לא רק לאודיופילים: מכירות תקליטי הוויניל זינקו בשנה האחרונה ועקפו את מכירות הדיסקים ושאר הפורמטים הפיזיים לראשונה מאז 1987. על פי נתוני התאחדות תעשיית המוזיקה האמריקאית (RIAA) ב-2022 נמכרו כ-41 מיליון תקליטי ויניל בארה"ב לעומת כ-33 מיליון דיסקים בלבד. באופן מפתיע, מכירות התקליטים נמצאות בעלייה מתמדת גם אם איטית מזה כ-16 שנה. כעת המכירות שלהם מהוות כ-71% מסך כל ההכנסות של פורמטים פיזיים למוזיקה.
עוד כתבות שיעניינו אתכם:
לא מדובר במספרים זניחים. בעוד מכירות של פורמטים פיזיים (כלומר לא קבצים או שירותי סטרימינג) גדלו ב-4% והכניסו כ-1.7 מיליארד דולר בין 2021 ל-2022 - מכירות תקליטי הוויניל ייצגו כ-1.2 מיליארד דולר מהסכום הכולל. מדובר בזינוק של כ-17% במכירות משנה לשנה. במקביל, מכירות הדיסקים התרסקו בכ-18% ב-2022 לעומת השנה הקודמת.
זו מגמה שנצפתה גם בבריטניה. נתוני תעשיית המוזיקה הבריטית מראים מגמה דומה למדי וגם בממלכה המאוחדת מכירות תקליטי הוויניל גברו על מכירות הדיסקים. למעשה מדובר במגמה עולמית, שכן נתונים מגרמניה, יפן ודרום קוריאה מראים דפוסים מקבילים לאלה שנמצאו בשווקים האמריקאי והבריטי. אבל מה גורם לחזרה לחיים של אחד מהפורמטים הכי מגושמים ועדינים לשימוש? רמז? זה לא בגלל בומרים.
צרכני מוזיקה שונים מוצאים יתרונות לא קטנים בתקליטי הוויניל, כל קבוצה מטעמיה. חובבי מוזיקה - אודיופילים - טוענים כבר שנים רבות שהצליל שמונפק על ידי תקליטי ויניל חם וטבעי יותר מאשר צליל ממקור דיגיטלי. ולמרות שמדובר בטענה סובייקטיבית לחלוטין שגם לא ממש מגובה בנתונים פיזיים, כנראה שיש חלק פסיכולוגי שגורם לכך. גם נוסטלגיה מהווה חלק חשוב מתוך החזרה לוויניל.
אבל באופן מפתיע - או שלא - דווקא הצעירים בני דור ה-Z ומיליניאלים הם אלה שרוכשים לא מעט תקליטים. עבור דור שגדל על תמונות אלבומים קטנטנות בגודל בול על מסך המחשב או בסמארטפון, צליל דיגיטלי שעבר דילול למען הזרמה מהירה גם בחיבור אינטרנט איטי ופירוק של פורמט האלבום לשירים שלא קשורים אחד לשני או מספרים סיפור; הפורמט של הוויניל מספק חוויה שהם לא יכולים לקבל משירות סטרימינג או חנות שירים ב-MP3.
האמנים, אגב, הבינו היטב היכן נמצא הכסף. טיילור סוויפט למשל, האמנית הנמכרת ביותר ב-2022, מכרה כ-1.7 מיליון אלבומי ויניל; זה יותר מהמספרים של הארי סטיילס והביטלס יחדיו. יתרה מכך, על פי נתוני ה-RIAA, הורדות דיגיטליות של שירים היוו רק כ-3% מההכנסות של התעשיה ממכירה של מוזיקה. סטרימינג מייצג כ-84% מההכנסות ופורמטים פיזיים כגון תקליטים, דיסקים וקסטות מהווים כ-11%.
המספרים האלה לא ממש מפתיעים. בעוד ספרים דיגיטליים קיימים כבר קרוב ל-20 שנה, אנחנו עדיין רוכשים ספרים מנייר או קוראים עיתונים. כלומר, לחפץ יש ערך בעיני הצרכנים. זו יכולה להיות היכולת להחזיק את המוצר שרכשת ביד או פשוט האסתטיקה שנלווית לחוויית השימוש בו או הטקס של הנחת התקליט על הפטיפון, ניקוי האבק והנחת המחט עליו. אבל גם הצליל שמספקים הפורמטים הפיזיים - שמבחינה אובייקטיבית אכן פחות מדויקים - כולל ככל הנראה סוג של חווייה שאי אפשר למצוא במוזיקה שעברה המרה לביטים ובייטים.
הבעיה העיקרית של הצרכנים הוא להשיג פטיפון. אבל גם זה כבר לא ממש קשה היום. בין אם מדובר בפטיפונים סינים באיכות נמוכה או במכשירים באיכות גבוהה של מותגי אודיו מובילים, אפשר בקלות להשיג אחד. לרוב המכשירים יש כמובן גם חיבור USB למחשב כדי להמיר את התקליטים לקובץ דיגיטלי, אבל ככל הנראה רוב האנשים עדיין יעדיפו לשמוע את התקליט כפי שהתכוון המשורר - לעמעם את האור, להאזין לרחשים האלקטרו-סטטיים שמקדימים את תחילת השיר ולנתק מגע עם הסביבה לזמן ההאזנה.
