עד שהתרגלנו לכך שלא חייבים לבזבז זמן בפקקים, אלא שאפשר להיכנס לזום גם בבוקסר, ולהעתיק את מרכז הכובד מהכבישים ומהמשרד הביתה - פתאום החיים חוזרים ואיתם השאלה: האם הזום ישרוד את החזרה לשגרה, או שנוותר עליו למרות יתרונותיו שהתגלו לנו בשנה האחרונה? ובעצם, למה להחליט אם אפשר גם וגם ויש בכלל מצב שההיברידיות תנצח.
כתבות נוספות למנויים:
פרופ' אריה רייך, סגן הרקטור של אוניברסיטת בר־אילן, אמון על כל הלמידה הפיזית והמקוונת באוניברסיטה ונמצא בקשר עם הסטודנטים ועם המרצים בניסיון להחזיר אותם לקמפוס. "זה לא פשוט", הוא אומר. "יש סטודנטים שהתגעגעו לחזור לקמפוס וברגע שהאפשרות ניתנה הם כאן, ויש כאלה שרצו לחזור אבל לא יכולים, כי למשל הם גרים רחוק ולא שכרו במהלך השנה דירות קרובות לאוניברסיטה. בחודש הראשון של החזרה ללימודים עמדנו על 40% למידה פרונטלית, והשאר העדיפו למידה מהבית, בזום או בהקלטות".
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
מי שמטבע הדברים מעדיפים לחזור פיזית, ואכן חזרו, הם תלמידי השנה הראשונה, שעדיין לא חוו אווירה סטודנטיאלית. לעומתם, הורים לילדים קטנים ותלמידים של תואר שני מעדיפים את הלמידה המקוונת. בכל מקרה, כעת עומדת להסתיים חובת הכניסה עם התו הירוק. הקמפוס ייפתח לכולם, ואז, כך נראה, זו תהיה שעת המבחן של הזום.
מה אתה חושב שיקרה?
"אני חושב שסטודנטים ירצו להגיע. גם עכשיו כבר רואים חיים בקמפוס. אתמול לראשונה עמדתי בתור לארוחת הצהריים", מתלהב פרופ' רייך. "אבל עדיין, עד סוף השנה הזו, כל ההוראה שלנו תהיה היברידית והדרגתית, וזה גם יאפשר לנו להתארגן עם כיתות מיוחדות לפי הנחיות הקורונה, עד שבסופו של דבר כולם יחזרו ללמידה פרונטלית".
ואז תתבטל האופציה של הזום?
"השנה אנחנו עדיין ממשיכים לשדר את השיעורים - בין שבזום או במערכות נוספות, וגם להעלות הקלטות. בהמשך נשתמש בצורות שונות של הוראה דיגיטלית, אבל במינון שונה ממה שחווינו השנה".
לחזור אחורנית, הוא אומר, זה לא אופציה, "כי בהחלט גילינו יתרונות בזום, כמו למשל האפשרות להגיע לקהלים שעד כה לא הצלחנו לפגוש בגלל מרחק פיזי, או משום שאנשים עובדים ואין להם זמן לנסיעות לקמפוס. וגם יש המון כלים דידקטיים מוצלחים בהוראה הדיגיטלית שאי־אפשר להשתמש בהם בהוראה הפרונטלית, כמו הפעלות וקבוצות דיון והזמנת מרצים מחו"ל. פתאום אני יכול לארח את זוכה פרס נובל לפיזיקה, שמדבר לסטודנטים מביתו שבארה"ב. אלה דברים שלא חשבנו עליהם בכלל. עכשיו אנחנו מתכננים את השנה הבאה והיא לא תיראה כמו השנים שלפני הקורונה".
נקודה נוספת שעולה בשיחה עם פרופ' רייך היא שעיני העולם נשואות כעת לאוניברסיטאות בישראל, כמדינה שנמצאת בדרך החוצה ממשבר הקורונה: "במקומות שבהם עדיין נתונים בסגר, מסתכלים על האוניברסיטאות בישראל כדי ללמוד איך לעשות את החזרה לשגרה. הרי אקדמיות בעולם עדיין מלמדות בזום והודיעו שעד 2022 לא יחזרו ללמד פרונטלית, ואין ספק שההתנסות הישראלית תהיה הזדמנות עבורנו להראות איך לעשות את זה נכון, אבל יהיו גם ניסוי וטעייה, אנחנו בסיטואציה מורכבת".
גם ד"ר איילת בן עזר, סגנית נשיא ומנכ"לית המרכז הבינתחומי הרצליה, חושבת שהזום כאן כדי להישאר. "אנחנו כרגע בתהליך של החזרת הסטודנטים לקמפוס, אבל עדיין כל ההוראה שלנו מתקיימת במקביל - פרונטלי ובזום. הכשרנו עשרות רבות של כיתות ללמידה היברידית ומסונכרנת - המרצה עם הסטודנטים בכיתה, אבל מי שלא יכול להגיע נכנס אונליין ומרגיש חלק בלתי נפרד מהמתרחש. השקענו בשנה הזו בטרנספורמציה דיגיטלית מואצת, וחלק גדול מזה יישאר איתנו, כאשר הכוונה היא להרחיב את האפשרויות. הקורונה הזניקה קדימה תהליכים שהיו מתרחשים בכל מקרה".
אז אתם לא תכריחו להגיע לקמפוס?
"לאורך כל השנה הזו ובתקופת המעבר של היציאה מהקורונה, לא נכריח. חובת הנוכחות היא לא בקמפוס, היא בשיעור, ומי שרוצה ויכול - שיגיע. בין הסטודנטים שלנו יש גם כאלה ממדינות זרות, ולהם בטח נוח ללמוד בזום, ולכן כרגע אנחנו משלבים את כל האופציות".
ומה יהיה כשהקורונה תיגמר לגמרי?
"נחזור ללמד בקמפוס, אבל לצד הלמידה הפרונטלית יהיו עוד אופציות, כמו קורסים שיוגדרו מההתחלה כהיברידיים, ואפשר יהיה לשלב. ננצל את הטרנספורמציה הדיגיטלית לא רק בשיעורים אלא גם בשירותים שאנחנו נותנים לסטודנטים, שיהפכו להיות גם הם היברידיים ויינתנו גם פיזית וגם אונליין".
אז ההיברידיות טובה.
"בסופו של דבר החוויה הכוללת טובה ומעניקה לסטודנטים חוויה של חדשנות. אל תשכחי שזה דור המילניאלס (ילידי שנות ה־80־90 - ע"ל). בשבילם מסכים, היברידיות - זה חלק מהחיים, זאת השפה שלהם, הם יודעים לדבר בה ומרגישים בה נוח. אנחנו חווים תהליך אבולוציוני שהקורונה האיצה".
לגיל חובב, בשלן, סופר ומרצה, לא היה קל להכניס את עצמו לתבניות הזום השחורות, אבל משעשה זאת, גילה שההשתכשכות בתוך המסך נעימה לו, ובעיקר חוסכת הרבה מאוד זמן וכסף. לא כסף שלו, אלא כסף של הגופים שמזמינים אותו להרצאות מסביב לעולם. "ההרצאות פסקו לגמרי, ואז התעוררה האפשרות של הזום, שבהתחלה פחדתי ממנה מאוד, אבל כששקע הפחד גיליתי שזה מדיום מאוד חביב שאפילו חיזק את הקשר שלי עם התפוצות. פתאום אנשים גילו שלא צריך לעשות כנס ולהטיס את אדון חובב בביזנס כדי שיספר את סיפורי הדודות שלו, אפשר גם להשתמש בפלאי הסייבר".
ולשלם פחות.
"ברור. לא טיסה ולא מלון, אז מצד אחד זה פחות חוויית מרקו פולו בשבילי, אבל מצד שני פתאום השגרירות בסין רוצה לעשות אירוע לכבוד יום ירושלים והופ, מה הבעיה? לוחצים על כפתור והקשקשן הקירח הנחמד נמצא על המסך. מעבר לכך גיליתי שבזום אני יכול להראות הרבה תמונות וסרטונים, מה שאני לא עושה כשאני על במה, שם אני מעדיף להתמקד בקהל ולא במקרן".
אז זהו, אתה חותך לזום ולא חוזר לבמות?
"נראה לך? חזרתי בענק לבמות, ואני מרצה בארץ יותר ממה שהרציתי אי פעם. יש צמא גדול למפגשים פרונטליים בתרבות, ואני מופיע ארבע־חמש פעמים בשבוע ותפוס עד יולי. אז נכון, חו"ל עוד לא חזר, אבל במקביל אני מרצה גם בזום. לא ויתרתי עליו".
גילי, אתה היברידי.
"נו, מה אני יכול לעשות, הרבה ספרניות שמארגנות מפגשים איתי אמרו לי שהן ממשיכות עם הזום, כי אנשים גילו שיותר כיף להם לא להתלבש ולא לצאת, ושאני אגיע אליהם בערב עד הבית. אבל במקביל מיד קמו לי 25 יועצים שאמרו 'תיזהר, שלא יקליטו אותך, אתה יודע, ההרצאה מתגלגלת ואין לך שליטה לאן היא הולכת'. יאללה, שירגיעו. זה כמו ירושלמי שעבר לתל־אביב אבל גם 30 שנה אחרי הולך לים ועדיין פוחד שכאשר הוא ייכנס למים יגנבו לו את המגבת. מי בכלל רוצה את המגבת המעפנה שלך, תרגיע. אז ככה זה עם ההרצאה שלי, אף אחד לא יגנוב לי אותה. יש נימוסי זום, אנחנו לא מקליטים בסתר ולא שולחים לבני הדודים שלנו כרטיס בחינם. יהיה שילוב, גם אולמות פיזיים וגם זום, אני מאוד בעדו".
מפיקת האירועים והתרבות סיגל ולנסי־בלו העתיקה בשנה האחרונה את פעילותה לזום, אבל אומרת שהפעילות הפיזית חוזרת ובגדול: "הייתי בשבוע שעבר בהופעה של דני רובס ויאיר ניצני באולם, ואנשים לא רצו ללכת הביתה. עמדו וחיכו להם שיחזרו לבמה, ושוב ושוב יחזרו, ואנשים ניגשו וחיבקו ודיברו וסיפרו כמה היה מקסים. את זה אין בזום, וזה עונה על צורך מאוד אנושי, ובעיקר ישראלי".
אז הזום יכול לקפל ציוד מבחינת עולם התרבות?
"למה בעצם? הרי יש מקומות שבהם הוא עובד מעולה. למשל, הייתה לנו הרצאת זום של היוצר מישל קישקה בספרייה במועצה האזורית מטה אשר, שזה ליד נהריה. קישקה גר בירושלים, אבל המסכים הצליחו לבטל את המרחק, ואנשים לא הפסיקו לכתוב לנו כמה הם נהנו מהמפגש. אז אני מצליחה לתת לספרייה הופעת איכות במחיר נוח יותר, כי לא צריך הסעות וציוד, ואנשים מכל הארץ יכולים לצפות".
אז את ממשיכה בזום?
"ממשיכה לרחוקים, ולכאלה שיש להם מגבלות טכניות, כמו למשל המתנ"ס בקריית־גת, שנמצא עכשיו בשיפוצים, אז הם עושים אירועים בזום. אבל מי שלא צריכים את זה מטעמים טכניים, בהחלט חוזרים להופעות הפרונטליות. הקהל צמא למגע עם האמנים".
גם אלה שמר, הבעלים של מוסד אלהיוגה הוותיק בנמל תל־אביב, נהנית מהאפשרויות החדשות שהזום מעניק לה. לדבריה, יש לה מרחוק לא רק תלמידים, אלא גם מורים. "את שיעורי הפילוסופיה אנחנו מעבירים בזום, כי הבנו שזה מאוד נוח להיות בבית בשמונה בערב ולהאזין לשיעור", היא מספרת. "ופתאום בעזרת הזום אני גם יכולה לארח כאן לא רק פעם בשנה אלא בכל שבוע מורים בכירים ליוגה מהעולם. אז מלמדת אצלנו עכשיו מורה מבוקשת מאיטליה, וגם מורה נחשבת מהודו". הסטודיו משדר לבתי המנויים בלייב את כל השיעורים שמועברים בו פרונטלית. "אם בהתחלה היו יותר אנשים בזום ופחות באולם, עכשיו יש יותר אנשים באולם, אבל עדיין בכל השיעורים יש גם משתתפים בזום".
מי מעדיף להישאר בזום?
"כאלה שגרים מחוץ לתל־אביב והצטרפו במהלך הקורונה - פתאום יש לנו מתאמנים בזום מכפר הנשיא ומבאר־שבע ומחיפה. וגם כאלה שהצטרפו בזום, כן גרים פה בסביבה, רק שהם מעדיפים להתאמן מהבית. ויש מי שרוצים פעם ככה ופעם ככה. גם שיעורי מדיטציה אנחנו מעבירים בזום כי מצאנו שזה נוח".
תחום שבו המעבר לזום והמציאות ההיברידית הרחיבו מאוד את היריעה הוא סדנאות הכתיבה, אומרת לימור גבאי, מנהלת "סדנאות הבית", בית הספר לכתיבה של הסופר אשכול נבו והמשוררת אורית גידלי. "בזכות הזום הגענו לקהלים חדשים וגם פיתחנו מוצרים חדשים, כמו סדנאות כתיבה קצרות, נקודתיות. פתאום אפשר היה לעשות ג'ם כתיבה של 200 בני נוער עם אשכול נבו, או של 400 מורים עם אורית גידלי. פתאום אנשים שנמצאים באשפוז, או כאלה שלא יכולים לצאת מהבית בגלל מערכת חיסונית בעייתית, או שיש להם מוגבלות גופנית, יכולים להשתתף בסדנאות. יש לנו עכשיו סדנאות כתיבה עם איל"ן, ולא צריך לרדת ולעלות עם כיסא הגלגלים, אפשר פשוט להתיישב מול המחשב ולהתחיל ללמוד".
אז איך ייראה העתיד מבחינתכם?
"בכל מה שקשור לאוכלוסיות שמתמודדות עם מוגבלות, העתיד שנפתח בפנינו באונליין ימשיך ללא ספק, כי זה נתן פתרון שקודם בכלל לא היה קיים. אבל התעייפנו מהאונליין, וסדנאות פנים אל פנים בהחלט חוזרות, ובגדול. אני מאמינה שאחרי שנשׂבע מן החוץ ומהפגישות, שוב תהיה עדנה לאונליין, כאופציה אינטימית ויעילה יותר לניצול הזמן".
מי שרצה במהלך השנה האחרונה להתעדכן במצב הקורונה בעולם יכול היה להסתפק בהצצה על גרף מניית זום: היא זינקה כשהסגרים הוטלו, טיסות בוטלו ובתי חולים עלו על גדותיהם, וצנחה עם הפרסומים הראשונים על הצלחות החיסונים של פייזר ומודרנה. בסך הכuל עלתה המניה ב־2020 ב־635%. באוקטובר שעבר חצה שווי השוק של זום 140 מיליארד דולר. נכון להיום הנסיקה המטורפת נעצרה.
למעשה, זוהי תמצית הסיפור. אפליקציית שיחות הווידיאו הידידותית, שהפכה לבת בית בכל העולם בימי הקורונה, הופכת בהדרגה לפחות רלוונטית במדינות שבהן החיים חוזרים למסלולם. יתרה מזו, ככל שחלף הזמן, חברות ענק כמו גוגל, מיקרוסופט, סיסקו, פייסבוק ואחרות, שידרגו את האלטרנטיבות שלהן. המותג הגנרי "זום" אמנם השתרש – כמו "ג'יפ", "ארטיק" ו"פלאפון" - אבל כבר אפשר לשמוע אנשים שאומרים "יש לי תכף פגישת זום ב־Teams" (אפליקציית שיחות הווידיאו של מיקרוסופט).
הקורונה כשלעצמה היא לא ההסבר היחיד להצלחה. לזום היו מתחרות בשוק, אך היא הציעה ממשק קל לשימוש ואיכות וידיאו יציבה. התקלות ובעיות האבטחה שהתגלו בה נענו בהתנצלות ובתיקון מהיר: בשלב מסוים החברה הודיעה על הקפאה של 90 יום בשחרור תכונות חדשות והתמקדה בתיקון הפרצות שנחשפו בה.
הרחק מן הכותרות, המנכ"ל והמייסד, אריק יואן, ידע מן הרגע הראשון שימי התהילה והרווח הפנטסטי קצובים. במקביל למאמץ להגדיל את קיבולת השרתים כדי להכיל את המשתמשים החדשים ולסתימת פרצות האבטחה הקשות בתוכנה – הוא דחף את החברה לפיתוח נמרץ של רעיונות חדשים, שאמורים להותיר אותה "על האש" גם כשתדעך הקורונה.
היבול שהעלתה עד כה לא דל בכלל: בין השאר, בשנה שעברה הושקה "און־זום", פלטפורמה לאירועים ולשיעורים בתשלום, וכן "זום־אפס", המקלה על הפעלת זום יחד עם אפליקציות אחרות בשיחות וידיאו. לפי כמה פרסומים עבדו בחברה גם על שירות מייל ועל לוח שנה ייחודיים. באחרונה הציגה זום ערכה למפתחי אפליקציות, המאפשרת להם להוסיף את שירות הווידאו לכל יישום שהם מפתחים. המטרה היא להחדיר את זום לרשתות החברתיות, למשחקים ואפילו לחנויות האון־ליין.
וזה עוד לא הכול: השבוע הכריזה זום על כמה תוספות מדליקות (וחינמיות) לאפליקציה. למשל, אופציה המאפשרת למארח לארגן את המשתתפים ברקע וירטואלי שמחליף את החלונות המשעממים: כיתת לימוד, חדר ישיבות, אודיטוריום ועוד. ב־Teams ובסקייפ של מיקרוסופט אמנם עשו זאת קודם, אבל למי אכפת. עדכון נוסף מאפשר לכל מצטרף לשיחה לדעת מי מבין משתתפיה יכול לשמור או לשתף את תכניה. ויש גם את ה"עט הנעלם", שמאפשר להדגיש ולסמן אובייקטים במסך משותף בלי למחוק את הסימון אחר כך: הוא ייעלם מעצמו.
זום מנהלת מרוץ נגד הזמן כדי להספיק למצות עוד קצת את מנעמי הקורונה לפני שתימוג, וגם כדי להתכונן לחורף שלאחריה. איש לא יכול לנחש כמה משתמשים ינטשו אותה כשתחלוף הסערה. (ישראל וולמן)
פורסם לראשונה: 07:11, 30.04.21