אם אתם מחפשים טלוויזיית OLED בישראל, הבחירה שלכם היא בין שלושה מותגים: LG, פיליפס וסוני. הראשונה היא זו שהכי מזוהה עם הטכנולוגיה, היות והיא היחידה שמייצרת את הפאנלים שנמצאים במרכז הטלוויזיות האלה. אך משנה לשנה, סוני ופיליפס ממשיכות לתת ל-LG פייט.
עוד כתבות שיעניינו אתכם:
קחו את מושא הביקורת הזו, A8J של סוני. מרוב הבחינות, מדובר במסך מעולה. בכל הקשור לתמונה, הוא הולך ראש בראש עם C1 של LG ותתקשו למצוא מנצח ברור בתחרות הזו. סוני קצת יותר טובה בעיבוד צבעים, אבל המסך שלה טיפה פחות בהיר. ל-LG יש מנגנוני החלקת תמונה טובים יותר, אבל בעיניי זה לא משנה כי העצה שלי היא לכבות מנגנוני החלקת תמונה בכל מסך שאתם פוגשים.
גם מבחינה עיצובית רוב מרבית מסכי ה-OLED דומים עד זהים - פאנל דקיק עם קופסה עבה יותר שכאילו מחוברת בחלקו התחתון. יוצאת הדופן כאן היא סדרת G של LG, שבה המסך עבה יותר, מה שמאפשר לפזר את הרכיבים האלקטרוניים על כל השטח שלו ולהצמיד אותו קרוב יותר לקיר. המחיר, אבל, בהתאם.
נזכיר כי מבחינת איכות התמונה, אין עדיין בשוק טכנולוגיה טובה יותר מ-OLED. יש מסכים שמתקרבים, והשנה נראה כניסה של טכנולוגיות חדשות, אבל נכון להיום ל-OLED יש את תצוגת הצבעים הכי מדויקת והם היחידים (אלא אם מחשיבים מסכי Micro-LED בעשרות אלפי דולרים) שלא כוללים זליגת אור, מה שמאפשר להציג את הצבע השחור כשחור באמת. מאידך, אלה גם המסכים הכי פחות בהירים בשוק. אם רוב הצפייה שלכם היא באור יום ובחדר מואר מאוד, התמונה שתראו עלולה להיות כהה מדי.
אז איך בוחרים, אם כבר החלטתם ללכת על OLED? מסתכלים על מה שמסביב. וכאן דווקא יש לא מעט הבדלים. קחו, למשל, את מערכת ההפעלה של A8J. סוני, כמו בכל מסכיה בשנים האחרונות, הולכת על מערכת הפעלה של גוגל. בעבר הייתה זו אנדרואיד TV המזעזעת. כיום זו גוגל TV החדשה והסבירה יחסית, עם ממשק נקי ונוח יותר מבעבר. למעשה, זו כנראה הפעם הראשונה שבה הייתי מוכן להסתדר רק עם מערכת ההפעלה המובנית במסך, בלי לרכוש סטרימר, למרות שהחוויה של אפל TV עדיין הרבה יותר טובה מכל מה שגוגל מציעה בתחום.
בו בזמן, כצפוי, שימוש במערכת הפעלה שאמורה לפעול על מכשירים שונים של חברות רבות, מביא עמו לא מעט באגים. את רובם תפתרו אם רק תכבו את המסך ותדליקו אותו מחדש, אבל באמת שהיה קצת מתסכל לנסות ולאבחן למה המסך פתאום הפסיק לזהות את הפלייסטיישן - ופתרון כיבוי/הדלקה הגיע רק אחרי שהחלפתי כבל, פשוט כי אני לא רגיל לבאגים כאלה במסך הטלוויזיה שלי.
שלט משנות ה-90
מאידך, לסוני יש עדיין את אחד השלטים הנוחים ביותר והמצחיקים ביותר בשוק. למה מצחיקים? כי יש בו כפתור טלטקסט. מצד שני, האנכרוניזם הזה הוא חלק משמרנות שדווקא תמצא חן בעיני משתמשים רבים, שלא רוצים להתרגל לשלט "חדשני" או "מגניב" אלא לדעת שגם אם השנה היא 2022, אפשר לשלוט בטלוויזיה עם שלט שקצת נראה כאילו יצא משנות ה-90 (אם מתעלמים מהכפתורים הייעודיים של שירותי הסטרימינג).
אם אתם גיימרים, יהיו למסך הזה כמה חסרונות מבחינתכם, לצד יתרון או שניים. רובם רלוונטיים אם אתם מתכננים לחבר אליו מחשב גיימינג, היות ואין כאן תמיכה באף אחד מהתקנים הבולטים של קצב רענון משתנה – G-Sync של NVIDIA או Freesync של AMD. תמיכה כללית בקצב רענון משתנה דווקא יש כאן, וזו תהיה רלוונטית דווקא בעיקר אם יש לכם אקס-בוקס, כי היכולת הזו טרם התווספה לפלייסטיישן 5.
למסך כן יש כמה טריקים מינוריים אך מגניבים עבור בעלי PS5. הקונסולה של סוני יודעת לזהות את דגם המסך ולהתאים את הגדרות ה-HDR שלה לפאנל, ובכך חוסכת מכם את הצורך להגדיר את עוצמת HDR ידנית. בנוסף, אם אתם משתמשים בפלייסטיישן דווקא כדי לצפות בווידאו, המסך יודע לזהות את זה ולעבור ממצב משחק שבו התעדוף הוא לזמן תגובה נמוך למצב וידאו שבו התעדוף הוא לעיבוד תמונה טוב יותר.
מה שכן, רק שניים מארבעת חיבורי ה-HDMI של המכשיר תומכים ב-HDMI 2.1, ואחד מאלה הוא גם חיבור ה-eARC, כך שאם אתם משתמשים בסאונדבר מתקדם, יש לכם מקום רק למכשיר אחד שיודע לנצל את HDMI 2.1. אם אין לכם כוונה לחבר מכשיר גיימינג לטלוויזיה, אלה לא בעיות שרלוונטיות לכם.
נקודה נוספת שחייבים לציין לטובת המסך הזה היא הרמקולים שלו. מבין יצרני ה-OLED, פיליפס היא אמנם זו שמנסה למצב את עצמה כיצרנית עם הסאונד הטוב ביותר (בזכות שיתוף הפעולה שלה עם B&W), אבל אל תזלזלו ברמקולים של סוני. הם מייצרים צליל נעים מאוד, עם הרבה בס (יחסית) בסצינות אקשן, אך בלי שזה יפריע כשאנשים על המסך מדברים.
עם ה-A8J, סוני הצליחה שוב לייצר מסך OLED שנותן תמורה טובה לכסף ובמקומות מסויימים גם מנצח את המתחרים שלו. אם אתם מחפשים מסך OLED עם מערכת הפעלה של גוגל ושלט שלא מנסה להיות חדשני, זה המסך עבורכם.
מחירים:
55 אינץ' - 6,290 שקלים
65 אינץ' - 8,890 שקל
77 אינץ' - 14,990 שקל
