מיכאל כגן יושב בבית ומתכנן את הדור הבא של המחשבים - את מחשב־העל של המאה ה־21. מנהל הטכנולוגיות הראשי (CTO - Chief Technology Officer) של ענקית החומרה, הגרפיקה והבינה המלאכותית האמריקאית אנבידיה (NVIDIA), מנהל מהמטבח בזכרון יעקב מערך פיתוח מוביל בתעשייה העולמית. את מנכ"ל החברה, ג'נסן הואנג, הוא רואה רק בזום, ועדיין יחסי העבודה שלהם קרובים־קרובים.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
- כך פועלת תעשיית ריגול הסייבר הישראלית
- מה קרה לעיר החכמה הראשונה באמריקה?
- הצלחה או סיוט? החברה שמחזיקה את העולם בשבבים
כגן כמעט לא התראיין עד היום, למרות שורת התפקידים הבכירים שהחזיק כבכיר המפתחים באינטל ישראל, כאחד ממייסדי אגדת ההיי־טק הישראלית מלאנוקס, שנמכרה ב־2019 לאנבידיה, ועכשיו בתפקידו באנבידיה. יכול להיות שכגן צנוע באופן קיצוני, או שהוא פשוט לא מייחס חשיבות רבה מדי לכתבות בתקשורת.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ובכל זאת, סיפורו של הצעיר הרוסי שברח מהאנטישמיות ברוסיה ועלה לישראל בגיל 18 עם 100 דולר בכיסו; שלא ידע מילה בעברית או באנגלית וחשב שירושלים היא כמו אטלנטיס - מקום מדומיין; שעשה מסלול קריירה מסחרר ושתרם באופן אישי לכמה מקפיצות המדרגה המשמעותיות של עולמות המחשוב, הסיפור הזה נראה ממש מהאגדות. ואם הוא סינדרלה, אז הואנג הוא הנסיך על הסוס הלבן, ונעל הזכוכית הקסומה היא מחשב הדור הבא שכגן רוקח בימים אלה. כולנו כנראה עתידים ליפול בקסמיו.
תסתכלו רגע במחשב שלכם, תראו את העולם הישן. תתחברו לאינטרנט ותזכו להצצה אל העתיד: פייסבוק עם האלגוריתם שיודע מה אתם עומדים לעשות, אמזון עם האלגוריתם שיודע מה אתם רוצים לקנות, נטפליקס שיודעת במה אתם רוצים לצפות, חברת הביטוח שלכם שיודעת מתי אתם עלולים לעשות תאונה. עליבאבא, גוגל, מיקרוסופט ואינספור נוספים, בכולם הבינה נמצאת בענן, לא מתחת לשולחן, והענן נמצא במרכזי נתונים (Data Centers) - אולמות ענקיים עם מחשבי־על בעלי עוצמה אדירה שמריצים מערכות בינה מלאכותית הולכות ומחכימות.
אנבידיה יושבת בדיוק כאן, בצומת אסטרטגי בין כוח העיבוד, פיתוח הבינה המלאכותית והזרמת הנתונים המהירה. תראו איזה יופי פיוטי: בראשית היה מעבד המחשב, ה־CPU שכולם מכירים. אחר כך אנבידיה הביאה לעולם את המעבד המקבילי, ה־GPU, שמשמש לגרפיקה אבל בעיקר לבינה מלאכותית, ואז מלאנוקס הביאה לעולם את ה־DPU, מעבד הנתונים שמאפשר לכל המעבדים האחרים לפעול במקביל זה לזה, במהירות שיא. החיבור בין שלושת המעבדים מצמיח את הדור החדש של המחשבים. העוצמה האדירה שלהם תאפשר לבינה המלאכותית להיות חכמה יותר ויותר, ותהפוך את חברות ה"ביג־טק" (הלקוחות של אנבידיה) לעשירות יותר ויותר. במשחק הזה אנחנו רק צרכני שירותים באמצעות הטלפונים והמחשבים הכל־כך טיפשים שלנו.
אנבידיה, חברת ענק בשווי שוק של 378 מיליארד דולר, כבר הכריזה על החזון הזה כאסטרטגיה המרכזית שלה לשנים הקרובות, והוא הפך למקור ההכנסות העיקרי והצומח ביותר שלה. ומי שמופקד על הפיתוח של הפרויקט הענק יושב בזכרון יעקב.
"אני אוהב טכנולוגיה. מאז שאני זוכר את עצמי התעסקתי בטכנולוגיה. מה שאני עושה כ־CTO של אנבידיה העולמית, זה לשלב בין הטכנולוגיות של אנבידיה ומלאנוקס, כדי לבנות את המחשב של המאה ה־21, שהוא בעצם דאטה סנטר", אומר כגן, "הפוקוס שלי הוא על השבבים שמפתחים באנבידיה לדור הבא של מחשבי־העל. התפקיד שלי הוא להתוות את הארכיטקטורה של מחשב־העל הבא של אנבידיה, שבעזרתו אפשר יהיה לבצע משימות כמו פיתוח תרופות, חקר החלל, פיתוח מוחות דיגיטליים למכוניות אוטונומיות, ועד שעונים חכמים וחיישנים חכמים. זה תפקיד חלום בשבילי".
כגן (64) לא גדל ברמת השרון, לא למד בעירוני א', לא שירת ב־8200. למעשה, בגיל 18 הוא מצא עצמו עם צו גיוס לצבא האדום ברוסיה, והוא נמלט על נפשו במסע ממושך שהסתיים בימים ארוכים של שיט בקייק על נהר הווטלוגה, הרחק הרחק מסנט פטרסבורג, עיר הולדתו. באותם שבועות וחודשים הוא לא חשב על מחשבים, אלא יותר על איך ישיג משהו לאכול.
"נולדתי בלנינגרד (סנט פטרסבורג) למשפחה אמנם יהודית, אבל לא שומרת מצוות", הוא מספר, "סבא שלי, יקותיאל כגן, למד בישיבה אבל בגיל צעיר התמרד. הוא היה רופא מפורסם בסמולנסק, אבל ב־1937 הוציאו אותו להורג כי לא שיתף פעולה עם השלטונות. אבא שלי, ויקטור כגן, למד באוניברסיטת פוליטכניקו והיה דוקטור לפיזיקה. ב־1945 הוא אמר משהו לא טוב על סטלין וישב על זה בכלא 11 שנה. הסביבה לא התייחסה אלינו כיהודים, ואני אישית אף פעם לא הרגשתי אנטישמיות, לא קראו לי ז'יד, אף אחד לא הרביץ לי בגלל שאני יהודי. אבל ידענו שיש אפליה כלפי יהודים ואבא אמר שכדי להיות כמו כולם צריך להיות יותר טוב מכולם".
הרקע היהודי של כגן רלוונטי מאוד לפרק הבא בחיים שלו: "סיימתי את בית הספר ב־1974 והלכתי להירשם לאוניברסיטה. ופה התחיל הסיפור. אמרו לי שעם שם משפחה כמו שלי (כגן פירושו כהן - ט"ש) אין לי מה לחפש פה. מבחינתי השמיים נפלו, סוף העולם. כל החיים ידעתי שאני הולך ללמוד טכנולוגיה, ועכשיו שם המשפחה שלי לא מתאים. זו אנטישמיות ממסדית".
מי שלקח קשה את הנומרוס קלאוזוס היה אביו של מיכאל, שהחליט לעזוב את הקריירה באוניברסיטה ואת החיים הנוחים בסנט פטרסבורג, ולהגיש בקשת עלייה לישראל. התגובה הראשונה של השלטונות הייתה שיגור צו גיוס לבן, מיכאל, שגרמה לו להימלט על נפשו. הימים ימי המאבק לעלייה מברית המועצות. יהדות הדממה החלה להרעיש ולתבוע לעלות לישראל, והיא קיבלה את מבוקשה טיפין טיפין. לבסוף, בעזרת מכתב מקרוב בישראל כביכול, ניתן האישור המיוחל.
כמשפחה בלי זיקה ציונית במיוחד, למה דווקא ישראל? לא חשבתם על ארה"ב?
"נכון שהיה אפשר לעשות את זה. אני לא יודע מה היה בראש של אבא, אבל היו לנו שיחות על ציונות. אני הייתי בטוח שלא נישאר בישראל, שזה קרש קפיצה למקום אחר. אבל די מהר הגעתי למסקנה, שישראל בשבילי היא המקום הכי טוב. גרתי ברוסיה, גרתי כמה שנים באמריקה, ישראל היא המקום היחיד בעולם שבו אני לא צריך להתעסק עם היהדות שלי".
חוויית הקליטה של כגן הייתה חיובית. המשפחה קיבלה דירה גדולה במרכז הקליטה במבשרת ציון, הסוכנות הלוותה לו את הכסף הדרוש לשכר הלימוד בטכניון, ומאוחר יותר הוא אפילו קיבל מלגה מהקהילה היהודית בשיקגו. "כל הזמן היו הפתעות טובות", הוא אומר. עם עברית רצוצה ובלי אנגלית כמעט, הוא הצליח לסיים תואר בהנדסת חשמל בטכניון והתפרנס מנקיון חדרי מדרגות. היום, אגב, הוא חבר בחבר הנאמנים של הטכניון. הוא נשוי לאיריס, ויש להם שישה ילדים.
הקריירה המקצועית של כגן התקדמה בקצב מהיר. ב־1983, יום לאחר השחרור מהשירות הצבאי, הוא התייצב לעבודה בחברת אינטל. שנה לאחר מכן כבר היה ברילוקיישן באורגון, ארה"ב. "זו הייתה שנה ראשונה של עצמאות כלכלית, אחרי תקופות של עבודה בשטיפת מדרגות. פתאום אתה יכול להרשות לעצמך ללכת למסעדה כל יום, אם אתה רוצה. נהניתי ממנו, כל הזמן היו דברים חדשים".
באינטל כגן הוביל צוותי פיתוח של כמה מעבדים, והוגדר כארכיטקט של המעבד הווקטורי בעל השם הסקסי i860XP. הוא היה מהיר פי 50 מהמעבד המוביל של אינטל (486), אבל אם לא שמעתם עליו, זה לא במקרה. המעבד היה כל כך מסובך, שהלקוחות נרתעו. אבל לא כולם. "ב־2004 ביקרתי במשרד של מנכ"ל מכון המחקר למחשוב במוסקבה", מספר כגן, "בחור חשוב, תפקיד במעמד שר, ומעל שולחן הכתיבה שלו הייתה תמונה שלו עם פוטין. והוא מאוד התלהב מ'הבחור שהמציא את ה־i860', וסיפר שהם עדיין משתמשים בו אחרי שניסו להעתיק אותו שלוש פעמים ולא הצליחו. הוא גם הזמין צלם והצטלם איתי. אולי עכשיו התמונה תלויה ליד התמונה עם פוטין".
ב־1999 כגן פתח פרק חדש, כשאייל ולדמן הזמין אותו להצטרף להקמת חברת מלאנוקס: "היה אז פיצוץ של חברות סטארט־אפ, כמו היום, וקיבלתי פניות בלי סוף. אבל הכרתי את אייל מאינטל, והוא סיפר לי שמצטרפים גם שי כהן, רוני אשורי, אוולין לנדמן. אמרתי שעם החבר'ה האלה זו תהיה הרפתקה לא רעה".
מלאנוקס הביאה לעולם את בשורת מחשוב־העל באמצעות תקשורת סופר־מהירה בין מעבדי מחשב רבים. היו לה עליות ומורדות, אבל אין ספק שהיא הטביעה את חותמה כחברה ישראלית מצליחה בעולם, שלא מיהרה לאקזיט. לפרקים היה נדמה שאולי היא תישאר כזו. הייתה תקופה של ציונות בהיי־טק הישראלי, שאלו מי תהיה ה"נוקיה" הישראלית הראשונה. אביגדור וילנץ, שהקים את גלילאו, דיבר על היי־טק ציוני בגליל. ולדמן אמר שמלאנוקס תהיה חברה ציונית. אבל בסוף נוקיה קרסה וגלילאו נמכרה למארוול האמריקאית. 20 שנה אחרי הקמת מלאנוקס, היא נמכרה לאנבידיה, באקזיט מרשים של 6.9 מיליארד דולר.
היית מעורב במגעים למכירת מלאנוקס?
"ידעתי על הדברים האלה, אבל כל אחד עסק בדברים שלו. אני עסקתי בהנדסה".
מלאנוקס הייתה צריכה את העסקה?
"תראה, זה קרה. היינו מאוד גאים שאנחנו חברה ישראלית, ועכשיו יש את אנבידיה. אין כוס שהיא תמיד מלאה או תמיד ריקה. כן, היו קצת רגשות מעורבים כי מלאנוקס הייתה ישראלית ועכשיו לא, אבל מצד שני הבאנו לכאן את אנבידיה - חללית שמטיסה את העולם קדימה, ואנחנו בקוקפיט שלה. לג'נסן הואנג יש מחויבות עצומה כלפי ישראל. מאז הרכישה גייסנו כבר כ־500 עובדים למלאנוקס בישראל, ועד סוף השנה נגייס עוד 300. וזו רק ההתחלה, יש תוכניות רבות עבור ישראל".
אבל בסוף מדובר בחברה אמריקאית, שאתם מהווים כוח עבודה בשבילה.
"אנחנו מוח עבודה. מכאן אתה מרגיש שאתה משפיע על העולם. אנחנו בונים את המחשוב של המאה ה־21. מרכז המוח הזה יושב פה".
יום העבודה של כגן מתחיל מוקדם בבוקר, ברכיבה ארוכה על האופניים. לפעמים זה 50 קילומטר, לפעמים זה מגיע גם ל־150. אחר כך הוא מתיישב לשולחן העבודה. בשעה שתיים בצהריים, כשבארה"ב מתעוררים, הוא מתחיל את יום העבודה השני, שלפעמים נמשך עד שתיים בלילה.
איך מנהלים פרויקט של מיליארדים מהבית?
"מול המחשב, בטלפון, בווידיאו, כמו בקורונה. מבחינתי האישית, לא נעים להגיד, הקורונה הייתה אירוע חיובי. עכשיו כולם באנבידיה עובדים מהבית, ואם אני נמצא 10 מילי־שניות יותר רחוק, זה לא משנה. אם לא הייתה קורונה, הייתי מבלה הרבה מאוד זמן באמריקה".
אחרי המיזוג עם מלאנוקס יש באנבידיה הרבה ישראלים, גם בדרגי הניהול הבכיר. אבל כגן הוא הישראלי שהכי קרוב להואנג, נמצא איתו בקשר יומיומי, משתתף בישיבות ההנהלה. זה קשר שהתחיל הרבה שנים לפני המיזוג, והפך עכשיו לקשר אישי. "אני מרגיש בזכותו מאוד רצוי", הוא אומר, "זה לא עניין של מה בכך, שפתאום מופיע מנהל בכיר בלב הטכנולוגיה בין אנשים שעובדים ביחד כבר 20 שנה. אבל אני לא הרגשתי שום קשיים. כשייפתח הסכר ואפשר יהיה להגיע למשרדים, אצטרך לבלות שם יותר. לקרבה הפיזית ולישיבה יחד אין תחליף".
כמה אתה מסוגל להשפיע על הכיוון של ענקית כמו אנבידיה?
"לפני חתימת עסקת המיזוג, כשבאתי לבורד של אנבידיה, הצעתי לבנות מחשב-על, שמבוסס על 'בלופילד', מעבד ה־DPU של מלאנוקס. הם אמרו לי: 'זה נשמע עלא־כיפאק, אפילו ניסינו להרים כזה פרויקט, אבל לא הייתה לנו מסה קריטית'. אחרי שנחתמה העסקה, דיברתי עם ג'נסן על הדבר הזה, והיה לו ברור שה־DPU היא הרגל השלישית של הדאטה סנטר. בכנס השנתי האחרון, הדבר הראשון שג'נסן דיבר עליו היה הבלופילד של מלאנוקס".
יכול להיות שעם הרעיון של ה־DPU היית יכול להקים סטארט־אפ משלך ולגייס המון כסף?
"ומה אני אעשה עם הכסף? באנבידיה אני יכול למנף את הרעיון ולהשפיע על העולם".
איפה תהיה בעוד חמש שנים?
"אני חושב שאהיה בהיי־טק. אני לא רואה את עצמי יוצא לפנסיה. מה זה פנסיה? אתה עושה מה שאתה רוצה ומשלמים לך על זה. אז אני בפנסיה מגיל 25".
פורסם לראשונה: 08:00, 06.08.21
