אם יש כותרת פוטנציאלית לזכייתו של טראמפ בבחירות לנשיא ה-47 היא עשויה להיות: "ממשלת המיליארדרים של אמריקה". הסיבה לכך פשוטה - זו הפעם הראשונה מאז המאה ה-19 ותקופת ברוני הפיננסים של תחילת המאה ה-20, שלמיליארדרים יש כל כך הרבה כוח ויכולת להשפיע על זהות הנשיא האמריקאי ומדיניותו.
האירוע הנוכחי בו מיליארדר (אילון מאסק) סייע למיליארדר אחר (דונלד טראמפ) בצורה כל כך בוטה לזכות בבחירות, הוא אירוע די מכונן בהיסטוריה האמריקאית. אמנם מיליארדרים תמיד ניסו לבחוש בקלחת של הממשל, אבל העולם הפוליטי של וושינגטון מספק הרבה מאוד כוח ועוצמה לפוליטיקאים, והם לא אוהבים שאנשים מבחוץ מנסים להתערב להם בחיים.
כוורת המיליארדרים
מאחורי מאסק ישנה כוורת של כמה אילי הייטק נוספים שעזרו: מארק צוקרברג, שצמצם מאוד את היכולת לפרסם פוסטים פוליטיים בפייסבוק, ג'ף בזוס, שחסם את הוושינגטון פוסט מלפרסם תמיכה בקמלה האריס, פיטר ת'יל, השותף הוותיק של אמאסק שתומך בטראמפ כבר שנים, וכמובן מייסד אורקל, לארי אליסון (וגם מנכ"לית אורקל צפרא כץ הישראלית-אמריקאית). אם העמדות של דמויות כמו טים קוק, סאטיה נאדלה או לארי פייג' ידועות והן קרובות יותר לעולם הדמוקרטים, כך גם העמדות של אותם "אנשי הכוורת" שסייעו לטראמפ בדרכו אל הניצחון.
מאסק ות'יל למשל הם דמויות מוכרות בעולם הליברטריאנים. הם תומכי קריפטו, בינה מלאכותית, מכירת טכנולוגיה לצבאות זרים וחובבי הרעיון של קפיטליזם משוחרר מכל רגולציה, שלטעמם מכבידה מאוד על העסקים שלהם ובכלל. בעיקר - הם אוהבים להגיד לעולם מה הם חושבים. ובעוד צוקרברג, בזוס ואליסון לא ממש מככבים בתוכניות הלייט-נייט או במדורי הרכילות, הם כן אומרים בשמחה את דעתם אם שואלים אותם, וזו קרובה לעמדה השמרנית של המפלגה הרפובליקנית.
הקשר הדרום-אפריקאי
פיטר ת'יל הוא אולי המוח, אבל הרוח החיה והמנוע של כוורת עמק הסיליקון של טראמפ הוא כמובן אילון מאסק, המיליארדר הידוע שהוא ומעלליו מוכרים לכולם. אך האם ידעתם שהוא למעשה דרום-אפריקאי, למשפחתו היה מכרה יהלומים, אימו הייתה דוגמנית מצליחה ומשפחתו הייתה תומכת נלהבת של שלטון האפרטהייד במדינה? כן, בהחלט רקע מעניין. מאסק עצמו חי עד גיל 17 בדרום אפריקה תחת משטר האפרטהייד, ולאחר מכן עזב לקנדה ומשם לארה"ב.
אגב, גם ת'יל הוא דרום אפריקאי לשעבר, עם מקורות מאוד דומים לאלה של מאסק. כך גם דויד זקס, דמות פחות מוכרת מהמאפיה של פייפאל (כינוי שניתן לקבוצה של יזמים ואנשי טכנולוגיה שהיו מעורבים בהקמת חברת פייפאל בתחילת דרכה ולאחר עזיבתם את החברה, המשיכו להקים ולהוביל חברות טכנולוגיה מצליחות נוספות) ופול פורבר (Paul Furber). האחרון אינו מיליארדר אלא מהנדס תוכנה עלום שם, אבל לפי פרסום של הפייננשל טיימס הבריטי, הוא זה שעומד מאחורי קונספירציית QAnon שטראמפ עשה בה הרבה שימוש בקמפיינים שלו.
מדובר בצירוף מקרים מעניין מאוד ששלוש דמויות מפתח מעולם הטכנולוגיה, כולם גברים לבנים בשנות החמישים לחייהם, ששנות התבגרותם היו על רקע דרום-אפריקה של תקופת האפרטהייד, הם מתומכיו המושבעים של טראמפ. מאסק למשל מגיע ממשפחה עם דעות מאוד קיצוניות מבחינה זו. אימו הקנדית, מאיה הלדמן, מגיעה ממשפחה שגם לה היסטוריה פוליטית מאוד מיוחדת.
כך למשל סבו מצד אימו של מאסק, ג'ושוע הלדמן, היה חבר בתנועת הטכנוקרטיה - שביקשה להחליף את הדמוקרטיה בטכנוקרטיה כשיטת משטר. הוא גם היה חבר במפלגת Social Credit Party of Saskatchewan השמרנית-נוצרית, שהייתה פופוליסטית, קפיטליסטית ובעיקר בעלת חברים עם גוון אנטישמי מובהק. הלדמן עצמו לא היסס לטעון למשל שדרום אפריקה הלבנה מובילה את המאבק מול הקונספירציה הבינלאומית של הבנקאים היהודים ושאר ה"צבעוניים" (people of color).
לעומת זאת אביו של מאסק, ארול מאסק, לא ממש דמות שמרנית. הוא החל כמהנדס אלקטרומכני והמשיך כפוליטיקאי מקומי עצמאי ב-1972 וחבר במפלגה הפרוגרסיבית-ליברלית בדרום אפריקה. בהמשך הוא נבחר כנציגה של פרטוריה (הבירה המנהלית של השלטון הלבן) בבחירות 1981.
פיטר ת'יל לעומת זאת נולד בגרמניה, והוא הגיע לדרום אפריקה עם משפחתו כחלק מעבודתו של אביו במכרה יהלומים (בהמשך משפחתו היגרה לארה"ב והתיישבה בקליפורניה). כמו מאסק, גם ת'יל מאוד הושפע מהחיים במדינה השסועה. מעניין לציין כי הפחדים הקמאיים של דרום אפריקה הלבנה מכך שהתושבים האפריקאים יתקוממו נגדם יום אחד וירצחו את כולם, מזכירים אמרות של טראמפ כמו זו הידועה על כך ש"נערות אמריקאיות נאנסות על ידי מהגרים פראיים ופורעי חוק".
עוד תופעה דרום אפריקאית שעשויה להסביר את התפיסה הליברטריאנית של מאסק וחבר מרעיו היא החשדנות העמוקה והשנאה לממשלות. הממשלות הדרום אפריקאיות לסוגן - משלטון האפרטהייד ועד ממשלת הקונגרס האפריקאי הלאומי, יצרו משברים חברתיים וכלכליים עמוקים מאוד במדינה. התוצאה היא שרבים מיוצאיה רואים בשיטה הממשלתית כסוג של שטן שצריך להילחם נגדו.
והדרך משם לקונספירציית Qanon, הטוענת שרבים בממשלות הם עובדי שטן, נראית בפריזמה הזו כיותר מובנת - לפחות מבחינת המקור שלה. כך או כך, מאסק, ת'יל, זקס ועוד חברים בקבוצה הזו ככל הנראה ישפיעו מאוד על המדיניות של טראמפ בארבע השנים הקרובות. בניגוד לבאנון והימין השמרני-נוצרי של תקופת הנשיאות הראשונה שלו, התקופה השנייה של טראמפ עשויה להיות הרבה יותר דומה לאוטופיה או דיסטופיה של אנשי הטכנולוגיה.
