סוד הקסם של שואבי אבק אלחוטיים כמוצר צריכה מבוקש אינו קל לפיצוח. מדובר במכשירי החשמל הכי סקסיים בבית, המהווים סוג של התמכרות שלא מבחינה בהבדלי דת, גיל או מגדר. לפי הערכות שונות, מכירות השואבים הוכפלו בתקופת הקורונה בישראל, והמותג הנוצץ דייסון מוביל את השוק.
שואבי דייסון הם תופעה שלא היתה כמותה בעולם מוצרי הצריכה החשמליים - עניין מיסטי כמעט. ההשוואה היחידה ההולמת היא לאייפון בעולם הסלולרי, שגם הוא מקבץ מאחוריו כת של מאמינים. בעוד אפל מוכרת אחד מכל שלושה סמארטפונים בישראל, דייסון מוכרת כאן שמונה מכל עשרה שואבי אבק נטענים. החברה - שהמציאה את הקטגוריה של שואבים נטענים, מחצה את מכירות שואבי האבק הנגררים, ואפילו אלה הרובוטיים, וגם השתלטה על מרבית המכירות בשוק - הפכה לתופעה של ממש.
עוד כתבות למנויי +ynet:
- עודף מ-1,000 שקל: גאדג'טים מומלצים
- שאני אשפשף? 3 מכשירי ספונג'ה במבחן
- חממו את הפופקורן: איך להקים קולנוע ביתי מושלם?
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
מבט מקרוב על המתחרים בשוק מציג דמיון רב לשואב האיקוני של דייסון: כולם מעוצבים, בעלי ראש שבתוכו ממוקמים המנוע ומיכל איסוף האבק, לכולם יש סוללה נטענת, לכולם יש צינור מתכתי ארוך ודק שבקצהו ממוקמת מברשת ממונעת, ולכולם יש תג מחיר נמוך משמעותית. מכולם אנחנו רוצים פחות או יותר את אותו הדבר - שיהיו קלים אבל עוצמתיים, שהסוללה תאריך חיים, שהרעש יהיה נסבל ושלא יתעוררו ריחות לא נעימים. אז האם באמת אפשר למצוא את כל אלה אצל המוצרים המתחרים, ולהיות בין 20 האחוזים שאומרים לא לדייסון? תוכלו לשפוט בעצמכם.
טפאל היא מצטרפת חדשה יחסית לשוק השואבים הישראלי. המותג של חברת Seb הצרפתית מוכר בעיקר בזכות מכשירי המטבח שלו, וניופאן, היבואנית הרשמית, החליטה להיכנס לתחרות הצפופה. כחברה צרפתית, טפאל מביאה איתה כמה מרכיבים מעניינים שנבדלים מהסגנון הסיני (אם כי המכשיר מיוצר בסין כמובן), אבל היא נופלת מהמתחרים בכמה תכונות אחרות.
אחת התכונות המוצלחות של ה-Xforce היא ראשי השאיבה המצוידים בתאורת לד, שמאירה את דרכו של השואב גם בפינות חשוכות ומול מצבורי אבק חמקניים. עד כמה שזה נשמע טריוויאלי, זו תכונה נדירה ושני המכשירים האחרים כאן ויתרו עליה, אולי משיקולי חיסכון בחשמל. תכונה מצוינת נוספת היא מפרק הקיפול של צינור השאיבה הראשי (זה המכונה flex), שמאפשר להגיע עם ראש השאיבה מתחת לשולחנות ולספות, וחוסך את הצורך לזחול על הרצפה כדי להגיע עמוק פנימה. העובדה שראש השאיבה נוסע על שני גלגלים גדולים מייצרת עונג במלאכת השאיבה.
יש עוד תכונות מעניינות: מתג ההפעלה של השואב כולל שני הדקים (אחד להוספת עוצמה), והוא נוח להפליא. יש לשואב מצב נעילה, שמאפשר להשאיר אותו במצב עמידה מבלי שצריך להשעין או להשכיב אותו כמו אצל האחרים - תכונה שמתגלה כשימושית ביותר. שיטת הסינון של השואב שונה משיטת הציקלונים של דייסון, ובנוסף למסנן המותקן במכשיר מצורף מסנן נוסף בעל יכולת סינון גבוהה, שניתן לשטוף במים אבל יש להחליף כל שלושה חודשים.
מנגד, עם מנוע בהספק 185 וואט ה-Xforce לא יכול להתחרות בעוצמות השאיבה של דייסון או של המתחרות מסין. אולי זו הסיבה שבגללה החברה לא מספקת נתונים על עוצמת השאיבה עצמה. ביצועי השאיבה היו סבירים: קצת יותר על רצפות, קצת פחות על שטיחים. גם הסוללה של השואב לא מפגינה ביצועים. החברה לא מספקת נתונים על נפח הסוללה, אבל זמני השימוש של השואב (35 דקות ללא ראש ממונע, 24 דקות עם ראש ממונע) מציבים אותו ברף הנמוך אל מול המתחרות.
חסרונות נוספים כוללים גם את נפח המכל לאיסוף האבק, הקטן מהשואבים האחרים, וגם את העובדה שאין למכשיר מסך תצוגה כלל - אלא רק נורת חיווי של מצב הסוללה. מסיבה שאינה ברורה דיה, ה-Xforce כבד יותר מכל השואבים האחרים שנבדקו.
מחיר: 1,490 שקל.
עם כל דגם נוסף, מותג Mi של חברת שיאומי הסינית הופך לאיום יותר משמעותי על ההגמוניה של דייסון. היבואנית הרשמית של שיאומי, חברת המילטון, מיישמת כאן את האסטרטגיה המאפיינת אותה גם בסמארטפונים: מחיר תחרותי, מעט פרסום, ולתת לשם המותג לעשות את שלו. בדגם הזה המחיר כבר אינו נמוך, אבל הביצועים מכפרים על כך.
מדידת עוצמת השאיבה היא בבחינת אניגמה למי שלא סיימו 5 יחידות פיזיקה. כך למשל, עוצמת השאיבה הרשומה של ה-G10 היא 25 קילופסקל (Kpa), מה שאומר שהוא חזק מהמתחרים. אבל יש גם נתון של עוצמת שאיבה 150 איירוואט (AW), ופה הוא נמוך מהג'ימי. אז עזבו אתכם מהמספרים - הלחיצה על כפתור ההפעלה כמעט העיפה אותי קדימה, והשאירה הרגשה שבהחלט מדובר במכשיר עוצמתי.
שיאומי מתמחה בפיתוח סוללות עתירות נפח, ואפשר לראות את זה גם כאן, עם סוללה בנפח 3,000 מיליאמפר שעה, יותר מהג'ימי וכנראה גם יותר מהטפאל (שלא ציינה את הנפח). הסוללה מאפשרת זמן עבודה של 65 דקות במצב חיסכון, 30 דקות במצב רגיל וכ-10 דקות בעוצמה גבוהה. ראש השאיבה הראשי מתאים גם לרצפות קשות וגם לשטיחים, והוא מתוכנן להתמודד עם שערות בעלי חיים עקשניות. מכל איסוף האבק הוא בנפח ממוצע - 0.6 ליטר, לעומת 0.76 בדייסון.
שיאומי מציגה תכונה מגניבה בהחלט: מכל מים עם מטלית ניגוב. המכל נצמד מגנטית לראש השאיבה ומנגב את הרצפה לאחר שמברשת שאבה אותה. כל המנגנון הזה נשמע מסובך, אבל הוא עובד פשוט להפליא ומשאיר רצפה רעננה וצחה. מגיעות לשיאומי תשבחות גם על מסך התצוגה המשוכלל, שמבוסס על טכנולוגיית עיבוד ממוחשבת. הוא מאפשר לשלוט בארבעת מצבי העבודה, במצב הסוללה, בשפת התצוגה, ההתראות על תקלות והכי מעניין - נעילה במצב עבודה רצוף, יכולת שבשואבים אחרים נעשית באמצעות כפתור פיזי.
מחיר: 1,490 שקל.
מותג ג'ימי, שמשווקת היבואנית הרשמית רונלייט, מוכר כבר כמה שנים כמתחרה עם מחיר נמוך וביצועים בהתאם, אבל דגם JV85 PRO החדש הכין לנו הפתעה: ככל הנראה זה השואב החזק ביותר בישראל כיום, חזק אפילו יותר מהדייסון V11. הספק המנוע שלו הוא 550 וואט ועוצמת השאיבה שלו היא 200 איירוואט, וזה בהחלט מרשים בהתחשב בעובדה שדייסון V11 מתגאה בעוצמת שאיבה של 185 איירוואט. עם סוללה בהספק 2,500 מיליאמפר שעה, ה-JV85 מספק עד 70 דקות עבודה במצב חסכוני, וגם כאן הוא עובר את דייסון, שמאפשר שעה עגולה של עבודה. עם הביצועים באים גם המחירים, והדגם החדש כבר אינו זול, אלא ממוקם במקום טוב באמצע טבלת המחירים.
העיצוב של הג'ימי שונה מהמתחרים: המנוע ותא איסוף האבק (0.6 ליטר) רוחביים, ומקנים לו מראה רחב יותר מהאחרים. לעומת זה, העיצוב של צינור השאיבה והמכל בסגול עז, שמפיג את אפרוריות יתר החלקים, דווקא הולם אותו. הצינור הראשי בדגם הזה הוא צינור מפרקי, שמאפשר כמו הטפאל להגיע עמוק מתחת לשולחנות ולרהיטים אחרים.
בג'ימי בחרו בפתרון מעניין כדי לפנק אותנו בראש שאיבה לשטיחים: לשואב מצורפת מברשת לשטיחים שאותה יש להרכיב בראש השאיבה במקום מברשת המרצפות. זה מחייב קצת חוש מכאני ותרגול אצבעות, אבל חוסך כנראה כסף לחברה. לעומת זאת, החברה מצרפת ראש ממונע נפרד לשאיבת מזרנים, שעושה עבודה יפה. בכלל, אוסף האביזרים פה גדול במיוחד וכולל גם צינור הארכה גמיש, מברשת לריפוד, מברשת לחריצים, מברשת רכה ארוכה וסוג של מפרק מתקפל, שמאפשר להגיע למקומות גבוהים כמו מדפים וארונות. מרשים.
פחות מלהיבה היא התצוגה של השואב, שמסתפקת בהצגת מצב העבודה ואחוז הסוללה הנותר. גם כפתור ההפעלה שלו, המבוסס על לחיצה באגודל, קצת פחות נוח מהדק ההפעלה המקובל במרבית השואבים. כדאי לשים לב גם לכך שרונלייט, כמו דייסון, מתחייבת לשנתיים אחריות לשואב - כפול מהאחרים.
מחיר: 1,400 שקל.
בכמה תחומים היה קשה להבדיל בין שלושת השואבים, למשל בעוצמת הרעש שהם מפיקים. בדורות קודמים זה היה עקב אכילס של מתחרי דייסון, אבל דומה שהחברות המתחרות התגברו על הבעיה. עוצמת הרעש של שלושת השואבים הייתה דומה, 85-80 דציבל, ובמבחן ההאזנה הם משמיעים צלילים שונים ומשונים, אבל בעוצמה דומה.
גם בתחום הסינון, שהוא אולי החשוב מכולם, קשה להשוות בין השואבים. לכולם יש מסנן HEPA, הנתונים על הנייר נראים גם הם מצוינים, והחברות מתחייבות לסינון 99% מהחלקיקים. מי יכול להגיד אם זה נכון? בדורות הקודמים ריח האבק שבקע מהשואב הסגיר מיד שמדובר בטכנולוגיה נחותה. בבדיקה הנוכחית המסננים תפקדו היטב בכל שלושת השואבים.
כל השואבים החדשים מצוידים בסוללה נשלפת, מה שמאפשר לרכוש עוד סוללה בנפרד וכך לא להזדקק לטעינה באמצע העבודה. דייסון, אגב, הוסיפה את הסוללה הנשלפת רק בדגם האחרון שלה, לאחר שנכנעה כנראה ללחץ התחרות. כל השואבים מצוידים גם בעמדת עגינה על הקיר, שבה מאחסנים וטוענים את השואב, ובמקרה הזה החברות הולכות בעקבות דייסון. כוחות השוק והתחרות גורמים לשואבים להפוך דומים יותר ויותר, עם טכנולוגיות מנוע משופרות, טכנולוגיית סינון, עוצמת שאיבה, צינור מפרקי ועוד. בסופו של דבר ההבדלים יהפכו למינוריים, ותישאר רק שאלה אחת רלוונטית - כן דייסון או לא דייסון? אולי הטבלה הזאת תעזור לכם להכריע.
