על אף שב"אומת הסטארט-אפ" פועלות עשרות חברות הזנק בתחומי התחבורה החכמה, מערכות שליטה ובקרה מבוססות בינה מלאכותית, רכבים אוטונומיים, חשמליים, מיקרו-מוביליטי ומה לא - נדמה שהמצוקה בכבישים רק הולכת וגוברת. הפער שבין חזית החדשנות והעשייה הטכנולוגית לבין המציאות בשטח, מעמיק ומתסכל במיוחד. התסכול הזה לא ייחודי לתעשיית האוטומוטיב, כמובן, והוא נובע משלל גורמים - רגולטוריים, כלכליים ואפילו פסיכולוגיים, אבל יכול להיות שיש הבזק של אור בקצה המנהרה.
ד"ר ענת בונשטיין, ראש מינהלת תחבורה חכמה במשרד ראש הממשלה, השתתפה השבוע בפאנל בנושא תחבורה חכמה במסגרת תערוכת הטכנולוגיה GITEX בדובאי, לצד מקבילה האמירתי. בריאיון ל-ynet היא נשמעת אופטימית במיוחד: "מדהים לראות את נקודות הדמיון בין הגישה של הממשלה פה, והצרכים שלה, לבין מה שקורה בישראל. ההבנה שהממשלה מוכרחה להיות יותר גמישה ופחות נוקשה לגבי הטמעה של טכנולוגיות חדשות".
מה את מקווה למצוא פה?
"היה לי חשוב להגיע לכאן ולפגוש את השותפים שלי, ולדבר איתם על האפשרות שחברות ישראליות שמחזיקות פתרונות שמותאמים לצרכים שלהם - יוכלו להשתמש בדובאי כ'בטא סייט'. דובאי, כמו ישראל, היא לא שוק גדול עבורן, אבל היא יכולה להוות מקפצה לחברות האלה, להראות שהטכנולוגיה שלהן עובדת כמו שצריך".
אז נראה פתרונות תחבורתיים מתוצרת ישראל בדובאי - אבל מה עם הכבישים שלנו?
"חלק מהחברות האלה כבר פועלות בכל מיני פיילוטים בישראל, אבל זה לא מספיק להן. חברות ישראליות רוצות לפעול בישראל כי זה המרכז שלהן - המוח, מרכז הידע, אבל הן רוצות להתרחב בעולם. גם בדובאי רואים את זה ככה. הם רוצים להביא פתרונות שיענו על הצרכים שלהם, אבל הם יודעים שהשוק פה לא מספיק גדול עבורן. אז הם רוצים לאפשר לחברות ישראליות לפתור להם את הבעיות, ועבור החברות זה פותח שער לעולם, תצוגת תכלית של הטכנולוגיות האלה. גם בישראל חשוב לי להטמיע את הטכנולוגיות האלה, השקענו הרבה ביצירת אקוסיסטם ואנחנו רוצים גם ליהנות מהפירות האלה. להפחית את הגודש בכבישים, את תאונות הדרכים, את זיהום האוויר".
אז חוזרים לבעיה המרכזית. רגולציה.
"בעיות רגולציה קיימות בכל מקום בעולם. נכון, הבעיה בהטמעה של טכנולוגיות חדשות היא רגולציה, ואין רגולציה כי הכל חדש. האם נכון ליצור איזה צ'קליסט מראש ולפעול על-פיו? התשובה היא לא, כי אנחנו אפילו לא יודעים מה צריך. אנחנו מסתכלים על כל מקרה לגופו. אם נכתיב תנאים מראש - אנחנו עלולים לפספס הרבה סטארט-אפים. אז אנחנו עושים את הבדיקות האלה תוך כדי תנועה. מספקים גם תמיכה כספית וגם תמיכה רגולטורית. זה תהליך, וזה לוקח זמן, אבל בסוף כשאת רוצה לבחון את הטכנולוגיות האלה את צריכה את ה'בטא סייט', את הרחוב, את השכונה, את העיר".
אז דובאי תהפוך למגרש משחקים. למעבדה.
"המעבדה הזו תתן לנו הרבה. חברות ישראליות שיפעלו פה, ואחר-כך יגייסו משקיעים ויוכלו להציג את הטכנולוגיות שלהן לעולם - זה בדיוק מנוע הצמיחה שרצינו ליצור".
תגידי, הספקת כבר לנסוע פה בתחבורה ציבורית?
"עוד לא, נחתתי ממש אתמול. אני יודעת שיש להם את המטרו - שהוא הקו המרכזי, ושלדעתם הוא לא מפותח מספיק. אחת המצוקות שלהם היא מזג האוויר. בקיץ חום אימים פה, והם חייבים לייצר עבור הנוסעים את האפשרות להגיע מנקודה לנקודה מבלי ללכת ברגל מרחק של יותר מ-100 מטר. לכן הם מנסים לבנות מוקדים תחבורתיים סביב תחנות של מטרו, עם שירותים משלימים כמו מיקרו-מוביליטי, או שאטלים למיניהם".
לא ראיתי יותר מדי קורקינטים ואופניים חשמליים ברחובות.
"הם עכשיו נכנסים לסיפור של הקורקינטים החשמליים, ועושים את זה בחשש מסוים. ברור להם שמיקרו-מוביליטי הולך להכנס לפה חזק, וזה לא רק הקורקינט - זה כל מה שמסביב. הקישוריות, המיפוי, לזהות מה השבילים המתאימים, זה אקוסיסטם שלם. הם גם בוחנים מאוד את הסיפור של אוטובוסים חשמליים, וכמו אצלנו - אחד החסמים הוא הנושא של מיזוג אוויר. אז הם עושים בדיקה של הכדאיות, ולמשל חברה שעושה טעינה חשמלית מהקרקע - יכולה לפתור להם את הבעיה הזאת".
את מדברת על אלקטריאון.
"כן, בדיוק. והיא פועלת בפיילוט בישראל ובשבדיה, וזה יכול מאוד להתאים כאן. גם הנושא של ניהול רמזורים וניהול דאטה, מערכות בקרה ושליטה, ומערכות מבוססות בינה מלאכותית. הם רואים את זה כמשהו נפרד, ואני אומרת להם - אפשר לבנות כבר עכשיו את השכבות של הדאטה ולייצר חיזוי חכם. גם בהקשר הזה יש הרבה חברות ישראליות שמציעות פתרונות רלוונטיים".
יד על הלב, ההתלהבות פה מטכנולוגיה ישראלית, זה אמיתי?
"לא חשבתי שזה יהיה ככה. אני נוסעת הרבה בעולם ופוגשת ממשלות, זה מעבר להתלהבות. מה שחריג הוא שהם לא חוששים לשאול, להתעניין. האירופאים מחזיקים איזה פאסון, אבל הם ממש אומרים, שואלים, מבקשים. יש פה משהו אמיתי שרוצה לקדם, לשתף פעולה. עוד לא נתקלתי בכזה רצון מפורש, הם ממש מבקשים שסטארטאפים יגיעו וייתנו לדובאי להיות הקרקע שלהם".
הכותבת היא אורחת מכון היצוא ובנק הפועלים בדובאי
