"אם תהיי מתכנתת אף אחד לא יתחתן איתך"
אלה התגובות שמקבלות מהנדסות התוכנה של גוגל מהסביבה: דינה גנדל, מיכל משה וחני שפינר עובדות על כמה מהמוצרים הכי חשובים של ענקית הטכנולוגיה, ובכל זאת נתקלות באנשים שלא מבינים מה בדיוק נשים עושות באחת החברות המובילות בעולם: "מה אתם מצפים לשמוע? שאני המנקה?"
לא מחכות ליום האישה: המהנדסות של גוגל בישראל עובדות על מוצרים שמגיעים בסופו של דבר למאות מיליוני משתמשים - כמו תכונות חדשות במנוע החיפוש או אבטחת חשבונות, מעצבות את החווייה המקוונת של כולנו ועדיין, מדי פעם, נשאלות בתמיהה: "גוגל? את? אבל מה את עושה שם?". עכשיו, הן מתיישבות להשיב על כל השאלות - המצחיקות, החוזרות וכן, גם המדכאות, ומספקות הצצה נדירה לעבודה שלהן כמתכנתות באחת מענקיות הטכנולוגיה הגדולות והמשפיעות בעולם.
בסרטון מיוחד לקידום פרויקט Mind The Gap של גוגל, שנועד לגשר על הפערים המגדריים בתעשיית הטק באמצעות חשיפה מוקדמת של נערות לתחום, הן משיבות בפתיחות על שאלות שנוגעות לשכר שלהן, לשילוב בין החיים הפרטיים לבין קריירה, וגם לתופעות ייחודיות כמו תסמונת המתחזה. "בפאנלים עם הבנות במסגרת הפרויקט אני שואלת אותן 'מי הייתה רוצה ללמוד מדעי המחשב?', ומעטות מרימות את היד", מספרת דינה גנדל (29). "לעומת זאת כשאני שואלת אותן 'מי הייתה רוצה ללמוד אבל מפחדת שהיא לא תצליח או שהיא לא יכולה?' הרבה יותר בנות מרימות את היד. וזו הנקודה שאני מתעקשת עליה, שזה בסדר לפחד, אבל שווה לנסות - כי זה הגיל לנסות בו דברים חדשים. גם אני לא תכננתי ולא ידעתי מה אני רוצה לעשות בגיל הזה".
מדובר בפרויקט שנתי, במסגרתו בכל שנה נחנכים כ-45 בתי-ספר על-יסודיים מרחבי הארץ על ידי גוגל, במטרה לעודד נערות בכיתות ט' לבחור להגביר דווקא את מקצוע מדעי המחשב. הפרויקט כולל פאנלים, מפגשים, תוכנית מנטורינג וסיורים במשרדי גוגל, והוא שם לו למטרה לפתוח דלת עבור נערות להשתלב בתעשייה בהמשך הדרך. "אני מאוד אוהבת את האירועים במסגרת הפרויקט", מספרת מיכל משה (23), שמתמודדת לא רק עם תקרת הזכוכית המגדרית, אלא גם עם זו הדתית-חרדית. "אני מספרת את הסיפור שלי משני כיוונים - הראשון הוא שזה אפשרי. אני הגעתי בלי תעודת בגרות, לא הכרתי אף אחד שעובד בגוגל וזה היה נראה לגמרי מופרך. אבל מצד שני, למדתי בסביבה של נשים, את התואר שלי עשיתי בקמפוס של צעירות חרדיות, וגם הנערות שמגיעות לפרויקט יכולות למצוא את המעגלים שיותר נוח להן בהם".
גם חני שפינר (24) מגיעה מרקע דומה. "גדלתי בכפר חב"ד, אצלנו כן עשו בגרויות אבל לא במדעי המחשב. הנגיעה שלי לתחום התחילה מזה שאבא שלי מתכנת. כשהייתי קטנה לא הבנתי מה הוא עושה כל היום על המחשב, והוא גם לא הסביר לי. זה נראה לי משעמם, ורק כשבאמת התחלתי להיכנס לתחום הזה הבנתי שזה ממש לא כמו שזה נראה". שפינר מספרת כי התקבלה להתמחות בגוגל בניסיון השלישי שלה, ומסתבר שזו חווייה די נפוצה. "אחרי שמגישים מועמדות פעם ראשונה ופעם שנייה וזה לא עובד, זה משפיע. שמעתי על המון אנשים פה שניסו פעמיים ואפילו שלוש, וזו הדרך. לנסות שוב, להתאמץ, להשתפר וזה קורה".
בעוד שפינר נדרשה למסע שכנועים בקרב ההורים והסביבה הקרובה כדי לממש קריירה בתחום, גנדל מספרת שאצלה המצב היה אחר לגמרי. "אני מגיעה בעצמי מבית הפוך. גדלתי בהרצליה, והייתה תקופה שבה אמא שלי הייתה המפרנסת העיקרית. כרגע אני מפרנסת את הארוס שלי שלומד לתואר שני בסטטיסטיקה. אני לא מרגישה שנתנו לי אי פעם לחשוב שהתחום הזה גדול עליי באיזשהו אופן".
ובכל זאת לא ממש התעניינת בזה. זה לא מקרי.
"אני לא אהבתי מחשבים בכלל כנערה. אהבתי ספרים. למזלי הייתה לי רכזת שכבה מדהימה בתיכון, שבמקרה גם לימדה מדעי המחשב. כשאני והחברות שלי לא מצאנו מה להגביר, היא ניסתה לשכנע אותנו להיכנס אליה לשיעור. זו הייתה מתנה, זה הפך להיות המקצוע האהוב עליי, וזה פתח לי את הראש לגבי אפשרויות לעתיד". במהלך התואר השני, גנדל התקבלה למשרת סטודנט בגוגל, ובשלוש השנים שחלפו מאז היא עובדת בצוות גלובלי שעוסק בתחום זהות משתמשים (Identity), ואחראי על הגדרות אימות בחשבונות גוגל - כמו שינוי סיסמה, הוספת מספר טלפון ואימות דו-שלבי. שפינר עובדת בצוות שקשור לתוצאות חיפוש בזמן אמת, ואילו משה עובדת על תשתית שמאפשרת לגוגל לשגר אלינו התראות, כמו המלצה על סרטוני יוטיוב ששווה לצפות בהם. שתיהן מעידות כי המסע שלהן לגוגל היה מורכב יותר - בין היתר בגלל הרקע והתפיסה החברתית לפיה נשים דתיות וחרדיות לא צריכות לעסוק בהנדסת תוכנה.
"יש פעמים שאנשים מזלזלים בעבודה שאני עושה, וכשאני מדברת על העבודה הם ינסו מיד להראות כמה הם יודעים - והם לא באמת יודעים", מספרת שפינר. "במשפחה שלי לא רצו שאני אהיה מהנדסת, ואחרי משא ומתן ארוך זה קרה. עכשיו הם גאים בי. היו גם תגובות של חברות שאמרו לי שאם אני אהיה מתכנתת אני ארגיש את עצמי חכמה מדי, וככה אף אחד לא יתחתן איתי". גם משה משתפת בתגובות מהסביבה: "אמרו לי 'מילא היית הולכת לעבוד בחברות האלה שמעסיקות נשים חרדיות בשכר מינימום, אבל גוגל?!', היו כמובן גם תגובות יותר מפרגנות, אבל הייתה גם הרבה ביקורת".
אז מה שואלים אתכן הכי הרבה בקשר לעבודה בגוגל?
גנדל: "שואלים הרבה פעמים איך האוכל בגוגל".
ואיך האוכל?
"האמת? האוכל נהדר".
משה: "אותי שואלים הרבה, בקטע מופתע, 'מה את עושה בגוגל?', כאילו שזה לא ברור שזו חברת הייטק. מה אתם מצפים לשמוע? שאני המנקה? שאני מציירת את הגוגל דודל? אני מתכנתת".
גנדל: "דווקא לצייר את הדודלים זה נראה לי אדיר, אבל זה לא קורה בישראל".
בנובמבר האחרון התפשטה מחאת Google Walkout ברחבי העולם, במהלכה עובדות החברה נטשו את עמדותיהן ויצאו מהמשרדים. הסיבה: תרבות פנים-ארגונית בעייתית בכל הנוגע לטיפול בהטרדות מיניות, כשהמקרה המפורסם ביותר הוא זה של אנדי רובין, מפתח אנדרואיד, שהועזב מהחברה בעקבות תלונה על הטרדה מינית, אבל קיבל סל פיצוי שמן במיוחד בסכום של כ-90 מיליון דולר.
לקחתן חלק במחאה הזו?
דינה: "המודעות למחאה הייתה גבוהה, כי שלחו לנו מיילים ועדכונים על כל מה שקורה וגם נתנו לנו את האפשרות להשתתף. כשהייתה המחאה נגד רצח נשים למשל, שבתתי יחד עם קולגות מגוגל, גם גברים".
אחד מהנושאים שעלו בסרטון הוא תופעת "תסמונת המתחזה" - תופעה פסיכולוגית שמתאפיינת בחוסר יכולת לקבל ולהפנים הישגים אישיים, שבולטת בעיקר בקרב נשים ואוכלוסיות שוליים נוספות. "באחד מראיונות העבודה שהיו לי לפני גוגל, במשך שעה שלמה בדרך חזרה הביתה מהריאיון סיפרתי להורים שלי כמה שהיה מזעזע ואין סיכוי שהתקבלתי", מספרת משה. רק אחרי שנרגעתי והחלטתי פתאום לבדוק את המייל ראיתי שכבר מזמן קיבלתי זימון לריאיון נוסף. אז כן, זה קורה, אבל ככל שמקבלים אישורים מהסביבה מרגישים את זה פחות".
גנדל: "ביום הראשון שלי פה המנהל הישיר שלי בא ואמר לי 'תקשיבי, יש תופעה שנקראת תסמונת המתחזה. נכון את מרגישה שכולם פה יודעים הכל ואין שום סיכוי שאת אי-פעם תדעי כל כך הרבה?', ואני זוכרת שישבתי מולו ואמרתי לעצמי 'איך הוא יודע מה אני מרגישה וחושבת?', הייתי בשוק. הוא הסביר לי שכולם מרגישים ככה בהתחלה. בגוגל ממש שמים את זה על השולחן מהרגע הראשון. כשמתקבלים לעבודה פה, יש תהליך אוריינטציה וגוגל ממש מפנה לזה זמן. יש הרצאות בנושא שמיועדות לכולם - גם לגברים. ברגע שזה מדובר - זו הקלה מאוד גדולה".
