ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת אישרה אתמול (ב') לקריאה שנייה ושלישית בכנסת את הצעת החוק החדשה המסדירה את נושא הירושה של חשבונות דיגיטליים במדיה החברתית של נפטרים. הנושא התחדד אחרי טבח 7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיו, עם רצונן של משפחות להנציח את יקיריהן שנרצחו. במקרים רבים מדובר באנשים צעירים שאין להם אלבומים או מכתבים, אבל שיש תיעוד עשיר שלהם בפלטפורמות הדיגיטליות.
הצעת החוק מתבססת במידה רבה על המחקרים בנושא שערכו יחד ד"ר טל מורס מהחוג לתקשורת צילומית והחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה האקדמית הדסה ירושלים ופרופ' מיכאל בירנהק מהפקולטה למשפטים באונ' ת"א. "במחקרים שהתבססו על סקר ארצי, על קבוצות מיקוד ועל ניתוח משפטי, עלה כי המודעות לנושא נמוכה מאוד וכי לכל אדם יש רצונות אחרים בנוגע למורשת הדיגיטלית שלו. לכן, ההמלצה היא, ראשית, שחברות האינטרנט יגדירו מדיניות גישה לחשבונות לאחר המוות, ולא פחות חשוב מכך – שאדם, בעודו בחיים, יגדיר בכל פלטפורמה אינטרנטית מה לעשות עם המידע לאחר מותו", כך הסביר ד"ר טל מורס ל-ynet.
מ"מ יו"ר הוועדה, ויוזם החוק ח"כ ארז מלול (ש"ס) הרים את הכפפה וקידם את הצעת החוק בנושא על סמך תובנות מהמחקרים. הצעת חוק הירושה (תיקון - הורשת זכויות דיגיטליות) נועדה לחייב את הפלטפורמות הדיגיטליות, ובהן הרשתות החברתיות, גוגל ועוד, לקבוע מדיניות בנושא הטיפול בחשבונות לאחר מותו של אדם, לפרסם את המדיניות ולאפשר במסגרתה לאדם, בעודו בחיים, לקבוע מי יוכל לקבל גישה למידע הדיגיטלי בחשבונותיו, מבלי לפנות לערכאות משפטיות. "רגע היסטורי. בפרט לאחר 07/10 אנו חייבים את החוק הזה לנרצחים ולמשפחות השכולות להקל ולו במעט על האובדן והשכול, כשהזיכרונות שלהם ממשיכים איתם", כך ציין ח"כ מלול.
יש לציין שכבר כיום ישנה מדיניות סדורה של שירותי רשת רבים בכל הנוגע להורשת הגישה של חשבון פייסבוק לקרובי המשתמשים שקיבלו אישור בחייו של המנוח לכך, ניתן למצוא מדריך שפרסמנו בנושא בעבר כאן. בנוסף קיים חוק בארה"ב המסדיר את הנושא ברמה המדינתית, אך במדינות רבות אין התייחסות לנושא כיום. "במרבית המדינות אין חוק דומה. בארצות הברית החקיקה בנושא היא מדינתית, ומרבית המדינות שם קיבלו הצעת חוק דומה שמסדירה את הנושא, וקובעת היררכיה בין אמצעים שונים להשארת הנחיות (הנחיות דיגיטליות, הנחיות בצוואה וכו'...). באיחוד האירופי עומלים בימים אלו על הצעת חוק בנושא, אבל היא עוד בשלבים מאוד מוקדמים. בחלק ממדינות אירופה יש הסדרה חלקית של אפשרויות הגישה או פסיקה של בתי משפט", כך לפי ד"ר מורס.
האם החוק מתייחס באופן כללי לחובות של החברות השונות או שהוא מותאם לסוג הפלטפורמה (מדיה חברתית, אחסון קבצים, מוסד פיננסי וכו')?
"כן. הצעת החוק מגדירה 'שירות תוכן דיגיטלי' כ'שירות מקוון שנועד או משמש בעיקרו לשיתוף, להפצה, לשמירה או לאחסון של תוכן אישי'. הצעת החוק מתייחסת לחובות של החברות השונות, ובראש ובראשונה מחייבת את ספקיות השירותים הדיגיטליים לגבש מדיניות ברורה ונגישה לציבור (דבר שלא היה קיים עד כה). הצעת החוק לא קובעת מה תהיה המדיניות של כל שירות, ומשאירה לחברות לקבוע בעצמן את המדיניות שלהן. חשוב להדגיש שהחוק אינו חל על שירותים פיננסיים, משום שאלו הם קניין, והם כבר מוסדרים במסגרת דיני הירושה והצוואה. החוק גם לא חל על שירות לתקשורת בין אישית (כמו וואטסאפ, מיילים וצ'טים במסנג'ר)".
מה הבעיות שנצפו עד היום בכל הנוגע להורשה של זכויות שימוש אצל קרובי המשפחה?
"עד היום הנושא לא היה מוסדר בכלל, וומספר האנשים שפעלו להסדרה של הגישה לזיכרונות הדיגיטליים שלהם היה קטן מאוד. היות שמרבית התוכן שמשמש לזיכרון והנצחה הוא דיגיטלי היום (אנשים כמעט לא שולחים מכתבים וגלויות, ולמעט במקרים יוצאי דופן, אין אלבומים), אחרי שהאדם מת, אם אין גישה לזיכרונות הדיגיטליים, קשה לזכור את האדם ולהנציח אותו. אז הרצון הבסיסי הוא לקבל גישה לחומרים אישיים של האדם שמת, והיו משפחות שנאלצו לפרוץ למכשירים כדי להשיג זאת. היו גם מקרים שבהם היה חשד להתאבדות או שהמשפחה רצתה להתחקות אחרי השעות האחרונות של בן המשפחה לפני שמת, ולא ניתן היה. היו מקרים של אנשים שניהלו קבוצות או פורומים שבהם התפתחה קהילה, אבל אחרי מותם לא הייתה גישה לחומרים ולא היה מי שימשיך לנהל את הדברים. מעבר לכך, בהיעדר מדיניות ברורה ושקופה, אנשים צריכים לרדוף אחרי ספקיות השירות, שלפעמים מאלתרות מדיניות או שאולי לא מגיבות בכלל (חלק מהחברות הן חברות בינ"ל). החוק עכשיו מחייב שתהיה מדיניות, שהיא תהיה ברורה ושקופה. והוא מאפשר לכל אדם לקבוע בעצמו מה יעלה בגורל המידע האישי. לא צריך פרשנות של בני משפחה או בית משפט שיחשוב על הרצון המשוער של המת".
