בעולם מסכי הטלוויזיה, OLED היא הטכנולוגיה המעניינת ביותר כיום. בזמן ש-QLED של סמסונג ו-NanoCell של LG מנסות לשפר את הטכנולוגיה הוותיקה שעמדה גם בבסיס מסכי ה-LCD מלפני עשור, במסכי OLED אין תאורה אחורית ואין זליגת אור - כל נקודה מאירה את עצמה. אלה מסכים שבהם אין אינדיקציה חיצונית לכך שהם דולקים, והצבעים נראים אמיתיים יותר. ככה זה כששחור הוא באמת שחור.
אבל לא כל מסכי ה-OLED זהים. חברת LG היא אולי היצרנית היחידה של פאנלי OLED גדולים, אך החברות שקונות ממנה את הפאנלים האלה מלבישות עליהם את הטכנולוגיה שלהן כדי לקבל מוצרים קצת שונים. כזה הוא Philips OLED+ 903, שמנסה לשלב בין הטכנולוגיה הייחודית של LG לזו של פיליפס.
והתוצאה? מרשימה כמעט בכל מובן אפשרי, למעט שני חסרונות בולטים.
כבר מתחילת שנות ה-2000, מנסה פיליפס לקדם טכנולוגיה שלה בשם Ambilight. מדובר בפסי הארה צבעוניים הנמצאים בצידי המסך ומופנים אחורה, לקיר עליו המסך הזה נמצא. מנוע עיבוד התמונה של הטלוויזיה משמש גם את פסי ההארה, היוצרים כתמים צבעוניים בצבעי המתרחש על הקיר. למה? בפיליפס טוענים שהטכנולוגיה הזו מכניסה אתכם עמוק יותר אל המתרחש על המסך, ומשפרת את החוויה.
והם צודקים. אם בדורות הקודמים של אמבילייט היה לעיתים הפרש זמן ניכר בין שינוי צבעי התמונה לבין שינוי התאורה, במסך הזה השינויים נראים מיידיים. והם באמת נותנים הרגשה שהמסך גדול משהוא באמת. זה אפקט מעודן, ורלוונטי רק כשהחדר חשוך, אבל לא היה אף רגע שבו הוא הרגיש מיותר או מציק. גם כשהמקור היה קונסולת משחק, והתוכן היה משחק פעולה מהיר, האפקט היה חיובי מאוד. ואם במקרה אתם חולקים על הדעה הזו, תוכלו תמיד לכבות אותו.
טכנולוגיה נוספת שפיליפס מביאה ל-903 היא מנגנוני עיבוד התמונה שלה. אם בחומרי 4K HDR האיכות די דומה לזו של מסכי LG, בחומרי HD המסך הזה עושה עבודה אפילו טובה יותר משל המתחרים. זה ניכר בשידורי עידן פלוס, למשל. כן כדאי לכם להשקיע זמן בהגדרת הצבעים של המסך. הגדרות ברירת המחדל שלו אינן מהטובות שראינו, וכמו תמיד, גם כאן ביטול מנגנונים שמטרתם לייצר תמונה חלקה יותר קבור בתוך ההגדרות של המכשיר. כמו כן, אין כאן תמיכה בתקן התמונה Dolby Vision, מה שקצת מצער - בייחוד כשבנטפליקס יש כיום לא מעט תכנים המשודרים בתקן הזה.
צליל דל וצורם
שתי החולשות של המסך הזה מגיעות משיתופי הפעולה של פיליפס, ולא מטכנולוגיות שאותן היא עצמה פיתחה. החולשה המצערת-יותר היא מקרן הקול המובנה במסך. מדובר במקרן קול שעל הנייר אמור לספק איכות מרשימה, בהיותו מוצר של חברת Bowers & Wilkins - מיצרניות הרמקולים המוערכות ביותר בשוק. איכשהו, הוא פשוט לא נשמע טוב. אז נכון, יש גבול למה שאפשר לעשות בלי סאבוופר ייעודי, אבל הצליל במסך הזה דל וצורם בצורה מצערת. יש שני הדברים חיוביים שאפשר לומר על מקרן הקול הזה. הראשון הוא ששילובו מתחת למסך הוא החלטה עיצובית טובה - ה-903 נראה ממש טוב, וזה די בזכותו. השני הוא שאם אתם מחפשים עוצמת צליל ולאו דווקא איכות, המקרן הזה יכול להגיע לתוצאות מרשימות ממש.
החולשה המהותית השנייה של הטלוויזיה היא הממשק. פיליפס השתמשה במערכת ההפעלה Android TV של גוגל. חבל. אף אחד לא צריך להשתמש ב-Android TV, בגרסתה הנוכחית לפחות. זו מערכת הפעלה לא אינטואיטיבית, לא נוחה, עם תפריטים מזעזעים - כשעליהם הפעם מולבשים גם תפריטים של פיליפס - וממשק שכמעט לא מאפשר התאמה אישית.
אם בעבר אפשר היה לומר שאנדרואיד TV לפחות עדיפה על ממשקים מובנים של מסכים, כיום הממשקים המרכזיים של חברות כמו LG וסמסונג כבר טובים הרבה יותר, כך שהממשק של הטלוויזיה הזו מרגיש כמו חסרון. את שתי החולשות האלה אפשר לפתור די בקלות, בהינתן תקציב מתאים. רמקולים חיצוניים וממיר עם ממשק אחר ישפרו את המצב בצורה די דרסטית, אם כי מדובר בהוצאה כספית נוספת.
ההחלטה אם ללכת על ה-OLED של פיליפס או של המתחרים מתנקזת, בסופו של יום, לרצון שלכם לקבל מסך עם טכנולוגיית אמבילייט. אם צביעת הקיר שמאחורי המסך היא רעיון שקוסם לכם, המסך הזה הוא המסך בשבילכם. אם לא, במחיר דומה - שהוא, יש לומר, גבוה מאוד - תוכלו לקבל מסך עם מערכת הפעלה טובה יותר, ותמיכה בתקני תמונה מתקדמים יותר.
מחיר: 14,999 שקלים למסך 65 אינץ'
פורסם לראשונה: 09:59, 14.11.19
