בתחילת ספטמבר כינסה אינטל את יצרניות המחשבים ואת השמנת של כתבי הטכנולוגיה מרחבי העולם, ימים ספורים לפני פתיחת תערוכת הטכנולוגיה הצרכנית הגדולה באירופה והשנייה בגודלה בעולם, IFA. האירוע עבורו הוציאה אינטל חלק ניכר מתקציב השיווק ההולך ומתדלדל שלה היה השקת מעבד הדגל החדש של החברה, הלונאר לייק (Lunar Lake) המרשים.
ברלין עצמה היא עיר יפה. רובה ככולה בנויה מחדש אחרי שמלחמת העולם השנייה והתקופה הקומוניסטית הרסו בה חלק ניכר. והסיפור של ברלין יכול אולי לתת לנו אלגוריה יפה על מצבה של תעשיית המעבדים למחשבים כיום. פעם היו אינטל, מוטורולה, IBM, MOS Technology ועוד עשרות חברות שפיתחו מעבדים למחשבים האישיים - המקבילה של הסמארטפון לאנשי שנות ה-70, 80 וה-90. זה היה תור הזהב.
אבל אחרי 30 שנה, מעבדי המחשבים שלנו מגיעים משלושה (או ארבעה, תלוי איך מסתכלים על זה) מקורות: אינטל, AMD, אפל וכעת גם קוואלקום. מעבדים זה סיפור שעשוי לשעמם קצת, אבל למעשה מאחורי השבבים האלה ישנו עניין רב. אם במשך 30 שנים התעשייה הזו הייתה קפואה ולא ממש הזיזה את עצמה, בעיקר בגלל חוסר תחרות, בשנה האחרונה קרה משהו שהפך אותה על פניה - הבינה המלאכותית היוצרת.
הסטנדרט החדש
במאי שעבר הציגה מיקרוסופט את תקן ה-Copilot פלוס שקובע רף מינימלי לחישובי AI על מחשבים אישיים. המחשבים הראשונים שהציגו את היכולת הזו היו, רחמנא ליצלן, מצוידים במעבדי קוואלקום מסדרת Snapdragon Elite החדשה.
עבור אינטל, שנאבקת בימים אלה לשרוד כחברה, זו הייתה סטירת לחי מהדהדת. אם יש שיתוף פעולה היסטורי בעולם העסקי והטכנולוגי שחי כבר כמעט חמישה עשורים ללא הפסקה, זה ללא ספק הדואופול ווינטל – הלחם מילים של Windows ו-Intel - המייצג את השילוב של שבבי אינטל עם התוכנה של מיקרוסופט.
והבגידה של מיקרוסופט בשת"פ ההיסטורי הזה מגיעה בתקופה הגרועה בתולדותיה של אינטל. החברה נמצאת במשבר מתגלגל כבר כמעט עשור, ואפילו המינוי של המנכ"ל פט גלסינגר ב-2021 טרם הצליח להוציא אותה מהברוך. המצב הגיע לכך שאפילו קוואלקום ניהלה מגעים לרכישה של החברה, כפי שדווח בוול סטריט ג'ורנל לפני מספר ימים.
בינתיים, אינטל הציגה תוכנית הצלה שכוללת פיצול חטיבות הייצור והפיתוח, ואולי גם דיאטה רצחנית בדמות מכירת חטיבת אלטרה, דילול אחזקותיה במובילאיי ההפסדית ושינויים מבניים בחטיבות השבבים הגרפיים ושבבי ה-AI (הבאנה לאבס לשעבר).
6 צפייה בגלריה
מיקרוסופט הציגה את תקן ה-Copilot פלוס שקובע רף מינימלי לחישובי AI על מחשבים אישיים
(צילום: מיקרוסופט)
מצב מסובך
אבל אינטל וקוואלקום הן לא היחידות בסיפור הזה. ישנה גם AMD שהציגה את גרסותיה לשבבים תומכי קופיילוט פלוס ביוני שעבר בדמות מעבדי רייזן 300 AI (שבינתיים הוצגו בשתי גרסאות) ולקינוח, ישנה גם האאוטסיידרית אפל, שלה מעבדים משלה למחשבי המק לסוגיהם, שאמורים בקרוב לקבל יכולות AI משלהם - אם כי במקרה הזה אפל נמצאת באיחור.
בקיצור, המצב כיום מסובך. למרות המיקוד על בינה מלאכותית בהכרזות האחרונות, עדיין לא ברור עד כמה הציבור באמת מעוניין ביכולות AI האלו, במיוחד שרבות מהן זמינות אונליין ובחלק מהמקרים אפילו בחינם. אבל העניין הוא, שבינה מלאכותית היא הנושא החם שכל חברה רוצה להיות מקושרת אליו בימים אלה. ב-IFA, אפילו יצרני התנורים ציידו אותם בתווית "AI" - כאילו שהרובוט יבטיח לכם פיצה קריספית יותר (גילוי נאות: הוא לא).
בשביל לקשר את המחשבים האישיים לתחום, וכדי לבדל אותם משירותי האונליין דוגמת ChatGPT, קלוד או ג'מיני, הם צריכים לקבל יכולות. את היכולות מודדים ב-TOPS, מדד מהירות עיבוד לענייני בינה מלאכותית שמשמעותו Tera Operations per Second, או בתרגום לעברית "הרבה מאוד פעולות בשנייה". תחשבו קילומטר לשעה, אבל לבינה מלאכותית. מיקרוסופט דורשת 45 TOPS כדי לספק את התווית "קופיילוט פלוס" למחשב אישי.
וכאן נכנס נושא המעבדים החדשים. מעבדים מסורתיים לא מגיעים ל-TOPS הנדרש, זאת למרות שאפשר בהחלט להריץ עליהם שירותי בינה מלאכותית, גם אם לא במהירות ה-TOPS המינימלית של מיקרוסופט. אבל אם תיקחו מעבד של שנה שעברה או אפילו שנתיים ותריצו עליו מודל שפה קטן, אפליקציית תמונות או אפילו אפקטים בשיחת וידאו בזום, זה יעבוד לכם בסדר גמור.
בשורה אמיתית, אבל באיזה מחיר?
יצרניות המעבדים לא טיפשות - להרים קווי ייצור חדשים למעבדי AI זה חתיכת השקעה שלרובן אין רצון להוציא מהכיסים שלהן כרגע. אז מה עושים? מפתחים מעבד מתקדם, מייצרים אותו אצל TSMC הטיוואנית (כולם, כולל אינטל) ומוכרים את המחשב שמצויד בהם במחיר פרימיום.
אלה מחשבים שלא ימכרו יותר מכמה מיליוני יחידות במקרה הטוב. המחירים שלהם מתחילים ב-6,500 שקלים ומגיעים מעבר ל-12,000 שקלים ואף יותר בדגמים מצוידים היטב. מכיוון שמדובר במחשבים עם ארכיטקטורות מעבדים חדשות, הם לפעמים גם לא מסוגלים להריץ כל אפליקציה או משחק. זה ישתנה עם הזמן, אבל בינתיים מדובר בבעיה.
מההתנסות שלנו במחשבים האלה, לפחות בגרסאות אינטל וקוואלקום, מדובר באמת בבשורה שהיא מעבר לשימוש בבינה מלאכותית. היתרון הראשון הוא זמן סוללה ארוך מאוד מהרגיל, לפחות פי 2. זאת אומרת שאלה מחשבים שמתחרים במחשבי המקבוק של אפל מבחינת יעילות צריכת החשמל שלהם.
היתרון השני הוא בכך שהם דקים וקלים מאוד (בין קילו לקילו וחצי פחות למחשב עם מסכי 15 או 16 אינץ'), זאת בזכות המעבר של המעבדים לתצורת מערכת על שבב - System on a Chip או SoC - כלומר המעבד, השבב הגרפי והזיכרון פעולה (RAM) ארוזים ביחידה אחת. היתרון - ניתן להקטין מאוד את גודל המעבד והשבבים הנלווים. החיסרון - כמו בסמארטפון, זו יחידה אחת שלא ניתנת לשדרוג בהמשך. כלומר אם קניתם מחשב בעל 16 גיגה-בייט זיכרון פעולה, לא תוכלו להוסיף לו עוד זיכרון בהמשך הדרך, זאת בניגוד למחשבים עם מעבדים מסורתיים.
עבור היצרניות מדובר ביתרון כמובן, שכן למעט הסוללה או הכונן הקשיח, הכל כלול בחבילה, ואם המחשב שלכם מתיישן ומאט, תאלצו לרכוש אחד חדש במחיר מלא, במקום לשדרג את החלקים הפנימיים ולמשוך אותו עוד כמה שנים.
נכון לעכשיו דגמי המחשבים האלה מיועדים כאמור להימכר במחירי פרימיום. למעשה ובאופן משעשע למדי, רובם משתווים במחירם למחשבי מקבוק פרו או אייר של אפל. במקרים מסוימים, מחשבי אפל אפילו זולים יותר (אם אתם מסתפקים במעבד M2 שכוחו עדיין במותניו).
כך או כך, נראה שבינתיים היצרניות הגדולות: לנובו, HP, Dell, אסוס או אייסר, לא ממהרות לשים את כל הביצים שלהן בסל מעבדי הקופיילוט PC. לכן לפחות בשנים הקרובות נמשיך לראות מחשבים רגילים נמכרים במחירים רגילים. אם וכאשר הפופולריות של המעבדים החדשים תגבר, או אז ככל הנראה יעבירו אותנו לאט-לאט למחשבי בינה מלאכותית. בינתיים, מדובר בעוד חזון למועד.
