רגע לפני פיזור הכנסת וההכרזה על מערכת בחירות רביעית בתוך שנתיים, הצליח משרד התקשורת (והשר המפוטר שעמד בראשו, יועז הנדל), לקדם משמעותית את יוזמת הסיבים: זה לא הגיע בוואקום כמובן, אלא כתוצאה מחודשים ארוכים של עבודה-לימודים-בילויים מרחוק, הודות לקורונה, עם תשתיות אינטרנט מיושנות, ועם הבנה ברורה שמאחורי הקלעים, "אומת הסטארט-אפ" לא תוכל להגיע רחוק במציאות החדשה. אלא שפרויקט הסיבים האופטיים הוא לא בהכרח הפתרון הזול, היעיל או המהיר ביותר. על רשתות Wi-Fi דמויות סיבים, סביר להניח שעוד לא שמעתם.
מתברר שהפתרון של רשתות אלחוטיות אולטרה-מהירות, בתדרים של 60 גיגה-הרץ, מנטרלים כמעט את כל האתגרים של פרישת סיבים אופטיים. "זה תחום תדרים שלא מחייב רשיונות", מסביר גל בסון, סמנכ"ל הנדסה בקוואלקום ישראל, ומוביל קבוצת הפיתוח לטכנולוגיות 60GHz. "זה אומר שממשלות משחררות אותו לשימוש מבלי לגבות כסף על שידור או קליטה בו. המשמעות היא שכל עוד עומדים בתקינה - אפשר להשתמש".
ומה לגבי ההיבטים הפיזיים? בשביל סיבים צריך לחפור מתחת לבניינים.
"תחשבי שבמקום להתחיל עם אישורי עירייה וחפירות ולהרים בניינים, אפשר לעשות את זה בצורה אלחוטית. אני יכול היום להעביר לך רוחב פס של 14 גיגה, ומה שמגיע מתוך זה בפועל אל הבתים הם קצבים מאוד יפים. אנחנו מדברים פה בסופו של דבר על קופסה, שיושבות בתוכה בערך 200 אנטנות קטנטנות, זה בגודל של 10 על 10 ס"מ בסך הכל. ובתוך הבית יושב מכשיר קטן עם כבל רשת. זה כל הסיפור".
בסון יודע על מה הוא מדבר. הוא עוסק בתחום הזה של גלים מילימטריים כבר כמעט שני עשורים, ומאז ש"ווילוסיטי" שלו נרכשה על-ידי קוואלקום בשנת 2014, הוא מנהל את תחום הפיתוח הזה במרכז הישראלי של ענקית השבבים. "הטכנולוגיה של גלים מילימטריים היא מאוד מעניינת ברמת ההנדסה", הוא מספר, "יש המון אתגרים. מאוד קשה לשדר למרחק בגלים מילימטריים, כי ככל שהתדר עולה - הסיגנל דועך במרחק. כיום אנחנו מכירים בבתים רשתות אלחוטיות של 2.4 גיגה-הרץ, או 5 גיגה-הרץ, ובמקרים האלה יש אנטנה, או שתיים או שלוש. מערכי אנטנות גדולים. אבל כשעוברים לעסוק בגלים מילימטריים האנטנות הן קטנטנות, אבל המערכים גדולים. יש גם שימוש במה שנקרא Beamforming - שזו טכניקה שבה הגלים יודעים איפה נמצא המשתמש ומשדרים רק לכיוון שלו".
מה האתגר הכי גדול בפיתוח כזה?
"לכל רשת יש יעילות מסוימת. לרשתות וויי-פיי, במקרה האידיאלי, יש יעילות היום של בערך 70 אחוזים. וזה במקרה הקיצוני הטוב. אנחנו הצלחנו להגיע עם הפיתוח שלנו ליעילות של 90 אחוזים, שזה דומה למה שמקבלים היום עם סיבים אופטיים".
לדברי בסון, אחד השימושים המהותיים בטכנולוגיה הזו, הוא הדחיפה קדימה של תחומי ה-VR וה-AR. "האנשים שאני מדבר איתם עוד לא רואים את הטלפון נעלם לגמרי, ועל משקפיים אי אפשר לשים את מה שיש במכשיר טלפון. אז השוק העיקרי יהיה בתחום הזה של מציאות רבודה, כשוויי-פיי ב-60 גיגה-הרץ, יחד עם רשתות 5G, בעצם מיועדים לביסוס התקשורת בין טלפונים למשקפיים. זה אומר קבלת קצבים מאוד גבוהים, עם לייטנסי (שיהוי) מאוד נמוך".
בשנים האחרונות מפעילה קוואלקום את פרויקט "טרהגראף" יחד עם פייסבוק, שמיועד לחבר הרבה מאוד משתמשים לרשת אלחוטית מהירה ישירות לבתים. הרעיון הוא לחבר אזורים שבהם תשתיות האינטרנט מיושנות או יקרות מאוד. "זה מיועד למשתמשים נייחים, לא ניידים. כלומר המוקד הוא בהזרמה של רשת אלחוטית אל תוך הבית, וזה רלוונטי מאוד גם לערים צפופות שם מסובך יותר לפרוס תשתיות", הוא אומר.
מהארכיון: פלאפון מדגימה 5G בפעולה
אז מה הסיפור, למה זה לא קורה בישראל?
"תראי, זה פיתוח לגמרי ישראלי, אבל קוואלקום היא רק הצד שמפתח את הטכנולוגיה, ועל בסיס זה חברות אחרות צריכות לפתח ולשווק מוצרים צרכניים. אני יכול בעיקר לנחש ניחוש פרוע - שהשוק הישראלי לא מעניין את החברות, שמחפשות ווליומים הרבה יותר גבוהים. עושים את זה בהודו, בצפון אמריקה, במזרח הרחוק ואפילו באזורים מסוימים באירופה. אלה השווקים שבהם זה יותר כלכלי כנראה".
אז זו שאלה של ביזנס, לא של רגולציה.
"התקינה של 60 גיגה-הרץ אושרה בישראל, אז אין שום הכשלה שזה יקרה גם פה. אני יודע שיש חברה שעושה פיילוט בירושלים, אבל לדעתי זו הפעילות היחידה נכון להיום בישראל".
אז למה מתעקשים פה על סיבים כשיש פתרון עדיף, ועוד מתוצרת-הארץ?
"תמיד יהיו סיבים, צריך את זה בשביל אזורי תעשייה, תעשיות ביטחוניות וכדומה. אבל זה לא הגיוני לפרוש סיבים למשתמשים רגילים. יש המון צרכנים שפשוט לא יקבלו. יש חברה שמוכרת את הפתרון הזה באירופה, היא הלכה לחלקים העירוניים הצפופים של מזרח אירופה, ואני רואה איך היא מוכרת שם ואיך זה עולה. זה פשוט לא הגיוני להתחיל להקים תשתיות סיבים מסובכות בתוך מרכזי ערים ובצפיפות כזאת".
