רד דד רידמפשן 2: אין עוד משחק כזה
עם דמות ראשית מהסרטים, משימות בלתי צפויות ועולם פתוח שאי אפשר לכסות בפחות מ-100 שעות משחק, RDR2 הוא משחק שקל מאוד להתרשם ממנו, אבל די קשה לאהוב אותו
החוויה ש-Red Dead Redemption 2 מספק היא יחידה במינה: אין עוד משחק וידאו כזה, וקשה להאמין שבשנים הקרובות המצב הזה ישתנה. חברת רוקסטאר, שהמציאה ב-2001 את ז'אנר משחקי הפעולה התלת ממדיים בעולם פתוח כששחררה לאוויר העולם את GTA 3, הצליחה שוב להראות שהיא יודעת לקדם את הז'אנר הזה יותר מכל חברה אחרת. וכמו בעבר, היא יצרה משחק שקל מאוד להתרשם ממנו, אבל לאהוב אותו קשה הרבה יותר.
כמו קודמו, RDR2 הוא מערבון שמתרחש באזור בדיוני בארצות הברית, בתקופה בה התרבות המודרנית חנקה את המערב הפרוע למוות. מבחינה כרונולוגית, הוא קודם ל-Red Dead Redemption הראשון ב-12 שנים, מה שממקם אותו ב-1899. מלחמת האזרחים האמריקנית היא סיוט רחוק, אך עדיין מהווה פצע פתוח; פסי הרכבת נסללים במהירות מסחררת כדי לחבר את מזרח ארה"ב למערב; שטח המדינה אומנם עצום, אבל קשה יותר להתחבא מהחוק. והכנופיה של דאץ' וון דר לינדט בדיוק פישלה, אבל ממש.
הם ניסו לגנוב כסף על ספינה, אבל משהו השתבש, ועכשיו הם בורחים. המשחק מתחיל בהרים, בשלג, כשהכנופיה מנסה למצוא מקום לעצור בו כדי לנוח. הם כבר איבדו חלק מאנשיהם, וכן את הכסף. המצב נראה רע. זו הנקודה בה בוחרים מפתחי המשחק לתת לכם כשחקנים שליטה על ארתור מורגן, חבר ותיק בכנופיה. בזמן שדאץ' הוא המנהיג, ארתור הוא יד ימינו. הוא האיש שמקבל את המשימות הקשות כי סומכים עליו לבצע אותן בלי להתלונן.
בתוך המגפיים של ארתור
לאורך עשרות שעות משחק (צפו ל-50-60 שעות אם לא תמהרו יותר מדי), תלמדו להכיר את ארתור דרך השיחות שלו עם אנשים והיומן שלו. רוקסטאר יצרה בשנות קיומה לא מעט דמויות טובות, אבל מעטות מהן מתקרבות לאיכויות של ארתור מורגן. לפעמים הוא נאיבי מדי, לפעמים מעצבן, אבל גם אנושי מאוד. יש לו דעות, יש לו מערכות יחסים - וחשיפת האישיות שלו היא חלק מהנה במיוחד במשחק.
הקשר לארתור נובע, בין השאר, מהדרך בה המשחק מדרבן אתכם לשחק. זה לא משחק תפקידים במובן הסטנדרטי של המלה: אתם לא יוצרים דמות ומחליטים מה יהיו הנקודות החזקות והחלשות בה, או מאיזה סוג היא תהיה. הדמות שלכם היא ארתור מורגן, והוא מה שהוא, אבל המשחק מאוד רוצה שתיכנסו לנעליו. חלק גדול מהמכניקות החדשניות שלו בנויות סביב זה.
ארתור, למשל, צריך לישון. הוא מתעייף אחרת. והוא צריך גם לאכול לפעמים. אם הבגדים שלו לא תואמים לאזור בו הוא נמצא, יהיה לו חם או קר. וסביב הרעיונות האלה, בונה רוקסטאר חוויות משחק שמכניסות אתכם לתוך העולם שהיא יצרה.
בבוקר טיפוסי, ארתור יתעורר במחנה של הכנופיה - או אולי באוהל שהקים לילה לפני. אם אתם במחנה, מן הראוי שתתחילו את היום בגילוח (שיער הפנים של ארתור צומח כל הזמן), והליכה איטית למדורה כדי להניח את היד על כוס קפה. עם הכוס הזו מסתובבים קצת, שותים לאט, מדברים עם כמה אנשים. אחר כך זה הזמן לראות מה שלום הסוס - אם הוא מלוכלך, כדאי להבריש אותו קצת. אה, ואולי אפשר לבדוק האם כלי הנשק נקיים. אחר כך יוצאים למשימה, או לדוג, או לצוד, או אולי לשחק קלפים בסאלון בעיירה הסמוכה.
אתם לא חייבים לגלח את ארתור, לא חייבים לתת לו קפה, לא חייבים לתהות באובססיביות איזה תלבושת לקנות לו כדי שתתאים לאישיות שלו - אבל המשחק ממש ישמח אם תעשו את זה. והוא נותן לכם יותר כלים לזה מכל משחק אחר בז'אנר. גם העוגנים בדמות מחזור יום-לילה עוזרים מאוד. כן, ברור, אפשר לשרוד שלושה ימים על סיגריות, אלכוהול ומשקאות שעוזרים לארתור לתפקד, אבל זה מרגיש איכשהו לא נכון.
האשליה הזו מחזיקה מים אך ורק כי גם העולם סביב ארתור מתנהג ככה. רד דד רידמפשן 2 הוא משחק העולם הפתוח הכי מתוסרט אי פעם. יש כאן מאות בני אדם שפועלים בתוך עולם שמתנהל בלי קשר למעשיו של ארתור. אנשים קמים בבוקר ויוצאים לצוד, שודדים משתלטים על רכבות, משפחות בונות בתים (שאשכרה נבנים במהלך המשחק).
קשה אפילו לפרט את כל הדרכים בהן העולם הזה מתקיים, ולפעמים הוא אפילו מצליח להיות ממש לא צפוי. הדבר נכון גם לגבי המשימות. RDR2 לא עושה הפרדה ברורה בין משימות משניות לאלה הראשיות. אתם לא תמיד יודעים איזו משימה תפתח רצף של משימות אחרות, איזו משימה תסתיים במעבר לפרק הבא, ואיזו משימה פשוט תהיה משימת צד.
בפרס כפתור המשחק זוכה ה-L2 בשלט, שמאפשר לארתור לתקשר עם העולם. הכפתור הזה הוא הדלת שלכם לבחירת אינטרקציה עם כל אדם שתפגשו. בדרך כלל, הבחירה היא בין לברך אותם ללהגיד להם משהו רע. אם הם כבר כועסים עליכם, תוכלו לנסות ולהרגיע אותם, או דווקא להכעיס אותם עוד יותר. הכפתור הזה מאפשר לכם לאיים על אנשים, לשדוד אותם, או להציל אותם מצרה. ועוד הישג עצום של רוקסטאר הוא שתגובותיו של ארתור אינן גנריות - הוא עונה בהתאם לקונטקסט של הפניה. זה בטח לקח המון שעות של תסריט והקלטת שורות, אבל המאמץ משתלם.
אי אפשר לסיים את חלק ההתלהבות בלי לדבר על גודל העולם. הוא עצום, הוא מגוון, הוא כולל אינספור סודות ומשימות צד. אין לכם סיכוי לראות את כל מה שיש למשחק הזה להציע בפחות מ-100 שעות. יש חלקים שלמים במפה אליהם העלילה מגיעה רק בקושי, בלי להתעכב בהם יותר מדי. משימות אוצר, ציד חיות אגדיות, ניסיונות למצוא סודות שמפתחים הכניסו לפינות נידחות - כל זה מתווסף לעשרות השעות של הקמפיין. ואגב, הכל גם יפהפה. בעולם בו קיימים משחקים כמו Horizon וספיידרמן, קשה לומר אם RDR2 הוא המשחק היפה ביותר שהגיע לקונסולות, אבל הוא בהחלט אי שם במעלה הרשימה.
משחקיות מאכזבת
אז למה, כפי שנכתב בהתחלה, קשה לאהוב את Red Dead Redemption 2. הסיבה המרכזית היא שהמשחקיות שלו, המכאניקות הבסיסיות של שליטה, ירי, מיני-משחקים כמו דיג - הם לא כיפיים במיוחד. כך, ההחלטה לתת לארתור קצב הליכה נמוך מובנית מבחינה עלילתית, אבל מתישהו זה מתחיל לתסכל. גם הירי במשחק לא כייפי בכלל, אפילו עם מערכת ה-Dead Eye שמאטה את הזמן ומאפשרת לכם לכוון. חלק מכלי הנשק דורשים שתי לחיצות על ההדק, ולא תמיד ברור אילו.
באופן כללי, מערכת השליטה של RDR2 לא טובה. יש כאן שימוש בכל כפתורי הבקר, והרבה מאוד פעמים הוא מבלבל. האינטרנט מלא בסרטונים של אנשים שרצו ללטף את הסוס שלהם, ובמקום זה נתנו לו אגרוף, או אנשים שנתקלו בטעות בדמויות ממוחשבות והתחילו קרב. מתרגלים לזה, אבל קשה ללמוד ליהנות מזה.
זו הבעיה הגדולה ביותר של המשחק, אך ממש לא היחידה. מערכת הבריאות במשחק מסובכת להחריד, ולהסביר אותה זה סיוט, אבל בכל זאת ננסה: יש לכם שלושה מדדים - חיים, סיבולת והאטת זמן. לכל אחד מהשלושה יש מד שמתמלא, ו"ליבה" שאינה מתמלאת אוטומטית - אלא רק אחרי פעולות יזומות כמו שינה, אוכל או עישון. הליבה קובעת כמה מהר המד עצמו מתמלא. לאורך המשחק, תגדילו את גודל המד של כל אחד מהמדדים על ידי שימוש בו. רוצים יותר סיבולת? רוצו הרבה. יותר חיים? תתקדמו במשימות. הרעב שלכם קובע כמה מהר המדדים מתמלאים, וכך גם הבגדים שלכם. למה כל זה טוב? לא ברור.
בנוסף, RDR2 יכול להרגיש גדול מדי, וארוך מדי. להגיע ממקום למקום על סוס הופך, מתישהו, לטרחה - בייחוד כשמדובר ברכיבה של 10 דקות. רוב המשימות הגדולות פועלות על פי אותו התסריט: רוכבים לאנשהו ומדברים, משהו משתבש, יורים בעשרות אנשים ובורחים. ושוב, ושוב.
לצד הביקורת, כמה כבר אפשר לכעוס על משחק בו אתם צריכים לא לשכוח לשים בנדנה לפני שוד כדי שלא יראו את הפנים שלכם; משחק בו אם לא תתקלחו מספיק זמן, אנשים יתחילו להעיר לכם על זה; משחק בו זה כיף לפעמים פשוט לרכב להרים לכמה ימים כדי לצוד ולראות נופים; משחק שמאפשר לכם לתכנן ולבצע שוד רכבת מחוץ למשימה, פשוט כי העולם שלו מוכן להגיב לכל מה שתזרקו עליו?
קשה לאהוב את Red Dead Redemption 2, אבל עדיין אי אפשר שלא להתפעל. ובעוד זמן מה, צפוי המשחק הזה גם לקבל מצב מקוון, שפרטיו טרם נחשפו. בפעם שעברה שבה רוקסטאר השיקה מצב מקוון, היה זה GTA Online שהפך ללהיט עצום. הפעם, יש לה בסיס הרבה יותר איתן לבנות עליו - עולם פתוח שאין שני לו. מה היא תעשה עם העולם הזה? נראה בקרוב.
