בחודש שעבר הגישו האמניות קלי מקרנן, שרה אנדרסן וקרלה אורטיז תביעה ייצוגית בארה"ב נגד החברות Midjourney, Stabillity AI ו-DeviantArt, שעומדות מאחורי מחוללי התמונות Midjourney, Stable Diffusion ו-DreamUP. במוקד התביעה עומדת האשמה דרמטית: שלושת מחוללי התמונות - מודלים של בינה מלאכותית שמסוגלים לייצר ציור או תמונה לפי פקודה טקסטואלית - התאמנו על מאגר מידע שכולל חמישה מיליארד תמונות שנאספו ברחבי הרשת והפרו את זכויות היוצרים של מיליוני אמנים.
עוד כתבות שיעניינו אתכם:
מדובר בתיק אחד מתוך שורה של תביעות ייצוגיות שהוגשו בחודשים האחרונים נגד חברות שפיתחו כלים של בינה מלאכותית יוצרת (גנרטיבית): בנובמבר 2022 אותו משרד עורכי דין שמייצג את מקרנן, אנדרסן ואורטיז, הגיש תביעה ייצוגית נגד חברת OpenAI ונגד חברת GitHub שבבעלות מיקרוסופט. השתיים פיתחו ביחד כלי מבוסס AI בשם Co Pilot, שמשלים באופן אוטומטי שורות קוד עבור מתכנתים. גם הוא, כבר הבנתם, התאמן על שורות קוד ברחבי הרשת בלי לקבל רשות או לפצות את המתכנתים שמאחוריהן.
סוכנות הצילום Getty Images הגישה בארה"ב ובבריטניה תביעות נגד Stabillity AI, בטענה שהמודל שלה, Stable Diffusion, הפר את זכויות היוצרים שלה כשהתאמן ללא רשות וללא תשלום על 12 מיליון תמונות ששייכות לה. את הטענה הזאת יהיה קשה לנתבעת להפריך: על חלק מהתמונות שיצר Stable Diffusion מופיע סימן המים (Watermark) המזוהה עם סוכנות הצילום הוותיקה, סימן שהמודל לא היה יודע לייצר אילולא היה מתאמן על תמונות שלה. גם כלי תקשורת כמו וול סטריט ג'ורנל ו-CNN הביעו מורת רוח בעקבות דיווח על כך ש-OpenAI אימנה את המודלים שלה עם חומרים שלהם מבלי לקבל אישור.
אפשר להעריך בזהירות שהתביעות שהוגשו עד כה הן רק הטפטוף שלפני המבול: הפרת זכויות יוצרים היא תופעה שקיימת כנראה משחר האנושות, אבל כלים מסוגם של Midjourney, Stable Diffusion או הצ'אטבוט ChatGPT מעמידים את היוצרים בפני מציאות חדשה. אין צורך בכישרון מינימלי בצילום, ציור או כתיבה - כל אחד יכול לגשת אל הכלים האלה ובחינם, בלחיצת כפתור, ליצור תמונה בסגנון של פיקאסו, סיפור קצר בסגנון של המינגוויי או תסריט בסגנון של "סיינפלד". לך תרדוף אחרי מיליוני משתמשים ברחבי העולם שמשתפים את התוצרים האלה השכם והערב בטוויטר, ביוטיוב, בטיקטוק ושאר הרשתות החברתיות.
בשביל ליצור מודל בינה מלאכותית איכותי ויעיל, יש לאמן אותו בעזרת כמות עצומה של דאטה. הבעיה היא שחלק גדול מהמידע באינטרנט - תמונות, מאמרים, סרטונים וכו' - מוגן בזכויות יוצרים. בדצמבר האחרון נחשפה ב-ynet חוות דעת של משרד המשפטים שלפיה ניתן באופן עקרוני לאמן מודלים של בינה מלאכותית באמצעות תכנים המוגנים בזכויות יוצרים (לחצו כאן לקריאת חוות הדעת המלאה), עם סייגים מסוימים. מדובר בניסיון ליישר קו עם ארה"ב, האיחוד האירופי, בריטניה ומדינות נוספות שנקטו בגישה דומה, אבל גם אם חוות הדעת תתקבל על ידי בית המשפט, נראה שהיא נותנת מענה חלקי בלבד לסוגייה: היא עוסקת בתהליך האימון בלבד, אבל לא בתוצרים שהמודלים האלה מפיקים.
אחת השאלות הבוערות כרגע היא למי שייכות זכויות היוצרים על תמונות שנוצרו באמצעות מחוללי תמונות. רק השבוע הודיע משרד זכויות היוצרים בארה"ב לאמנית קריסטינה קשטנובה כי הזכויות על התמונות שהיא יצרה באמצעות Midjourney עבור ספר קומיקס בשם Zarya of the Dawn אינן שייכות לה, מכיוון שהן נוצרו על ידי מכונה ולא על ידי בן אדם.
4 צפייה בגלריה
ד"ר יואב אסטרייכר. "יש פה משהו שמנער את אמות הסיפים של עולם זכויות היוצרים"
(צילום: תומר יעקבסון)
"יש כרגע הרבה חוסר ודאות, ואני חושב שהוא ילווה אותנו בשנים הקרובות", אומר ד"ר יואב אסטרייכר, שותף במחלקת הליטיגציה במשרד עורכי הדין מיתר ומי שעומד בראש פעילות הליטיגציה של קניין רוחני וטכנולוגיה במשרד, "זכויות היוצרים התגבשו בצורתן הנוכחית סביב מהפכת הדפוס לפני כ-500 שנה ואני חושב שעלייתה של הבינה המלאכותית היא האירוע הבודד המשמעותי ביותר מאז. יותר מזה - זאת הפעם הראשונה בהיסטוריה של דיני זכויות היוצרים שאנחנו דנים בשאלה 'מי בכלל היוצר?' או 'מי בכלל הבעלים של היצירה הזאת?'".
אסטרייכר מזכיר כי תעשיית המוזיקה העולמית התמודדה עם משבר דומה בסוף שנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000, כאשר ההורדות הפיראטיות של תכנים באמצעות תוכנות כמו נאפסטר טלטלו את המודל העסקי שלה, שהתבסס אז על מכירת דיסקים. "זה בדיוק אותו דבר", הוא מסביר, "יש פה משהו שמנער את אמות הסיפים של עולם זכוית היוצרים, כי יש פה טכנולוגיה שהדינים הישנים לא יודעים להתמודד איתה".
למי שחושבים שתביעות הן הפתרון, אסטרייכר מזכיר כי המאבק המשפטי נגד נאפסטר ומשתמשיה לא הצליח לשנות את התמונה. "גם אז הגישו תביעות", הוא מזכיר, "אני זוכר שהזדעזעתי לראות שהם תבעו ילדים. מי הרוויח מהדבר הזה? אולי עורכי הדין. סגרו את נאפסטר - ובמקומה באו 300 אחרים. הפתרון לא היה דרך זה שהגישו תביעות על בסיס הדינים הישנים של זכויות היוצרים, הפתרון היה שתעשיית המוזיקה שינתה את המודל העסקי למודל שמבוסס על הכנסות מהופעות, רשיונות ותמלוגים. גם כאן המודל העסקי יצטרך להשתנות. לא תצליח לסגור את את ChatGPT או את המקבילים שלו. אי אפשר לעצור את הטכנולוגיה, ההיסטוריה מלמדת אותנו את זה".
"הדיון עכשיו הוא לא אם תהיה או לא תהיה בינה מלאכותית", הוא מחדד, "תהיה בינה מלאכותית. השאלה היא איך מתמודדים עם העניין הזה. אנחנו כמשרד עורכי דין בודקים טכנולוגיות של AI כל הזמן בתקווה שנוכל להשתמש בהן, כי בסופו של דבר, אם אתה לא שם אתה לא קיים. זה ייכנס לכל תחומי החיים, אנחנו נמצאים בקצה של הקצה של ההתחלה בעיניי".
עו"ד סידס: "חוק זכות יוצרים מ-2007 הוא במושגים שלנו כעורכי דין חדש יחסית, אבל הוא כבר לא מתאים לבינה מלאכותית. הוא צריך לעבור התאמות מאסיביות כדי לתת את הפתרונות שיאפשרו ליוצרים שבחרו באמנות כקריירה להמשיך להתפרנס בכבוד"
אז איך שומרים על זכויות יוצרים במציאות כזאת? היום אנחנו רואים את התופעה של הבינה המלאכותית היוצרת בעיקר בטקסטים ובתמונות, אבל בהמשך היא תגיע לתחומים נוספים.
"זאת שאלת מיליון הדולר. אני חושב שתהיה פה אבולוציה שתיקח כמה שנים. יכול להיות שאנשים יותר חכמים ממני יבואו עם פתרונות יותר יצירתייים, אבל להערכתי זה ילך בסופו של דבר לכיוון של מכירת רישיונות לשימוש ביצירות במאגר מידע, כי לא תוכל למנוע את זה - אם אתה לא תהיה במאגרים האלה אתה לא תהיה קיים".
עו"ד עידן סידס, שותף במחלקות הקניין הרוחני והטכנולוגיה במיתר, מציג נקודת מבט שונה מזו של אסטרייכר: "אני מסכים שאי אפשר לעצור את הטכנולוגיה, אבל בשונה מהרבה תעשיות אחרות שעושות שימוש בבינה מלאכותית, למשל רפואה או חקלאות, שבהן כולם מרוויחים, בנושא של בינה מלאכותית וזכויות יוצרים יש סימן שאלה. אם לא ימצאו את המנגנונים שיספקו הגנה ליוצרים - היצירה האנושית אולי לא תיכחד, אבל היא תשתנה מאוד. הרבה יוצרים מוכשרים ילכו לאפיקים אחרים".
"המתודולוגיות שקיימות היום לגבי איך משלמים ליוצרים, שזה בעיקר על שימוש ביצירות שלהם או על העתקה שלהן, יצטרכו להשתנות, להתאים את עצמן", מוסיף סידס, "מכיוון שמהתוצר הסופי לא יהיה אפשר לדעת אם בתהליך האימון השתמשו ביצירה מסוימת או לא, יכול להיות שיצטרכו לתת את הדעת אם עצם הקיום של יצירות של אמנים במאגר המידע מזכה את האמנים האלה בתשלום תמלוגים".
ייתכן שהפתרון יהיה שחברות שמפתחות מודלים של בינה מלאכותית יפרישו חלק מהרווחים שלהן לטובת אמנים, בדומה ל"חוק הקלטות הריקות", שבמסגרתו חלק מהרווחים על מכירת קלטות ריקות הועבר לטובת האמנים?
אסטרייכר: "אני חושב שזה בהחלט יכול לקרות. יכול להיות שאמנים יתאגדו בכל מיני חברות או ארגונים ללא מטרות רווח כדי שייצגו את האינטרסים שלהם. אפשר לחשוב על מיליון פתרונות - למשל לתת את היצירות באיכות יותר גבוהה לאנשים מסוימים, או להגן על היצירות באמצעות בלוקצ'יין".
תביעות כמו אלה שאנחנו רואים כיום בארה"ב יגיעו גם לישראל?
אסטרייכר: "העלויות של תביעות כאלה הן עצומות וטיבם של של תיקים בישראל הוא שלוקח זמן לנהל אותם, אז אני חושב שהדברים האלה יקרו בארה"ב. גם בתקופה של המשבר בתעשיית המוזיקה התביעות לא הגיעו לישראל. אני לא חושב שזה דבר רע, ללמוד מאחרים. אנחנו נצטרך לראות מה קורה בארה"ב ובאירופה וליישר קו בסופו של דבר".
חוק מיושן
סידס, בניגוד לאסטרייכר, לא שולל את המאבק באמצעות בתי המשפט: "לא לעשות כלום זה מצב שהוא רע לדעתי. לפעמים תביעות גורמות לבתי המשפט לכוון את המחוקק ומובילות לשינויי חקיקה. התביעות האלה מאוד חשובות. אני מסכים שהן לא הפתרון אבל זה כרגע הכלי שניתן להשתמש בו".
את החוק הקיים בישראל הוא מגדיר כ"בעייתי מאוד". לדבריו, "חוק זכות יוצרים מ-2007, שהחליף פקודה מנדטורית, הוא במושגים שלנו כעורכי דין חדש יחסית, אבל הוא כבר לא מתאים לבינה מלאכותית. הוא צריך לעבור התאמות מאסיביות כדי לתת את הפתרונות שיאפשרו ליוצרים שבחרו באמנות כקריירה להמשיך להתפרנס בכבוד".
אסטרייכר: "החוק הזה החליף חוק מ-1911 שהיה חוק זכויות היוצרים האנגלי, ובאנגליה ביטלו אותו כבר ב-1956. אנחנו פחות או יותר המדינה היחידה בעולם שעד שנת 2007 עבדה עם החוק המנדטורי, שדיבר על ראינוע. אני לא הייתי סומך על המחוקק הישראלי".
