אפשר להתחיל את הסיפור של חברת מארוול העולמית באוקטובר 2000, כשהגיעה לישראל ורכשה כאן את חברת גלילאו המיתולוגית של אביגדור וילנץ בסכום שנראה אז דמיוני - 1.7 מיליארד דולר. בשנים שקדמו למכירה וילנץ הירבה לדבר על החלום הציוני ועל החברה הישראלית הגדולה שהוא בונה בגליל, שתשמור על עצמאותה ולא תימכר. המכירה למארוול הייתה אולי שברו של החלום הזה. מצד שני, מארוול תקעה יתד בישראל. וילנץ המשיך מאז להקים חברות סטארט-אפ ישראליות ולמכור אותן לחברות אמריקאיות.
עוד כתבות שיעניינו אתכם:
אבל אולי צריך להתחיל את הסיפור כמה שנים קודם לכן, ב-1995, כשחברת מארוול מוקמת בקליפורניה על ידי סהאט סוטרדג'ה, רעייתו וואילי דאי ואחיו פאנטס סוטרדג'ה. שני האחים הם ילידי ג'קרטה, אינדונזיה, שהגיעו לארה"ב ב-1980 ולמדו לתואר שני בברקלי קליפורניה. דאי נולדה בשנחאי, סין, והתגלגלה ללימודי תואר ראשון בברקלי. האגדה מספרת שוואילי וסהאט נפגשו במעלית בקמפוס. כמה שנים לאחר מכן הם הקימו את מארוול, אחת מחברות השבבים הבולטות בעולם עד היום.
אבל אולי נתחיל את הסיפור דווקא מהסוף, מהפרויקט האחרון של גיא אזרד. אזרד מוכר כמנכ"ל מארוול ישראל ולא תמיד מזכירים את העובדה שהוא גם סגן נשיא בכיר בחברה העולמית ומנכ"ל אחת היחידות העסקיות המרכזיות שלה. באוגוסט השנה הוא הוביל בשם מארוול את הרכישה של חברת שבבים בשם אינוביום (Innovium) בסכום משמעותי של 1.1 מיליארד דולר. הרכישה מעמידה את אזרד בראש חטיבה עם מאות עובדים, שתייצר לחברה 150 מיליון דולר בשנה, בנוסף למאות המיליונים שהיא כבר מייצרת. זה כבר לא משחק בליגה הלאומית: אזרד השתדרג לצ'מפיונס ליג של ההייטק העולמי.
בישראל, מרבית הכתבות על הייטק עוסקות בחברות ישראליות, סטארטאפים שהולכים וגדלים עד שהם נמכרים לחברה בינלאומית באקזיט מרשים יותר או פחות. מעט מאוד חברות ישראליות מתקרבות ללהיות גדולות, כלומר לחצות את רף השווי של 10 מיליארד דולר. מארוול היא חברה אמריקאית בינונית בהשוואה לאינטל או ל-Nvidia למשל, אבל היא כבר שווה 53 מיליארד דולר וצומחת במהירות. השלוחה הישראלית שלה היא אחד ממנועי הצמיחה של החברה.
אזרד נע בתווך הזה, שבין ניהול מרכז הפיתוח הישראלי לבין הנעת החטיבה העסקית הבינלאומית בראשה הוא עומד. בשביל הפרופורציות, בימים הטובים מספר עובדי מארוול בישראל עמד על 600 בערך, שליש ממספר העובדים בעולם. 20 שנה לאחר מכן, מספר העובדים בישראל הוא כ-10 אחוזים מכלל עובדי מארוול – ועדיין מדובר בכ-600 עובדים. מארוול בהחלט צומחת, אבל לא בישראל.
"ביולי 2016 התחלפה ההנהלה והמייסדים, וואילי, סהאט ופאנטס הוחלפו על ידי המנכ"ל הנוכחי מט מרפי וההנהלה שלו", מספר אזרד. "שווי החברה היה אז ארבעה מיליארד דולר והיום אנחנו ב-53 מיליארד דולר. אני חושב שזה הסיפור: סיפור די מטורף, והדרך להגיע לשם הייתה לא קלה. מארוול הישנה הייתה מאוד מפוזרת ומה שניסינו לעשות בחברה זה לפקס אותה על השווקים הכי צומחים".
מהזווית שלך, מדובר על אחריות לחלק משמעותי בפעילות החברה בעולם?
"אני מנהל את החטיבה העסקית של המיתוג, וראינו שהפעילות בקבוצה שלי גדלה בצורה מאוד משמעותית ומגיעה למומנטום. הגעתי לנקודה שאני לא מסוגל לספק את מה שמבקשים ממני, ואז אמרנו: חייבים להתרחב. הייתי חייב להחליט איך אני עושה את זה והרכישה של אינוביום היא בעצם רכישה שלי. כל החברה הזו מתקפלת תחתיי ואני מוביל אותה. מצפים מאיתנו להרבה מאוד הכנסות נוספות ביחד".
"אני אשן בפנסיה"
רכישת אינוביום, שעוסקת בתחום המתגים, היא התחנה הנוכחית במסע השופינג הבלתי פוסק של מארוול. בשנים האחרונות היא רכשה חמש חברות ענק בתחומי השבבים: ב-2017 את מפתחת שבבי המחשוב והאבטחה Cavium Networks ב-6 מיליארד דולר, ב-2019 את Aquantia, שמתמחה בשבבי תקשורת בעולם הרכב, ומיד לאחריה את Avera Semiconductor שמתמחה בפיתוח שבבים מותאמים ללקוח. לפני שנה היא רכשה את Inphi, מפתחת שבבי תקשורת אופטית אולטרה-מהירה בסכום מרשים של 10 מיליארד דולר, וכעת מגיעה הרכישה של אינוביום. כל אחת מהעסקאות האלה מוסיפות למארוול טכנולוגיות חדשות שאין בידיה – וגם הרבה עובדים חדשים. כך היא גדלה להיות חברה של 6,000 עובדים עם שוק פוטנציאלי של עשרות מיליארדי דולר.
נראה שהעולם הוא סופרמרקט בשבילכם, פשוט ניגשים ולוקחים מהמדף את הטכנולוגיה המבוקשת.
"זה לא ממש סופרמרקט. כל רכישה מאוד מטורגטת ויש המון חשיבה. פעם בשנה כל ההנהלה נסגרת בחדר למשך שבוע ומדברים על האסטרטגיה של החברה ואיך מעבירים את עצמנו לשלב הבא. אנחנו מבינים מה השוק צריך ואנחנו טיפה צנועים – לא אומרים שאנחנו רוצים לעשות הכל לבד".
יכול להיות שאיבדתם את היכולת להצמיח את הטכנולוגיות מבפנים?
"אתה יכול להצמיח הכל מבפנים אבל זה עניין של זמן הגעה לשוק וכמה אגרסיבי אתה רוצה להיות. לחברת אינפי לקח יותר מעשר שנים לייצר את השוק. אז ברור שאתה יכול לפתח לבד, אבל עד שתסיים אתה הופך להיות לא רלוונטי".
אזרד, בן 48, אב לשלושה, גר בבת שלמה. בשנה שעברה ניהל את פעילות החטיבה הבינלאומית בראשה הוא עומד מהבית. התקופה הזו כבר הסתיימה. השיחה איתו נערכת בזום, מהחוף המערבי בארה"ב, שם הוא מקדם עכשיו את שילובה של אינוביום במארוול. זו הנסיעה השלישית שלו לארה"ב בחודשיים האחרונים. נראה שעידן הקורונה הסתיים במארוול.
"אני מנהל את מרכז הפיתוח בערך 30 אחוזים מהזמן וב-70 האחוזים האחרים מנהל את החטיבה. אפשר גם להגיד שאני מנהל את המרכז הישראלי ביום, ואת החטיבה בלילה. אני כבר אשן בפנסיה"
ב-1997 אזרד היה סטודנט להנדסת אלקטרוניקה ומחשבים בטכניון. כשחיפש עבודה במקביל ללימודים התגלגל לחברה צעירה בשם גלילאו, הרבה לפני ששמה הלך לפניה. בשנת 2000 החברה נרכשה על ידי מארוול ואזרד המשיך לעבוד בה בשורה של תפקידים. ב-2008 עזב את החברה וניסה את מזלו בעולם הסטארטאפים. כשמיצה, הצטרף לחברת אריקסון השוודית ומצא את עצמו מנהל מרכז פיתוח תוכנה בן 800 עובדים בבייג'ינג. ב-2015 סגר מעגל וחזר למארוול ישראל. שנתיים לאחר מכן התמנה למנכ"ל החברה ולמנהל חטיבה עסקית במארוול העולמית – הראשון שממוקם מחוץ לארה"ב.
המינוי שלך מעיד על חשיבות שנותנים למרכז הפיתוח בישראל?
"יש לזה משמעות מאוד גדולה, שנותנים למישהו שחי בישראל להחזיק את המושכות על נתח לא קטן מההכנסות העולמיות של מארוול, ומאפשרים להריץ את זה מישראל עם הקבוצה שלי. זה נכון שיש לי קבוצת מרקטינג ומכירות בארה"ב ולכן אני מפרפר וטס בכל שני וחמישי לארה"ב".
איך אתה משלב בין שני התפקידים?
"התפקיד כמנכ"ל מארוול ישראל הוא תפקיד חשוב אבל אני פה גם כדי לגדל את החטיבה העסקית על כל רבדיה. אלה שני תפקידים שונים, מין מפלצת דו-ראשית כזו. אני מנהל את מרכז הפיתוח בערך 30 אחוזים מהזמן וב-70 האחוזים האחרים מנהל את החטיבה. אפשר גם להגיד שאני מנהל את המרכז הישראלי ביום, ואת החטיבה בלילה. אני כבר אשן בפנסיה".
האזינו לריפרש, פודקאסט הטכנולוגיה של ynet:
מארוול החדשה
המהפך במארוול התחיל ב-2016, כשקרן ההשקעות סטארבורד רכשה 6.8% ממניותיה. לסטארבורד יש מוניטין בעייתי של מי שנכנסת באגרסיביות לחברה ומכתיבה החלטות ניהוליות. היא הביאה לסילוקם של שני המייסדים מתפקידי הניהול שלהם, והביאה את מרפי במקומם. היא גם הובילה קיצוצים נרחבים, ובין השאר סגרה את חטיבת הסלולר של מארוול בישראל. אחרי שהחברה התרוממה, סטארבורד מימשה את ההשקעה ויצאה.
"כדי להבריא חברה, אין מה לעשות, צריך לעשות צעדים קשים. עם נחמדות בלבד אתה לא תגיע לאיפה שאתה רוצה. לפעמים אתה עושה הקטנה והיום אנחנו בגדילה"
אתה מרוצה מהמהלכים שסטארבורד הובילה?
"אני מסיר את הכובע בפני סטארבורד. הם ראו חברה מדשדשת – וראו הזדמנות. הדבר המדהים היה שהם הצליחו לשים את האנשים הנכונים בזמן הנכון ונתנו לחברה את הדחיפה להשתנות. אני מכיר את מארוול הישנה, והיא והחברה כיום כאילו לא קשורות אחת לשנייה. עשינו המון עבודה כדי לשנות את הגישה".
אבל יש לזה גם צדדים שליליים. הרבה עובדים נאלצו ללכת.
"נכון. כדי להבריא חברה, אין מה לעשות, צריך לעשות צעדים קשים. עם נחמדות בלבד אתה לא תגיע לאיפה שאתה רוצה. לפעמים אתה עושה הקטנה והיום אנחנו בגדילה. זה נכון שזה נורא כואב לפטר אנשים, זה לא משהו שאתה עושה בכיף, אבל זה היה כורח המציאות כדי לבוא ולהבריא את החברה. והיום במארוול בעולם יש מעל 500 משרות פתוחות".
אם מזכירים את סטארבורד: אייל ולדמן, שהכרת בתקופת גלילאו, שבע מרורים מהם כשהיה מנכ"ל מלאנוקס.
"אני הייתי סטודנט בגלילאו ואייל ולדמן היה סמנכ"ל הנדסה, אז זה לא שהיינו ממש קולגות. אבל יש לי אין סוף הערכה לאייל ולדמן, אני חושב שהוא אחד האנשים היותר מדהימים בתעשייה, גם ברמת הציונות וגם באיך שהוא טיפל באנשים והצמיח את החברה. בסופו של דבר אני לא חושב שהמכירה של מלאנוקס ל-Nvidia הייתה בגלל סטארבורד. דיברנו על זה פעם כשטסנו ביחד: הוא הצליח לנפנף אותם בעצמו. אני חושב שהוא עשה את ההחלטה הנכונה כשמכר את מלאנוקס. אז נכון שקוראים להם Nvidia ואייל לא שם, הוא התעייף באיזה שלב, אבל אני שומע על מרכז הפיתוח הישראלי של Nvidia, שהוא מצליח מאוד".
בוא נדבר על עוד מישהו שפגשת בגלילאו – המייסד אביגדור וילנץ.
"אנחנו בקשר טוב ומדברים מדי פעם. המומחיות שלו היא לגדל ולייצר ערך של טכנולוגיה ואז למזג אותה עם חברה גדולה. אני חושב שהוא מאוד מפוקס על למצוא את הטכנולוגיה שיכולה להביא ערך. לדעתי זה מקסים - לייצר זרע, לגדל אותו, ואז יש לך שתיל קטן ואתה אומר: 'אני עשיתי את שלי, עכשיו ניתן את זה לחברות אחרות שיהפכו את זה למטע שלם'".
5 צפייה בגלריה
אביגדור וילנץ. "מאוד מפוקס על למצוא את הטכנולוגיה שיכולה להביא ערך"
(צילום: אייל טואג)
ואתה נמצא בצד של בעל המטע. אתה אוסף את השתילים.
"אני אוסף את השתילים ומקווה שבאיזשהו שלב גם אצליח ליצור שתילים בישראל. זה יקרה מתישהו, זה הכל עניין של הזדמנות. צריך להיות צורך וטכנולוגיה שעונה על הצורך. אז עוד לא מצאנו את זה אבל אני מבטיח לך שברגע שתהיה כזו הזדמנות לא אהסס ולא אמצמץ, ואגרום לזה לקרות".
טרפת ההייטק
בשנתיים האחרונות עובר ההייטק הישראלי טלטלה. כמויות אדירות של השקעות זורמות לחברות ישראליות, מניעות תהליכים שלא כולם חיוביים – ולא ברור אם ההייטק המקומי מסוגל לייצר את כמות החדשנות שנדרשת ממנו. המחסור בעובדים יוצר תחרות על כל עובד, משכורות ותנאים נלווים בלתי הגיוניים ולאחר מכן – חיפוש פתרונות מעבר לים.
איך אתם מסתדרים עם טרפת כוח האדם?
"הטרפת היא עובדה, אני לא יכול לייפות את זה. אבל אני בעמק הסיליקון עכשיו, ומצב הטרפת פה קשה עוד יותר. ומה מדהים עוד יותר? אפילו בהודו קשה לגדול. ויש אזורים שעוד יותר קשה לגדול בהם, למשל בסין ובטייוואן, שלא יציבים בגלל פוליטיקה. זה מביא אותנו לגדול בארגנטינה או פורטוגל או ספרד. אנחנו מחפשים את מצבורי כוח האדם החדשים".
יכול להיות שהגענו לנקודה שהמחסור בעובדים עוצר את ההייטק הישראלי?
"אני מסתכל על זה אחרת. אנחנו מנסים להגיד מה טכנולוגיות הליבה שלנו ולפתח אותן כאן, ואת הדברים הרוטיניים להוציא החוצה. אני לא יכול להגיד שקל לי, אבל אנחנו גדלים ויש הרבה משרות. מארוול ישראל גדלה ומתפתחת. יש מקומות שאתה רוצה לגדול בהם יותר אבל לא מצליח וצריך למצוא אלטרנטיבות, אני מסכים".
