אפל תמיד הייתה טובה בלשכנע את המשוכנעים. היד רושמת והאינטרנט זוכר הכל, אבל תרשו לי לקחת הימור מושכל שהפעם זה לא יעבוד לה. לא בעשור הקרוב לפחות. לזכותה יאמר שהיא מודעת לזה. מהפכות לא קורות ברגע, ובטח לא בחורף - ובאפל מגדירים את ההשקה הצולעת-משהו של משקפי ה-Vision Pro כ"תחילתו של עידן המחשוב המרחבי". התורים וההתלהבות שנלוו להשקת האייפון ב-2007 לא נצפו כאן, אבל באפל מקווים שזה עוד ישתנה בהמשך ושהיא תצליח להוציא את המציאות המדומה (VR) משוק הגיימינג הנישתי הישר למעמקי המיינסטרים - ולארנקים של כולנו.
"אמא'לה, קרנף": כתבנו מנסה את ה-Vision Pro לראשונה
ההייפ הטיפוסי כל כך להשקות של ענקית הטק דווקא תקתק גם הפעם כמו שעון. לראייה, חודש לפני ההשקה העורך מוציא אותי מתדרוך של הבית הלבן ומורה להשיג לנו בדחיפות סשן דמו של ה-Vision Pro. שביידן יחכה. אפילו ג'ודי ניר מוזס נענית להזמנתי וקופצת על מונית בהתראה של דקות כדי להצטרף אליי לחזות בפלא.
והפלא עצמו? מתחמם כמו מכשיר מוטורולה בשנות ה-90, מגושם, מרגיש כאילו דחפו לך מסך אייפד קרוב מדי לפנים, ובעיקר - יקר. 3,499 דולר, לפני מיסים. והכל בשביל מה? אין כאן באמת משהו שלא הכרנו בסבבים הקודמים של מטא ו-HTC. מה יש? מסכים. מסכים על גבי מסכים, רק שבמקום על צג האייפון, האפליקציות מופיעות עכשיו על רגליה של ניר מוזס שעומדת מולי.
יש לכך לא מעט יתרונות. הוויז'ן פרו יכול להיות מכונת פרודוקטיביות של מולטי-טסקינג שהולם מאוד את דור ה-ADHD. מצד אחד אתה יכול לעבוד עם רוב האפליקציות האהובות אליך בחלל האוויר ולפתוח מולך בעזרת מבט עיניים ולחיצה קלה באצבעות את רשימת המכולת תוך כדי שאתה עושה קניות. מהצד השני יש פונקציה של מצב Immersive שכשמה כן היא - מאפשרת לך להיטמע אל תוך העולם הווירטואלי במלואו ולחסום כל הפרעות ורעש מבחוץ.
ריפרש
ג'ו ביידן, טיילור סוויפט ומשבר ה-דיפ פייק / עם מיכאל מטיאס
34:49
אבל גולת הכותרת היא ללא ספק צפייה בסרטוני תלת-ממד (בעדיפות לכאלה שצולמו על ידי מכשירי אייפון כמובן). אי אפשר להתעלם מה"וואו פקטור" כשאלישיה קיז, בסרטון פשוט שאפשר לראות ביוטיוב הקרוב לביתך, פתאום מקבלת חיים ומזמרת לך עם המיקרופון ישירות בפרצוף במה שמרגיש כמו רסיטל פרטי. לרגע הרגשתי את הבל פי הפעמונים שלה. אחר כך נזרקתי למגרשי הכדורגל, לצפייה בגולים מזווית של מושבים השמורים לאוליגרכים בלבד. התמונות מהטיול בפינלנד או אורגון בלעו אותי פנימה כאילו אני לא נמצא עכשיו בלב כרך של בטון, אשפה ושתן עכברושים. זה באמת מדהים, וקל לראות איך זה אמור לשנות את תעשיות הבידור, הטלוויזיה והקולנוע מקצה לקצה - אלא שחייבים להודות - שום דבר שלא שמענו כבר ב-2019, עת מטא השיקה את משקפי ה-VR שלה וכבר אז די הדהימה בביצועים.
משקפת שחייה במשקל 600 גרם
בדומה להבטחות שפוזרו אז, גם אפל מבטיחה שהבעלים המאושרים של הוויז'ן פרו יוכלו לעשות בעזרתו כושר, לשוחח עם אווטארים של חברינו, ללמוד לבשל, לדבר שפות זרות, לנגן על פסנתר, לנתח בחדר מיון ומה לא. הם רק מתעלמים מהעובדה שכל זה קורה כשיושבת לך על הראש משקפת שחייה מגושמת במשקל 600 גרם, שמתחממת לאיטה ומבשלת לך את הראש, ותוך שעתיים עוד מעזה לדרוש טעינה מחדש.
אולי בגלל זה באי חנות אפל באפר ווסט סייד לא נראים ממש להוטים ומרוגשים לנוכח היצירה שמולם. עובדת החנות האדיבה שמעבירה לנו את הדמו נשמעת מובסת מראש. היא נצמדת לדף המסרים שלה ומקריאה בטון מונוטוני את התסריט שהוכן לעובדים מילה אחר מילה. "זה מדהים", "כל כך יפה", "מעולם לא ראית דבר כזה", היא מסננת בחוסר חשק מוחלט. כשאנחנו מנסים להסית אותה קצת מהתסריט ולשאול שאלות היא מפנה לממונה שמפנה ל-PR שמפנה לתיבת דואר שאף אחד מעולם לא פתח.
יש גם גימיקים ברורים. למשל בתחילת הדמו, התבקשתי לסרוק את פניי באפליקציה מיוחדת, כביכול כדי להתאים את המשקפיים למידותיי במדויק. כשהמשקפיים מגיעים אלינו על מגש של מלצר במסעדה מתברר שהרצועה מתכווננת ידנית על ידי עובד בצד האפל של החנות, והיא בגדול מגיעה בשלושה גדלים שונים: קטן, מדיום וגדול. ניסיתי להבין אם כך לשם מה כל המדידות המדויקות האלה בתחילה, אבל לא ממש קיבלתי תשובה. המכשיר הראשון שניסיתי, אגב, היה תקול. העובדים החליפו אותו מהר למדי, אבל גם במכשיר השני התחלתי לראות בשלב מסוים מפוקסל וטשטושים. כנראה שאז כבר התחלתי להרגיש את העקצוץ הזה, הרצון העז להושיט יד לאייפון הישן ולבדוק את ההתראות שפספסתי ב-10 דקות האחרונות. ויז'ן פרו ודומיו זה העתיד עליו כולם מדברים. אין ספק. זה פשוט עדיין לא ההווה.
