בשבוע שעבר כבש פורמט ה"סטורי" את המעוז האחרון של הרשתות החברתיות - והגיע גם לטוויטר: תחת השם "Fleets" (בעברית "חולף"), הופיעו העיגולים המוכרים בראש המסך, ואיפשרו לצייצנים לראשונה להתנסות בהעלאת תכנים שייעלמו בתוך 24 שעות.
השקת הפיצ'ר החדש לא עברה בצורה חלקה. בימים הראשונים, Fleets שפורסמו נותרו באוויר גם הרבה אחרי שחלפה לה יממה. בנוסף, צייצנים דיווחו כי לא כל מי שצופה ב-Fleets שלהם מופיע ברשימת הצפייה, וכי ניתן היה לצפות בתכנים האלה גם מבלי להיות מחוברים לטוויטר.
אפשר לקרוא לזה חבלי לידה, אבל בטוויטר בחרו להתייחס לכל אחת מהטענות בשרשור שמסביר מה היו הבעיות הטכניות, ואילו פתרונות נמצאו להן. אבל הייתה גם "בעיה" נוספת: צייצנים רבים בחרו להביע מורת רוח על פלישת התכונה החדשה למרחבי הטוויטר, וקראו בפומבי "הלו, פה זה לא אינסטגרם".
הפורמט של תכנים נעלמים הפך אומנם פופולרי בזכות אינסטגרם של פייסבוק, אבל במקור הוא נולד בכלל בתוך סנאפצ'ט - אז, רשת חברתית עולה שהצליחה למשוך הרבה מאוד דמוגרפיה צעירה, ואיימה במובנים רבים על הדומיננטיות של פייסבוק. כבר ב-2013 הציגה סנאפצ'ט את פיצ'ר הסטורי, והצליחה לייצר חתך ברור: משתמשים מעל גיל 24 פשוט לא הבינו את זה. בשביל מה להעלות משהו לרשת חברתית אם מחר הוא כבר ייעלם?
שיבוטים של סטורי בכל פינה
עד להולדת הסטורי, רשתות חברתיות שיחקו תפקיד ברור בהבניית זהות דיגיטלית ובעיצוב זכרונות: "הרשת לא שוכחת", גם אם היו מי שרצו מאוד לגרום לה לשכוח מסיבות שונות ומגוונות. התפיסה המובהקת הייתה אז שתמונות, רגעים משמעותיים, מחשבות וחוויות - מועלים לפייסבוק ולאינסטגרם כמעין אלבומי חיים, שאפשר לחזור אחורה ולדפדף בהם, דיגיטלית. ולא מדובר רק בפוסטים של ממש - גם שיחות בזמן אמת נשמרו, בדיוק כפי שדוסקסו שנים אחורה.
בשנים האחרונות התפיסה הזו משתנה. האפשרות שפתחה תכונת ה"סטורי" בפני משתמשים, החזירה אותנו במובן מסוים אחורה: מעתה, לא הכל ראוי לשימור נצחי. לא כל תמונה מטופשת זוכה להישאר באלבום. מעתה יש היררכיה ברורה בין מה שחשוב באמת, לבין רגעים חולפים, שהיו אומנם בעלי חשיבות בזמן אמת, אבל לא מוכרחים להישאר חקוקים לנצח על קירות הרשת.
פייסבוק הפכה את הסטורי מתכונה נישתית ובלתי מובנת לנחלת הכלל. היא העשירה בהדרגה את ארגז הכלים שמוצע בסטורי של אינסטגרם כדי למשוך פנימה משתמשים חדשים, והחלה להפיץ את הפורמט על פני כלל שירותי החברה - כולל בפייסבוק ובוואטסאפ. הפיצ'ר הזה הפך כל כך פופולרי, עד שגם באפליקציות לצריכת חדשות ובמגזינים מקוונים אפשר למצוא שיבוטים של סטורי, במטרה למשוך קוראים ולייצר מסגרת סיפורית פחות קונבנציונלית לתכנים עיתונאיים. בסוף, גם טוויטר נכנעה ואימצה את הפיצ'ר, שבע שנים מאז הושק לראשונה.
גם ההודעות שלנו ייעלמו
בימים אלה, גם השיחות שלנו ברשתות החברתיות עומדות לעבור מהפך דומה. החודש השיקה פייסבוק את "Vanish Mode" הייעודי עבור תיבת השיחות במסנג'ר המחודש - שמעתה מחובר גם לאינסטגרם. המצב הזה מאפשר למשתמשים לנהל שיחות בצ'אט נעלם: מרגע שההודעה נקראה ואתם יוצאים מהשיחה, כל מה שנשלח בה - כולל תמונות, גיפים, סטיקרים ואימוג'ים, פשוט ייעלם. ויותר מזה - אם הצד השני מספיק לעשות צילום מסך כששניכם במצב נעלם, תקבלו התראה על כך.
Vanish Mode במסנג'ר
במובן מסוים, המצב החדש של מסנג'ר (שאמור להגיע למשתמשים בכל העולם בשבועות הקרובים) גם הוא משכלל את התכונה המרכזית של סנאפצ'ט בעת השקתה. בתחילת העשור, הרכיב המרכזי בסנאפצ'ט התמקד בשיחות שנעלמות בין חברים. כמובן שאפליקציות מסרים אחרות כבר עושות את זה במשך שנים. בטלגרם אפשר להגדיר ולתזמן הודעות שמשמידות את עצמן. ישנן גם שורה של אפליקציות מסרים ייעודיות עבור התכונה הזו - כמו בליפ, קונפייד ו-Wickr, אבל אף אחת מהן לא פופולרית כמו השירותים של פייסבוק.
המעבר הזה ממצב של הייפר תיעוד-שמירה-אחסון-גיבוי, למצב של ספונטניות מוחלטת בשימוש ברשתות החברתיות, הוא משמעותי. תכנים אפמרליים - מהמילה "אפמרה", כלומר, חולף - הם בהגדרה כאלה שלא נשמרים, אבל גם לא ראויים לשימור.
תכנים נעלמים מאפשרים לנו כמשתמשים להיות אינטואיטיביים יותר בשימוש שלנו ברשתות החברתיות, ספונטניים יותר ולכן בהכרח משתפים יותר - פייסבוק, אינסטגרם ועכשיו גם טוויטר, מסירות לנו את העכבות שעוד נותרו בגישה לשיתוף תכנים, ומסבירות לנו שעכשיו אפשר להיות ספונטניים. המעבר לתכנים דוגמת סטורי גם "מנקה" במובן מסוים את הפיד הכללי, ושומר אותו לתכנים משמעותיים יותר.
אסטרטגיה מחושבת
וכן, אסור להתעלם גם מהמודל העסקי: אסטרטגיות לשיווק דיגיטלי עוברות יותר ויותר להסתמך על סטורי כפיצ'ר מרכזי. הוא נראה ומרגיש טבעי יותר, אותנטי יותר, ומאפשר למשתמשים לחוות את המותג כיותר "קרוב" אליהם. הפיצ'רים השונים בסטורי מאפשרים "להפעיל" את הקהל, לייצר מעורבות שנדמית אמיתית, ובכך לטשטש אפילו יותר את הגבול בין מרחב פרסומי למרחב אותנטי.
המגמה הזו צפויה להמשך ולהתחזק. העלייה המתמדת בשימוש בפיצ'ר הסטורי, לצד סוגיות של אבטחת מידע והפרת פרטיות משתמשים, הובילה את פייסבוק לייצר אסטרטגיה חדשה לשימוש ברשתות חברתיות. מארק צוקרברג מדבר בשנתיים האחרונות על מעבר מ"כיכר העיר" ל"שיחת סלון", על הדגשת תכנים נעלמים, שיחות פרטיות וחוויות שהן יותר בין-אישיות מאשר ציבוריות במרחב הדיגיטלי.
בין אם אנחנו מתחברים לגישה החדשה או לא - השינוי הזה קורה, ומחלחל לאיטו לכל פינה ברשת. בסופו של דבר כדאי לזכור, גם אם התכונה הזו החלה את דרכה מתוך צורך אמיתי של משתמשים לתקשורת ספונטנית ובלתי מחייבת, הפריסה הרחבה שלה היא תוצאה של מהלך מחושב שנועד להשאיר אותנו מחוברים, משתפים ומתעדכנים כל הזמן.
