מיליוני רחפנים נמכרים מדי שנה ברחבי העולם. חלקם מיועדים לצרכים מסחריים וביטחוניים, אחרים נבנים כדי לנסות ולהפוך ספורט רחפנים למשהו מעניין, אך רוב רובם של הרחפנים היום הם פחות או יותר בגדר צעצוע.
בדקנו את DJI Mavic Mini
(צילום: דניס ויטצ'בסקי)
הרחפנים הזולים-ממש לא מתביישים בהגדרה הזו. הם עולים כמה מאות שקלים או אפילו פחות - מתחת לרף הרכישה האימפולסיבית. אדם בוגר שרוכש רחפן כזה לא צריך לנסות ולהצדיק את זה לעצמו. וגם כשהרחפן מתנגש בעץ זה לא נורא.
הרחפנים היקרים יותר, אלה שעולים אלפי שקלים, מנסים להצדיק את קיומם בדרכים אחרות - בעיקר באמצעות המצלמות שלהם. הם מצוידים במצלמות מיוצבות שיכולות לצלם וידיאו חלק גם ברוח, כוללים טווח שימוש של מאות מטרים ומביאים לקצות האצבעות שלנו יכולות צילום שרק לפני עשור היו שמורות לצלמים מקצועיים בלבד. אבל עם יד על הלב, אין ברירה אלא להודות שרובנו ממש לא צריכים את היכולות האלה. רוצים? כן. אבל לשלם 3-6 אלף שקלים כדי לצלם דברים מהאוויר זה לא בדיוק החלטה רציונלית עבור רוב המשתמשים הביתיים.
ועדיין, אלפי רחפנים נמכרים בישראל. לפני שנה, עבר המספר שלהם את ה-20,000. החברה הדומיננטית בשוק הזה, בישראל וגם בעולם, היא DJI. היא משחקת כמעט בכל סגמנט של השוק הזה - מהרחפנים הזולים בכמה מאות שקלים (Ryze Tello שבנוי על בסיס הטכנולוגיה שלה) ועד לרחפנים צרכניים יקרים כמו סדרת Phantom. הרחפן החדש ביותר של DJI הוא ה-Mavic Mini, שמגיע לארץ במחיר 1,699 ש"ח (ייבוא של חברת בנדא) - מחיר נמוך משמעותית מרוב הרחפנים של היצרנית.
משימתו של הרחפן הזה היא לפתוח את השוק לקהל חדש, שלא רוצה צעצוע כמו Tello אך לא מוכן להוציא מחיר כפול או משולש על רחפנים כמו Mavic Air ו-Mavic Pro המתקדמים יותר. מה שעוזר לו במשימה הוא טריק הנדסי מרשים מאוד ש-DJI עשתה כאן. בכמה וכמה מדינות, יש כיום רגולציה שדורשת מבעלי רחפנים לרשום אותם בגוף רגולטורי, אם הוא שוקל 250 גרם או יותר. ה-Mavic Mini שוקל 249 גרם. זה אפילו רשום על הגוף שלו.
הירידה במשקל אינה דבר של מה בכך ברחפן. רחפן קטן יותר מושפע יותר מרוח, וקשה לו יותר לייצב את הווידיאו שאותו הוא מצלם. אך כאן נכנס לפעולה הניסיון העשיר של DJI בתחום: ביום עם רוחות חזקות בחוף פולג בנתניה, ה-Mavic Mini צילם וידיאו חלק לגמרי. כן, יש התראת רוחות חזקות באפליקציה, אבל הרחפן עצמו מבצע את תפקידו נאמנה. אפילו זמן הטיסה, שאמור להיות 30 דקות בתנאים אופטימליים, לא נפגע במיוחד - הרוח החזקה הורידה רק כ-5 דקות מהזמן הזה.
אבל למרות שהירידה במשקל לא השפיעה על איכות התוצר, הירידה במחיר מתבררת ככואבת יותר. המשתמשים החדשים בעיקר ירגישו בחסרונם של חיישני הימנעות ממכשולים בצידי המכשיר. החיישנים שכן קיימים ממוקמים בבסיס, על מנת לאפשר נחיתה טובה יותר (אפשר להנחית את ה-Mini על היד אם תרצו). ניתן לרכוש ערכה שמגינה על הלהבים, אבל היא פוגעת ביכולת של הרחפן להתייצב ברוח.
משתמשים שמצפים ל-Mavic Air בחצי מחיר יתאכזבו גם הם: אין כאן צילום 4K למשל, וגם לא 60 פריימים לשניה. ואין גם כמה מהיכולות החכמות ביותר של הרחפנים היקרים יותר, כמו מעקב אחר דמויות נעות. הרחפנים המתקדמים של DJI יכולים לקבל מהמפעיל הוראת מעקב ואז לעקוב אוטומטית אחר דמויות - מה שעוזר לצלם אירועי ספורט, למשל. מה שה-Mini יכול לעשות זה לבצע כמה תוכניות מתוכנתות-מראש, כמו סיבוב 360 סביב אובייקט, סלפי שבו הרחפן מצלם אתכם בזמן שהוא טס אחורה-למעלה מכיוונכם וסוג נוסף של סלפי שבו הוא עולה בקו ישר למעלה בזמן שהוא מצלם את אותה הנקודה. זה גימיק נחמד, אבל פחות מגניב ממה שהאחים הגדולים שלו יכולים לעשות.
הבקר של ה-Mavic Mini הוא הבקר הפשוט-יותר של DJI, ללא מסך שיכול לספר לכם מה שלום הרחפן. תצטרכו לחבר אליו טלפון סלולרי ולהשתמש באפליקציה של DJI כדי לקבל מידע וזרם וידיאו מהרחפן. האפליקציה, כמו תמיד, היא ידידותית ונוחה למדי, אם כי תצטרכו ללמוד אותה קצת.
מילה אחת לגבי טווחים ומרחקים: אם טרם שמעתם, יש בישראל מגבלות על ייבוא מסחרי של מוצרים המשדרים בטווח של 5.8 גיגההרץ, אחד משני טווחי התדרים שבהם הרחפן הזה יכול לתקשר עם השלט. בנוסף, הגרסה שמיובאת לארץ היא גרסה אירופאית, שבה המרחק המקסימלי הוא שני קילומטרים ולא ארבעה. בפועל, המשתמשים שעבורם הוא מיועד יעדיפו כנראה לשמור על קשר עין איתו בכל מקרה, אבל עדיין מדובר בבעיה. במהלך הבדיקות שלנו, הרחפן תפקד היטב במרחק של כ-400 מטרים - טווח קשר עין מקסימלי שאליו יכולנו להגיע.
ה-Mavic Mini לא מנסה לתת תשובות חדשות לשאלה "מי צריך רחפן" (אולי כי אין כאלה), ובמקום זה הוא מנסה למשוך אתכם באמצעות מחיר אטרקטיבי. זה לא רעיון רע, והביצוע של DJI טוב מספיק כדי שרוב המשתמשים לא ירגישו שהם מתפשרים במיוחד על משהו.
