החוק החדש שאושר היום (ג') בקריאה טרומית, המאפשר פריצה מרחוק למחשבים וטלפונים, העתקת תוכנם, האזנה לשיחות ואף הסבה שלהם למכשירי מעקב, הוא ביטוי נוסף למגמה מדאיגה שבה הממשלה מקדמת פתרונות קיצוניים, לא מאוזנים ולא מידתיים לבעיות אמיתיות.
התוצאה - חשש עמוק מכך שהממשלה מעוניינת להשתמש בכוח באופן לא מידתי ולא מוצדק, תוך התעלמות מזכויות הפרט והאיזון הנדרש בין הפעלת כוח להגנה על הפרט במשטר דמוקרטי. מעבר לכך, קידום החוק, כמו גם תוכנו, מסכנים את המוניטין של ישראל כמדינה דמוקרטית, לא רק בזירה הפנימית אלא גם בזירה הבינלאומית.
משטרת ישראל נדרשת לכלים טכנולוגיים, אך זה לא תירוץ
החוק המוצע נועד להתמודד עם בעיה אמיתית בצד המבצעי והמשפטי - משטרת ישראל נדרשת לכלים טכנולוגיים מתוחכמים כדי להתמודד עם שימוש של עבריינים מסוכנים בתקשורת מוצפנת ופלטפורמות טכנולוגיות שונות. וזו בעיה שמאתגרת את רשויות האכיפה ברחבי העולם המערבי.
אולם הפתרון המוצע בחוק לקוי מכמה בחינות, באופן המעלה את השאלה האם כלל ראוי לקדם אותו במצבו הנוכחי. בין הפרמטרים הבעייתים בו ניתן למצוא את התנאים להפעלת הסמכות, תהליך אישור הסמכות, ואת אופן הבקרה על הפעלת הסמכות. החוק אינו מסדיר כלל שורה של עניינים הדורשים הסדרה בשימוש בטכנולוגיות מעקב כלפי אזרחים, ובין היתר בטיחות הטכנולוגיה ובחינת היקף ההשפעה שלה על זכויות אדם.
והסיכון הנשקף מהחוק חמור שבעתיים בימים אלה, בהם יש ניסיונות להתערבות פוליטית בשיקול הדעת המבצעי והמקצועי של משטרת ישראל. ביטוי ממשי לכך ניתן למצוא בכך שהחוק מציע לעשות שימוש בסמכויות הקיצוניות בו לא רק לעבירות חמורות מאוד כגון חברות בארגון פשע או הלבנת הון, אלא גם לעבירה לפי סעיף 157 לחוק העונשין - "התפרעות שסופה נזק". אכן, לשפשף את העיניים.
נלחמים בעבירות חמורות, אלא אם מדובר בשלטון
אם לא די בכך, החוק, ששם לנגד עיניו את המלחמה בפשיעה, שולל אפשרות השימוש בטכנולוגיות המתקדמות לצורך חקירת עבירות שחיתות שלטוניות. בכך הוא מכוון מציאות של אכיפה סלקטיבית ומעורר אי אמון של הציבור בשלטון.
בהתאם, אם הממשלה מעוניינת להסדיר נושא זה כראוי, כפי שנדרש כדי לאפשר מלחמה אפקטיבית בפשיעה, עליה להסדיר את מכלול ההיבטים הנדרשים ולא פחות חשוב מכך, בהתאם לסטנדרטים המתפתחים בעולם המערבי.
4 צפייה בגלריה
"התפרעות שסופה נזק" - הגדרה בעייתית שמעמידה את ישראל במצב רע. למצולמים אין קשר לכתבה
(צילום: אלכס קולומויסקי)
בעיה מול החוק הבינלאומי
בעידן הנוכחי שבו יש עיסוק רב בפרטיות, הדיון לגבי שימוש בטכנולוגיות מתקדמות לצורכי חקירה רחב יותר מאשר הזירה המקומית. לאופן שישראל מסדירה שימוש בטכנולוגיות מעקב לצרכי אכיפת החוק, גם היבטים בינלאומיים המשפיעים על דימויה של ישראל כמדינה דמוקרטית המכבדת זכויות אדם.
אם ישראל לא תקפיד על חקיקה שעומדת בסטנדרט המקובל במדינות המפותחות, היא עלולה להרחיק מדינות ותאגידים בינלאומיים, ולהסתכן בפגיעה במעמדה ובמוניטין שלה, מה שעלול לפגוע ולסכן את תעשיית ההייטק הישראלית, הנשענת על הזיקה בין ישראל לעולם.
חברות טכנולוגיה, שרבות מהן פועלות בשוק הגלובלי, עשויות להירתע מהשקעה, מסחר או שיתוף פעולה עם תעשייה מקומית במדינה שבה החקיקה מסכנת את פרטיות אזרחיה והבאים בשעריה. גם יזמים, עובדים ומוסדות השקעה עלולים להירתע מפעילות במדינה כזו.
4 צפייה בגלריה
גלי בהרב-מיארה, בנימין נתניהו, איתמר בן גביר. היועמ"שית יצאה נגד החוק שמקדמים בקואליציה, שלא יהיה רלוונטי במקרים של שחיתות שלטונית
(צילום: יואב דודקוביץ', חיים גולדברג / פלאש 90, AFP)
יתרה מזאת, בזירה הבינלאומית השיח אינו תמיד ענייני, וחקיקה כה קיצונית עלולה לשמש ככלי ניגוח נגד ישראל. במקביל, עלולים גם להתפתח חסמים רגולטוריים או תדמיתיים של חברות ציבוריות בינלאומיות, שיעדיפו להימנע מלפעול בסביבה כזו, ובכך יפגע המסחר, המחקר ושיתוף פעולה עם חברות או מוסדות ישראליים.
על מנת לקדם את תכלית החוק של חיזוק המשטרה מול הפשיעה, יש לפעול להסדרים מאוזנים יותר, שיבטיחו כי השימוש בטכנולוגיות מעקב יוגבל למקרים קיצוניים בלבד, ובכלל זה חשד לשחיתות שלטונית חמורה, תוך פיקוח הדוק הן על הטכנולוגיה והן על השימוש בה, בהתאם לכללים מקובלים בעולם המערבי. הדבר נדרש כדי להסדיר את פעולת המשטרה בזירת טכנולוגיות המעקב, להגן על זכויות האדם בישראל, ועל חברותה של ישראל במועדון המדינות המערביות.
עו"ד עמית אשכנזי הוא מומחה למשפט וטכנולוגיה, לשעבר היועץ המשפטי של מערך הסייבר הלאומי. קרן לוי היא מומחית פינטק, עד לאחרונה נשיאת חברת פיוניר. עו"ד אורלי הראל היא יזמת וזוכת פרס נשים מובילות טכנולוגיות של ארגון הסחר האירופי. לוי והראל הן ממובילות פורום "הייטק למען ישראל".
