פרופ' גיל ויינברג, מייסד המרכז לטכנולוגיית מוזיקה באוניברסיטת ג'ורג'יה-טק, אתה בונה רובוטים שאמורים להיות "גיבורי הגיטרה" (או כל כלי אחר) של העתיד. למה?
"יש שני כיווני מחקר שאני מתעסק איתם. הראשון הוא הנושא של יצירתיות מלאכותית (Artificial Creativity), שמתייחסת ספציפית לתחום של מוזיקה. בהקשר הזה אני בונה רובוטים שיודעים להקשיב למוזיקה, לאלתר ולכתוב מוזיקה. אלה רובוטים שנועדו לשמש כמעוררי השראה למוזיקאים".
- שיחות קודמות על העתיד:איך תיראה התחבורה בעתיד?
אתה מדבר על "שמעון", רובוט שבנית ומנגן על מרימבה.
"כן. לשמעון יש שמונה ידיים, לשום נגן אנושי אין שמונה ידיים, ולכן הוא מסוגל ליצור אקורדים ומצלולים כמו ששום גורם אנושי לא יכול. הוא יכול לנגן 20 נקישות בשנייה, הרבה יותר מהר ממה שבן אדם מסוגל, וכשזה מגיע ל-15-16 הרץ זה כבר לא נשמע כמו תו נפרד, אלא כמו צבע של צליל שאפשר לשחק איתו. את תופסת אותי בזמן שבו אנחנו משיקים אלבום שלם של שמעון, שבו הוא גם כותב מילים ושר".
איך עושים את זה, טכנית?
"גם בכתיבת המילים, הליריקה, וגם ביצירת השירה אנחנו משתמשים בלמידה עמוקה. המחשב לומד על בסיס מערכות נתונים של מילים וקולות, והניסיון הוא ליצור רובוט שיכול להיות גם בקדמת הבמה ולהביא משהו יותר קומוניקטיבי לקהל".
מה השאיפה, ששמעון יחליף מוזיקאים אנושיים?
"זה דיון תמידי, השאלה אם הרובוטים יחליפו אותנו כבני אדם. אני מתכנן את הרובוטים שלי כך שהם יוכלו להאזין למוזיקה כמו בני אדם, אבל לנגן כמו מכונות. זה אומר שמצד אחד, הם מבוססים על אלגוריתמים שמאפשרים להבין מוזיקה כמו שאנחנו מבינים, לדעת מה הטמפו, מתי יש מתח או הרפיה, מתי יש קונפליקט מוזיקלי שאמור להגיע לכדי פתרון, הרובוט מבין את כל הדברים האלה. אבל זה לא יהיה מעניין אם הוא גם ינגן כמו בני אדם. אנשים הם אחלה, לנגן איתם זו חוויה שאין לה תחליף".
מה זה אומר "לנגן כמו מכונה"?
"אנחנו משתמשים במבנים מתמטיים ממוחשבים שיכולים ליצור צורות אסתטיות שונות, אבל שהם לגמרי זרים לאופן שבו אנשים חושבים על יצירתיות. כשהרובוט מנגן עם אלגוריתמים אחרים, הוא יכול להפתיע אותך - בין אם את מוזיקאית ובין אם את קהל שהגיע לשמוע הופעה. הוא פשוט חושב אחרת על הדברים. גם ברמה המכנית, הרובוט מנגן כמו ששום בן אדם פיזית לא יכול. זה בגדול איך שאני חושב על יצירתיות בכלל: זה צריך להיות משהו חדש וזר, אבל יחד עם זאת להתקשר אלינו".
בנית גם זרוע רובוטית שהחזירה למתופף קטוע-יד את היכולת לשבת מאחורי מערכת תופים.
"זה הכיוון השני של המחקר. רובוטים לבישים, כאלה שהם לא נפרדים מהאדם אלא פועלים כחלק ממנו. זה רעיון שלא התחיל ממני, אלא הגיע אליי דרך מתופף בשם ג'ייסון ברנס, שהגיע וביקש שאעזור לו אחרי שאיבד את היד בתאונת התחשמלות. הוא היה מדוכא, ואמר לי שהוא מחפש לבנות יד רובוטית שתעזור לו לחזור לתופף שוב. הוא בנה לעצמו אז איזו יד תותבת עם קפיץ, אבל הוא לא באמת יכול היה לתופף ככה כמו שצריך. הוא חיפש אפשרות לשליטה במקל, להיות אקספרסיבי בצורה שבה הוא מנגן. בהתחלה עבדנו על טכנולוגיה מבוססת אותות EMG (פלט מקצות העצבים של הגדם). קלטנו את הזרמים החשמליים שמגיעים מהיד שלו, הבנו מתי הוא רוצה ללחוץ או להרפות וככה אפשרנו לו שליטה במקל".
ואז החלטתם להוסיף מקל?
"הצעתי לו להיכנס לעומק של המחקר שלי ולשחק קצת. אמרתי 'בוא נוסיף לך עוד מקל, כזה שיודע להקשיב למוזיקה, שיוכל לאלתר'. הוא יכול למשל להקשיב רק לגיטרה, ובהתאם לאקורדים לעשות מקצב כזה או אחר. סוג של אקסלרומטר, מקל שמסוגל לנגן במהירות של 20 הרץ, ויש לו Mind of its own. הוא יכול לנגן מקצבים שלא חשבת עליהם. ההסתגלות בהתחלה לא הייתה פשוטה, פתאום היד שלו התחילה לנגן משהו שהוא לא שולט עליו. כיום הוא מתופף כמו שהוא בחיים לא תופף, עם מעברים ומקצבים ברמה שאף אחד לא מגיע אליה. מתקשרים אליי מתופפים ואומרים לי שהם היו נותנים את יד ימין שלהם בשביל יכולת כזו".
תופים ומרימבה אני מבינה. מה עם כלים שנגינה בהם לא מסתכמת בהקשה עם מקל?
"כשרצינו שליטה יותר גדולה החלטנו לנסות ולהתקדם לאולטרסאונד. בשביל לנגן על פסנתר, למשל, חייבים להשיג שליטה על כל אצבע בנפרד. כששמנו את האולטרסאונד על היד של ג'ייסון פתאום היתה לנו אאוריקה, ראינו קורלציה בין התזוזה של האצבע לבין האזורים המופעלים, זה שונה ועקבי. זה קלאסי ללמידת מכונה - זה בדיוק סוג הדאטה שצריך כדי לאמן רשת נוירונים. קיווינו להצליח לראות רק איזו אצבע לוחצת, אבל הצלחנו גם לראות עד כמה היא לוחצת. אם את מנגנת על צ'לו, את צריכה לדעת ללחוץ בדיוק ברמה הנכונה על המיתר. כשראיתי שיש עניין ממוזיקאים, החלטנו לפתח יד רובוטית שלא חייבים לאבד בשבילה יד פיזית. היד השלישית. מרכיבים אותה על הכתף והיא מופעלת באמצעות EEG - גלים אלקטרוניים מהמוח. זה מיועד כרגע למתופפים. היד שומעת את המוזיקה, ובאמצעות ראייה ממוחשבת מבדילה איפה הידיים של המתופף ומה הוא עושה. זו שליטה משותפת".
יש מוזיקאים שיגידו שזו רמאות.
"אנחנו משתמשים פה ביצירתיות מלאכותית כדי שהמתופף והמכונה יוכלו ליצור משהו שהוא גם בשליטה אנושית, אבל גם דוחף קדימה לכיוונים חדשים. זו דרך חדשה לגמרי לחשוב על מוזיקה ועל יצירתיות".
אנחנו רגילים לחשוב על יצירתיות כאיזה ביטוי פנימי, רומנטי של הוויה אנושית. משהו חד-פעמי.
"כשאנחנו חושבים על יצירתיות יש כמה מובנים. יש יצירתיות מכוונת - למשל, אם את רוצה להלחין ואת הולכת לסגור את עצמך באיזו בקתה למשך שלושה חודשים, כותבת-מוחקת-זורקת-מתחילה מחדש, ובסוף התהליך אם את מוצלחת אז יצרת סימפוניה מדהימה וכולם אומרים 'וואו'. זה תהליך שונה לגמרי מזה של יצירתיות ספונטנית, למשל כמו בג'אז. את מנגנת עם אחרים, מקשיבה להם, בונה על הרעיונות שלהם, משחקת איתם, זה תהליך הרבה יותר שיתופי".
ויצירתיות של מכונה?
"מכונה מצד אחד שואבת ממידע שאנחנו מזינים אצלה שהוא מבוסס על ההיסטוריה, ומצד שני בונה על מה שאת עושה באופן של חשיבה אחרת. אנשים לא עובדים ככה. לדוגמה, אני בונה מערכת סטטיסטית שיודעת לזהות אילו תווים משומשים בסבירות גבוהה, למשל אצל הג'אזיסט ג'ון קולטריין. אני רוצה לדעת מה התו שסביר שיגיע אחרי דו. אז עושים טבלאות סטטיסטיות ויוצרים מודל של סגנון הנגינה. עושים את זה עבור סגנונות נגינה שונים, ואז כשאת יושבת עם הרובוט הוא מסוגל להציע לך את הסגנונות שלהם. אבל בגלל שהרובוט חושב אחרת, אני יכול ליצור תהליך שבו 10% מגיעים מסגנון מובנה, ו-90% מגיעים ממה שאת מביאה אל הכלי. מה שיוצא זה משהו שלא תשמעי אצל שום נגן אחר. זה יגרום לך לחשוב אחרת על מה זה סגנון מוזיקלי בכלל, מה הופך את מוצרט למוצרט?"
אני בכל זאת אתעקש על הדיון העתיק בשאלת האדם נגד המכונה. מוזיקאים ויוצרים לא נדחקים הצידה פה?
"כשהומצא תקליט הוויניל אמרו שמעכשיו לא יצטרכו יותר מוזיקאים, כי האיכות מדהימה ומעכשיו כולם יישבו בבית ויאזינו למוזיקה, ואין סיבה ללכת יותר להופעות. כיום אנחנו יודעים שלא רק שרוב הכסף שמוזיקאים עושים מגיע מהופעות חיות, אלא גם שבלי ויניל, סביר להניח שרוב המוזיקה שנמצאת כיום בראש המצעדים לא הייתה קיימת בכלל - ואני מדבר על היפ-הופ ועל הסקראצ'ינג, שהוא מהותי ביצירה של הז'אנר. הוויניל עזר להפיץ את המוזיקה ככה שבכל העולם אנשים היו הרבה יותר חשופים אליה, ולכן גם רצו ללכת להופעות. הפחד שמוזיקאים ייעלמו התברר כמופרך, אבל יותר מזה - הטכנולוגיה הזו יצרה אמנות חדשה".
מהו הסיכוי שאני אתרגש משיר שנכתב על ידי רובוט כמו שאני מתרגשת משיר של רדיוהד?
"אני מסכים איתך שאם בונים על זה שיצירתיות מלאכותית תיצור משהו שיגרום לך לבכות או לקפוץ מהתרגשות, או תפוצץ לך את המוח, אז סביר להניח שתהיה פה אכזבה. ושוב, זה המקום לחדד שאני משלב בין אדם למכונה. תראי, בעתיד הרחוק יכול להיות שכן נגיע למצב כזה של סינגולריות (בינה מלאכותית שתשיג את היכולת האנושית - ה"ב), כי ברמת העיקרון אם המוח שלנו נוצר באבולוציה של מיליוני שנים, אז אין סיבה שזה לא יקרה באבולוציה של מוח אלקטרוני. אבל בעתיד הנראה לעין, אנשים מביאים את מה שטוב באנשים - אמוציות, רגשות, יצירתיות - ורובוטים מביאים את מה שטוב ברובוטים".
לפוטנציאל של בינה מלאכותית יש גם צדדים מסוכנים. עד כמה אתה עסוק בהשלכות?
"אני ער לסכנות. מאוד התרגשתי כשפייסבוק הצליחו לעזור ליצור את האביב הערבי, אבל די מהר התעוררנו מזה למה שקרה איתם במיאנמר (הפצת הסתה שהובילה לרצח עם - ה"ב). ככה זה עם כל טכנולוגיה שעושים בה שימושים רעים. בינה מלאכותית היא דבר כל כך חזק ובעל פוטנציאל, וככל שההבטחות גדולות יותר - כך גם הסכנות גדולות יותר. זו טכנולוגיה שיכולה למצוא פתרונות לרעב, למוות ולהתחממות הגלובלית. אם היא כל כך חזקה, אז סביר להניח שהיא יכולה גם ליצור בעיות גדולות מאי פעם. אבל בתחום שלי, מה הדבר הכי נורא שיכול לקרות? העולם יתמלא במוזיקה איומה? בחרתי בתחום שפוטנציאל הרווח שלו גדול יותר מהסיכון, אבל אני ער לזה שעם הכניסה לתחום הרובוטיקה הלבישה - אני נוגע גם בתחומים שיכולים להיות יותר מסוכנים".
עבדת בעצמך על האלבום החדש, שיוצא ב-10 באפריל, עם שמעון הרובוט. ספר איך זה מרגיש.
"שמעון יצר מילים על בסיס נושא מסוים שהגדרתי לו, ואז ישבתי וכתבתי לזה לחן. בחיים לא כתבתי מלודיה והרמוניה לשירים, והינה מישהו כמוני, פתאום בזכות זה שהוא רק חשב על נושא, כותב מוזיקה. היו מקומות שהייתי תקוע. שמעון כתב את המילים, הלכתי למודל, חיפשתי כמה מלודיות ובחרתי משהו שאני אוהב, וככה יצאתי מהלופ. אני מקווה לעשות משהו שאנשים ירצו לשמוע, לא רק בגלל הגימיק. שהמוזיקה והמילים יהיו משהו שאנשים ייכנסו לאוטו ויגידו 'וואלה, אני רוצה לשמוע את זה'. כי זה המבחן האמיתי. ליצור מוזיקה בלי שיידעו שמעורבת בה עבודה של רובוט".
וב-2050 יכול להיות שכל המוזיקה שנשמע תהיה מבוססת גם על יצירתיות מלאכותית?
"אני מאמין שעד שנת 2050 זה יקרה, אפשר יהיה למשל להתחבר למוח בצורה ישירה - פרויקטים מהסוג שאילון מאסק ואחרים עובדים עליהם. כך שמי שנמצא בשפל יצירתי וזקוק לרעיון חדש, פשוט מתחבר עם כבל, לוחץ על כפתור במסך ופתאום בא רעיון שהוא לא חשב עליו בכלל קודם. זה כנראה לא יהיה ברמה של מוצרט או הביטלס, אבל זה יהיה מספיק בשביל שנוכל לבנות על גבי הרעיון משהו מורכב יותר. טכנולוגיה שתוכל לעגן רעיונות, למקסם אותם ולהפוך אותם למשהו משלך. שילוב של אדם ומכונה".
