שיאומי הותירה רושם עז על שוק הסמארטפונים עם דגם הפוקופון הראשון שלה, ה-Poco F1, שהושק לפני כשנתיים וכונה "מחסל מכשירי הדגל". הכינוי התייחס לליגת הסמארטפונים הבכירים בעולם, אלה של אפל, סמסונג, גוגל ואחרים, שהציגו את התכונות המובילות במחירים גבוהים. פוקו F1 היה פלא: כמעט אותן תכונות במחיר אטרקטיבי במיוחד.
השיטה של שיאומי היתה להתפשר על תכונות מסוימות ולתת תכונות מתקדמות קריטיות. ב-2020 זה כנראה קשה יותר, במיוחד אם אתם מכניסים לחבילה את המעבד המתקדם ביותר שמציעה קוולקום כיום - סנאפדרגון 865, ואת אחד המסכים הטובים ביותר שקיימים כיום בתוספת סוללה עתירת נפח. כל אלה נותנים הרגשה של איכות ביד, אבל גם עולים כסף. שיאומי גם מפזרת בשוק שלל מותגים, חלקם תופסים את המשבצת של פוקופון. דגמי ה-Mi 9T Pro ו-Mi 10 מתייצבים בצמרת מכשירי הדגל ואילו Redmi K30 מתגלה כ"איכותי הזול" התורן. וכך בא לעולם Poco F2 Pro כשמיקומו אינו מובהק: הוא כמעט פרימיום, הוא כמעט זול. אתם לא תצטערו להיות בעלים שלו אבל אולי תתהו אם לא היה כדאי להוסיף עוד קצת ולקנות אייפון או גלקסי פרימיום חדשים.
אם לגשת לשורה התחתונה, אהבתי את השימוש בפוקו F2, שקיבלנו לסקירה מהיבואן המילטון. המסך שלו הוא תענוג צרוף, הסוללה שלו משכיחה מלבך את קיומו של המטען, המצלמות שלו עושות עבודה טובה, והכל עובד בלי תקלות או קרטועים. מצד שני, הוא לא טלפון פרימיום במלוא מובן המילה. כדי להשאיר את המחיר שלו מעט נמוך יותר, הוא צויד רק ברמקול אחד, שמניב צליל בינוני ולא מלהיב. הוא אינו מצויד בטעינה אלחוטית כמו כל מכשיר דגל בימינו והוא אינו מוגן מפני מים כלל, מה שעלול להתגלות כהרה-אסון יום אחד. הטלפון גדול במיוחד, עבה וכבד (219 גרם), מה שגורם להתעייפות שרירי הזרוע וכף היד בימים שחדרי הכושר סגורים.
הגימיק
כמו בכמה מכשירים קודמים, שיאומי מציעה כאן מצלמת סלפי נשלפת במקום מגרעת או חריר במסך כמו במכשירי פרימיום אחרים. מילא שזה גימיק, אבל זה כל-כך 2019. מדובר במנגנון יקר, כבד, שצורך חשמל נוסף, וגם צפוי להתקלקל במוקדם או במאוחר. אז נכון שהוא מאפשר להציע מסך תצוגה שלם ללא מגרעת, אבל חברים, מי שרדוף על ידי חריר מצלמה בגודל 2 מילימטר על המסך צריך אולי לשקול טיפול.
מבנה המכשיר
גב המכשיר מכיל ארבע מצלמות בסידור מעניין: מעגל בולט מעט, מוקף בטבעת שקועה מעט, שמפחיתה את בליטת המצלמות. לעומת טלפונים אחרים שבהם המצלמות בולטות מאוד, כאן התכנון מוצלח בהחלט. מעבר לזה מדובר בעיצוב שגרתי למדי של הטלפון, עם שני צדדים עשויים מזכוכית גורילה 5 ומסגרת אלומיניום, עם שקע USB3 וחרירים לרמקול מלמטה, שקע אוזניה מלמעלה וכפתור הדלקה אדום יוצא דופן מימין.
המסך
מה אפשר להגיד, זו אחת החוזקות של הפוקו החדש. מדובר במסך Super AMOLED בגודל 6.67 אינץ' בעל תצוגה מבהיקה (500 nits) מהטובות שיש, עם צבעוניות טובה שניתנת לכוונון לפי העדפה ועם תמיכה ב-HDR10+. על הרקע הזו נקל להבין את האכזבה מהעובדה, שקצב הרענון של המסך הוא 60 הרץ בלבד, ולא 90 הרץ או אפילו 120 הרץ כמו בחלק מהמסכים המתקדמים. עניין של פשרת מחיר ככל הנראה.
הסוללה
עם סוללה בהספק 4,700mAh, מהחזקות בשוק, הפוקו F2 יכול לתמוך במסך הגדול ובערכת השבבים החזקה ועדיין לסחוב את כל שעות היום בלי מאמץ. המטען המצורף בהספק 33W חייתי גם הוא, וטוען סוללה ריקה בתוך 65 דקות למצב מלא. ועם זה שוב אכזבה: היעדר תכונת טעינה אלחוטית, שמאפיינת את כל מכשירי הדגל המתקדמים.
הצליל
גם באגף הזה הפוקו F1 נמצא מאחורי החבורה, כשהוא מכיל רמקול אחד בודד בתחתית המכשיר במקום זוג רמקולים סטריאופוניים. מדובר ברמקול סטנדרטי שמפיק צליל סביר, אבל לא יותר מזה. אם אתם רוצים ליהנות ממוזיקה איכותית, כדאי שתבנו על האוזניות.
התוכנה
מערכת ההפעלה של הפוקו F1 מבוססת על אנדרואיד 10 עם מערכת MIUI 11 של שיאומי מעליה, כמו בטלפונים מהסדרות האחרות של שיאומי. התוכנה רצה מהר וחלק בלי קרטועים, בהחלט מה שהייתם מצפים מסמארטפון שמונע בסנאפדרגון 865. ה-MIUI 11 מכילה תפריטים מרובים עם יכולת שליטה במכשיר ברזולוציה גבוהה של תכונות, לחובבי הז'אנר.
הביצועים
עם ערכת השבבים Snapdragon 865 בטכנולוגיית 7 ננומטר בעל שמונה ליבות Kryo ועם המעבד הגרפי Adreno 650 קשה ליפול בביצועים. ואכן הפוקו F2 נותן בראש למרבית הסמארטפונים המתקדמים במבחני השוואה שנערכו, כולל לסמארטפונים כמ גאלקסי S20, וואן פלוס 7T או אייפון SE. אם מה שאתם מחפשים זה חיית ביצועים, תמצאו אותה מתחת למכסה המנוע של הפוקו F2.
הזיכרונות
הדגם שבדקתי מכיל זיכרון סטנדרטי של 6GB בטכנולוגיית LPDD4X (הפחות מתקדמת) וזיכרון אחסון של 128GB. הדגם החזק יותר מציע 8GB +256GB בטכנולוגיית LPDDR5 המהירה יותר. בדומה לטרנד הנוכחי, שיאומי לא סיפקה כאן חריץ הרחבת זיכרון, וחבל.
מערך הצילום
אהבתי את המצלמות של הפוקופון F2. יש כאן עדשה ראשית 64MP עם מפתח מפתח f/1.9, בעלת חיישן 1/1.72 וגודל פיקסל 0.8µm. בטכנולוגיית חיבור התאים היא מצלמת אפקטיבית ב-16MB עם איכות פיקסלים כפולה ותוצאות נאות. לצד המצלמה הראשית משובצת כאן עדשה אולטרא-רחבה 123 מעלות 13MP f/2.4, וכן עדשה שמוגדרת "טלפוטו" 2X עם 5MP f/2.2 שהצילום בה מבוסס על חיתוך בתוכנה של מרכז הפריים וכן עדשה שמוגדרת כחיישן עומק 2MP לצורך צילומי פורטרט.
אהבתי כי הצילומים באור יום היו טובים, עם צבעוניות בולטת (אולי מעט מעבר למציאות), והם היו חדים ומדויקים בפרטים. התוצאות בצילומי פנים היו קצת פחות טובות, אבל בהחלט בגבולות הסביר. אהבתי גם את צילומי המאקרו שיצאו מצוינים, וגם את התוצאות של צילומי הלילה, בלי להצטקצק על "רעש" ועל "מריחות". התוצאה היתה פשוט יפה.
המצלמה של שיאומי מתבססת משמעותית על כלי ה-AI, שמטייבים את התוצאות המצולמות, למשל משפרת את צילומי הלילה, מיישרת קווים בצילומים אולטא-רחבים, מחדדת את צילומי הטלהפוטו (שהם חיתוך של התמונה המלאה), ומייצרת אפקט סטודיו בצילום רגיל. מה שאגב, מעלה את החשד שחיישן העומק נמצא שם כקישוט. החשד הזה מתחזק כשאתה מכסה את החיישן ורואה שהמצלמה עדין מפיקה צילומי עומק ולא מתריעה על בעיה.
צילום הווידאו
צילום הווידאו של הפוקו F2 מתהדר באיכות 8K בקצב של 30fps, שזה אולי הישג טכנולוגי אבל לא מניב שום תוצאה עוצרת נשימה. תכונת ה-8K הוא חידה לא פתורה. שורה של חברות מתהדרות ביכולת צילום זו, שאין כמעט כל דרך לצפות בה לאחר מכן. נכון, אולי יום אחד לכולנו יהיו מסכי 8K אבל עד אז ידידי, יש סיכוי שכבר תחליפו את הפוקו F2 שלכם. אבל אלא אם אתם מצלמים וידאו לצורך קפסולת זמן עתידית, כל העסק הזה קצת מיותר, זולל נפח אחסון ובעיקר - לא מניב שיפור משמעותי.
המחיר
המחיר הרשמי של היבואן המילטון לדגם 128GB + 6GB RAM הוא 2,499 שקל. המחיר של דגם 256GB + 8GB RAM הוא 2,699 שקל. בשוק אפשר למצוא את הטלפונים במחיר זול בכמה מאות שקלים.
