'ימייל, אז גם פייסבוק וגם אינסטגרם יש להן פיצ'ר של הנצחת חשבון. זאת אומרת חשבון שבעליו הלך לעולמו, אם הוא הגדיר את זה מראש אז יפנו למנהל, והמנהל יקבל החלטה אם לנעול אותו כפרופיל הנצחה. ואם לא הוגדר מראש, אז יש פרוצדורה שאפשר לעבור מול הפלטפורמות הרלוונטיות. בדרך כלל היא דורשת אישור פטירה או הליך שהוא גם לא נעים וגם קצת מסורבל, אבל אחרי זה כן אפשר להפוך פרופילים בפייסבוק ובאינסטגרם לפרופיל הנצחה, ואנחנו רואים דוגמאות לזה שבאמת זה כן משמר את הרשת חברים. זאת אומרת, זה לא סתם היה פה פרופיל ועכשיו ננציח אותו, אלא להבין שזה בסוף Hub לחברה של אותו משתמש, ולכן זה עוזר לשמור גם על איזשהו קשר, לפעמים תוכן לקראת ימי זיכרון. בגלל שיש כבר איזושהי קהילה או בסיס משתמשים על חשבונות, זה מה שלפעמים הופך את השימוש בהם כפלטפורמה להנצחה לאפקטיבי יותר. אפשר לקבל לפעמים עוד תמונה או חומרים מהחברים ברשתות ואפשר באמת לשמור על זה כאיזושהי יצירת קשר או פורום למי שנשארו מאחור.
"טיקטוק, טוויטר, גם גוגל, לא נותנות כרגע מצב של הנצחת חשבון והם גם שירותים די שונים. לגבי גוגל, השאלה מה יהיה עם הג'מייל שלנו, מה יהיה אולי אפילו עם היסטוריית גלישה ששמורה אצל חשבונות אנדרואיד. אז במקרים האלה, אם מישהו מבחוץ רוצה להשפיע על חשבון של אדם שנפטר, אין הרבה אפשרויות. אם יש לו סמכות, הוא יביא גם תיעוד של פטירה וגם של איזושהי סמכות לנהל פעולות, הוא יכול לבקש לסגור חשבון. זה בסופו של דבר מה שעומד בפניו. כמעט ולא נראה מקרים שבהם שירותים כאלה מוסרים מידע או תכתובת, או אפילו נותנים את הסיסמה לחשבונות גוגל או לחשבונות אנדרואיד, מתוך ההנחה שרוב מה שיש שם זה פרטי וגם אם יש עניין של קרובים או יורשים לראות את התוכן הזה, זה משהו שהן בדרך כלל לא נותנות. שוב, מבחירה שלהן של איזושהי פרטיות של המשתמש.
"זה ברור אולי כמובן מאליו שאפליקציות היכרויות, מסנג'ר, דברים שמבוססים על תקשורת אינטימית, אנשים לא היו רוצים שיישאר לעתיד. אנחנו רואים שגם אם מורישים הרבה מאוד דברים, או עושים איזושהי צוואה, לא משאירים את הדברים האלה לילדים"
כן, זה גם משהו שחשוב להיות מודעים אליו, אולי להשאיר סיסמה באיזה מקום ככה שהקרובים שלכם יוכלו לגשת אם אתם מעוניינים בכך. אז בפייסבוק באמת התהליך להנצחת חשבון הוא יחסית, אני חושב, פשוט. אבל בוא נדבר באמת מה קורה ברשתות אחרות, אמרת שבטיקטוק או ב-X, זאת אומרת טוויטר לשעבר, אין אפשרות להנציח חשבונות.
"כן, אז קודם כול ב-X אנחנו יודעים שהמדיניות יכולה להשתנות ברמה של יום או יומיים, אבל אני רוצה דווקא באמת לחשוב על מה אפשר לעשות, כי זה גם משהו שאנחנו שאלנו אפילו את הציבור הישראלי, במחקר שעשינו עם פרופ' מיכאל בירנק וטל מורס, באמת שאלו אנשים גם אם הם היו רוצים שיהיה לאנשים גישה לחומרים כאלה, אבל גם מה כן ומה לא. ואני חושב שזה עלה שם, וזה ברור אולי כמובן מאליו, שאפליקציות כמו טינדר, אפליקציות היכרויות, מסנג'ר, דברים שמבוססים על תקשורת אינטימית, זה לא משהו שהוא איזושהי רשת חברתית, אז גם אנשים לא היו רוצים שיישאר לעתיד, ואפילו אנחנו רואים שגם אם מורישים הרבה מאוד דברים, או אנשים עושים איזושהי צוואה, לילדים לא משאירים את הדברים האלה. זאת אומרת, זה גם משהו שאנשים אפילו כשמבקשים מהם לחשוב מראש, מה הייתם רוצים להשאיר או שתהיה גישה, זה משהו שבדרך כלל רוב האנשים לא היו רוצים שיעבור למישהו אחר".
כן, אף אחד לא רוצה שיקרו את ההתכתבויות שלו בטינדר מין הסתם.
"בדיוק. עכשיו, לפעמים הדברים שזורים אחד בשני כי אם זה חשבון מטא או פייסבוק, אז יש בו מן הסתם מסנג'ר, או טיקטוק או אינסטגרם שאנחנו יודעים שיש שם גם ממד של התכתבות אישית, אז באמת כלל האצבע, גם שאנחנו שמענו במחקר מהאנשים וגם מה שאנחנו ממליצים עכשיו, זה באמת להבין מה בעל המכשיר היה מוכן להראות לכם או לא להראות לכם. כל מה שהוא פומבי בהגדרה על הוול, משותף, דברים כאלה שהם פומביים, אפשר באמת להשתמש ולעשות איתם. אבל כל מה שלא עלה לרשת או נהיה זמין, אז זה מן הסתם דברים שבוא נאמר, מומלץ שלא להיכנס אליהם, לכבד את הפרטיות של המשתמש. אבל שוב, השאלות פה הן לחלוטין אישיות ומוסריות, כמעט אין כאן ממד משפטי. וזה אולי משהו שחשוב גם אם אנחנו עושים סדר רגע בתחום הזה איפה באמת צוואות ומשפט וירושה משפיעים על הדברים ואיפה זה באמת רק המדיניות או הרצון של הפלטפורמות. אז יש דברים, שוב, ארנקים דיגיטליים, ביטקוין, אפילו תמונות ששמורות כקבצים שיש עליהם זכויות יוצרים, לפי המשפט הישראלי זה באמת איזשהו רכוש, ופה אין שאלה, הדברים האלה באמת עוברים למי שמגיע לו לרשת. אז גם יש פה הבדל בין סוגי הנכסים הדיגיטליים. לעומת זאת, סיסמאות, זיכרונות, סתם מידע שהוא לא כלכלי, אז באמת הוא לא עובר אוטומטית ליורשים, בכלל לא בטוח אם אפשר לרשת דבר כזה. וזו באמת גם התפיסה שאנחנו רואים אצל חברות הטכנולוגיה - הן לא מעבירות אוטומטית את החשבון ואת הגישה, גם אם מישהו הוא היורש של כל הנכסים, אלא באמת ההבנה שזה איזשהו תוכן דיגיטלי שלא אמור בהכרח לעבור הלאה, או להוריש אותו למישהו אחר".
הזכרת ביטקוין, זה נושא מעניין. בעצם, להרבה אנשים יש נכסים דיגיטליים, מטבעות קריפטוגרפיים, ובעצם אם הם לא השאירו למישהו את הסיסמה לארנק הדיגיטלי שלהם, הכסף הזה אבוד, נכון?
"ברוב המקרים כן. תראה, יש מי שיגידו לך שבכל מקרה כסף הוא אבוד כשאתה משקיע אותו בקריפטו, אבל אם נהיה רציניים לרגע, זה באמת מאוד תלוי מתי מדובר במכשיר ומתי מדובר בחשבון. זאת אומרת מאחר שקריפטו הוא כסף, הוא בהחלט רכוש, אפשר להעביר אותו בירושה. אם יש משהו פיזי, ארנק דיגיטלי שנותן את הגישה או איזושהי יכולת לגשת, אז כמובן שזה עובר כחפץ אל היורשים ואפשר לעשות איתו מה שיש. אבל בטח שאי אפשר ללא הסיסמה, שבדרך כלל היא מאוד מורכבת לשירותים האלה, לבוא ולהגיע לדברים האלה, או אפילו לדעת שהם היו קיימים".
זהו, לפעמים בני או בנות זוג, היורשים, לא יודעים בכלל שלנפטר היה חשבון שיש בו הרבה מאוד ביטקוין או קריפטו מסוג אחר.
"נכון, גם פה יש התפתחות ובאמת הדברים משתנים. אנחנו כן רואים שהיום חלק מהדיווחים הכלכליים כן מבקשים להצהיר גם על כסף שהוא במטבעות וירטואליים או קריפטו, אפילו כחלק מדיווחים של הון, ואז במקרים כאלה, אם באמת ידוע שזה רכוש, אז אפשר לעשות את מה שניתן כדי להעביר אותו. אבל שוב, זו באמת תופעה יחסית חדשה, מטבע הדברים אנחנו לא יודעים איך זה הולך להיראות, אבל גם כאן העיקרון די דומה - אם לא תשאירו מראש למישהו שאתם סומכים עליו ובוטחים בו פרטים של החשבונות שיש לכם ומה פרטי הכניסה אליהם, אז הם כנראה ייעלמו. ושוב, יכול להיות שאנחנו רוצים שחלק מזה ייעלם".
כן, וזאת בעיה יותר גדולה כשמדובר באנשים צעירים באמת, שלא בכלל לא חשבו על האפשרות הזאת שכאן ייגדעו בצורה כזאת פתאומית.
"זה נכון, זה חשוב מאוד לצעירים. אני אשתף אותך בחלק מהפעילות שעשינו בשנים הקודמות באמת בחום של זיכרונות דיגיטליים. באחד מהפורומים שעשינו עלתה הצעה שלמשל כחלק מהשרשרת חיול, אז גם לבקש מהאנשים לחתום על איזשהו מסמך, להציע להם מעין צוואה בסיסית כזאת, לגבי כל הרשתות החברתיות והפרופילים האלה, שגם מאוד חשובים לאנשים האלה, שבטח שהם לא מודעים או חושבים על מוות, ולהגדיר. אז אני לא חושב שבהכרח צריך לעשות את זה ככה, אבל זה כן נכון ברעיון, זה משהו שאנחנו בדרך כלל לא חושבים עליו, במיוחד האנשים שמאוד פעילים במרחב הזה. ולכן כן, כל איזושהי תזכורת או יכולת לבוא ולעזור לנו לשלוט במה שיעלה בגורלם של החשבונות שלנו הוא דבר ששווה לפתח אותו ולחשוב עליו. וגם כאן אני מזמין את כל מי שמאזין לנו, להבין את התופעה והאתגר עכשיו של משפחות, אבל באמת לראות מה אתם רוצים להגדיר, ללמוד להגדיר איזשהן הוראות בסיסיות. זה באמת יכול לעזור לכם, במיוחד עכשיו, לקבל איזשהו ממד של שליטה, לדעת שיש דברים שאתם יכולים להעביר, שיש אנשים שיידעו. לפעמים גם רק התהליך הזה של לעשות סדר בדברים, יש לו ערך של יציבות קצת בתופעות כאלה".
יש פה איזשהו אלמנט של דחיפות? כדאי לטפל בזה כמה שיותר מהר או שזה משהו שיכול לחכות חודשים או שנים אפילו?
"יש פה איזשהו ממד של זמן שנובע מהמאפיינים הטכנולוגיים. חלק מהשירותים שאנחנו מכירים, למשל טלגרם היא דוגמה קלאסית, מראש מוגדר שללא כניסה לחשבון אחרי תקופה מסוימת - חצי שנה או שנה - החשבון נמחק. זה נכון גם בג'ימייל. בגוגל התקופה היא קצת יותר ארוכה - שנתיים שלא הייתה כניסה לחשבון. אז כן, יש פה איזושהי מסגרת זמנים, זאת אומרת, רוב החשבונות שכנראה לא תהיה אליהם כניסה משום מכשיר אחרי תקופה של שנה, יימחקו או ייעלמו. אז מצד אחד זה נותן איזשהו שקט, שלא צריך לבקש מחיקה ולדעת שאחרי מותנו מתישהו ימות החשבון, אבל בהחלט אם רוצים להפוך להנצחה או להצליח לקבל אפשרויות ניהול יותר מתקדמות, זה משהו שכדאי לעשות בחודשים הראשונים. עכשיו, בדרך כלל קשה להתקדם אם לא הוגדר מראש מול הפלטפורמה מנהל עיזבון. אז צריך תעודת פטירה ואולי גם איזושהי עדות על הקשר של מי שמבקש. אז את זה מן הסתם אי אפשר לעשות את זה מיד, זה דורש קצת דברים. אז כן, כדאי לפעול במסגרת הזמן של החודשים הראשונים. ושוב, באמת גם יכול להיות שאפשר לעזור ולעשות הרבה דברים אפילו ישירות, אז גם אם אנשים נתקלים, יש להם שאלות, קו הסיוע של איגוד האינטרנט מקבל פניות על זה, אנחנו פתוחים להדריך אנשים, זה באמת משהו שאתה גם לא רוצה לעשות אותו, ואתה גם לא רוצה לעשות אותו לבד, אבל לפחות חשוב להיות מודעים לאפשרויות, כי הרבה מאוד אנשים אפילו לא יודעים כמה שירותים או כמה חשבונות יש לאנשים".
יש משהו שלדעתך חברות הטכנולוגיה יכולות לעשות כדי להקל על התהליך הזה?
"זאת שאלה טובה. בהקשרים אחרים אנחנו אומרים לא מעט שהפלטפורמות יכולות לעשות קצת יותר לטובת המשתמשים, להקל על תהליכים, לתת אפשרויות. אני לא בטוח שפה זה העניין. צריך להבין שמוות של בעלי חשבון זה תופעה בהיקף גלובלי. איך שגוגל מתנהלת עם זה, איך שמטא, אפל, החברות האלה שהן באמת לא משויכות לאיזושהי מדינה ספציפית, יכול להיות שאפשר לשכלל מעט את יכולות השליטה, אולי להזכיר באופן אקטיבי למשתמש - 'לא הגדרת עדיין ממונה מורשת דיגיטלית, מהר לעשות זאת'. אני לא חושב שוב שזה מספיק דחוף כדי להעלות את זה לאנשים, ומין הסתם הן גם לא רוצות להוריד לאנשים עם דברים כאלה כשהם נכנסים לפיד. לדעתי זה צריך להיות באמת משהו שמגיע ממקום יותר חברתי, אפילו חלק מהאוריינות הדיגיטלית שלנו, משהו שגם לומדים אותו בבית ספר, וגם לומדים אותו אחרי, היכולת שלנו באמת לנהל ולעשות את הדברים. לגבי הפלטפורמות, כמו בהרבה דברים, אנחנו מצפים שלפחות יהיה דף הסבר בעברית, נגיש, שבאמת עוזר לאנשים להבין מה הם יכולים ולא יכולים לעשות. אנחנו רואים שלפעמים, הדפים האוטומטיים של הרשתות לא ברורים, הם מאוד טכניים, זה משהו שקצת קשה לעבוד איתו. אז אני חושב שלוקליזציה, ובאמת הנגשה של איך להשתמש בדברים האלה למי שרוצה, זה באמת מה שמצופה כאן מהפלטפורמות, אבל בסוף זו בחירה אינדיבידואלית".
זאת אולי לא מחשבה נעימה, אבל אף אחד מאיתנו לא יישאר פה לנצח. כדאי לכולנו לעצור רגע ולהקדיש מחשבה למה שאנחנו משאירים מאחורינו, לא רק בעולם הפיזי, אלא גם במרחב הדיגיטלי. למנות נאמן מורשת היכן שאפשר, להחליט איפה עובר הגבול שאחריו אנחנו לא רוצים לאפשר לאף אחד גישה למידע שלנו, ואם זה אפשרי - גם להשאיר ליקירינו פירוט של החשבונות והנכסים הדיגיטליים שלנו וכמובן את פרטי ההתחברות אליהם.
