עבודה מרחוק, לימודים בזום, הזמנות מהאינטרנט ומילוי טפסים - השימוש בכלים דיגיטליים נדרש היום ברבים מתחומי החיים. אלא שמחקר חדש חושף כי לאוכלוסיה הערבית בישראל חסרים הכישורים להשתמש בהם, באופן שמגביר את החשש שככל שקצב הקדמה יאיץ, היא תישאר הרחק מאחור. מהמחקר, שהתקיים במכון אהרן למדיניות כלכלית של המרכז הבינתחומי בהרצליה, עולה בעיה כפולה - לחברה הערבית חסרים כישורים דיגיטליים ואף חיבור הולם לתשתיות דיגיטליות. בין הנתונים המדאיגים שעולים מהמחקר, שליש מהאוכלוסייה הערבית בישראל אינה מחוברת לאינטרנט, ו-87% מהאוכלוסייה הערבית בגילאי 64-25, גילאי העבודה העיקריים הם חסרי יכולות דיגיטליות בסיסיות. המחקר פורסם במסגרת הכנס השנתי של המכון, שמתקיים השבוע.
עוד כתבות שיעניינו אתכם:
"כשמסתכלים על הנתון שלפיו לכמעט 90% מהערבים בגילאי העבודה העיקריים אין כישורים דיגיטליים בסיסיים, רואים בעיה מאוד קשה", אומרת ד"ר מריאן תחאוכו, חוקרת בכירה וראש המרכז למדיניות כלכלית של החברה הערבית במכון אהרן. "המרכז לחברה הערבית קיים במכון כמעט חמש שנים, אני עוסקת בנתונים של החברה הערבית, אני עצמי באה מהחברה הערבית ומבינה מה קורה שם. ועדיין הופתעתי מהנתונים. לא חשבתי ש-90% מהאוכלוסייה הערבית לא יודעת לשלוח מייל. זה כאילו הם חיים בעולם שלישי, במדינה אחרת, בפלנטה אחרת".
תחאוכו מסבירה כי ההחלטה לחקור את נושא הדיגיטציה בחברה הערבית הגיעה בעקבות התפרצות מגפת הקורונה בשנה שעברה. בתקופה זו - כשהריחוק החברתי כפה דיגיטציה מואצת במקומות רבים - מרכזי השמה, אוניברסיטאות ומכללות הציפו קשיים של סטודנטים ומחפשי עבודה ערבים לתפקד כראוי במציאות החדשה. המחקר מצא כאמור שבנוסף לחוסר ביכולות, גם בעיית חיבור לתשתיות באוכלוסיה הערבית מנעה את פעילותם הסדירה בתקופה זו. "יש הרבה בתים שלא מחוברים לאינטרנט, ולמי שכן מחובר, יש תשתית שלא מאפשרת פעילות סדירה", אומרת תחאוכו. "בכנסים אונליין, תמיד כשהגיע תור של משתתף ערבי לדבר - הוא היה נקטע. ואני מדברת על אקדמאים, שעובדים בתפקידים יחסית בכירים במשרדים ממשלתיים. לכולם אין תשתיות הולמות לעולם המודרני. היום תשתית אינטרנט זה לא מותרות. זה לא פחות חשוב מכביש שמוביל לבית שלך או מחשמל. זה פער מאוד גדול שצריך לטפל בו אם אנחנו רוצים לראות יכולת של האוכלוסיה הערבית לעמוד בקצב ההתקדמות של העולם המודרני, וזה לא קורה כרגע", היא מוסיפה.
ד"ר הלה אקסלרד, חוקרת בכירה במכון אהרן שהובילה את המחקר לצד תחאוכו, מסבירה כי "זו לא תופעה ייחודית לישראל. גם במקומות אחרים מיעוטים סובלים מהדרה דיגיטלית. השחורים בארה"ב, אנשים עניים ובעלי מוגבלויות באירופה. אבל השנה האחרונה חידדה כמה ההשפעות של זה היום הרבה יותר גדולות. לדוגמה ערבים שכן יש להם כישורים דיגיטליים - לא יכולים לעבוד מהבית, כי אין להם תשתית אינטרנט שמאפשרת להם לעבוד מרחוק. שני החסמים האלה יוצרים פערים בכל תחומי החיים. בעבר, אפילו לפני שנתיים, זה לא היה דרמטי כמו היום. אבל עכשיו, ברגע שגילינו את האופציה בתקופת הקורונה, הכלים הדיגיטליים ימשיכו ללוות אותנו".
המחקר השווה את רמות הידע הדיגיטלי והחיבור לתשתיות של האוכלוסיה הערבית לאוכלוסיה היהודית שאינה חרדית בישראל, וכן נעשתה השוואה גם למצב במדינות שונות בעולם. אקסלרד, שאף עומדת בראש המרכז לחברה החרדית במכון אהרן, מסבירה את ההחלטה להחריג את האוכלוסיה החרדית מן ההשוואה: "האוכלוסיה החרדית היא מיעוט, ושם חלק מהאוריינות הנמוכה קשורה להתנגדות תרבותית לאינטרנט ולקידמה, אז מאוד קשה להשוות. מבחינת הערבים יש רצון לאמץ את הכלים הדיגיטליים, ובאוכלוסיה החרדית יש הבדלים בין הזרמים".
האם לא קיימת התנגדות, הנובעת מאורח חיים שמרני, גם בחלק מהחברה הערבית?
"שיעור הדתיים באוכלוסיה הערבית יחסית נמוך, ומבחינת הדת אין איסור על כניסה לאינטרנט, אולי רק הנחיה לאילו אתרים לא להיכנס", אומרת תחאוכו.
במסגרת המחקר נעשה ניתוח של מבחני PIAAC, של ה-OECD, שנערכים כל כמה שנים ובוחנים מיומנויות שונות של אוכלוסיה בוגרת, ונערכו בין השנים 2015-2014. מהניתוח עולה כי בעוד שרמת הידע של האוכלוסייה היהודית שאינה חרדית מציבה אותה במרכז מבין המדינות שהשתתפו במבחן, רמת הידע של האוכלוסייה הערבית מציבה אותה במקום נמוך אף משל טורקיה, הממוקמת במקום האחרון.
בעוד שמהניתוח עולה כאמור, כי 87% מהאוכלוסייה הערבית בגילאי 64-25 היא חסרת כישורים דיגיטליים בסיסיים, ורק 13% הם בעלי רמות ידע דיגיטלי ברמה בינונית או גבוהה - באוכלוסיה היהודית שאינה חרדית המצב הוא טוב בהרבה, ו-59% הם בעלי רמות ידע כאלה. מפילוח לפי גילאים עולה כי בשתי האוכלוסיות רמת הידע עולה עם הירידה בגיל, אך נשמרים פערים גדולים בין שתי האוכלוסיות בכל אחת מקבוצות הגיל. כך למשל, בגילאי 44-25, 73% מהיהודים שאינם חרדים הם בעלי ידע דיגיטלי בינוני וגבוה, לעומת 17% בלבד בקרב הערבים. בקרב המבוגרים בני 65 ומעלה, 23% מקרב היהודים שאינם חרדים הם בעלי ידע בינוני או גבוה לעומת 0% בקרב הערבים.
"הנתונים מראים שבישראל הפער בין החזקים לחלשים בנושא האוריינות הדיגיטלית הוא הכי גדול", אומרת תחאוכו, "כשבדקנו מה קורה בקרב האקדמאים, ששיעורם בחברה הערבית נמוך, ראינו שהמצב יותר טוב ביחס לערבים לא אקדמאים. אבל בהשוואה בין אקדמאים ערבים לעומת יהודים, הפער ביכולות הוא שמיים וארץ. במחקר אחר בדקנו מה היכולות של המורים בבתי ספר שהיו אמורים להעביר שיעורים בזום. ומצאנו שלרוב המורים הערבים אין כישורים דיגיטליים בסיסיים. גם כשמשווים ערבים מועסקים ללא מועסקים רואים פער, אבל כשמשווים יהודים וערבים מועסקים, עדיין הפערים צועקים לשמיים".
אקסלרד מדגישה כי "מצאנו שאצל יהודים גם לאנשים שלא צריכים כישורים דיגיטליים בעבודה שלהם - יש כישורים דיגיטליים. גם אם הם עובדים כטכנאים, אנשי מכירות, חקלאים, או עובדים לא מקצועיים. כך שאצל היהודים עצם קיום הכישורים לא קשור לסוג העבודה, ואצל הערבים כן".
מבחינת הפערים בתשתיות הדיגיטליות, מהמחקר עולה כאמור כי לשליש מהאוכלוסייה הערבית בגילאים 20–64 אין חיבור לרשת האינטרנט לעומת 10% בלבד מהאוכלוסייה היהודית שאינה חרדית. בנוסף, החוקרות בחנו את תוצאות סקר שבוצע על ידי מכון אהרן והמכון הישראלי לדמוקרטיה בקרב סטודנטים ביולי 2020, לאחר תחילת משבר הקורונה והמעבר ללמידה מרחוק באקדמיה. 40% מהסטודנטים הערבים שהשתתפו בו ציינו כי תשתיות האינטרנט במקום מגוריהם אינן מאפשרות להם, או מאפשרות במידה מעטה, להמשיך בשגרת הלימודים, לעומת 5% בקרב הסטודנטים היהודים.
אקסלרד מסבירה מניין נובע הפער בחיבור לתשתיות בין האוכלוסיות. "יש כאן כשל שוק. לחברות פחות כדאי לפרוש תשתיות 5G, סיבים אופטיים, פס רחב וכו', במקומות מרוחקים. זה לא משהו ספציפי נגד ערבים, רואים את זה בכלל ביישובים פריפריאליים. הממשלה צריכה להתערב - כמו שהיא סוללת כבישים ודואגת לתשתיות, תשתית דיגיטלית היא כמו כל תשתית אחרת. הממשלה צריכה לדאוג לתמריצים כדי שתהיה פריסה של התשתיות המתאימות. זה חלק משוויון בנגישות לאמצעים, כמו שאנחנו מצפים לשוויון בנגישות לרפואה, רווחה וכו'".
החוקרות ניסחו שורת המלצות שמטרתן להתמודד עם הפערים. בנוגע להשקעה בתשתיות, החוקרות ממליצות כי בטווח הקרוב יוקמו מרכזים דיגיטליים ציבוריים לעבודה ולמידה מרחוק בכל היישובים הערביים, במימון ממשלתי. בטווח הארוך, יש להביא לשיפור בתשתיות האינטרנט ע"י עידוד חברות התקשורת המפעילות לחבר אזורים שפוטנציאל הרווח הפרטי מהם בטווח הקצר הוא נמוך.
בנוגע להשקעה באוריינות דיגיטלית, החוקרות ממליצות על מתן קורסים במרכזי השמה במיומנויות דיגיטליות בסיסיות לעובדים ומובטלים, ולבעלי עסקים המעוניינים להטמיע טכנלוגיות חדשות. בנוסף הן ממליצות על הטמעת כלים דיגיטליים כחלק מתוכנית הלימוד הרגילה של מערכת החינוך, לצד קורסי הכשרה למורים, תלמידים והורים, וכן על קורסים וסדנאות שיינתנו ברשויות מקומיות כדי לספק מענה לצרכים שונים של התושבים.
"זה לא בלתי אפשרי", אומרת תחאוכו. "אני לא אומרת ללמד את כל הערבים להיות מהנדסים בהייטק. בסך הכל אומרת שהם צריכים כלים מינימליים כדי לדעת לתפקד בעולם המודרני. קל ללמד צעירים בבתי הספר והאוניברסיטאות, וגם כשמדובר בעסקים - רק צריך לתת להם את הדחיפה הראשונה כדי שייכנסו לעולם הדיגיטלי בצורה קצת יותר מואצת. מה שהיה אמור לקרות בעשר שנים מבחינת כניסת הדיגיטציה לכל תחומי החיים קרה בשנה אחת. בעשר שנים אולי הערבים היו מתקדמים לאט לאט אבל עצם העובדה שזה קרה נורא מהר, מרחיקה אותם עוד יותר גם מעולם העבודה וגם מעולם האקדמיה. אם אנחנו רוצים להביא לשילוב כלכלי מיטבי של האוכלוסיה הערבית חייבים לטפל בעניין הזה".
אקסלרד מוסיפה כי "בשבועות האחרונים יש דיבורים על השקעה במערכות דיגיטליות, העלאת הדיגיטציה של שירותים ממשלתיים. אם השירותים יהיו דיגיטליים, לאוכלוסיה שאין לה כלים דיגיטליים לא תהיה נגישות לשירותים האלה. כשהממשלה מפתחת כלים דיגיטליים היא אמורה לחשוב על אנשים שאין להם נגישות - האוכלוסיה הערבית וגם בעלי מוגבלויות ומבוגרים. הפערים האלה רק יתרחבו וצריך לטפל בזה עכשיו".
