פרופ' שיזף רפאלי, נשיא מכללת שנקר, עמית מחקר בכיר במוסד שמואל נאמן בטכניון ולשעבר ראש המרכז לחקר האינטרנט באוניברסיטת חיפה, איך ייראה האינטרנט שלנו בעוד 20 שנה?
"אני לא עתידן - אני 'עבריין'. החכמים המנבאים אוהבים לדבר על מהפכות כמו מחשוב לביש למשל. גם סייעות קוליות חכמות ורמקולים חכמים, שיש להם נוכחות בולטת מאוד בבתים בצפון אמריקה, יגיעו לישראל ברגע שייפתרו בעיות העברית של הטכנולוגיה, אבל זה לא עניין של 20 שנה אלא של שנים ספורות. כלי תרגום כמו גוגל טרנסלייט הולכים ומשתפרים מדי שבוע, והגלובליזציה - למרות המקל בגלגלים שהקורונה הכניסה לה - עוד תשוב. בעיניי, מה שחשוב הוא לא הטכנולוגיה עצמה אלא התוכן - והתוכן יעבור גלובליזציה כי יש סקרנות לטעמים שונים".
שיחות קודמות:
באיזה אופן?
"הגבולות האחרונים שנותרו הם גבולות השפה - ואלה ייעלמו בתוך 20 שנה. כשהתרגום יהיה נגיש יותר מהיום, והבנת שפה טבעית תהיה נגישה יותר, והיכולת לייצר Text-to-Speech ולהיפך תמשיך להשתפר - אז אנחנו מדברים על פריצה מוחלטת של שדה המדיה. כיום, ישראלים לא צופים בפוקס ניוז או ב-CNN כי קשה להם עם האנגלית. אבל אם לצפות ב-CNN היה אותו דבר כמו לצפות בערוץ 12, אנשים היו מעדיפים את CNN. אם לפני חצי שנה היית אומרת לישראלי הממוצע נטפליקס או אמזון פריים, הוא לא היה יודע על מה את מדברת. עכשיו, כתוצאה מהקורונה, את יכולה לקרוא על הסרט החדש של הולו גם ב-ynet. הגלובליזציה תשחק תפקיד אדיר במדיום ובשאלה מה אנשים צורכים. זה יהיה נכון לבידור ופנאי, זה כבר נכון לספורט, וזה יהיה נכון גם לחדשות".
הזכרת את משבר הקורונה גם כ''מקל בגלגלים'' של הגלובליזציה - אבל גם כקטליזטור.
"מאז שהגיעה הקורונה אנחנו רואים עולם שנמצא במסכים ובדיגיטל - גם לצורכי פנאי וגם ללמידה, גם לצורכי קשר משפחתי וגם לצורכי קשר רומנטי, יצירת קהילות או תמיכה בחלשים. בחודשיים האחרונים זינקנו כולנו זינוק גדול. לכולנו יש חוויות של שימוש בזום לצרכים חברתיים. לי באופן אישי יצא להשתתף בהלוויה בזום, בשבעה, בבר-מצווה, אפילו באסיפות פוליטיות - בערוצים שקודם לכן אף אחד לא האמין שזה בכלל אפשרי, וכל זה בטכנולוגיה שעדיין נחשבת פרימיטיבית. כמעט ארכאי להיזכר עכשיו בעמדות המקוריות - כמו אלה של הורים שמתנגדים לזמן מסך, עמדות שהתפוגגו ברגע שההורים נאלצו לבלות 24 שעות ביממה עם הילדים. הקורונה הביאה איתה שינוי טקטוני בשימוש שלנו באינטרנט, באותה מידה שבה לפני עשור הביא איתו הסמארטפון שינוי טקטוני".
בעבר סימנו איזה גבול גזרה בין Web 1.0 ל-Web 2.0, בין צריכה פסיבית לשימוש אקטיבי. איפה נהיה בעוד שני עשורים?
"איפשהו במעבר ל-Web 3.0 התחלנו להתבלבל ולא הצלחנו להגדיר, אבל ברור שתוכן אינטראקטיבי רק ילך ויתעצם. טלוויזיה ועיתונים שנבנים על ידי המשתמשים שלהם, פלייליסט בספוטיפיי או ביוטיוב. אנחנו כבר לא נדבר על תרומת תוכן במובן של ליצור אווטאר של עצמך או להעלות תמונות, וסרטונים בטיק טוק לא יישארו נחלתם של בני ה-16 בלבד".
אנשים באמת רוצים להיות מעורבים עד כדי כך?
"בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת כתבתי דוקטורט שהכותרת שלו הייתה 'על אינטראקטיביות'. שם טענתי שבניגוד להערכות, רוב האנשים לא רוצים להיות פסיביים. כבר בשנת 1981 נערך מחקר שהראה ששליש מהציבור האמריקני תרם תרומה כלשהי - זה יכול להיות מכתב לעורך או שיחה לתוכנית רדיו - במהלך חודש אחד. עשור אחר כך נוצר ה-World Wide Web, ושני עשורים אחר כך כבר הגענו לווב 2.0. המגמה היא ברורה - אנשים רוצים להתבטא ומעבר לזה, אנשים רוצים ליצור. הם רוצים לערוך תמונה ולהעלות וידאו, רוצים להצביע, לכתוב המלצה, להיות חלק ממיקור המונים כזה או אחר".
לצורך הזה בביטוי ויצירה יש גם צדדים אחרים. פייסבוק של 2011 הייתה פלטפורמה ליברלית להתארגנות חברתית והובילה מחאות בכל העולם. כיום אנחנו חשופים להסתה, לפייק ניוז ולמידע מוטעה במקרה הטוב, ושקרי ומניפולטיבי במקרה הרע.
"האלגוריה המיידית היא לדמוקרטיה, אבל אנשים שוכחים שהמודל המקורי באתונה ממש לא היה דמוקרטיה. אז, מדובר היה באחוז קטן מאוד של האוכלוסייה שהיה בעל זכות הצבעה - גברים בעלי רכוש. כיום, כשמדברים על השתתפות ברשת, זה עדיין מאוד פרימיטיבי. נכון, יש הסתה ודברי שטנה, פייק ניוז, הלהטה ואפילו הזניה. אבל יש גם הרבה מאוד השתתפות הוגנת. אנחנו עוד לא פיתחנו את הטכנולוגיות המלאות והנכונות כדי לאפשר שיח ציבורי רחב, אבל אנחנו נשפר את זה. תראי מה קרה בחודשיים האחרונים, מנקודת ראות של ערבות הדדית - החל מהתארגנויות של ועדי הורים ועד להתארגנויות של בניינים ושכונות שנועדו לוודא שאף אחד לא נשאר בלי אוכל - אז תארי לך מה יהיה בעתיד".
אז זו בעצם שאלה של יכולת טכנית?
"ברור שלא. בשנות ה-30 של המאה ה-20, כשהטכנולוגיה המובילה הייתה הרדיו, אמרו 'תשימו לב' - כי החלה צמיחה של דיקטטורה בכל הצורות שלה. אני גדלתי בעולם שבו המבוגרים לא ידעו קרוא וכתוב. על מדרגות כל בית משפט שלום ישבו אנשים עם מכונות כתיבה שמכרו שירותי כתיבת בקשות. זה לא מימי הביניים. כיום כולם יודעים לקרוא ולכתוב, וכולם רוצים לעשות את זה. והם גם רוצים לצלם, אולי רק סטילס עכשיו, וידאו יותר ויותר, ובהמשך גם אולי להדפיס בתלת-ממד. במסגרת ההתפרצות של האוריינות אתה קורא וכותב גם המון שטויות, אבל אין מזה רוורס. אי אפשר לחזור אחורה, ולפעמים צריך לעצור רגע ולראות שזה קורה".
כותבים המון שטויות, ובניגוד לעבר - גם יודעים מי בדיוק עומד מאחורי השטויות האלה, ולא פעם צריך לשלם מחיר.
"כשגדלתי היו 30 עיתונים יומיים. אני עבדתי כמחלק עיתונים, וידעתי כל אחד למי הוא מצביע לפי העיתון שהנחתי לו בפתח הדלת. בהקשר הזה אני תמיד אוהב להראות את הקריקטורה של ה"ניו יורקר", של שני הכלבים. הכלב הוותיק אומר לכלב הצעיר: 'תראה איזה יופי, באינטרנט אף אחד לא יודע שאתה כלב, ואתה יכול לעשות קניות מהבית בפיג'מה'. מה שמצחיק בה זה עד כמה מי שצייר אותה פספס את הנקודה: זה לא שאף אחד לא יודע - אלא בדיוק להיפך, יודעים גם איפה יושבת כל קרצייה. יש פגיעה בפרטיות ויש עיצוב של תכנים בהתאמה אישית, אבל אלה מתקבלים בשוויון נפש אצל הציבור הרחב. אני משלם לספוטיפיי, ואני הכי נהנה מהדיילי מיקס שלהם שפוגע בול במה שמעניין אותי. אחרים אוהבים את ההמלצות באתרי הקניות. גם במערכות למידה אנחנו רואים יותר התאמה אישית, פלטפורמות כמו טאבולה - נראה רק יותר מהן".
הציבור הרחב מקבל - אבל הרגולטורים זועמים.
"הפרלמנטרים נושאים נאומים חוצבי להבות - והתעשייה מצחקקת. המאבק של טכנולוגיה מול רגולציה הוא עובדת חיים, והוא נגמר בכל פעם בניצחון מוחץ של הטכנולוגיה. עצוב לראות אותם מנסים לרדוף אחרי הזנב של עצמם ולא מצליחים. המדע והטכנולוגיה פשוט מתקדמים בקצב מהיר מדי בשביל החוק. אלף רגולטורים לא יצליחו לכבות צוקרברג אחד".
גם בשאלות של ריכוזיות זה מאבק אבוד מראש?
"דווקא זו אחת החזיתות שבהן לרגולטורים יכולה להיות הצלחה. בשנות ה-80 הצליחו לפרק את AT&T, ויכול להיות שיצליחו גם לפרק את גוגל או פייסבוק או אמזון, אבל אני לא הייתי מהמר על זה. אני מספיק זקן בשביל לזכור איך בשנות ה-70, כשעבדתי בי.ב.מ שקראו לה 'הביג בלו', אז אמרת מונופול - אמרת י.ב.מ. היא הייתה ברירת המחדל. והנה 35 שנה מאוחר יותר, היא לא בלתי קיימת אבל היא ממש לא המונופול שהייתה - וזה בלי שום התערבות. אחר כך עם מיקרוסופט הרגשנו אותו הדבר. אז האם פייסבוק או גוגל יהיו מלך הגבעה בעוד 20 שנה? אני לא יודע, אבל אני לא בטוח שהרגולטור יעשה את זה. מעבר לזה - אני לא בטוח שבתאגידי הענק האלה אין את זרעי ההתפרקות של עצמם. ראינו את זה בתעשיית הרכב האמריקנית ובתעשיית הנפט הערבית".
אתה נשמע אופטימי.
"אני אופטימי באופן מוצדק. בכל פעם ששואלים אותי אם הייתי מתחלף עם הנכד שלי או עם הסבא שלי, התשובה שלי היא חד-משמעית - עם הנכד. אני בהחלט רואה הרבה טינופת באינטרנט, אני לא מכחיש שיש המון בעיות. החששות הם בהחלט מוצדקים - יש זבל ויש פדופיליה ויש הסתה ויש ריכוזיות, ויש הרבה יותר מדי מסחור. יש הרבה דברים רעים, אבל טמבל מי שלא רואה שהם קיימים גם מחוץ לרשת והיו איתנו תמיד. מי ששואל ברצינות איך נתקדם מוכרח להישען על הטכנולוגיה, ומי שמכחיש את הקפיצות האדירות שעשינו בזכותה הוא שקרן. בימי דור אחד הארכנו תוחלת חיים ב-20 שנה, עשינו את רוב האנשים בסך הכול הרבה יותר נאורים וסקרנים ולומדים. הכי קל לטפס על הטכנולוגיה שקורעת את המשפחות ועושה את הילדים טמבלים, אבל זו דמגוגיה".
