מה באמת קורה במפעלים שמייצרים את האייפון? המפעל של חברת פוקסקון בהודו, שבו מיוצרים חלק מהמכשירים של אפל, נסגר לאחר מחאה קשה בעקבות מזון נגוע במחלות ותולעים, שהביא למחלתן של 250 עובדות המפעל. פעולות המחאה של העובדות שופכות אור על תנאי המחיה והעבודה במפעל הענקי, שמעסיק 17 אלף עובדים ומהווה חלק מרכזי בשרשרת האספקה של אפל.
עוד כתבות שיעניינו אתכם:
המחאות הקשות שאירעו במפעל מתקיימות בצילה של תקופה עמוסה, שבה אפל מורה על הגברת הייצור של סדרת אייפון 13. האירועים מעוררים חשש בקרב בעלי המניות של אפל, שדוחפים את החברה לספק שקיפות מלאה לגבי תנאי העבודה המצויים במפעלי הספקים שלה.
החשש לשלמותם ולתנאי ההעסקה של עובדי המפעלים אינו מפתיע, היות וזוהי איננה הפעם הראשונה שבה נחשפים תנאי העבודה הקשים במפעלי הספקים של אפל. לפני כמעט עשור 14 עובדי מפעל של פוקסקון בסין שמו קץ לחייהם על רקע תנאי העסקה קשים במיוחד. פוקסקון היא לא הספקית היחידה שעלתה בכותרות בנושאים אלה: בשנה שעברה דווח כי אלפי סטודנטים סינים שעבדו במפעלים של חברת פגטרון הטייוואנית, ספקית מרכזית נוספת של אפל, הועסקו בתנאים קשים במיוחד ובניגוד לחוק.
המחאה הנוכחית הינה התקרית הגדולה השנייה בתוך שנה בה מעורב ספק של אפל בהודו. בדצמבר 2020 אלפי עובדי קבלן שעבדו במפעל של הספקית וויסטרון השמידו ציוד וכלי רכב וכן בזזו מכשירים רבים מהמפעל, לאחר שטענו שהמפעל לא שילם להם כראוי. הנזק בעקבות המהומות מוערך בכ-60 מיליון דולר.
מבדיקה שנערכה על ידי סוכנות הידיעות רויטרס, ששוחחה עם שש נשים שעבדו במפעל פוקסקון שבהודו, עולה שגם הפעם, תנאי המחיה של העובדים היו ירודים במיוחד. עובדות המפעל טוענות שהן נאלצו להשתכן בהוסטלים ישנים ומסכני חיים, שבהם שוכנו בחדר אחד בין שש ל-30 נשים בצפיפות שיא, שנאלצו להשתמש בשירותים מקולקלים, ללא מים זורמים.
"לאנשים שגרים בהוסטלים תמיד הייתה מחלה כזו או אחרת - כאבי חזה, אלרגיות קשות בעור ומקרים רבים של הרעלת מזון", סיפרה אחת העובדות, צעירה בת 21 שעזבה את המפעל בעקבות המחאה. "בהתחלה לא עשינו מזה עניין גדול כי חשבנו שזה יסתדר, אבל עכשיו זה כבר השפיע על יותר מדי אנשים. זוהי לא הפעם הראשונה שקרו מקרים של הרעלת מזון".
תקרית הרעלת המזון הובילה לאשפוזן של 159 נשים ששהו באחד המעונות בבית חולים, לצד 100 עובדות נוספות שנזקקו לטיפול רפואי אך לא אושפזו. לאחר מכן החלו לצוץ שמועות שלפיהן חלק מעובדות המפעל שהורעלו מתו, כשלא התייצבו לעבודה במפעל יומיים לאחר התקרית. עקב האירועים וחוסר הטיפול בהם החליטו עובדות המפעל לצאת במחאה על תנאי העבודה הקשים, כשבהמשך הצטרפו למחאה גם עובדים גברים, וכן עובדים נוספים ממפעלים סמוכים.
בעקבות המחאה וההפגנות, ביקרו פקחי בטיחות המזון בהוסטל שבו התרחשה הרעלת המזון הקשה, שסגרו את מטבח המפעל באופן מיידי, לאחר שמצאו חולדות בכל רחבי המטבח לצד תנאי ניקוז לקויים.
המשטרה, בתגובה למחאות, ביצעה מעצרים רבים ואף פגעה בחלק מהעובדים הגברים באופן פיזי, וקיימה מרדפים גדולים אחרי כמה מהעובדות המעורבות. בסך הכל עצרה המשטרה 67 עובדות ועיתונאי מקומי אחד, החרימה להם את הטלפונים ואף חייגה להורים של חלק מהעצורות במטרה להזהיר אותם שבנותיהן עומדות לעמוד לדין.
מפיקוד המשטרה הבכירה במחוז נמסר כי הם מכחישים באופן גורף את הטענות הללו, והוסיפו כי "דבקנו בקפדנות בהנחיות וכיבדנו את זכויותיהם של אלה שנעצרו. כל הכללים קוימו".
מצידו השני של המאבק, המעסיקות אפל ופוקסקון, טוענות שהן הכירו בתנאי המחיה הקשים של העובדים והחליטו על "תקופת מבחן" למתקן ולמפעל שבו שהו העובדים. מאפל נמסר שהיא מבטיחה שתדאג לעמוד בסטנדרטים המחמירים שלה בכל הקשור לתנאי העסקת העובדים לפני שהמפעל ייפתח מחדש. יחד עם זאת, נוסח התגובה של אפל אינו מפרט את השיפורים שהיא מתכננת לבצע, כך שאין לדעת מה יהיה המצב בשטח עם פתיחת המפעל מחדש.
מפוקסקון נמסר שהיא מארגנת מחדש את צוותי הניהול המקומיים שלה, ומבצעת צעדים מידיים לשיפור המתקנים ואיכות החיים והעבודה בהם, כשכל העובדים ימשיכו לקבל שכר באופן שוטף, גם בתקופה הנוכחית שבה המפעל סגור על מנת לבצע את השיפורים הנדרשים. יש לציין שעובדות המפעל מרוויחות כ-140 דולר בלבד בכל חודש (10,500 רופי הודי), כשחלק מהסכום הזה משולם לקבלני פוקסקון עבור מגורים ומזון בעת שהייתן של העובדות במפעל. יחד עם זאת, ועל פי הנחיות הממשלה, מדובר בשכר הנחשב גבוה יותר בשליש משכר המינימום המשולם עבור עבודות מסוג זה. רוב העובדים הם בין גילאי 18 ל-22, המגיעים מהאזורים הכפריים של טמיל נאדו, מדינה הממוקמת בדרום הודו.
