ממשלת ארה"ב בנתה בסוף שנת 2005 נגן אייפוד סודי ביותר למטרה עלומה, בסיועם של קומץ עובדים בתוך חברת אפל ומתחת לאף של סטיב ג'ובס המנוח. רק ארבעה עובדים באפל ידעו על הפרויקט.
את הפרויקט הסודי ביותר חושף באתר TidBits מהנדס לשעבר בחברה, דיוויד שאייר, שעבד בתחילת העשור בקבוצת האייפוד, שהיה נגן המדיה הפופולרי של החברה. המידע אושר על-ידי מי שעמד לימים בראש קבוצת האייפוד באפל, טוני פאדל. הסיפור מחולל סערה בארה"ב, במיוחד על רקע סרבנותה הידועה של אפל לאפשר לממשל גישה למכשיריה גם כאשר מדובר בביטחון לאומי, כמו פריצת האייפונים של המחבל מסן ברנרדינו ב-2016.
על-פי דיווחו של שאייר, אפל אפשרה לשני עובדי ממשל אמריקאיים לעבוד במשרדיה כדי לפתח עבורו גרסה ייחודית של נגן האייפוד מדור מתקדם, שנראית ומתנהגת בדיוק כמו המקור, אבל כוללת רכיבים שנותרים עלומים גם היום. "הם הקפידו לוודא שאף-פעם לא אראה את החומרה שפיתחו, ומעולם לא עשיתי זאת".
שאייר מספר, כי "ביום אפור אחד", בסוף 2005, כאשר עסק במטה אפל בקופרטינו בכתיבת קוד עבור האייפוד הבא, פרץ לחדרו מנהל התוכנה של חטיבת האייפוד וסגר את הדלת מאחוריו. "יש לי משימה מיוחדת בשבילך", אמר, "הבוס שלך לא יודע על זה. אתה תעזור לשני מהנדסים ממשרד האנרגיה האמריקני לבנות אייפוד מיוחד, ותדווח רק לי".
שאייר: "למחרת חכו לי שני גברים בלובי, פול ומתיו. הם היו מהנדסים רגילים לחלוטין, בני שלושים ומשהו". השניים, לדבריו, היו עובדי "בכטל", חברה קבלנית גדולה שעבדה עבור משרד ההגנה. "הם עשו את כל העבודה. התפקיד שלי היה רק לספק להם כל עזרה שנדרשו לה מאפל. לבוס שלי נאמר שאני עובד על פרויקט מיוחד ולא לשאול שאלות".
שאייר הסדיר לשני המהנדסים משרד מיוחד במטה החברה, וחיבור ישיר לאינטרנט הציבורי, מחוץ לרשת המוגנת של אפל. כיוון שלאזור שבו עבדו לא ניתן היה להיכנס ללא תג מיוחד, השניים התקשרו אליו מדי יום מן הלובי בבואם לעבודה, והוא הסדיר להם תגי ספק – מהסוג שמקבלים העובדים בדוכני הקפה בבניין. עשרות מכשירי האייפוד שהשניים נזקקו להם לצרכי ניסוי נרכשו על-ידם בשוק החופשי.
"עם מעט עזרה הם עבדו די מהר. הראיתי להם כיצד להגדיר את כלי הפיתוח, לבנות עותק של מערכת ההפעלה ולהעלות אותו לאייפוד. ערכנו כמה שינויים זמניים בממשק המשתמש, כך שנוכל לוודא שה'מבנה' שהקימו אכן פועל", שיחזר שאייר, "בכל פעם ששאלתי את פול ומתיו מה הם בונים, הם שינו נושא והחלו להתווכח בשאלה לאן הולכים לאכול צהריים. הם היו חנונים סטנדרטיים".
השלושה דנו גם בדרך הטובה ביותר להסתיר את הנתונים שהוקלטו על גבי הדיסק הקשיח הזעיר של האייפוד. "כמהנדס דיסקים הצעתי להם לבצע מחיצה נוספת, נסתרת, בדיסק, לאחסון הנתונים האלה. כך, גם אם מישהו מחבר את המכשיר למחשב כלשהו, הוא עדיין פועל כאייפוד רגיל. הם אהבו את זה, וכך היה". למרכיב הזמן הייתה חשיבות, כי האייפוד שעליו עבדו המהנדסים היה מן הדור החמישי, שכלל גם וידיאו ודיסק אחסון גדול; בגרסאות שאחריו כבר ביצעה אפל "חתימה דיגיטלית" שמנעה גישה למערכת ההפעלה.
"לא היה כל תיעוד בניירת"
העבודה על המכשיר הייחודי נמשכה חודשים אחדים, ובסיומה הועברו כל המחשבים והמכשירים מחדרם של השניים למשרדי "בכטל" בסנטה ברברה. שאייר: "הם החזירו לי את ה-DVD האחרון עם קוד המקור של אפל, יחד עם תגי הספק של החברה, נפרדו לשלום, ומעולם לא ראיתי אותם שוב. ה-DVD ישב על מדף במשרדי במשך שנים, עד שלבסוף זרקתי אותו תוך כדי הניקיון".
לפי שאייר, שותפי הסוד באפל היו רק הוא עצמו, מנהל התוכנה, סמנכ"ל חטיבת האייפוד, וסגן הנשיא הבכיר לחומרה בחברה: "אף אחד מאיתנו לא עובד כבר באפל. לא היה לכך כל תיעוד בניירת, וכל התקשורת הייתה אישית".
מה טיבו המדוייק של האייפוד המסתורי שבנו המהנדסים? לפי שאייר, "הם רצו להוסיף רכיבי חומרה לאייפוד ולהקליט מהם נתונים לדיסק של האייפוד, באופן שלא ניתן יהיה לאתרם. לפי הניחוש שלו "מדובר במשהו כמו מונה-גייגר חשאי", שיכול להקליט רמות רדיואקטיביות במה שנראה כאייפוד תמים. "אתה יכול להסתובב בכל מקום, להאזין כלאחר-יד למוזיקה שלך, תוך כדי הקלטת עדויות לרדיואקטיביות – למשל, סריקה של אורניום שהוברח או נגנב, או עדויות לתוכנית לפיתוח פצצה מלוכלכת".
משרד האנרגיה האמריקאי אחראי לתוכניות הנשק הגרעיניות ועל הכוח הגרעיני בארה"ב, כולל המעבדה הלאומית לוס אלמוס, שהייתה חלק מפרויקט "מנהטן" לפיתוח הפצה האטומית.
