"חקר האינטרנט דומה לחקר המכניקה של רכבת דוהרת תוך כדי נסיעתו של החוקר על סיפונה. תחום מחקר צעיר זה פרץ את דרכו עם התרחבות השימוש ברשת, וההשתנות בו כה דרמטית ותכופה עד שמשפט שנכתב על התחום עשוי לאבד מתוקפו כבר בנקודה שבסופו..." (מתוך "טכנו.אנושי", אורי וינהבר)
המשרד של ד"ר אורי וינהבר נמצא בכפר מלל, ישוב כפרי קטן בשרון. זה נראה כמו מחסן כלים שהוסב למשרד, אולי פעם ישבה כאן זיוה ממזכירות המשק. זה לבטח לא נראה כמו משרד עם קירות זכוכית בקומה ה-46 של מגדל משרדים בתל אביב, המקום שבו היית מצפה למצוא אדם כמו וינהבר. ובכל זאת פה, בינות רפתות ופרדסים, אפשר לשמוע כמה מהרעיונות הרעננים יותר בעולמות הטכנולוגיה, הרשתות והאפליקציות.
ב-15 השנים האחרונות וינהבר הוא איש השקעות הון סיכון ומי שהיה מוכר שנים רבות כשותף המנהל של קבוצת The Time - קרן השקעות וחממת סטארט-אפים תל אביבית. במהלך השנים האלה הוא בחן, יש להניח, אלפי סטארט-אפים, סינן את מרביתם והשקיע בכמה עשרות בתחומים כמו מדיה, פינטק, אדטק. לפני כשלוש שנים הצטרף לקרן ההון סיכון הגלובלית קתאי אינוביישן, קרן השקעות של תאגידים בינלאומיים, שמחפשים בישראל את החדשנות שחסרה להם. עכשיו הוא בוחן עשרות סטארטאפים אחרים בתחומים כמו אוטומוטיב וקלינטק ומדבר על השקעות אימפקט לטובת האנושות.
בריאיון לפני כמה שנים הוא אמר, שמה שמעניין אותו כמשקיע היא רק הטכנולוגיה. אם מדובר באפליקציה, ממשק או מכשיר, זה פחות חשוב. העניין בטכנולוגיה הוא מה שהביא אותו לחקור את הנושא במסגרת עבודת דוקטורט בתחום ה-STS (מדע, טכנולוגיה וחברה) באוניברסיטת בר אילן. "בני אדם מביאים לצמיחת טכנולוגיה ומתוך שכך לצמיחה של חברות סטארט-אפ, וזה ריתק אותי", הוא אומר, "חיפשתי את הרציונל. התהליכים האלה הם לא כאוטיים, יש בהם היגיון ותבנית".
אחד התוצרים של המחקר הזה הוא הספר "טכנו.אנושי" (הוצאת רסלינג, 2020) שכתב, העוסק בטכנולוגיה ובמערכת היחסים המורכבת שפיתחה עם בני האדם. התזה המרכזית היא שבני אדם מפתחים טכנולוגיה כדי להשיל מעצמם משימות אנושיות וכך יוצרים מרחב משותף אנושי וטכנולוגי, העולם הטכנו.אנושי. המחיר הוא פגיעה בערכים אנושיים כמו זהות, פרטיות, חופש ביטוי. כדי לתקן את הפגיעה, בני האדם מפתחים טכנולוגיה נוספת, או כמו שוינהבר מתנסח – מנסים לעשות טיכון (מלשון טכנולוגיה), טיכון עולם.
בני אדם מפתחים טכנולוגיה כדי לשפר את חייהם. איפה אתה רואה כאן מערכת יחסים?
"התווך האינטרנטי מייצר מערכות יחסים, שבחלקן אנחנו נסמכים על הטכנולוגיה, בחלקן מאוימים על ידה. בכל יום שעובר נוצרים יחסים יותר ויותר מורכבים. מה שפעם היה דיכוטומי – או אנושי או טכנולוגי, הופך לגווני אפור. הטכנולוגיה הופכת ליותר אנושית, סופחת יכולות אנושיות כמו בינה מלאכותית, טלפון חכם, עגלת סופר חכמה. ומהצד השני, אנו בני האדם משילים מעצמנו פיסות אחריות אנושית ומעבירים אותן לטכנולוגיה. אתה הגעת לפה בעזרת אפליקציית ווייז, שאמרה לך לאן לנסוע וקיבלה החלטות בשבילך".
וזה ראוי בעיניך, שזה יקרה?
"אנחנו כבני אנוש כמהים לתיקון הטכנולוגי, מבקשים שהטכנולוגיה תתקן בשבילנו את העולם, ולכן קראתי לספר בהתחלה טיכון.עולם. אבל הטכנולוגיה גם משקפת את הערכים שלנו כחברה. הוויכוח על איכוני השב"כ הוא לא על האופי הטכני אלא על ההיבטים הערכיים. במקומות שבהן הטכנולוגיה נוגעת בערכים שלנו, וכשהמודעות חודרת למפתחי הטכנולוגיה, למשקיעים וגם לצרכנים, אז הטכנולוגיה מטייבת את היכולת שלנו, כך שהעולם ישקף את הערכים שלנו כבני אדם. הטכנולוגיה היא פה כדי להישאר והיא נהדרת, לוקחת אותנו למחוזות נפלאים. צריך רק מודעות והבנה של מה אנחנו עושים".
"משלמים בפיסה מהאנושיות שלנו"
המאבק על הפרטיות הוא אולי הסממן הבולט ביותר של הדור. מקיצוניות של הסתתרות מפוחדת ("אחד שיודע") עברנו לקיצוניות של חשיפה מוחלטת בעידודן של הפלטפורמות הגדולות. התרגלנו שעוקבים אחרי כל מעשינו באינטרנט, ואנחנו מסתגלים כנראה למעקבים גם בעולם האמיתי. חוץ מכמה פעילי הגנת הפרטיות שמתריעים על הסכנות, אפשר לחשוב שרוב הציבור מוכן לוותר על פרטיותו.
אתה רואה עצמך כחלק מהמאבק של פעילי הגנת הפרטיות?
"אני מאוד מסכים עם תפיסת עולמם והאופן שבו הם מביאים את זה לידי ביטוי. מה שהם מביאים לטובת כולנו זו המודעות, שנדע שאנחנו חשופים, ואת הקריאה לרגולטור לפעול. במידה מסוימת יש להם השפעה על המפתחים: ברגע שיש להם מודעות לבעיה הם מבינים שיש דברים של עשה ואל תעשה. אנחנו כמשתמשים צריכים לדעת איפה לא להיחשף, וגם הרגולטור יגיע, באיחור, כי התהליכים האלה לוקחים זמן. אבל אנחנו היום עם עיניים פקוחות, מודעים יותר, מבינים את מחיר של השימוש בטכנולוגיה. אנחנו משלמים בפיסה מהאנושיות שלנו, מהפרטיות שלנו".
"אותה מצלמה שיכולה להפר את פרטיותך ולספר לעולם איפה היית ומה עשית, יכולה בשימוש אחר להביא כוחות הצלה אם קרה לך משהו. אנחנו צריכים לשאול מה אנחנו כחברה מוכנים שהטכנולוגיה תעשה וזה יביא אותנו לשימושים, שמהווים את תפיסת העולם הערכית, מוסרית, תרבותית שלנו"
ההתכתשות בין מפגינים ושוטרים בחודשים האחרונים מרתקת את וינהבר, כחוקר. בעיניו זו דוגמה מצויינת לטשטוש הגבולות בין טכנולוגיה וסוגיה חברתית. את מקום האוטוריטה הפורמליסטית של המשטרה שהיתה מקור המידע בתקשורת על ההפגנות תפסו הרשתות החברתיות. מול מצלמות הגוף של השוטרים מתייצבים מפגינים עם מצלמות משלהם, מעין מגן מודרני מול המתקפות. התיעוד ברשתות הופך לזירת ההתגוששות לא פחות מככר העיר. סרטון הריגתו של ג'ורג' פלויד בארה"ב הוציא מיליונים לרחובות מסביב לעולם. הטכנולוגיה היא המדיום וגם המסר.
המצלמות שמתעדות אותנו ברחובות הן דבר חיובי?
"אותה מצלמה שיכולה להפר את פרטיותך ולספר לעולם איפה היית ומה עשית, אותה מצלמה יכולה בשימוש אחר להביא כוחות הצלה אם קרה לך משהו. אנחנו צריכים לשאול מה אנחנו כחברה מוכנים שהטכנולוגיה תעשה וזה יביא אותנו לשימושים, שמהווים את תפיסת העולם הערכית, מוסרית, תרבותית שלנו. ומצד שני מה אנחנו לא רוצים שהטכנולוגיה תעשה, וכך נוצרת טכנולוגיה שמונעת את יכולת זיהוי פנים בתוך הווידאו".
עכשיו הולכת ונכנסת טכנולוגיית הדיפ פייק ואנחנו לא נוכל לדעת אם הצילום בכלל אמיתי.
"גם שם תיכנס טכנולוגיית נגד. בכל פער שאנחנו מזהים בין מה שהיינו רוצים שיקרה לבין איך שהדברים נעשים, נכנסות טכנולוגיות, מודעות, תבניות שימוש, וגם רגולציה וחינוך".
"טכנולוגיה היא לא תחליף להורות"
הטכנולוגיה היא אחד הגורמים לשחיקה במעמד ההורים מול ילדיהם. בעידן הרשתות והאפליקציות והמכשירים המתוחכמים, פעוטות שנולדו עם טאבלט ביד מגלים מיומנות שעולה על זו של הוריהם. אבל ככל שמדובר בסכנות שאורבות להם ברשתות החברתיות, ילדים נותרו ילדים: תמימים, חסרי ניסיון, נתונים להשפעה. והורים נותרו הורים: דואגים לילדים גם כשאין להם מושג איך לעזור להם. ואז מגייסים את הטכנולוגיה כדי שתשמור על הילדים במקומם.
למרות הסכנות, אנחנו כהורים לא מונעים מהילדים להשתמש בטכנולוגיה. אולי אנחנו לא מבינים את הסכנות בעצם?
"בתחילת התהליך הרבה הורים השתמשו בטכנולוגיות 'נט-נני' כי הם לא הבינו בטכנולוגיה והיו זקוקים לה כהרחבה של היכולות ההוריות שלהם. זה מתחיל מלמנוע תכנים שההורים לא רוצים שהילדים יראו וממשיך בשמירה על הילדים שלא ייפלו קורבן להטרדות ברשת, סוגייה שכולנו כהורים מאוד ערים לה. אבל הטכנולוגיה הזו גם מפרה את הפרטיות של הילדים, בולשת אחריהם, ואם אנחנו מודעים לזה, אז בהתאם לערכים שלנו אנחנו לא רוצים לבלוש אחריהם".
אז מה הפיתרון?
"טכנולוגיה היא לא תחליף להורות, היא אמצעי שיכול לאפשר לנו להיות הורים בצורה יעילה יותר. אנחנו כהורים לא צריכים להגיד לטכנולוגיה 'לכי תעבדי בשבילנו כמו שאת רוצה'. נדרשת ההתערבות ההורית שלנו. אני חושב שהורים ומשפחה זה מיקרו-קוסמוס של החברה והתרבות, והאופן שבו משתמשים בטכנולוגיה בהורות מביא לידי ביטוי את האופן שבו אנחנו תופסים את הדברים ברמה התרבותית: מה אנחנו מוכנים שיקרה ואיזה תכנים אנחנו מוכנים שיכנסו הביתה".
אולי צריך שבתחומים מסוימים לא נאפשר שהטכנולוגיה תחליף אותנו?
"האמירה שלי היא - בואו נעשה את תוך שאנחנו שומרים שהטכנולוגיה מייצגת את תפיסת עולמנו וגם ששמים לב שהיא לא חורגת למקומות, שלא היינו רוצים להיות בהם כבני אדם".
"יש דברים שמפתח לא יהיה מוכן לעשות"
יש שקר מוסכם בעולם ההייטק וחברות הסטארט-אפ, שמסתתר תחת הכותרת Tech for good. כל סטארט-אפיסט מתחיל יודע לדקלם כיצד הטכנולוגיה שלו עומדת לשפר את העולם ולתרום לאנושות. יכול להיות שבהתחלה הם באמת מתכוונים לזה, ובכל זאת יש חברות סטארט-אפ שפיתחו טכנולוגיות שמאפשרות לחדור לפרטיות בני אדם, לרגל אחרי מעשיהם, להוציא מהם כספים שלא התכוונו לשלם, להפלות בין בני אדם. מספר החברות שבאמת רק דואגות לנו מועט ביותר.
איך קורה שלעולם החדש של רשתות חברתיות וטכנולוגיות חדשות מתנקזת כל כך הרבה תאוות בצע, הונאה ואמצעים שנועדו לשלוט בבני אדם במקום לאפשר להם חופש?
"המרחב של טכנולוגיות המידע הוא כמו כל מרחב אחר שבו פעילים בני אנוש. כמו שאי אפשר להגיד שבכיכר העיר מתבצעים רק דברים חיוביים, כך גם בכיכר הווירטואלית. אבל כמו שבכיכר העיר יש מישהו שאחראי לה, כך גם בכיכר הטכנולוגית. האחריות נמצאת בידי הרשתות החברתיות אבל יש גם אחריות לרגולטורים וגם אנחנו המשתמשים צריכים להרים את קול הצעקה שלנו".
ההבדל בין הכיכרות הוא, שבמקרה הטכנולוגי גם בצד הטוב וגם בצד הרע יושבים סטארט-אפיסטים
"זה טיפה ציני בשבילי. לאדם יש את ערכיו ויש את דברים שהוא לא יהיה מוכן לעשות. אני לא חושב שכל אדם יעבוד בכל חברה וכל מפתח יהיה מוכן לפתח כל משימה. כשבעיות מגיעות למודעות, יש מפתחים, משקיעים, יזמים, שהולכים למקומות שקרובים אליהם מוסרית וערכית ויש כאלה שלא. כמו התפלגות אנושית במגוון של דברים. שים לב למה שקורה ב-15 השנה האחרונות עם עלייתן של קרנות האימפקט וחברות האימפקט (שמפתחות טכנולוגיות למען החברה)".
זו לא מגמה שמתרחשת בשוליים?
"המהפכה לא מתחילה מהאמצע, היא מתחילה מהשוליים, במודעות. כל אחד מאיתנו צריך להסתכל על עצמו בעיניים ולשאול אם עשה מה שמשרת את תפיסתו, ערכיו ועיקרי אמונתו".
בעולם השקעות הון סיכון שאתה משתייך אליו, יש שיקולים ערכיים? הרי תחומים כמו סייבר, בינה מלאכותית, פינטק מקבלים השקעות עתק ולעומת זה טכנולוגיות חינוך שנועדו לטובת הילדים שלנו לא מוצאות משקיעים.
"ההבנה שלך נכונה. יש סגמנטים בעולם ההשקעות שזוכים להרבה ועולם ה-Edtech הוא עולם קשה מאוד, ולוקח הרבה זמן לחברות להבשיל לתוצאות עסקיות משמעותיות. אבל יש השתנות בתחום הזה, למשל הכניסה של קרנות אימפקט שמסתכלות על הטוב שעושה חברה לעולם".
ציפיתי שתכה על חטא... שתסכים שהערך היחיד שמעניין את קרנות ההשקעה, בהמשך למה שמעניין את המשקיעים שלהן, זו תשואה כספית.
"הקרנות השמרניות מודדות עצמן על פי היכולת להביא החזר כספי. ככל שלקרן יש מוניטין טוב יותר בהחזר למשקיעים, גם חברות סטארט-אפ טובות יותר יבואו אליהן. אבל השינויים שקורים, והדור הצעיר שמסתכל על ערכים נוספים ולא רק החזר, היא הסיבה שהעולם הולך לאדטק ואנרגיות חלופיות וסביבה, והתהליכים האלה מאוד משמחים. המטרה שלנו הופכת להיות שורה תחתונה לא רק פיננסית אלא גם של יכולות טובות יותר לנו כבני אדם".
אתה מסיים בנימה אופטימית.
"אני אופטימיסט, מה לעשות. אני לא חושב שאתה יכול להיות משקיע הון סיכון אם אתה לא אופטימיסט מטבעך".
