המכונית הומצאה כדי לאפשר לנו להגיע רחוק יותר מהר יותר, המטוס הומצא כדי להגיע עוד יותר רחוק ועוד יותר מהר. הטלפון נועד לאפשר לנו לתקשר אחד עם השני בזמן אמת, והמחשב נהגה כאמצעי להגברת קצב עיבוד הנתונים שהמוח האנושי לא מסוגל להכיל. מכונות מטבען אמורות להעצים את היכולות של בני האדם, להגשים יעד שנקבע מראש על ידי הראש המתוחכם שהגה אותם. אבל במקרה של המכונה העצומה שבנו דרורה וידידיה (דידי) ורדי בביתם, אין לה ממש תכלית או מטרה - חוץ מלהעסיק אותם בימים אלה של בידוד חברתי בצל התפרצות נגיף הקורונה.
המכונה של בני הזוג ורדי
בני הזוג ורדי, שניהם בני 85, מתגוררים בראשון לציון. ידידיה הוא אחיו של יזם ההייטק הנודע יוסי ורדי שתמך בין השאר ב-ICQ ובשלל מיזמי סטארט-אפ אחרים. בניגוד לנטיות הדיגיטליות של האח הצעיר, ידידיה, שעבד בעבר כקבלן בתחום הנדל"ן, מוצא עצמו נמשך למכניקה פשוטה ומזה שנים מקדיש את שעות הפנאי שלו להתקנת מכונות לואו-טק מלאות מקוריות והשראה, וזאת כדרך להנצחת זכר בנו רון שנהרג בלבנון באוגוסט 1984 (על שמו נקרא בית הספר למחוננים בראשון לציון).
"אחרי 25 הדגמים שהכנתי למרכז המחוננים על שם רון, פשוט לא יכולתי להפסיק", סיפר ורדי, ״כדי ללמוד עוד על התחום הזה הגעתי לספרי פיזיקה בעברית מ-1870. ההמצאות ובניית הדגמים האלה הפכו להיות מרכז החיים שלי. כל יום אני מגיע לסדנה, משעות אחר הצהריים ועד הערב". ואכן, המכונות הפכו למרכז עיסוקו של ורדי בשנים האחרונות. הוא אולי מהגדיר אותן כ"מכונות חכמות שאין בהן תועלת", אבל יש מי שמוצא בהן עניין רב כמיצבים אמניים דווקא. כמה מהמכונות מוצגות בשנים האחרונות במוזיאון מדע-טק בחיפה, במוזיאון המדע בירושלים, בגן המדע במכון ויצמן ברחובות, בבית הספר ע"ש רון ורדי, ואף מעבר לים במוזיאון המדע ליברטי בניו ג'רזי.
בחודש וחצי האחרונים מצא את עצמו ורדי מבלה יותר ויותר שעות בסדנה, וזאת בגלל הבידוד העצמי שהוא ואשתו דרורה כפו על עצמם עוד בפברואר כשהפנימו מה עומד להתרחש במדינת ישראל לקראת ההתפשטות של מגפת הקורונה. "החלטנו שהיות ואנחנו בקבוצת הסיכון הכי גבוהה, ובמדינת ישראל את הזקנים שולחים למות, אנחנו לא משתפים עם הגזירה הזו פעולה ומסתגרים בבית", אומרים השניים. כדי להימנע מהשעמום המנוון שמביא איתו הבידוד, הם החליטו לנתב את האנרגיות היצירתיות שלהם לבניית מכונה חדשה - נטולת תכלית כמו קודמותיה, אך גדולה ומורכבת יותר מרובן.
"בכדי למלא את הזמן, שנינו ירדנו לסדנת העבודה שלי בבניין למטה כדי לבנות מכונה מיוחדת שמורכבת מאוסף כלי העבודה שלי", מספר ורדי, שמנסה לזקק את המטרה המרכזית שאותה אמורה למלא המכונה, "בכל יום אנחנו מכינים ומוסיפים חלק חדש, והרעיון הוא שכמה כלים יפעילו במכונה אחד את השני". נכון להיום, יש במכונה כבר למעלה מ-200 כלים ואביזרים שונים. עד שייצאו מהבידוד, השניים מתכוונים להערים עוד ועוד מרכיבים חדשים על המכונה. בין שאר הכלים, ששובצו בתוך הקונסטרוקציה המכנית גדולת הממדים: פטישים, צבתות, מגלפת עץ, מסור דיסק, גלגלי שיניים בגדלים שונים ועוד.
נהנים לעבוד יחד
ורדי טיפח לאורך שנים ארוכות אוסף של כלים ואביזרים עתיקים. לדבריו, הוא החליט למצוא להם ייעוד כמרכיבים במכונה, חסרת תכלית ככל שיהיה, לאחר ששאל את ילדיו מה יעשו עם האוסף אחרי מותו, והבין שאין בכוונתם לשמר אותו. "החלטתי לבנות מכונה שבה כל הכלים יחזרו לחיים", הוא מסביר ומהלל את שיתוף הפעולה עם אשתו - שנשאבה אל תהליך העבודה. בשבילו זו אולי שגרה, במקרה שלה מדובר באתגר חדש להפגת השעמום. "זו הפעם הראשונה שאנחנו עובדים ביחד. לדרורה יש תפיסה מהירה. אני מראה לה פעם אחת והיא קודחת על מקדחת עמוד, סוגרת ברגים, הכל", הוא מעיד, "אנחנו יושבים על כסאות נמוכים כי אם אני על הרצפה אני כבר לא יכול לקום".
בימים שבהם מדינת ישראל כמכלול נאבקת בנגיף הקורונה, כמו בכל העולם, אך מתקשה להגן על הקשישים באוכלוסייתה להתמודד עם השלכות המחלה ולא פחות מכך עם הבידוד, בני הזוג ורדי דואגים לעצמם. הם אמנם מייצרים מכונה חסרת תכלית, אבל המלאכה מצליחה להפוך את הימים הבודדים הללו למלאים, מהנים ומחברים. "אנחנו נהנים לעבוד ביחד", מתוודה דרורה, "זה די נחמד שאני יודעת עכשיו כמוהו בדיוק. שנים שהוא בונה דגמים בפיזיקה שנים ועד עכשיו לא עשיתי את זה. זה מושך אותי וזה מעניין. אנחנו בקומה השלישית ואנחנו יורדים לשם פעמיים ביום עד ארוחת צהריים ושוב אחרי הצהריים ומבלים. הזמן רץ"/
