את העובדה שרשתות חברתיות הן ממכרות כולנו יודעים כבר שנים. האלגוריתמים העוצמתיים, ההתראות שהן שולחות לנו והפיד הבלתי נגמר - כל אלה גורמים לנו לחזור אליהן שוב ושוב ולבלות בהן זמן ניכר. אבל האם מדובר בעבירה על החוק? אם אתם שואלים את התובעים הכלליים של 42 מדינות בארה"ב, שהגישו אתמול (יום ג') שורה של תביעות נגד מטא, הבעלים של פייסבוק ואינסטגרם, התשובה היא בהחלט כן.
עוד כתבות שיעניינו אתכם:
"מטא רתמה טכנולוגיות עוצמתיות וחסרות תקדים על מנת לפתות, למשוך ולבסוף ללכוד צעירים ובני נוער. המניע שלה הוא רווח, ובניסיון להגיע לרווחים המקסימליים, מטא הטעתה את הציבור שוב ושוב לגבי הסכנות המהותיות בפלטפורמות המדיה החברתית שלה", נכתב בתביעה המרכזית, שהוגשה על ידי 33 מדינות, "היא הסתירה את הדרכים שבהן הפלטפורמות האלה מנצלות ומתמרנות את הצרכנים הכי פגיעים שלהן: בני נוער וילדים".
התובעים טוענים כי מטא גרמה נזק ותרמה למשבר הבריאות המנטלית בקרב הצעירים בארה"ב כאשר פיתחה באופן מכוון פיצ'רים שגורמים לילדים ובני נוער להתמכר לאינסטגרם ולפייסבוק. בין הפיצ'רים הממכרים שמוזכרים בתביעה: הגלילה הבלתי נגמרת שגורמת לכך שתמיד יש עוד תוכן זמין לצפייה; האלגוריתמים שמציגים למשתמשים תוכן מותאם אישית כדי לגרום להם לבלות כמה שיותר זמן בפלטפורמות; והודעות הפוש שהפלטפורמות שולחות למשתמשים כדי לגרום להם להיכנס אליהן שוב ושוב.
חרדת החמצה
אלמנט ממכר נוסף שמוזכר בתביעה הוא פיצ'ר הסטוריז - פוסטים שעולים לפלטפורמות ל-24 שעות ולאחר מכן נעלמים. "תוכן זמני גורם למשתמשים צעירים לפתוח בתדירות גבוהה יותר את הפלטפורמות של מטא, כדי שלא יחמיצו תוכן חדש", טוענים התובעים, "התופעה הזאת נקראת חרדת החמצה - FOMO".
בנוסף לתביעה שהגישו 33 מדינות במשותף לבית משפט פדרלי בקליפורניה, עוד תשעה תובעים כלליים הגישו תביעות במדינות שלהן. על המדינות התובעות נמנות בין היתר קליפורניה, ניו יורק, פלורידה, נברסקה וטנסי. התובעים דורשים ממטא לשלם קנס, פיצויים ולשים סוף לפרקטיקות המנוגדות לחוק לכאורה. מדובר ביוזמה דו-מפלגתית, שמשקפת את הדאגה הגוברת לבטיחות ילדים ברשת הן במפלגה הדמוקרטית והן במפלגה הרפובליקנית.
ממטא נמסר בתגובה כי החברה שותפה למחויבות של התובעים הכלליים לספק לבני נוער "חוויות בטוחות וחיוביות אונליין, וכבר הצגנו יותר מ-30 כלים כדי לתמוך בבני נוער ובמשפחות שלהם. אנחנו מאוכזבים מכך שבמקום לעבוד באופן פרודוקטיבי עם חברות מהתעשייה על מנת ליצור סטנדרטים ברורים ומותאמי גיל לאפליקציות רבות שבני נוער משתמשים בהן, התובעים הכלליים בחרו בדרך הזאת".