"הארבע עסוקות בתחרות אדירה - מי תהיה מערכת ההפעלה של החיים שלנו. הפרס? שווי שוק של טריליון דולר ויותר, ועוצמה וכוח השפעה גדולים משל כל ישות אחרת בהיסטוריה",
כך כותב פרופ' סקוט גולוויי, יזם טכנולוגי ואיש עסקים, בספרו "הארבע" - המבקש לפרק את ההיקסמות שלנו מארבע ענקיות הטכנולוגיה המשפיעות ביותר בעולם: גוגל, אפל, פייסבוק ואמזון. כשנה לאחר פרסום רב-המכר שלו, התשובה לשאלת טריליון הדולר כבר ניתנה - אפל הייתה הראשונה לחצות את שווי השוק האסטרונומי, ואמזון ירשה את מקומה זמן קצר לאחר מכן.
אבל רווח כלכלי הוא רק הדובדבן שבקצפת. במידה רבה, פרסום הספר של גולוויי היווה סנונית פופוליסטית ראשונה לדיונים המתנהלים היום ביתר שאת בארצות הברית סביב השפעתן של ארבע הענקיות (וגם של חברות רווחיות ומרכזיות פחות), וחופש הפעולה שאנחנו מספקים להן. שאלות של דמוקרטיה, פייק ניוז, צרכנות, פוגענות ואלימות בכל אחת מהפלטפורמות האלה עוד רחוקות ממענה, אבל דבר אחד הולך ומתבהר - ארבע הענקיות מוכרחות להתפרק מכוחן על מנת שנוכל לטפל בשאלות העמוקות יותר. גולוויי עצמו טען כי הדרך הטובה ביותר להתמודד עם אתגר הכוח וההשפעה של ארבע החברות היא לפצל אותן לחברות קטנות יותר, והקריאה הזו מהדהדת במסדרונות גבעת הקפיטול בשנה האחרונה, והופכת לוחמנית יותר ככל שארצות הברית מתקרבת לקמפיין הנשיאות לשנת 2020.
אחד הקולות הבולטים והבכירים בפוליטיקה האמריקאית הקוראים לפירוק ענקיות הטכנולוגיה מכוחן הוא זה של הסנאטורית אליזבת וורן, המתמודדת על המועמדות לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית. הכרטיס שלה ברור, והיא מצליחה להרעיד את קירות מטות הענק בעמק הסיליקון, באמצעות דרישה ברורה להגביל את כוחן של הארבע. איך היא מתכוונת לעשות את זה? קודם כל, על ידי ביטול עסקאות רכישה שמגבילות תחרות. הדוגמה הבולטת ביותר היא זו של פייסבוק - שעברה במהלך השנה לכנות את שורת הרכישות שלה כ"משפחת האפליקציות של פייסבוק": אלה כוללות את מסנג'ר (שנולדה ופותחה בפייסבוק), את וואטסאפ ואת אינסטגרם. שתי האחרונות, שנרכשו ב-2014 וב-2012 בהתאמה, הן דוגמה מובהקת לאופן שבו פייסבוק חוסמת תחרות - היא פשוט קונה אותה, ובכך הופכת לפלטפורמת-על בעולם הרשתות החברתיות.
אבל לפי וורן, אותה דרישת פיצול צריכה להתממש גם במקרה של אמזון, של גוגל ושל אפל. לפי הסידור הזה, גוגל למשל תצטרך להיפרד מווייז הישראלית, אמזון תצטרך להבחין בין המוצרים שלה מבית המותג לבין פלטפורמת הסחר האלקטרוני שלה - שמקדמת את אותם מוצרים בדיוק, ואפל תצטרך להחליט אם היא רוצה למכור מוצרים ושירותים או להיות בעלת החנות. הרעיון העומד בבסיס הוא פשוט: השליטה המוחלטת של ארבע הענקיות היא תוצאה של שני עשורים כמעט של חוסר פיקוח ורגולציה, שהובילו למניעת תחרות ולחסימה של חדשנות אמיתית. עכשיו, כשאנחנו עסוקים יותר בשאלות כמו "האם פייסבוק טובה לדמוקרטיה?" או "האם אמזון טובה לכלכלה?", הבשילו התנאים לקרוא תיגר אמיתי על המבנים שנועדו לשמר את הכוח של ענקיות הטכנולוגיה.
קול נוסף הוא זה של נציגת בית הנבחרים מטעם המפלגה הדמוקרטית אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, בעצמה נציגת דור הרשתות החברתיות. מאז בחירתה המפתיעה בנובמבר האחרון, היא נחשבת לרוח הרעננה של הפוליטיקה האמריקאית, והיא עושה זאת לא מעט בזכות פלטפורמות כמו טוויטר (עם למעלה מ-3.5 מיליון עוקבים) ואינסטגרם (עם למעלה מ-2.8 מיליון עוקבים). אוקסיו-קורטז בת 29 בלבד, היא המחוקקת הצעירה ביותר בקונגרס, מלצרית לשעבר מרובע ברונקס בניו-יורק שכל סרטון שלה מדיונים או ועדות הופך ויראלי וכל ציוץ שלה מושך אש. רק לפני כשבועיים היא צייצה בטוויטר: "זה שחברות מונופול נמצאות ברשת - לא הופך אותן לטובות. לפייסבוק אולי יש בעיות משלה, אבל זה הולך ונהיה ברור יותר שלנו כחברה (ולדמוקרטיה שלנו) יש בעיית פייסבוק".
הציוץ הזה נכתב כתגובה לכך שפייסבוק הסירה את המודעות של אליזבת וורן, שקראו לפירוק ארבע ענקיות הטכנולוגיה, בטענה כי הן מפרות את תנאי השימוש בלוגו שלה. זמן קצר לאחר מכן פייסבוק הודיעה כי החזירה את המודעות מתוך אמונה בדיון עמוק בנושא, אבל הנזק כבר נעשה: פייסבוק הוכיחה ניצול לרעה של הכוח שלה - בהסרת קמפיין שיוצא נגדה.
אבל פייסבוק היא לא המטרה היחידה הניצבת לנגד עיניה של אוקסיו-קורטז. בחודש שעבר היא צייצה: "הכול אפשרי: היום הוא היום שבו קבוצה של תושבים חדורי מטרה מניו יורק הביסה את תאוות הבצע של תאגיד אמזון". זאת בתגובה להודעה המפתיעה של אמזון, על שהיא חוזרת בה מתוכניתה להקים מטה בעיר, תוכנית שספגה ביקורת ציבורית נרחבת מטעם התושבים ונציגיהם המחוקקים. עיקר המחלוקת סביב כניסתה של אמזון לניו יורק עסקה בהקלות המס בשווי 3 מיליארד דולר שהוצעו לה, כמו גם סביב ההתנגדות המתוקשרת של הענקית לאיגודי עובדים. אוקסיו-קורטז לקחה חלק פעיל במאבק הזה, שמתיישר עם האג'נדה הרחבה שלה, ושמחה לחגוג בציוץ ניצחון.
המאבק במונופוליזציה של תאגידים טכנולוגיים הוא לא משנתן הבלעדית של נציגות המפלגה הדמוקרטית. מצידה הימני של המפה הפוליטית בארצות הברית נשמעים גם קולות רפובליקנים, המודאגים מכוחן הבלתי מרוסן של הענקיות. ג'וש האולי, סנאטור רפובליקני המייצג את מדינת מיזורי, הצטרף בחודש שעבר ליוזמת הסנאטורים הדמוקרטים אד מרקי וריצ'רד בלומנטל, הדורשת מפייסבוק, אפל וגוגל הסברים בנוגע להפצת אפליקציית הריגול של פייסבוק בקרב בני נוער וצעירים - במסווה של מחקר ובתמורה לתשלום סמלי. "פרויקט אטלס" של פייסבוק, שנחשף לראשונה ב-TechCrunch, כלל אפליקציה שהופצה בדלת האחורית של אפל וגוגל, ושאבה מידע רגיש מטלפונים של צעירים אמריקאים מגיל 13, במטרה לספק לרשת החברתית תובנות לגבי אופני השימוש שלהם.
האולי כבר הביע בעבר טענות גם נגד נציבות הסחר הפדרלית (FTC), על אוזלת ידה של מי שאמורה לפקח על תאגידי הענק. בשבוע שעבר בריאיון ל-The Verge, אמר כי הוא שמח לראות שהנציבות החליטה לחזור ולבחון החלטות מיזוג ורכישות של הענקיות האלה גם בדיעבד, וכי הוא מקווה שצעדים משמעותיים נגד פייסבוק וגוגל כבר בדרך למימוש. מנגד, האולי סופג ביקורת על כך שבדומה לרפובליקנים בולטים אחרים, דוגמת הסנאטור טד קרוז, גם הוא מפרש לעתים קרובות בצורה לא נכונה את סעיף 230 לחוק ההוגנות בתקשורת - סעיף שגורר הרבה תשומת לב פוליטית בכל מה שקשור לצנזורה של תכנים מפלטפורמות כמו טוויטר ופייסבוק. הסעיף המדובר משחרר פלטפורמות מאחריות עקרונית למה שמתפרסם אצלן על ידי משתמשים ויצרני תוכן, ומאפשר להן לנטר ולהחליט בעצמן על גבולות הגזרה של השיח. אלא שאותו סעיף משמש את האולי לעתים קרובות לניגוח פלטורמות סביב צנזורה של קולות ימניים.
ובזמן שהפוליטיקה האמריקאית עסוקה בעיקר בשיח - מעבר לים כבר עושים, אבל בצורה קצת אחרת. בשבוע שעבר הטילה מרגרט וסטגר, נציבת התחרות באיחוד האירופי, קנס ענק בגובה 1.7 מיליארד דולר על הענקית גוגל, בטענה כי ניצלה לרעה את שליטתה בשוק הפרסום הדיגיטלי. זהו הקנס השלישי בתוך שלוש שנים שהנציבות מטילה על הענקית, בסכום שהצטבר ל-9.3 מיליארד דולר. וסטגר מובילה את המאמצים הרגולטוריים נגד גוגל וענקיות נוספות, וכבר הודיעה בשנה שעברה כי תיכנס לעובי הקורה של פעולותיהן של אמזון ופייסבוק. נוסף על החקירות המתמשכות והקנסות הכבדים, באיחוד האירופי הוחלו בשנה שעברה תקנות ה-GDPR, רגולציה רחבה הנוגעת לאיסוף, שמירה ושימוש במידע, ולהגנה על פרטיות. בכך, ממצב עצמו האיחוד האירופי כגוף רגולטורי משמעותי, אולי היחיד במערכה העולמית, המתמודד עם כוחן הבלתי מרוסן של ענקיות הטכנולוגיה - באופן שהאמריקאים יכולים רק לחלום עליו.
