הטכנולוגיה שמסרבת למות: עולם הטכנולוגיה מלא בעשרות אם לא מאות חברות ומותגים שנעלמו לאחר שפספסו את הרכבת בצורה כזו או אחרת. מ-Compaq שהיתה מיצרניות ה-PC הגדולות בשנות ה-80 דרך Sun שהובילה לא מעט מהפכות גם בתחום האינטרנט, בתי העלמין של הביג-טק מלאים בקברים. אבל לפעמים מותגים שורדים. למעשה, יש לא מעט כאלה שהיו איקוניים בעבר ועדיין קיימים - לפעמים עם מוצרים שלא קשורים כלל לאלה שבזכותם התפרסמו. מצאנו לכם כמה שבוודאי יעוררו אצלכם את בלוטות הנוסטלגיה.
אטארי
אם יש שם איקוני בתולדות משחקי הווידאו זה הוא שמה של אטארי, מחלוצות התחום ויצרנית הקונסולת גיימינג הראשונה שהפכה ללהיט עולמי, הרבה לפני נינטנדו, פלייסטיישן או אקס-בוקס. המותג הוקם בתחילת שנות ה-70 על ידי נולאן בושנל, יזם אקסצנטרי ואחד מאבות הטיפוס של מייסדי הסטארטאפים לצדם של סטיב ג'ובס וביל גייטס. ג'ובס, אגב, עבד אצלו בתחילת הדרך. החברה זכתה לתהילת עולם עד שנות ה-80 אז החלה לדעוך בגלל סדרה של החלטות עסקיות שגויות וקריסת תחום הקונסולות. אחרי סדרה של רכישות מצד כל מיני חברות, כיום אטארי עדיין קיימת כחברה צרפתית. היא פיתחה קונסולה חדשה שנמכרת כיום ביחד עם כל מיני מוצרי נוסטלגיה באתר שלה ובנוסף היא רכשה פלטפורמת גיימינג שהיא מתכננת להפעיל. אבל היא לא רק עוסקת בגיימינג: לעיסוקיה נוספו גם השקעות בתחום הקריפטו וניסיון להקים רשת של מלונות עם עיצוב מבוסס על משחקי וידאו.
ICQ
החברה והשירות שכל מי שגדל לתוך השיגעון הראשוני של פריצת האינטרנט לחיינו לא ישכח. היא הייתה הסטארט-אפ הראשון של עידן הרשת בישראל והראשונה להימכר בסכום של כ-400 מיליון דולר אי-שם ב-2001 לענקית האינטרנט האמריקאית AOL. היא הוקמה על ידי אריק ורדי, יאיר גולדפינגר, ספי ויגיסר ואמנון עמיר. החברה הייתה זו שהמציאה את אפליקציית הצ'אט כפי שאנו מכירים אותה כיום - ולמעשה זה אחד השירותים הבודדים בעולם שכמעט לא השתנה. אם תפעילו את ICQ לצד מסנג'ר של פייסבוק או טלגרם תגלו שאין הבדל גדול ביניהם. AOL מכרה את ICQ לחברת DST הרוסית (מפעילת mail.ru והרשת החברתית VK) בפחות מחצי ממה שעלתה לה במקור. ב-2012 נסגר מרכז הפיתוח בישראל אבל האפליקציה עצמה עדיין פופולרית ברוסיה וכוללת כיום כ-11 מיליון משתמשים יומיים. רחוק מאוד מתקופת התהילה שלה, אז התהדרה ב-300 מיליון משתמשים רשומים ו-42 מיליון משתמשים יומיים.
עוד בנושא:
טמגוצ'י
אם הייתם צעירים בשנות ה-90 המאוחרות, אתם בוודאי זוכרים את ההיסטריה סביב הטמגוצ'י, משחק סימולציית חיית מחמד דיגיטלית. הוא הגיע בתצורה של התקן דמוי שעון כיס עם מסך LCD שבו "חי" הטמגוצ'י שלכם. הייתם צריכים לדאוג לו, להאכיל אותו, ולדאוג שיגדל ויתבגר. אם כשלתם במשימה, הוא היה מחזיר את פיקסליו לבורא הדיגיטל. המשמעות של השם היא "שעון ביצה" ביפנית. עד היום נמכרו כ-83 מיליון טמגוצ'ים. אבל אם לא ידעתם, החיות הדיגיטליות עדיין איתנו, וגם כיום הן ממשיכות להימכר לחובבים. כמובן שעברנו לעידן המובייל כך שאפשר לחבר אותם לסמארטפון או לטאבלט. עם השנים פיתחה בנדאי, חברת האם של המותג, עוד ועוד גרסאות והרחיבה את עולם הטמגוצ'י גם לסרטים, משחקי וידאו, מוזיקה ועולמות תוכן נוספים.
ווינאמפ
הכוח של הלאמה. עבור כל חובב מוזיקה ומחשבים, ווינאמפ היה נגן המדיה העיקרי לפני כ-25 שנה. התוכנה הושקה ב-1997 וסיפקה אמצעי לניגון ספריית ה-MP3 שהורדתם מהרשת. היתרון העיקרי שלה היה בכך שהיא הייתה חינמית, בזכות האידיאליזם של מפתחיה - ג'סטין פרנקל ודימיטרי בולדירב. עם השנים השימוש בה פחת מאוד בעיקר בגלל המעבר להאזנה למוזיקה במכשירי מובייל וכניסת חנויות המוזיקה המקוונות עם הנגנים הקנייניים שלהן. אבל באופן מפתיע, האפליקציה ממשיכה לתת בראש. היא זכתה לגרסה חדשה לפני כחודשיים (הח''מ משתמש בה באופן קבוע), ויש לה אפילו גרסת אנדרואיד ומק. החברה שרכשה אותה, רדיונומי, מתכננת לפי הדיווחים האחרונים גרסה חדשה ועדכנית שתוכל לנגן גם סטרימינג משירותים כגון ספוטיפיי או אפל מיוזיק.
נאפסטר
שירות שיתוף הקבצים המקורי. אם אתם זוכרים את העידן שלפני הסטרימינג, האמצעי העיקרי להשיג מוזיקה היה להמיר את הדיסקים שלכם למחשב לקבצי MP3. לא היו ממש אפשרויות אחרות. ואז, ב-1999, הופיעה נאפסטר ואיפשרה לכל מי שהיה מחובר לשתף את ספריית הקבצים שלו עם העולם. סוג של טייפ דאבל-קסט על סטרואידים. היא הותקפה כמעט מיידית על ידי תעשיית המוזיקה שראתה את המודל העסקי בן המאה שנים שלה נשבר תוך פחות מכמה חודשים, וגם על ידי אמנים שחששו לאבד תמלוגים ממכירות. התגובה הייתה כל כך אלימה שהמייסדים שון פארקר ושון פאנינג נאלצו להכריז על פשיטת רגל ב-2001 אחרי שתביעת מיליונים השביתה את פעילות החברה. אבל לא צריך לדאוג להם, פארקר היה מהמשקיעים הראשונים בפייסבוק והנשיא הראשון של החברה ופאנינג המשיך גם הוא להקים חברות ולהשקיע. נאפסטר עצמה עדיין קיימת כמותג אחרי שעברה גלגולים שונים, וכיום שייכת לקבוצת Hivemind ו-Algorand.
ווקמן
אחד ממותגי המוזיקה הידועים בהיסטוריה. סוני השיקה את הווקמן ב-1979 כשילוב בין טייפ מנהלים ומערכת סטריאו אישית עם חיבור לאוזניות. ההצלחה היתה מיידית ועולמית. סוני עצמה מכרה מאות מיליונים מכשירים ומתחרותיה הזדרזו גם הן להשיק נגנים מתחרים. תתפלאו, אבל סוני מייצרת עד היום נגני מוזיקה תחת השם הזה. הקו האחרון שלה עודכן רק לפני כמה חודשים והוא כולל עשרות דגמים שכמובן לא מנגנים מוזיקה מקלטות אלא מקבצים או שירותי מוזיקה מהרשת. הנגנים הנוכחיים מבוססים על אנדרואיד והם מאוד פופולריים ביפן וכן בקרב חובבי מוזיקה שאוהבים את איכות הצליל שהם מספקים.
סגה
שובו של סוניק. זוכרים את חברת סגה? זו הייתה אחת השליטות הבלתי מעורערות של עולם הגיימינג בשנות ה-80. היא הייתה המתחרה העיקרית של נינטנדו וייצרה סדרה של מוגי גיימינג וביניהם כמובן סוניק הקיפוד, אבל לא רק. היא גם הייתה מחלוצות קונסולות הווידאו והראשונה להשיק קונסולת מובייל צבעונית או כזו שמתחברת לרשת. אבל החברה שהרגה אותה הייתה דווקא סוני שהצליחה לתפוס את מקומה עם הפלייסטיישן. מיקרוסופט ואקס-בוקס סיימו את העבודה ושלחו את עסקי הקונסולות של סגה לפח. ובכל זאת, החברה עדיין קיימת כמפתחת של משחקים וגם אם היא רחוקה מלהיות השליטה הגדולה של התחום כבעבר, היא נחשבת לאחת ממפתחות המשחקים המובילות בשנים האחרונות. ההצלחה של הסרט עם סוניק הקיפוד וכן הכניסה שלה לעולם משחקי המובייל והרשת (Phantasy Star) משאירה אותה עדיין רלוונטית לשנים ארוכות.
קומודור
ממחשבונים ללינוקס. זה אולי אחד המותגים הכי איקוניים בעולם הטכנולוגיה. הקים אותו ג'ק טרמיאל, יזם יהודי-אמריקאי ניצול שואה בעל חזון מדהים. במקור הוא רצה להתחרות בקסיו ובחברות המחשבונים היפניות. אבל הוא ייזכר כאחד מחלוצי המחשוב האישי עם הקומודור 64 והאמיגה 500 ויורשיו. טרמיאל הססגוני המשיך אחרי קומודור להקים את עסקי המחשבים של אטארי והוא האחראי הישיר לכך שכיום רובנו משתמשים בעכבר כדי לשלוט במחשב. המק של אפל היה מחוץ לטווח של רוב המשתמשים והאטארי 520 היה הראשון שהציע מערכת הפעלה מודרנית מבוססת חלונות ועכבר במחיר סביר ונגיש לכל אחד עוד ב-1986. כיום החברה לא ממש קיימת, אבל המותג חי דרך AmigaOS - מערכת ההפעלה האיקונית שלה שעדיין חיה ובועטת בקרב קהילה לא קטנה של חברות וחובבים, וכן דרך מחשבים מבוססי רספברי פיי שניתן לחבר לטלוויזיה.
