תשמעו סיפור. חברת Eonite Perception הוקמה ב-2016 ופיתחה טכנולוגיה שאיפשרה למכונה להבין את הסביבה התלת-ממדית על בסיס נתונים מחיישני LIDAR ומצלמות עומק. החברה גייסה הון סיד בהיקף 5.3 מיליון דולר ותכננה מוצרים בתחומי המציאות הווירטואלית ומיפוי בניינים עד שב-2019 קיבלה הצעה שאי אפשר לסרב לה להימכר (בסכום שלא נמסר) לאינטל, ולהשתלב במובילאיי, חברת הבת הירושלמית של אינטל. הטכנולוגיה הזו היא שאפשרה למובילאיי להקים את חטיבת חיישני הלייזר שלה.
מה שמעניין בסיפור הוא האיש שמאחורי Eonite, יוסרי חלמי: יזם סדרתי מצרי עם שורה של חברות מאחוריו ולא מעט עוד לפניו. ב-30 השנה האחרונות הוא הקים חברות, קרנות השקעה ואקסלרטורים ומכר חברות מצריות לתאגידים בינלאומיים. חלמי הוא בוגר אוניברסיטת קהיר בתחום האלקטרוניקה והתקשורת וחבר פעיל בקהילת הטכנולוגיה של מצרים ובעמק הסיליקון שם הוא מתגורר. לא בטוח שהוא, וגם לא מנהלי מובילאיי הישראלים, היו רוצים להדגיש את העברת הטכנולוגיה המצרית-ישראלית שהתרחשה פה.
חברת הדגל הנוכחית של חלמי היא Si-Ware Systems, חברת תכנון שבבים מצרית, שמפתחת טכנולוגיות בחזית העולמית ממקום מושבה בהליופוליס שליד קהיר. השבבים שלה משובצים בסדרת מכשירים זעירים למדידת ספקטרומים מסוגים שונים ומיועדים לעולמות החקלאות המדייקת, הבריאות, המזון ועוד. בתחום הזה היא מובילה עולמית. החברה שהוקמה ב-2014 גייסה 20 מיליון דולר מהשקעת השותפים בניהולו של חלמי כמנכ"ל, ו-19 מיליון דולר ממשקיעים חיצוניים.
הייטק מצרי? יש דבר כזה, כך אנחנו מגלים בערב פסח תשפ"א. והוא מתנהל באופן עצמאי בלי מעורבות של בני ישראל. קשה לדעת אם האדם המצרי הממוצע בקהיר מתגעגע לבני העם שבנו את הפירמידות, או לקהילה היהודית המשגשגת שחייתה בעיר בשנים שלפני המלחמות, אבל ברור שלמרות היחסים המדיניים היציבים בין ישראל למצרים מאז חתימת הסכמי השלום ב-1978, אין שום עניין בסצנת ההייטק המצרית להביט צפונה לתל אביב. מבחינתם, היא לא קיימת.
כנראה שגם בישראל אין ציפיות מיוחדות מהמשק המצרי. כל נסיונותינו לשוחח עם גורם רשמי או משקיף מקצועי וללמוד על שיתופי פעולה עם מצרים לא הצליחו. לא במשרד החוץ, לא במינהל סחר החוץ במשרד הכלכלה, לא ברשות החדשנות, לא במכון היצוא, לאיש אין דבר להגיד על פעילות ישראלית בתעשייה המצרית. אפילו חברות ישראליות שלא נרתעות מלעשות עסקים במדינות שלישראל אין יחסים דיפלומטיים איתן, מתרחקות מעסקים עם מצרים. אולי מה שמתואר כאן ישנה את דעתן.
קהילת סטארט-אפ משגשגת
חברת Si-Ware אינה סטארט-אפ מצרי נפוץ מסוגו. למעשה, ככל שבחנו, היא הסטארט-אפ היחיד בתחומי תעשיית האלקטרוניקה והשבבים. מרבית חברות הסטארט-אפ המצריות עוסקות בתחומים אחרים, בראשם פינטק ותשלומים, פלטפורמות שוק מסוגים שונים, תחבורה, הפצת מזון. הדברים הבסיסיים בחיים.
אתר Crunchbase מונה 209 סטארטאפים ו-239 יזמים באזור קהיר. באתר Startuplist.africa ספרו 152 סטארטאפים ברחבי מצרים כולה. "המדריך לסטארטאפים בקהיר" של הוצאת Startup Guide הדנית מספר: "כשאנשים חושבים על קהיר, הם חושבים על פירמידות ותרבויות עתיקות, אבל הבירה המצרית דורגה בדו"ח האו"ם 2018 כעיר האטרקטיבית ביותר באפריקה להשקעות זרות. קהיר ידועה בקהילת הסטארטאפים המשגשגת שלה, היא נהנית מקצב גידול מהיר ביזמות ויש בה רשת רחבה של מאיצים, חממות, משקיעי הון-סיכון, קבוצות אנג'לים וחללי עבודה משותפים. קהיר היא אחד האקוסיסטמים המובילים באיזור MENA (מזרח תיכון וצפון אפריקה)".
אז כן, יש אקוסיסטם מזרח-תיכוני שאינו בישראל ויש לו אפילו כמה יתרונות מוחצים. למשל משכורת ממוצעת שמשולמת כאן למהנדס תוכנה מגיעה ל-6,000 דולר בשנה. הממוצע העולמי הוא 42 אלף דולר, הסכומים בישראל יכולים להגיע גם לפי חמישה מזה. יוקר המחיה בקהיר נמוך יחסית לעולם המערבי ובוודאי יחסית לתל אביב, העיר מאוכלסת בכ-10 מיליון צעירים, כמחצית מאוכלוסיית קהיר. ולפי מחקרים שיעור השאיפה שלהם ליזמות ועצמאות כלכלית הוא מהגבוהים בעולם.
בקהיר נמצאות שלוש מבין שמונה האוניברסיטאות המובילות באפריקה, והן מכשירות 250 אלף בוגרים מדי שנה. כ-25 אלף מהם הם אנשי מחשבים וטכנולוגיה. מוסד הכשרה נוסף הוא קמפוס GrEEK שממוקם בכיכר תחריר, ומשמש גם כחלל עבודה שיתופית וגם כמקום שיבתה של חברת אובר מצרים.
האקוסיסטם של קהיר כולל כ-40 חממות ומאיצים טכנולוגיים, 80 חללי עבודה שיתופיים, כמה עשרות קרנות וקבוצות משקיעי אנג'ל. בקהיר מתקיימים מדי שנה כמה וכמה כנסים טכנולוגיים ומפגשי משקיעים עם יזמי סטארט-אפ. ולא, לא שהכל מושלם בקהיר. המדריך לסטארטאפים בקהיר מתאר מכשולים בירוקרטיים מרובים, דרישות חשבונאיות סבוכות, תקשורת אינטרנט איטית, זיהום אוויר, תחבורה עמוסה ומנטליות שכוללת אי-עמידה כרונית בזמנים. טוב, את זה אנחנו מכירים גם בתל אביב.
מצרים בסיליקון ואלי
חממה Flat6Labs בקהיר הוא יוזמה מעניינת במיוחד, שחוגגת תשע שנים להיווסדה בימים אלה. היא הוקמה על ידי קרן Sawari Ventures בשיתוף אוניברסיטת האמריקאית בקהיר (AUC) ב-2011 ומאז התרחבה לבירות ערביות נוספות כמו עמן וביירות. החממה בקהיר השקיעה עד כה ב-290 סטארטאפים, הכשירה 660 יזמים, ערכה עשרות ימי הדגמה בפני משקיעים, מנטורים ומה שחשוב במצרים – בפני פקידי ממשל ואנשים בעלי השפעה.
אחת החברות שצמחו בחממה היא Instabug, חברה לטיפול בדיווחים על באגים ותקלות עבור שירותים של חברות מוכרות בהן OnePlus, Ebay, Lyft, EA Sports Philips Soundcloud ועוד. יש לה כיום שני מיליארד התקנות בעולם עם מאות חברות עסקיות כלקוחות. מייסדי Instabug הם עומר גאבר המנכ"ל ומועתז סולימן ה-CTO, שניהם בוגרי אוניברסיטת קהיר, שפיתחו את האפליקציה הראשונה שלהם כבר בשנה האחרונה בלימודים, ב-2012. זה היה הבסיס להקמת החברה החדשה, שגייסה השקעות ראשונות ב-2013. ב-2016 השתתפו בתוכנית ההאצה של Y Combinator שהקפיצה את ההתעניינות בהם והביאה שורת משקיעים בהם קרן ACCEL וד"ר עמר אוודאלה המצרי. באותה שנה הוכתרה החברה כסטארט-אפ מספר אחת במצרים על ידי מגזין פורבס.
ואם כבר מזכירים את ד"ר אוודאלה, כדאי לציין שהוא חבר סגל באוניברסיטת סטנפורד, ומוכר בעיקר כמייסד-שותף של חברת הביג-דאטה קלאודרה ומי שמשמש כ-CTO שלה. קלאודרה היא אחת החברות המובילות את עולמות הביג-דאטה המתקדמים, והמערכות שלה משמשות לניהול כמויות אדירות של נתונים לא סדורים, אחד האתגרים הגדולים של עולמות הבינה המלאכותית כיום. אפילו אינטל השקיעה בקלאודרה בשלב כלשהו אבל לאחרונה קלאודרה קנתה בחזרה את חלקה של אינטל.
אוודאלה למד לתואר ראשון ושני בהנדסת אלקטרוניקה באוניברסיטת קהיר אבל את הדוקטורט עשה כבר בסטנפורד. מאז סיום הלימודים הוא מעורב באופן סדרתי בשורה של מיזמים כמייסד וכמשקיע. מביתו בפאלו אלטו שבעמק הסיליקון הוא חולש על השקעות בעשר חברות סטארט-אפ בעמק הסיליקון, ומאחוריו שלוש חברות שהגיעו לאקזיט. אחת מהחברות האלה נמכרה לגוגל, השניה נמכרה ליאהו, והשלישית - Eonite Perception – נמכרה לאינטל. זוכרים?
מיזם "מצרים דיגיטלית"
לפי נתוני מכון הייצוא, הסחר עם מצרים בשנת 2020 מוערך בכ-200 מיליון דולר, ירידה של כ-2% בהשוואה ל-2019. תחומי הסחר העיקריים הם טקסטיל (בזכות הסכם משותף עם ארה"ב), כימיקלים, מוצרי אריזה וכן - גז טבעי שזכה לכותרות בעיתונים בשנה האחרונה.
אבל מה בעניין ההייטק המצרי? אז ראשית צריך להיפרד מעולם המושגים הישראלי בנושא, ולהיכנס לעולמה של מדינה עם 97.5 מיליון תושבים, רובם קשי יום, עם תשתיות בלתי נסבלות (או בלתי קיימות בחלק מהמקרים), שבו המרמור על האינטרנט האיטי, ויש מרמור, משתתק לנוכח המחסור במים זורמים בבתים.
מצד שני זו מדינה צעירה במיוחד, 60 אחוזים מהתושבים הם בני 30 או פחות. ויש בה שיעור גבוה במיוחד של הערצת יזמות. לפי סקר של Global Entrepreneurship Monitor 55 אחוזים מהמצרים מעוניינים להקים עסק בשלוש השנים הקרובות, שיעור כפול מהממוצע העולמי. היא אחת הערים הידידותיות לסטארטאפים במזרח התיכון ובצפון אפריקה לפי Enpact DataLab, אם כי ישראל לא נמצאת בהשוואה.
בשנים האחרונות הממשל המצרי עושה מאמצים להשקיע בתחומי כלכלה ותשתית רבים, כש"סקטור הטלקום והמידע" (ICT) הוא אחד הבולטים. במצרים מקדמים "כלכלה דיגיטלית" עם תוכניות שאפתניות. כ-80 ק"מ מדרום לקהיר הולכת ונשלמת הקמתו של מרכז ממשלתי שאפתני חדש, עיר חכמה, היהלום בכתר של נשיא מצרים עבד אל פתאח א-סיסי.
מלבד המרכז הזה מתוכננים לקום עוד ששה פרקים טכנולוגיים במצרים, במטרה לתמוך בהקמת סטארטאפים ולעודד חדשנות בתחומי פיתוח שבבים וחומרה, מדעי הנתונים והבינה המלאכותית ואבטחת הסייבר ותוכנית Silicon Waha עוסקת בפרישת רשת של מרכזי הכשרה ותמיכה בפיתוח הייטק בכפרים ובעיירות ברחבי מצרים הענקית. מיזם בשם "העתיד שלנו בדיגיטל" נועד להכשיר 100 אלף צעירים לתפקידים בעולמות האינטרנט. מיזם "מצרים דיגיטלית", עוסק בחיבור משרדי הממשלה בסיבים אופטיים. עד כה רושתו 5,300 בנייני מימשל והיעד הוא 32,000 בניינים.
פלטפורמת שידוכים
בשנים האחרונות צומחת במצרים תרבות יזמות וסטארטאפים מעניינת בהחלט, ובעיקר שונה מזו שבישראל. אין כאן למשל עולם של אפליקציות מפיתוח מקומי כמו שאפשר למצוא בישראל. שיטוט בין האפליקציות הפופולריות במצרים באמצעות אתר Appfollow מגלה בצמרת את אפליקציית הסרטונים הסינגפורית Kwai, אפליקציית שיחות הווידאו הסינית Lamour, ואפליקציית חברתיות מובהקות כמו Likee הסינגפורית, Flurv האמריקאית וכן, MyHeritage הישראלית שזכתה לעניין רב גם במצרים סביב חשיפת הפיצ'ר החדש שלה. כל האפליקציות האלה פועלות בגרסה בערבית, אבל מכניסות כסף לחברות זרות.
אז מה בכל זאת עושים הסטארטאפים המצריים? פינטק. זה אחד התחומים המובילים כאן, ויש לזה הסבר ברור: ל-30 אחוזים מתושבי מצרים אין חשבון בנק. שוק המזומנים האדיר הזה הוא כר פורה לפיתוח שירותים חלופיים לבנקים ובעיקר שירותי תשלומים. חברות בתחום הזה גייסו את הסכומים הגדולים ביותר בשנים האחרונות, הבולטת בהן היא פלטפורמת התשלומים הדיגיטליים Fawry, שהוקמה ב-2008 וגייסה סכום שיא של 122 מיליון דולר עד שלאחרונה נמכרה לקרן פרייבט אקוויטי.
ויש עוד רבות כמו פלטפורמת התשלומים MaxAB שגייסה 6.5 מיליון דולר, הפלטפורמה לגביית דמי חבר למועדונים וקהילות XPay, שגייסה 285 אלף דולר, PayMe שפיתחה כלי תשלומי אונליין לחברות, Moneyfellows שפיתחה אפליקציית תשלומים וחיסכון ו-7aweshly שנועדה לאפשר "מיקרו חיסכון" ללקוחות חסרי חשבון בנק שמפקידים את הכסף באמצעות כספומטים. במצרים יש עשרות מיליוני סמארטפונים והארנקים האלקטרוניים פורחים.
תחום משגשג נוסף הוא התחבורה. מדי יום נעות ברחובות קהיר מיליוני מכוניות, ומי שהתנסה בנסיעה בקהיר לא ישכח את הצפיפות, הזיהום והצפצופים הבלתי פוסקים. וכל זה הוא סיבה לטכנולוגיות חלופיות כמו למשל זו של חברת SWVL, שפיתחה שירות נסיעה באוטובוסים לפי הזמנה (בדומה ל-Via הישראלית). SWVL גייסה 101.5 מיליון דולר והיא מתרחבת אל מחוץ למצרים והצלחתה הביאה את Uber באמצעות הרכש החדש שלה Careem, להשיק בקהיר את פיילוט האוטובוס השיתופי הראשון בעולם שלה.
אין במצרים טכנולוגיות מתקדמות כמו שאנחנו מכירים אצלנו, אין בינה מלאכותית, אין כמעט AR/VR, אין כמעט אלקטרוניקה. יש הרבה פלטפורמות ושווקים אלקטרוניים ומערכות הזמנות והפצה. תחום הסחר האלקטרוני מצומצם גם הוא, אולי בגלל כוח הקנייה הנמוך של התושבים ועל רקע זה ראוי להזכיר את פלטפורמת המכירות Brimore, ה-ETSY המצרית, שהוקמה ב-2017 וגייסה 800 אלף דולר. חברת Hawaya פיתחה פלטפורמה לשדכנות לאנשים שמחפשים קשר רציני, תשכחו מטינדר. ועד כה סייעה ליותר משלושה מיליון רווקים מוסלמים למצוא את אהבת חייהם.
על רקע היחסים המתהדקים בין ישראל למדינות המפרץ, פרשנים אומרים שבמצרים חוששים שהיא תמצא עצמה מחוץ למשחק. שנים ארוכות שהיחסים עם מצרים אינם קיימים, ככל הנראה בגלל מוטיבציה נמוכה משני הצדדים. יכול להיות שעולמות ההייטק עשויים להיות גשר מחודש לקשר בריא בין שתי המדינות. במצרים יש תשתית שיכולה לאפשר הקמת שלוחות של ההייטק ישראליות, מלווה בהשקעות מכל העולם ותעשיית ההייטק שלה יכולה למצוא שווקי יעד בישראל.
