מתישהו, איכשהו, החלטנו שגימיקים הם דבר שלילי. הדור השני של ה-Nothing Phone גורם לי לתהות למה. אין ספק שכל הטלפון הזה בנוי סביב גימיקים, ובראשם גב עם נורות LED בצורות שונות שמתפקדות כממשק התראות מינימליסטי. אבל אני ממש אוהב את הגימיקים האלה, ולא רק כי הם מייצרים בידול ויזואלי בעידן שבו רוב המכשירים נראים ממש דומים.
עוד כתבות שיעניינו אתכם:
בלי להקדים את המאוחר, אגיד שזה עניין של איזון. הבעיה עם גימיקים מתחילה בנקודה שבה הם פוגעים בפונקציונליות, וב-Nothing Phone 2 זה לא קורה. עבור חלק מכם, הם יעשירו את החוויה, אם כי כנראה שלא ברמה שהחברה מבטיחה. כל השאר יכולים פשוט להתעלם מהם: לכבות את מערכת הנורות בגב המכשיר או לשנות את הממשק למשהו יותר סטנדרטי. גם אם תעשו את זה, עדיין יהיה לכם מכשיר אנדרואיד טוב במחיר הגיוני.
ההימור של Nothing, אבל, הוא לא על מי שסתם רוצים סמארטפון חדש. אלה, ברובם, יהססו כנראה להמר על מכשיר של חברה צעירה ולא מאוד מוכרת, במיוחד כשלמותגים ותיקים יש מכשירים עם מפרט דומה במחיר דומה. הגימיקים של הטלפון הזה, כמו של קודמו, באים עטופים בשכבת מסרים על התמכרות למסכים והצורך לדעת לשחרר.
ככה מדמיינים את זה ב-Nothing: אתם רוכשים את הסמארטפון שלהם, מגדירים רצפי הבהובים של הנורות בגב המכשיר כהתראות לדברים שמעניינים אתכם, ואז מבלים את הזמן כשהטלפון עם המסך כלפי שולחן העבודה. במקום הסחות דעת ויזואליות תכופות שתקועות מול העיניים שלכם, ההתראות הן רצף הבהובים חולף.
זה רעיון שבחברה ממשיכים לשכלל מדור לדור. אחד החידושים הוא שהפעם תוכלו להגדיר שהתראות חשובות מספיק יגרמו לאחת הנורות להמשיך לדלוק עד שתסתכלו עליהן. חידוש נוסף הוא טיימר שקט - פס לד שהולך וקטן. הטיימר, אגב, יכול לשמש גם כהתראה של אפליקציה חיצונית, אבל כיום היישום היחיד שתומך בזה הוא Uber, שמציג את זמן הגעת הרכב. החידוש הגדול ביותר במנגנון, שמגיע גם לדור הראשון של הטלפון, הוא אפליקציית ההלחנה שמאפשרת לכם לייצר רצפי הבהובים, לשמור אותם, ולצוות אותם לאפליקציות שאתם רוצים.
לא ביליתי מספיק זמן עם הטלפון כדי להחליט אם מדובר בפתרון אפקטיבי להגבלת חשיפה למסך הטלפון. מעבר לזה, אני פשוט לא חש צורך להיחשף פחות למסכים. אם אתם כן, אני מנחש שהרעיון הזה מספיק פשוט כדי שתוכלו לנחש אם הוא מדבר אליכם.
החיים בשחור-לבן
הרצון של Nothing לגמול אתכם מתחלואי עולם הסלולר לא נגמר בהתראות. הממשק הוויזואלי שהחברה בנתה מעל אנדרואיד מבוסס על ווידג'טים (חלונות צפים) ואייקונים בצבעי שחור-לבן. על פניו, זה נעשה כדי להוריד את העומס הוויזואלי שנוצר כשהמון אפליקציות רוצות את תשומת הלב שלכם עם האייקונים הכי צבעוניים שיש. כשמדליקים את הטלפון לראשונה, מקורות הצבע היחידים על המסך הם נקודה אדומה של מחוג השניות בווידג'ט השעון והצלמיות הצבעוניות של גוגל בווידג'ט החיפוש.
אני מאוד אוהב את הרעיון הזה, בתיאוריה. הבעיה היא שלא כל צלמית יכולה להיות מתורגמת לשחור-לבן. חלק מהמשחקים שהורדתי, למשל, כללו צלמית צבעונית. אפילו בלי להתקין יישומים חדשים, האייקון של אפליקציית Find Device הוא משום מה צבעוני, בזמן שכל שאר היישומים שמותקנים מראש על המכשיר הם דווקא בצבעי שחור-לבן.
ובלי היכולת לכפות שחור-לבן על כל אפליקציה, הרעיון הבסיסי לא עובד. אם אני רוצה להוריד את העומס הוויזואלי כשאני פותח את הטלפון, המשחק Jetpack Joyride הוא כנראה לא האפליקציה שאליה אני רוצה שהעיניים שלי יימשכו, פשוט כי האייקון שלו הוא הצבעוני היחיד על המסך.
כמו שכבר אמרתי, גם אם מתעלמים מהגימיקים יש כאן חבילה אטרקטיבית, במלוא מובן המילה. מסך ה-OLED צבעוני ובהיר וכולל קצב רענון משתנה (120-1 הרץ). הצדדים של המכשיר מתכתיים, עם פינות חדות, בדומה לאייפונים האחרונים. הגב שקוף ויפהפה, אם כי חלקלק למדי - אבל אפשר להניח שלא תשתמשו בטלפון הזה בלי כיסוי.
טלפון שלא אוהב מים
מתחת למכסה המנוע נמצאת ערכת שבבים בת שנה, Snapdragon 8+ Gen 1 של קוואלקום. האם העובדה שהיא בת שנה רלוונטית? כרגע לא. הטלפון מגיב בצורה מיידית ומתמודד גם עם משחקים חדשים בלי שום בעיה.
ב-Nothing אומרים שהטלפון, שמגיע עם אנדרואיד 13, יקבל את שלוש הגרסאות הבאות של מערכת ההפעלה וכן ארבע שנים של עדכוני אבטחה. האם בסוף התקופה הזאת עדיין יהיה היגיון בכך שהוא הושק עם מעבד בן שנה? לא בטוח, אבל בשנים האחרונות מערכות ההפעלה הרבה יותר ידידותיות למכשירים ישנים.
זו לא הפשרה היחידה שנעשתה כאן בהשוואה למכשירי דגל יקרים יותר של המתחרים. דירוג החסינות מפני אבק ומים כאן הוא IP54. הספרה הראשונה כאן היא "הגנה מוגבלת מפני כניסת אבק", והשנייה היא "הגנה מפני זרם מים מכל כיוון". זה אומר שה-Nothing Phone 2 לא חסין מפני טבילה במים, וגם במקום עם הרבה חול כדאי להיות זהירים איתו.
פשרה נוספת היא ויתור על eSim. בישראל אמנם יש רק ספקית סלולר אחת שתומכת ב-eSim מקומי לטלפונים, אבל לאחרונה חבילות eSim לדאטה בחו"ל הפכו לפופולריות, ובטלפון הזה לא תוכלו לנצל אותן.
מקום שבו ה-Nothing Phone 2 מצליח להפתיע לטובה הוא מערך הצילום שלו. יש כאן שתי מצלמות אחוריות עם חיישני 50 מגה-פיקסל - אחת רחבה עם ייצוב אופטי, אחת אולטרה-רחבה בלי. התמונות במצלמה הרחבה יוצאות חדות, בלי צבעוניות יתר ועם ביצועים טובים גם בלילה. אם יש לכם כוח וידע להתעסק עם הגדרות חשיפה ורגישות, תוכלו להוציא תמונות טובות יותר מאשר אם תסמכו רק על ההגדרות האוטומטיות, אבל גם אלה עושות את העבודה.
עוד נקודה לזכותו של הטלפון הזה היא חיי הסוללה: יש כאן סוללת 4,700 מיליאמפר-שעה, עם יכולת הטענה ב-45 וואט (או הטענה אלחוטית ב-15 וואט), שמספיקה ליום וחצי של עבודה.
ה-Phone 2 עולה 2,699 שקלים בגרסה עם 256 גיגה שטח אחסון, ו-3,299 שקלים בגרסה עם 512 גיגה שטח אחסון. ביחס למה שמקבלים יש כאן ערך טוב מאוד, עוד לפני הגימיקים. ואם אתם כן רוצים לתת צ׳אנס לרעיונות של Nothing על שימוש מושכל יותר בטלפונים סלולריים, מי יודע, אולי לכם זה יועיל.
