הטכנולוגיה שהרגה את סימבה
טכנולוגיית אנימציה חסרת תקדים או סרט טבע משמים? מלך האריות גרסת 2019 אולי הוכיח את עצמו בקופות, אבל הדליק ויכוח עולמי ותרבותי על קולנוע, ריאליזם ואנימציה. כמה רחוק אפשר עוד לקחת את הטכנולוגיה?
הסרט מלך האריות גרסת 2019 הוכתר כבר כסרט האנימציה הרווחי ביותר בכל הזמנים עם הכנסות של 1.3 מיליארד דולר עד לסוף השבוע הקודם. סרט מכניס, על כך אין ויכוח, אבל סרט אנימציה? אם תשאלו את הבמאי שלו ג'ון פאברו, מדובר בסרט "לייב אקשן" לכל דבר, סרט שבו הגיבורים אמיתיים ולא מצוירים. "להגיד שזו אנימציה יהיה הטעייה מבחינת מה שיצפו הצופים", אמר לאתר Slash film.
זו אמירה מעט מוזרה בהתחשב שאין בסרט הזה אפילו פריים אחד שצולם בחיק הטבע, אפילו לא בעל חיים אחד שצולם באולפן. טכנולוגיית האנימציה הממוחשבת של אולפני דיסני מגיעה כאן לשיאים חדשים של חיקוי המציאות עד כדי כך, שקשה מאוד להבחין שלא מדובר בחיות אמיתיות. מבחינתו של פאברו הוא ליהק את החיות האלה, העמיד סצינות וביים אותן ממש כמו שחקנים בשר ודם. העובדה שנוצרו במחשב ולא על ידי אמא טבע היא החלק הטפל בסיפור. עוד צעד קטן קדימה, וגם שחקנים בני אדם יהיו קבצי אנימציה ולא בני אנוש.
מלך האריות 2019 מעורר מחאה בקרב אנימטורים וחובבי דיסני. בין השאר היא מתבטאת בסרטון דיפ פייק, שבו מזכירים לנו היוצרים, ג'ונטי פרסינגר וניקולאי מוצ'קין, איך סימבה נראה באמת. המסר הוא שאנימציה צריכה להביע רגשות, בדיוק כמו בסרט המקורי.
גיא גוטמן, יוצר אנימציה ישראלי ומורה לאנימציה במרכז לימודי ההייטק HackerU, אומר שנהנה לצפות במלך האריות החדש, אבל לא לגמרי: "הם החליטו לעשות סרט נשיונל ג'אוגרפיק, בלי שום סממן של אנימציה. אני והקולגות שלי לא אוהבים את הניסיון לחיקוי של המציאות כי אנחנו עוסקים בתחום, שהמטרה שלו לקבל השראה מהמציאות אבל להגזים את המציאות ולהציג אותה בדרכים שאי אפשר להציג במציאות. אם אני רוצה ריאליזם, אני אצלם בני אדם".
הדילמה הזו, שבין איכות האנימציה לבין התוצאה המתקבלת, ממחישה את היכולת החדשה של טכנולוגיית האנימציה התלת ממדית, שמתקדמת בצעדי ענק ליום שבו לא ניתן יהיה לומר אם הסרט מצולם במצלמה או מיוצר במחשב. האולפנים הגדולים, בראשם דיסני, פיקסאר ודרימוורקס, משקיעים מאות מיליוני דולרים בטכנולוגיה, שבאמצעותה ניתן לברוא מחדש את עולמנו או את היקום של מארוול או לבנות סביבה בדיונית למשחק מחשב. מהצד השני מתגנבת טכנולוגיית הדיפ פייק, שמעוותת את המציאות, מציגה מציאות בדויה בשבריר מהמחיר אבל משכנעת באותה מידה.
גוטמן היה שחקן תיאטרון לפני שעשה הסבה ליצירת אנימציה לפני כעשר שנים. בחמש השנים האחרונות הוא מלמד ב-HackerU במסגרת התוכנית ללימודי אנימציה 3D. "זה מקצוע שיש בו שילוב של המון טכנולוגיה עם אמנות, שילוב מאוד ייחודי, כי זו אומנות שבלי הטכנולוגיה היא לא יכולה להתקיים", הוא אומר. בנוסף לכך הוא הקים את סטודיו Plan2, שם עובדים בימים אלה על משחק האסטרטגיה VictiMind שמבוסס על סביבת מציאות מדומה (VR). את עיקר העבודה המקצועית הוא עושה במסגרת אולפני סנובול (Snowball) של יוני כהן ואיתן בראל, מחברות האנימציה הבולטות בישראל, שהפיקה עד כה מאות דקות אנימציה לסדרות טלוויזיה ותשדירי פרסומת בעולם. בין העבודות שלו אפשר לזהות את התוכי של בזק בינלאומי, היונים של ביטוח ישיר, ואת הלוטוגוצים של מפעל הפיס. לצד אלה עובדים אולפני סנובול עם אולפני דיסני על אנימציה לסדרות ומשחקי מחשב.
הפרויקט המעניין כאן הוא יצרת אנימציה לעונה השלישית של תוכנית הילדים Muppet Babies בה מככבים כל החבובות המוכרות בגירסת תינוקות ובאנימציה במקום בובות הפרווה של התוכנית המקורית. סנובול הוא אחד מהארבעה אולפנים שחולקים את העבודה. "מבחינת הרייטינג התוכנית היא במקום הראשון בערוץ כבר הרבה זמן והיא שוברת שיאי רייטינג משבוע לשבוע," אומר גוטמן.
אז ישראל הופכת למעצמת אנימציה עולמית?
"יש פה ידע אנושי, הרבה מאוד אנימטורים שעובדים, וגם בתי הספר השתפרו כאן מאוד. אני חושב שאנחנו יכולים להיות תחרותיים לעומת מקומות אחרים. ההון האנושי והמחיר האטרקטיבי הביאו לכך שהעבירו את ההפקה לכאן. יצא לי גם לעשות אפליקציה לאייפון עם כל הדמויות המוכרות של דיסני – מיקי מאוס, דונלד דק, פלוטו. עשינו שלושה משחקים, כשהבמאים והמפיקים ישבו באולפני דיסני ואנחנו נתנו להם את האנימציה".
גוטמן אומר שתהליך יצירת האנימציה מורכב מסדרה של פעולות, שכל אחת נעשית על ידי בעלי מומחיות מסוימת. כמו כל סרט, אנימציה מתחילה בתסריט וסטורי בורד, אבל במקום ליהוק שחקנים בשלב הבא מפסלים את הדמויות המשתתפות בסרט באמצעות מידול במחשב. לאחר מכן מגיע תורו של מומחה הצביעה שמעניק לדמויות את הטקסטורות והצבעים, ואז הן עוברות למומחה התנועה, שמייצר את נקודות ההנעה של הדמויות, לעיתים באמצעות לכידת תנועה (Motion Capture) על ידי מערכת חיישנים שמולבשת על השחקן ומקליטה את התנועות שלו.לבסוף מגיע שלב ה-render עתיר משאבי המחשוב, שבו מיוצר הסרט עצמו.
גוטמן עצמו הוא אנימטור דמויות. "אני נותן חיים לדמויות", הוא אומר, "כדי שנבין - אנימטור בכיר באולפנים האמריקאיים עובד על ארבע שניות של אנימציה בשבוע עבודה. תהליך הפקה של סרט אנימציה אורך כמה שנים ומעורבים בו מאות ואלפי אנשים. זה שהיה נכון בשנות ה-30 עם סרטים כמו שילגיה ומשך הזמן לא התקצר. מה שהשתנה זו התוצאה הסופית והאיכות שלה".
הטכנולוגיה הנוכחית לא מזרזת את העבודה?
"העבודה האמתית היא תהליך אומנותי. רק עיצוב הדמויות הוא תהליך יצירתי שיכול לקחת שנה. בסופו של דבר הטכנולוגיה מדהימה אבל נשענת על היצירתיות. היא כמו מכחול של הצייר, שלא יכול לעשות דבר בלי היד שמושחת את הקווים. גם טכנולוגיית ה-CGI (שזה Computer-generated imagery) עם המערכות האדירות שמאפשרות לבעלי חיים להיראות ממש אמיתיים - עדיין אלה בני אדם, שמזיזים את החיות וגורמים לתנועתן להיראות אמיתית. המחשב לא יודע לעשות את זה".
מערכות CGI הן מה שמבדיל בין האולפנים הגדולים לבין השאר, למשל בישראל?
"היום זה כבר לא כל כך נכון. לאולפנים הגדולים יש יכולת לרנדר פריימים במהירות ובכמויות גדולות אבל היום בזכות טכנולוגיית הענן כל אחד יכול לרנדר מהבית. מה שמבדיל את האולפנים הקטנים והגדולים זה בסופו של דבר המקצועיות, לא הטכנולוגיה. בדיסני עובדים עם אותה תוכנה שאנחנו מלמדים בהאקריו. אני מכיר אנימטור שעבד בסרט אוואטר על 18 שניות במשך חצי שנה. אז אז אם נותנים לאנימטור כל כך הרבה זמן הוא בהכרח יפיק משהו הרבה יותר טוב".
לאן הולכת האנימציה? איך היא תיראה בעתיד?
"אנחנו נחצה כנראה את ה-uncanny valley, עמק האי נוחות. היום דמויות אנושיות נראות כמעט מושלמות אבל ה-5% האחרונים גורמים להן להיראות רובוטיות ומפחידות. עקומת ההתקדמות בנושאים האלה היא מאוד איטית. דבר שני הוא כניסתה של המציאות הוירטואלית (VR) לקולנוע. את מלך האריות תכננו בתוך סביבת VR כשהבמאי והצלם יושבים בסט כמו במשחק מחשב. כאנימטור הייתי רוצה להיות בסביבה תלת ממדית ולהזיז את הדמויות בידיים. עושים היום המון ניסיונות ב-VR בקולנוע ולמודים את הטכנולוגיה. מה שבעיקר שונה זה שמדובר בסינמטוגרפיה מסוג חדש".
יכול להיות שטכנולוגיית הדיפ פייק היא הדבר הבא של הקולנוע?
"זה משהו מאוד חדש. תראה את האנימטור שלקח קטעים ממלך האריות החדש והלביש עליהם את האנימציה המקורית (הסרטון בתחילת הכתבה), התוצאה מדהימה. הדיפ פייק מעלה חששות לגבי פייק ניוז אבל בסופו של דבר זו אנימציה כי זה יוצר אשליה של תמונה. המונה ליזה המדברת היא סוג של הנפשה. המחשב יוכל תמיד לחקות דברים אבל לא לעשות משהו חדש אותנטי. אני לא רואה איך מחליפים אנימטורים. אנחנו עוד לא קרובים לנקודה הזו".
