ברוב המובנים, הגרסה החדשה של קונסולת סוויץ' מבית נינטנדו זהה לגרסה המקורית, שהושקה לפני כארבע וחצי שנים. משחקים ירוצו על הגרסה החדשה באותו קצב כמו בגרסת 2017, וגם באותה הרזולוציה. כן, המעמד המובנה שודרג. וגם שטח האחסון. ותחנת העגינה לטלוויזיות כוללת סוף-סוף חיבור רשת.
עוד כתבות שיעניינו אתכם:
אף אחד מאלה אינו סיבה אמיתית לשדרג, או להעדיף את הקונסולה החדשה על פני קודמתה אם עדיין אין לכם אחת. הכבוד הזה מגיע להבדל הגדול האחת בין שתי הגרסאות, זה שנתן לקונסולה החדשה את שמה: Nintendo Switch OLED. ההבדל הזה הוא במסך. האם זה הבדל משמעותי מבחינת חווית השימוש? זו כבר שאלה יותר קשה.
זה המקום להזכיר שסוויץ' היא לא כמו שאר מכונות המשחק הפופולריות בשוק. אלה, היסטורית, בחרו צד: או מכשירים ניידים קטנים, או מכונות נייחות שמתחברות למסך הטלוויזיה. ב-2017, הראתה נינטנדו לעולם שאפשר לשלב: קונסולה ניידת, עם מסך משלה, אך גם עם תחנת עגינה ואפשרות לנתק את השלטים מגוף המכונה. הקונספט הנייד-נייח הזה הצליח בגדול. בשנים שעברו מאז, השיקה נינטנדו שינוי זעיר לסוויץ' שרק העלה את זמן הסוללה של המכשיר, ואת סוויץ' לייט הניידת-בלבד.
ה-Switch OLED הגיעה לאחר שנים של שמועות על גרסת "פרו" שעליה נינטנדו עובדת. ואם רשימת השינויים הקצרה נראית לכם לא מאוד "פרו", אתם לא לבד. זו אינה קפיצה קדימה, וגם לא בדיוק הצידה - אולי באלכסון. אחרי הכל, המסך החדש משפר רק חצי אחד מהחוויה - זה הנייד.
מסך בהיר ויפהפה
כן חייבים לומר: מדובר בשיפור מהותי. כשמסתכלים על סוויץ' וסוויץ' OLED זו לצד זו, ההבדל מאוד ניכר לעין. המסך החדש גדול יותר (7 אינץ' בהשוואה ל-6.2, בעיקר בזכות שוליים דקים יותר), בהיר הרבה יותר ויפהפה. הרזולוציה אמנם זהה לזו של הגרסה המקורית, אבל הכל נראה צבעוני ויפה הרבה יותר מבמסך ה-LCD של הגרסה המקורית.
לנינטנדו, חייבים לזכור, יש המון משחקים שצבע משחק בהם תפקיד חשוב. מריו, זלדה, מטרואיד - כולם מלאים בעולמות מלאי צבע. סוויץ' OLED מצליח להוציא מהם את המיטב מהבחינה הגרפית, ולעיתים אפילו להשכיח את העובדה שמדובר ברזולוציה נמוכה יחסית ומשחקים שקצת התיישנו.
וההתיישנות הזו היא הבעיה הגדולה ביותר של סוויץ' OLED. מאחורי המסך החדש פועל לב ותיק, שמתקשה להתמודד עם משחקים חדשים - גם של נינטנדו עצמה. המשחק Metroid Dread, שהושק במקביל לסוויץ' OLED, לא רץ חלק על הסוויץ'. כל סוויץ', גם זה שכביכול הושק יחד איתה. זה גם אומר שאם אתם רוצים להשתמש בסוויץ' בעיקר במצב הנייח שלה, אין סיבה לרכוש את הגרסה החדשה, ואפשר להסתפק בזו המקורית הזולה-יותר. נינטנדו, אגב, ממשיכה למכור אותה.
מרגישים את החריקות
אבל בין אם אתם משתמשים בה בבית או בחוץ, הקושי של הסוויץ' להתמודד עם משחקים חדשים אמור להדאיג אתכם כשאתם באים לרכוש את אחת הגרסאות. המצב רחוק מלהיות קטסטרופלי, בקרת האיכות של נינטנדו עובדת היטב ורוב המשחקים עדיין עובדים בצורה סבירה. אבל יותר ויותר אפשר לראות חריקות.
מצד שני, ראוי לזכור גם שיש לקונסולה הזו כבר היום ספרייה עצומה של משחקים, ושהיא מלכתחילה לא באה להתחרות בפלייסטיישן ואקס-בוקס מבחינת האיכות הגרפית. אם עוד אין לכם סוויץ', הקטלוג הזה - שחלק לא מבוטל ממנו מורכב מהזיכיונות הפופולריים של נינטנדו ובלעדי לה - יספיק לכם לכמה וכמה שנים של הנאה.
נינטנדו לא המציאה את הגלגל מחדש עם סוויץ' OLED, ואפילו לא שדרגה את הביצועים של הגלגל הישן אלא רק הוסיפה לו שכבת צבע מרהיבה שגורמת לו להיראות טוב הרבה יותר. וזה לא דבר של מה בכך, אבל בעיקר אם אכפת לכם מהחלק הוויזואלי יותר מאשר מהביצועים.
מחיר: 1,799 שקלים
