התרבות הצרכנית לימדה אותנו שכל דבר ישן הופך, בהינתן מספיק זמן, לווינטג'. חולצות של להקות רוק משנות ה-90 נמכרות במאות שקלים, אנשים מוכנים לשלם הון על משחקי וידאו ישנים, וההתלהבות מתקליטי ויניל לא רק שאינה שוככת אלא גם מולידה ניסיונות להחזיר לחיים גם את נגן ה-CD הביתי. באמת, יש עכשיו פרויקט מימון המונים של נגן דיסקים, ותיאור הפרויקט מדבר על כמה שהצליל של דיסקים הוא ייחודי, למרות שמדובר בפורמט דיגיטלי עם אותם האחדים והאפסים שיש בכל שירות סטרימינג.
הרדיפה אחרי הוינטג', בייחוד כשמדובר בטרנדים בני 40-30 שנה, היא גם ההקשר שבו אנחנו צריכים להסתכל גם על Polaroid I-2. הרי אין באמת סיבה פרקטית לקנות מצלמת אינסטנט ב-3,000 שקלים. אף אחד לא עושה את זה כדי להתחרות ברזולוציה של מצלמה מודרנית או סמארטפון. גם המיידיות של הצילומים הפיזיים היא לא העניין: יש היום מדפסות תמונות ניידות שעולות כמה מאות שקלים ומדפיסות תמונות מהטלפון.
אבל הדור שיש לו כסף ורצון לבזבז אותו על גאדג'טים היום הוא המילניאלים ודור ה-X, אלה שעבורם פולארויד זה לא סתם מותג אלא זכרונות ילדות. העולם מלא בניסיונות ציניים למסחר את הנוסטלגיה הזאת, וחשוב מאוד לומר שהמצלמה הזו היא לא בדיוק אחד מהם.
ריפרש
הרשתות החברתיות ממשיכות לבעור / עם נועם שוורץ
28:55
Polaroid I-2 היא מה שקורה כשאנשים שבאמת אוהבים פולארויד מנסים לייצר את המצלמה הכי איכותית שאפשר בלי לשבור את חוקי הפורמט. עדשה מעולה? יש. שליטה ידנית? יש. מיקוד אוטומטי מהיר ומדויק? גם יש. היכולת לחשוף את הפילם מספר פעמים? כן, בהחלט.
האם זה אומר שרוב התמונות שלכם תצאנה טובות? חס וחלילה. בכל זאת מדובר בפולארויד. קל מאוד לפשל עם החשיפה, ואפילו במצב האוטומטי התמונות האלה הן הרבה יותר יצירות אמנות מיניאטוריות מאשר תיעוד מדויק של המציאות. בעבר זה היה המחיר שהתבקשנו לשלם על פיתוח תמונה מיידי, ואילו כיום זו החלטה מושכלת של רוכשי המצלמה הזאת.
רגע לפני שנדבר עוד על המצלמה, שווה להיזכר בסיפור של היצרנית שלה. לא, לא החברה שהוקמה ב-1937 ושחררה את מצלמת האינסטנט הראשונה ב-1948. כשזו לא הצליחה להתמודד עם עידן הצילום הדיגיטלי ונסגרה ב-2001, נראה היה שהסוף של המותג קרוב. שלל חברות שילמו כדי להשתמש בו ולהוציא תחתיו מוצרי אלקטרוניקה צרכנית אקראיים.
הסיבה לכך שכיום פולארויד היא שוב מותג צילום היא חברה בשם Impossible Project, שהחלה לייצר ב-2008 פילם למצלמות פולארויד ישנות כדי לאפשר לבעלי המצלמות האלה להמשיך ולהשתמש בהן. עם השנים, הצליחה החברה לרכוש את זכויות השימוש במותג, וכיום היא נקראת פשוט פולארויד.
אתם עשויים לחשוב שמדובר בנישה של הנישה, וזה די נכון, אבל יש לתחום הזה שוק. כמה הוא גדול? מספיק בשביל שה-I-2 לא תהיה מצלמת האינסטנט היקרה היחידה שהושקה השנה. חברת Nons מייצרת גם היא מצלמות אינסטנט יקרות מאוד, שמשתמשות בפילם Instax של פוג'י ואפילו כוללות אפשרות להשתמש בעדשות של מצלמות SLR מקצועיות.
זה לא צעצוע
אבל בחזרה לפולארויד ולמצלמת I-2. שווה לומר בפשטות: זה לא צעצוע. אם אתם רוצים ללחוץ על כפתור ולקבל צילום אינסטנט לא איכותי במיוחד, לפולארויד עצמה יש מצלמות זולות שיכולות לעשות את העבודה, וכך גם ל-Fujifilm עם סדרת אינסטקס שלה.
אם, לעומת זאת, אתם כן רוצים לקבוע מהירות חשיפה (1/250 עד 30 שניות) ומפתח צמצם (f/8 עד f/64) בצורה ידנית, המצלמה תאפשר לכם. הקביעה נעשית באמצעות סיבוב אחת משתי הטבעות על המצלמה - השנייה שמורה לקביעת פיצוי חשיפה - בזמן שאתם מסתכלים לתוך העינית המהממת של המצלמה.
כמי שדי סובל מעיניות דיגיטליות, שהפכו לברירת מחדל ברוב המצלמות, העינית האופטית הגדולה והנוחה של I-2 הייתה תזכורת נוסטלגית לכמה מהמצלמות הראשונות שלי. מה שכן, בניגוד אליהן אין כאן תיקון של מיקום העינית, כך שכשאתם ממסגרים תמונה אתם צריכים לזכור שהצילום נעשה קצת בזווית מהנקודה שאתם רואים.
עוד יכולת מעניינת של I-2 היא התמיכה שלה בפילם ישן. בנוסף ל-i-type שפולארויד מייצרת כיום, תוכלו לרכוש פילם של פולארויד 600 ופילם SX-70. לא יצא לי לנסות את ה-SX-70 עם המצלמה הזו, אבל בתיאוריה מדובר בתוספת מעניינת מאוד, כי בניגוד לפילם המודרני ולסדרה 600, רגישות ה-ISO שלו היא 160 ולא 640. זה מאפשר להשתמש במצלמה הזו באור יום בלי צורך ברכישת פילטרים.
אחד הדברים היותר-מודרניים ב-I-2 הוא המיקוד. אין כאן מיקוד ידני בכלל, אלא רק מיקוד אוטומטי שמשתמש ב-LiDAR. מדובר בחיישן לייזר במצלמה שמזהה את המרחק עד הפריט המצולם ומכוון את הפוקוס בהתאם. זה עובד מצוין: המיקוד מהיר מאוד ולא פישל אף לא פעם אחת במהלך הבדיקה.
יש במצלמה הזאת עוד כמה דברים מודרניים, כמו האפשרות להתחבר לטלפון באמצעות אפליקציה ולשלוט בה מרחוק. ויש עוד דברים מקצועיים, כמו סנכרון עם פלאש חיצוני באמצעות כבל. למה מצלמת פולארויד צריכה סנכרון עם פלאש חיצוני? כי כאמור, זה לא צעצוע, ובפולארויד חושבים שיהיו אנשים שישתמשו בה בסטודיו מקצועי.
בעידן של מימון המונים לנגן CD ביתי אין לי אלא להודות על זה שמוצר כמו Polaroid I-2 מצליח להגיע לשוק. האם הוא משחק על הנוסטלגיה שלנו? בטח. אבל בדרך הוא לא מתפשר על איכות, מה שמאפשר לו גם לא להתפשר על המחיר בלי שזה ייראה רע.
