החלפתם מחשב בזמן האחרון? אז בוודאי מסרתם את המחשב הישן, המקולקל, למיחזור. אם במקרה השלכתם אותו לפח, אולי הייתם צריכים לדעת, שהחברה ממנה קניתם את החדש מחויבת למחזר את הישן עבורכם. אז בואו נמחזר. אתם לא תאמינו אילו הרפתקאות עוברות על המחשב שלכם בדרכו האחרונה.
אכן תמונות קשות: סופם של מחשבים
(צילום: ecommunity)
ביום רביעי הקרוב יחול יום מיחזור הפסולת האלקטרונית הבינלאומי, כן, יש דבר כזה. לרגל האירוע נפגשנו עם אנשי אקומיוניטי, התאגיד החברתי למיחזור פסולת אלקטרונית ואנשי חברת אקולוגיה לקהילה מוגנת, שמטפלים בפסולת האלקטרונית, ולמדנו מהם כמה דברים מעניינים. ונתחיל במדריך מקוצר לממחזר:
- אתם אמורים להעביר למיחזור מחשבים, סמארטפונים, טלוויזיות אבל גם את כל הציוד החשמלי שנמצא במטבח, את כל נורות התאורה השרופות, צעצועים וציוד פנאי, מוצרים רפואיים אלקטרוניים, בקיצור כל מה שמתחבר לחשמל, וגם את הסוללות אגב.
- החנות שמכרה לכם את המחשב החדש (או כל מכשיר אחר) אחראית לפינוי המחשב הישן ממכם, ולהעברתו לאתרי מיחזור.
- אם יש לכם ציוד ישן שאתם רוצים לעשות מאמץ ולמחזר אותו, חפשו את אתר איסוף הפסולת האלקטרונית באיזור מגוריכם. בתקופה הקרובה אנחנו עומדים לראות יותר אתרים כאלה וגם יותר הסברה בעניין.
- הציוד האלקטרוני שמסרתם יעבור מיון קפדני: מחשבים, טלפונים, טלוויזיות שעדיין ראויים לשימוש יעברו תהליך "מיחדוש": הם ישופצו יוצעו למכירה בחנות המפעל במחירים אטרקטיביים.
- שאר הפסולת האלקטרונית מועברת לפירוק ולגריסה. חלק מהמרכיבים מועברים למפעלים בחו"ל, מרכיבים אחרים מועברים להתכה ושימוש מחדש כחומר גלם.
- הכי מרשימה היא המגרסה: מתקן ענק שבולע אל תוכו מחשבים, מסכים, אריזות, הכל. בשיני הפלדה האדירות שלו הוא מרסק אותם לפירורים, ואלה נאספים בשקי ענק, מוכנים לשליחה למפעלי המיחזור.
מצב מיחזור הפסולת האלקטרונית בישראל אינו מזהיר. היקף המיחזור הגיע בשנת 2019 לשיא של כל הזמנים: 130 אלף טונות. הבעייה היא שמדובר בחלק קטן מכלל הפסולת האלקטרונית והיתרה מושלכת וגורמת נזקים. במחשב הביתי שלנו יש זרחן, בריום, עופרת, קדמיום כספית ובריליום. בסמארטפונים יש ארסן, אנטימון, נחושת, קדמיום וגם בריליום ועופרת. נורות חשמל מכילות כספית. אלה חומרים שפוגעים בהתפתחות ילדים וגורמים נזקים למערכת העצבים, ואם שורפים אותם באתרי האשפה, הכל עולה לאטמוספירה או חודר למי התהום.
בשנת 2014 חוקקה הכנסת את חוק הפסולת האלקטרונית, שקובע את הדרכים בהן הפסולת הזו תובא למיחזור. בין השאר החוק מגדיר את פעילותם של תאגידי מיחזור פסולת אלקטרונית, שתפקידם להסדיר את איסוף הפסולת וגם לאכוף את חובתם של היצרנים והיבואנים להשתתף בתהליך. בהמשך גם נבחרו שני חברות לתפקיד: מ.א.י ואקומיוניטי. מאז מיחזרו יותר מ-2 מיליון ישראלים מכשירי חשמל, אבל מתברר שמדובר רק בשליש מכלל הפסולת. יותר ממחצית היבואנים והמשווקים של מוצרי החשמל בישראל מתחמקים מחובתם בחוק להעביר את הפסולת למיחזור. יש עוד מה לעשות בתחום.
שילוב של שני ערכים
יש משהו יפה בפעילותה של אקומיוניטי, מעבר לדאגה לסביבה. החברה אימצה קו מנחה של שילוב אנשים עם צרכים מיוחדים בחברה. היא עושה את זה באמצעות שיתופי פעולה עם רשויות מקומיות בישראל, עם מערכת החינוך ועם מערכת הרווחה, כשהרעיון הוא לשלב את בעלי המוגבלויות כחלק מצוותי הטיפול והעובדים לאורך התהליך כולו. בימים אלה אקומיוניטי מרחיב את שיתוף הפעולה עם רשויות מקומיות ומציב מתקני איסוף פסולת אלקטרונית בערים. הוא החל בשיתוף פעולה גם עם תנועת הצופים, שחניכיה יסייעו בהעלאת המודעות למיחזור פסולת אלקטרונית.
יוסי חזאי, יו"ר אקומיוניטי, אומר שחוסנה של חברה נמדד באחריות החברתית שהיא מגלה כלפי השכבות החלשות ובמקרה זה כלפי בעלי מוגבלויות: "אני מאמין שהשוק וראשי המשק ישמחו לקחת חלק בסיוע לבעלי מוגבלויות להשתלב בכוח העבודה לצד שמירה על הסביבה בה אנו פועלים וחיים".
הנה דוגמה לשילוב המגזר העסקי במיחזור ציוד אלקטרוני, המשלב תרומה לקהילה. בבנק הפועלים הסתיימה לא מזמן פעילות מרוכזת, שבמהלכה נאספה כל הפסולת האלקטרונית של הבנק ועברה את תהליכי המיחזור השונים. בסוף התהליך הוחזרו לבנק הפועלים 600 מחשבים "מוחדשים", בשווי כולל של 250 אלף שקל. את המחשבים האלה הבנק תרם למשפחות נזקקות לצרכי הלימוד של הילדים. יותר Win Win מזה?
מחשב מוחדש לכל ילד
פעילות המיחדוש – מיחזור וחידוש – נעשית על ידי מעבדת המחשבים של חברת "אקולוגיה לקהילה מוגנת", שממוקמת באזור התעשייה תרדיון בגליל התחתון. המעבדה הוקמה בשנת 2007 ומאז החזירה אלפי מחשבים ישנים לשימוש. עכשיו, במהלך הקורונה, החברה עובדת במתכונת גוף חיוני ומאז מרץ חודשו כאן כ-5,000 מחשבים, רובם ככולם נועדו לאפשר למידה מהבית במשפחות שאינן יכולות להרשות לעצמן מחשב לכל ילד.
את ההיבט האחר, החשוב לא פחות, של פעילות המעבדה כבר הבנתם: העסקה בשכר מלא, כשווים בין שווים, של כ-85 עובדים בעלי מוגבלות, חלקם אף הוסמכו כטכנאי מחשב וקיבלו את התעודות הנדרשות. המעבדה מציעה באמצעות אתר באינטרנט רכישת מחשבים ממוחדשים לציבור הרחב, לאנשים שמחפשים לשלב רכישת מחשב עם תרומה לערכי החברה ולערכי הסביבה.
בימים אלה אקולוגיה לקהילה המוגנת היא המעבדה המרכזית לחידוש מחשבים במסגרת פרוייקט ״מתחשבים״: יוזמה שמובילים 30 מנכ"לים מהמגזר העסקי והחברה האזרחית, תחת ברכתו של נשיא המדינה, ראובן ריבלין, במסגרתה מעודדים מחזור מחשבים ישנים מהמגזר העסקי וממחדשים אותם במחירים מסובסדים עבור תלמידים ותלמידות בפריפריה החברתית והגאוגרפית.
עומרי דה גרסיה, סמנכ"ל החברה ומי שעומד בראש פעילות המיחדוש, אומר: "עכשיו, כשאקולוגיה לקהילה המוגנת הפכה למעבדה המובילה בפרוייקט הלאומי, זו גאווה בשבילנו". לדבריו הכשירים שמתקבלים למיחדוש הם חדשים יחסית, שניים עד שלושה דורות אחורה. "אלה בדרך כלל מחשבים שאנחנו מקבלים מחברות ההייטק, שבשבילם הם ישנים מדי, אבל אצלנו יש להם ביקוש אדיר". לאחרונה החלה החברה למחדש טלפונים סלולריים וגם הם זוכים לביקוש. דה גרסיה מספר על הלקוח החשוב דורון ג'מצ'י, שרכש כאן לאחרונה אייפון 8 עם זיכרון 256 ג'יגה בייט במחיר שחבל על הזמן.
איך מחליטים איזה פסולת אלקטרונית עוברת למיחדוש ואיזה למיחזור? דה גרסיה אומר שמדובר במסלולים מקבילים: "אני אגיד לך מה היופי בכל הפרויקט הזה. אנחנו מגיעים למפעל ומתחילים למיין, אנחנו יודעים מה הציבור דורש מבחינת סוג המחשבים והמותגים האמינים. כל האנשים שעוסקים בזה הם אנשים עם מוגבלות, החל מעוזר הנהג שמעמיס וכולל האנשים שממיינים. מחשבים שאין מה לעשות איתם הולכים לפירוק. אנשים עם מוגבלות מפרקים אותם לחלקים - לוח אם, זיכרון, שנאי – חלק מזה מיוצא למפעלי מיחזור בחו"ל וחלק נמכר לתעשיית המתכת".
לעבוד בשכר במקום לספור דיבלים
חברת אקולוגיה לקהילה המוגנת היא גם הבעלים של תאגיד אקומיוניטי (ביחד עם חברת מחזור הפסולת האלקטרונית הבינלאומית ERP). החוליה המקשרת בין כל הדברים הוא אדם אחד, היזם דני קוגן, מנכ"ל ומייסד אקולוגיה לקהילה המוגנת, מי שהקים את אקומיוניטי והרוח החיה מאחורי רעיון שילוב הדאגה לאנשים עם מוגבלות והדאגה לסביבה.
הכל התחיל, הוא מספר, כשנולד לו ולרעייתו הבן השלישי, יהונתן. "ציפיתי לילד מושלם, אבל נולד ילד עם צרכים מיוחדים ואני מצאתי את עצמי נכנס לתחום לא מוכר של משפחות עם ילדים עם מוגבלות". לדבריו גילה שמדינה דואגת לילדים האלה עד גיל 21, ואחר כך מעבירה אותם למוסדות סגורים. "מעסיקים אותם במפעל מוגן. הם קמים בבוקר וסופרים דיבלים ושמים אותם בשקיות. ועל זה הם מקבלים משכורת - 150 שקל בחודש".
קוגן חיפש דרך למלא בתוכן את החיים עם המוגבלות, וכאן התחבר הרעיון של מיחזור פסולת אלקטרונית. המשימות כאן ניתנות לביצוע על ידם, והבסיס הכלכלי של פעילות המיחזור מאפשרת להעסיק אותם בתנאים הוגנים. "חשבתי, שאם החברה בישראל תסכים שהתחום הזה של מיחזור פסולת אלקטרונית יבוצע על ידי אנשים עם מוגבלות, נוכל להגיע לתוצאות מדהימות גם מבחינה שיקומית וגם מבחינה כלכלית". קוגן אומר שאקולוגיה לקהילה המוגנת שילמה עד היום 23 מיליון שקל כמשכורות לאנשים עם מוגבלויות, במקום דמי הכיס שהיו מקבלים במוסדות.
באירופה ובארה"ב, שם יש מודעות לחשיבות המיחזור, תחום חידוש המוצרים, בהם המוצרים האלקטרוניים, הוא תחום חם. קוגן אומר שהציבור בעל המודעות מוכן לשלם על מוצרים מוחדשים סכום יותר גבוה ממוצר מקביל חדש, כהשתתפות בהגנה על הסביבה. בישראל זה כנראה לא היה עובד.
גם מצבו של חוק הפסולת האלקטרונית הישראלי היה יכול להיות טוב יותר. הממשלה מתקשה לאכוף על חברות השיווק השתתפות בפינוי הפסולת, גם חלק גדול מהרשויות המקומיות לא ממש משתפות פעולה עם העניין. חזאי אומר שאחת הבעיות היא העדרו של תקן מחייב למיחזור, שיקבע איך מטפלים בפסולת אלקטרונית ומונעים זיהום מכימיכלים.
מעבר לזה נראה שכולם מעדיפים להתכתש במקום לשתף פעולה. שתי חברות המיחזור מסוכסכות זו עם זו, המשרד להגנת הסביבה תבע אותן על אי עמידה ביעדים, וכולם ביחד מנסים להיאבק בקבלנים פירטיים שרוכשים פסולת אלקטרונית כדי להפיק ממנה מתכות, אבל עושים זאת ללא פיקוח ותוך גרימת נזקים סביבתיים.
"יש הרבה גורמים אינטרסנטיים במדינת ישראל, שמתעסקים בתחום הזה ורוצים להמשיך לפעול ככלכלה השחורה", אומר קוגן, "אנחנו קוראים למדינת ישראל להתייחס לפסולת האלקטרונית כמשאב לאומי וגם כרפורמה ראויה לאנשים עם מוגבלות".
