לפני פחות מחודשיים חשפה חברת סמסונג, שמוכרת בעולם יותר טלוויזיות מכל חברה אחרת, את השלט-רחוק החדש שלה לטלוויזיה: קטן, מינימליסטי, ועם חידוש - הוא נטען בשלוש דרכים: באמצעות כבל USB‑C, עם אור השמש או החשמל בבית, ועם גלי רדיו שמשדר נתב ה-WiFi הביתי.
ראש קבוצת התכנון העתידי של סמסונג, קאנג-איל צ'ונג, רואה בשלט האקולוגי הזה "חידוש דרמטי ביותר" במאמץ להשתמש בחומרים ידידותיים לסביבה במקום בסוללות. אבל אם נתעלם מהדרמה האקולוגית - מדובר בשלט מינימליסטי מהסוג שהולך והופך למיינסטרים ב-2022: כמה כפתורים בודדים, משטח מגע, מיקרופון המאפשר שליטה קולית בטלוויזיה, וקיצורי דרך לשירותי סטרימינג כמו נטפליקס ודיסני פלוס.
עוד כתבות שיעניינו אתכם:
לא רק בסמסונג. מאז 1980, אז יצר מהנדס קנדי בשם פול ריבנק את שלט האינפרה-אדום הראשון, הגאדג'ט הזה מלווה אותנו כחלק בלתי נפרד כמעט מכל מכשיר אלקטרוני - ממיר טלוויזיה, מערכת שמע, קונסולת משחק, מזגן, סטרימר, ואפילו מפזר חום. עד לאחרונה השלטים היו כנראה הגאדג'טים השנואים ביותר בכל בית: רבים מדי, דומים זה לזה, נוטים להיעלם, כבדים, מלאי כפתורים שאיש אינו מבין את תפקידם, ממהרים להתקלקל וזוללים סוללות. למען האמת, מזה שנים ארוכות השלט-רחוק (בעברית תקנית "שלט-רחק") עולה לנו על העצבים.
אבל בתהליך איטי, בשקט ובהדרגה, השליטה מרחוק על המכשירים שלנו זוכה לעדכונים דרמטיים. בעצם, היא מומצאת מחדש, בשיטות ניסוי וטעייה שונות ומשונות: החל מהקטנה וניסיון לפשט ככל האפשר את עיצובו של השלט המסורתי - כולל "ניקוי" לחצני הספרות וכפתורי כיוונון אזוטריים, דרך שימוש במחוות תנועה כתחליף, וכלה בפקודות קוליות דרך השלט או בלעדיו. אחרי יותר מ-30 שנים, הפיצוח נראה קרוב, אבל ככל שמתקרבים אליו הוא מתרחק מחדש.
מותו של הרמוני
עד תחילת שנות ה-2000, ההתרגשות מן העובדה שהשלט הקלאסי חסך את הצורך לגשת לטלוויזיה כדי להגביר את הקול או לעבור ערוץ, המריצה את יצרניות האלקטרוניקה לייצר שלט כמעט לכל מכשיר, ולהוסיף בו עוד ועוד כפתורים ופונקציות, מה שהפך אותם למבלבלים במיוחד. משנות ה-90, בניסיון להקל על בלגן השלטים שהלך ונוצר בכל בית, נולדו גם ה"שלטים האוניברסליים" האימתניים, שאמורים לרכז את תפעול כל המכשירים. למעשה, מדובר בשני סוגי שלטים: הבסיסיים שבהם ענקיים וכוללים עשרות כפתורים זעירים, שמעטים מבינים את פשרם. המשוכללים יותר, שקנו להם מעריצים בין הגיקים, ניתנים לתכנות וכוללים אפילו מסך מובנה קטן, כמו בטלפון. אבל אלה וגם אלה מגלים קשיי תאימות, ומחייבים עבודה ידנית סיזיפית להזנת נתוני כל המכשירים שבהם רוצים לשלוט.
מעטים יודעים שאת השלט האוניברסלי הראשון, שנקרא Core, פיתח לא אחר מאשר אחד ממייסדי אפל, סטיב ווזניאק, לאחר שהבטיח את מקומו בהיסטוריה בתכנון מחשבי אפל ואפל 2 הראשונים. Core של ווזניאק יצא לשוק בשנת 1987. הוא היה השלט הראשון שניתן לתכנות מלא, אבל היה מסורבל ולא ידידותי וכשל מיד בשווקים. במקום מכשיר לכל בית הוא שווק מחדש בלית ברירה לתעשייה הרפואית, שם שימש לשליטה במכשירי MRI וסי-טי. שלטים אוניברסליים עדיין נמכרים בחנויות וברחבי הרשת, אבל הם רחוקים מלספק פתרון אולטימטיבי. את שקיעתם סימלה הודעתה הרשמית של לוג'יטק על הפסקת ייצורה של ספינת הדגל בתחום, שלט ה"הרמוני" האלגנטי, שנחשב לפסגת השלטים הללו במשך כמעט שני עשורים.
מי שמנסה בימים אלה להציל את רעיון השלט האוניברסלי מן העבר היא סמסונג, שהרשימה את המבקרים עם השלט החדש שהיא מציעה בדגמי הטלוויזיה האחרונים שלה, העושה שימוש בטכנולוגיות התקשורת הכי עדכניות. מלבד יכולות זיהוי קולי באמצעות מיקרופון מובנה, הוא מתיימר לזהות אוטומטית את כל המכשירים שלכם ללא צורך בהגדרות מיוחדות, ולשלוט בהם מבלי להיות מסורבל ומסובך לתפעול. התנאי הקטן: כולם צריכים להיות מתוצרת סמסונג. יש לו עיצוב מגניב, והוא מונה שבעה לחצנים בלבד (לא כולל קיצורי הדרך לשירותי הטלוויזיה).
מי שאזרה אומץ והראתה את הכיוון לכולם, כרגיל, היא אפל, עם השלט המינימליסטי שהציגה כבר ב-2006 לסטרימר שלה, אפל TV, וכלל לחצן בודד (Menu) וכפתור חיצי ניווט בלבד, ללא לחצני ספרות. הניקיון העיצובי היה קצת מוגזם, והשלט הזה עבר אמנם שינויים עם השנים - הגלגלת הוחלפה במשטח מגע ונוספו שלושה כפתורים - אבל המסר חילחל בכל התעשייה, במיוחד ככל שחדרה טכנולוגיית הסטרימינג, השידורים דרך האינטרנט, לחיינו.
למינימליזם הזה יתרונות גדולים של עיצוב, משקל, פשטות ולכאורה גם נוחות. אבל יצרניות הטלוויזיות והממירים נתקלו בתלונות רבות של צופים, חלקן של מי שהתקשו להתרגל למחוות המגע, וחלקן של מי שהורגלו כל השנים בשיטת צפייה מבוססת ערוצים ולא תכנים: לכל ערוץ הרי יש מספר, ולחצני הספרות הישנים הוליכו אליו ישירות.
הביקורת הופנמה, ורבים מהשלטים שיוצאים כיום לשוק ללא לחצני ספרות כוללים לחצן מינוס־פלוס מוארך, שמאפשר, בין השאר, את פעולת הזפזופ המוכרת בין הערוצים. עם זאת, יש יצרנים כמו LG, שעדיין מגלים גישה שמרנית, בעיקר מתוך התחשבות בצופים המבוגרים. פרטנר TV הישראלית, למשל, התגאתה בזמנה בהחלטה העקרונית שקיבלה לשמר את לחצני הספרות על שלט ממיר האנדרואיד שלה.
עכבר התנועה של LG
ניסיון הירואי אחר, לדלג ישירות אל העתיד ולאפשר שליטה במכשירים באמצעות מחוות ידיים נוסח סרטי המדע הבדיוני, נחל כישלון מפתיע, למרות ההצלחה הטכנולוגית. כבר ב-2010 הציעה טושיבה טלוויזיה עם מצלמה, המאפשרת לצופים לדפדף בין ערוצים ותכנים בתנועות נפנוף. הסטארט-אפ הישראלי פריימסנס פיתח במקביל שבב שיודע "לתרגם" תנועות מול מצלמה לפקודות, ואפילו לתנועה של דמויות או עצמים על המסך. הטכנולוגיה הזו עמדה מאחורי בקר התנועה קינקט שהציגה מיקרוסופט לקונסולת ה-Xbox שלה. הקינקט - כמו כל הקונספט של שליטה בצפייה באמצעות מחוות - נחל כישלון. ב-2013 רכשה אפל את פריימסנס ב-345 מיליון דולר, והטמיעה את הטכנולוגיה שלה בכלל מכשיריה, בעיקר בתחום זיהוי התמונה.
LG הקוריאנית, מספר 2 בשוק הטלוויזיה העולמי, פיתחה טכנולוגיה אחרת, שהופכת את השלט שלה למעין עכבר תנועה אלחוטי, ללא משטח. עם הפעלתו מול המכשיר מופיע סמן על המסך שנע עם תנועת היד באוויר, ופועל בדיוק כמו עכבר מחשב. לפי סמנכ"ל השיווק ב-LG ישראל, גיא בן יהודה, ל"שלט העכבר" יש יתרון בטלוויזיות החכמות של היום, שמאפשרות להקליד מילות חיפוש, להיכנס לאתרי אינטרנט ואפילו לשגר ולקבל אימייל.
התכונה הבולטת ביותר כיום של השלטים המודרניים (והפחות ידועה) היא אופציית החיפוש הקולי (לרוב, בלחיצה על כפתור עם סמל מיקרופון). רוב מכשירי הטלוויזיה של היצרניות הבולטות, כמו גם שלטי הממירים של ספקיות הטלוויזיה בארץ - yes ,HOT, סלקום ופרטנר - יודעים כבר להבין עברית ברמה טובה, ובחלקם, כמו בשלטי הטלוויזיות של LG, אפשר לתת גם פקודות כמו "תגביר (או תנמיך) ווליום", או לברר "מה יהיה מזג האוויר מחר בירושלים".
בישראל - בגלל בעיית העברית - לא מפותחת כלל סצנת העוזרות הקוליות סירי, גוגל אסיסטנט או אלקסה. אבל בארה"ב יש שלטים המקושרים עם מכשירים אחרים בבית המופעלים על ידי העוזרת הקולית. סוני חשפה לא מכבר שלט טלוויזיה חדש, שגם כאשר הוא הולך לאיבוד תוכלו לבקש מגוגל אסיסטנט למצוא אותו, והוא ישמיע צליל ויסגיר את מיקומו; רק תגידו "אוקיי גוגל, תמצאי את השלט שלי". גם השלט של מכשירי הסטרימינג מבית רוקו, שלא נמכרים בארץ, מבין כשאומרים לו "היי רוקו, איפה השלט שלי?" ומתחיל לצפצף. אגב, חלק מהטלוויזיות החדשות, בעיקר בדגמי הפרימיום היקרים, כוללות מיקרופון מובנה. בהן אין צורך אפילו בתיווך השלט-רחוק, ואפשר "להוריד" פקודות בקול רם ישירות על הטלוויזיה.
למהפכת הסטרימינג - שירותי הזרמת תוכני הווידיאו דרך האינטרנט - יש השפעה ישירה גם על מבנה ועיצוב השלט-רחוק. היצרניות והספקיות משלבות בו כפתורים ישירים שהם קיצורי דרך לשירותי ענקיות התוכן נטפליקס, דיסני פלוס, אמזון פריים וידיאו ועוד. שלטים כאלה הפכו בישראל לסטנדרט בממירים החדשים, מבוססי האינטרנט, של ספקיות הטלוויזיה הרב-ערוצית. אצל כולן תמצאו היום שלטים מינימליסטיים במשקל נוצה, עם לחצני קיצור דרך כאלה. yes פלוס אפילו הוסיפה באחרונה גם לחצנים יעודיים לערוצי 12 ו-13 - חוץ מנטפליקס, יוטיוב ואמזון.
נכון, זה עוזר למשתמשים, אבל גם לכיסן של היצרניות: ספקיות התוכן משלמות להן כדי להופיע על השלט. מתברר כי המקום על השלט הוא נדל"ן יקר ערך, שערוצים, אפליקציות ושירותים מתחרים עליו בשצף קצף ומוכנים לשלם עליו היטב. הגלובליזציה של התוכן, והעובדה שאותם שירותי סטרימינג נפוצים כבר ברוב העולם, ממקמים אותם בכפתורי השלטים הנמכרים בכל מקום: היום, אותו שלט שמופיע בטלוויזיה הנמכרת בישראל עם כפתורי גישה ישירה מובנים לנטפליקס, ליוטיוב ולדיסני פלוס, נמכר גם באירופה.
טאבלט לניהול המסך
מול השלטים החכמים החדשים מתייצב באחרונה מתמודד מפתיע: הסמארטפון שלנו. למכשירי טלוויזיה רבים נלוות גם אפליקציות לסמארטפון, שדרכן ניתן לזפזפ בערוצים, להפעיל את אפליקציות הסטרימינג, לשלוט בעוצמת הקול ולהדליק ולכבות את הטלוויזיה. כך, כשאתם שרועים על הכורסה עם הסמארטפון ביד אתם לא צריכים לקום אפילו כדי למצוא את השלט להפעלת הטלוויזיה. משום מה, האפליקציות הללו לא ממש פופולריות, ורובן עדיין קצת מסובכות לתפעול.
יצרנית הטלוויזיות Vizio, הפופולרית בארה"ב, לא מתכוונת להתייאש מהרעיון, ומוסיפה לו טוויסט: היא עושה שימוש לא בסמארטפון אלא במעין טאבלט ייעודי קטן בגודל 6 אינץ' כדי להחליף את השלט המסורתי. ההנחה היא, שכיוון שרוב האנשים מרגישים בנוח להשתמש באפליקציות ובמסך מגע, טאבלט קטן בגודל סמארטפון לניהול המתרחש על המסך ירגיש להם בנוח.
אבל הטכנולוגיה, מתברר, לא צועדת תמיד יד ביד עם ההרגל האנושי. "לפני כמה שנים", אמר לוול סטריט ג'ורנל אלן וולק, אנליסט מדיה ומייסד חברת הייעוץ TVREV, "חברות בכלל חשבו שאנשים יורידו את כל אפליקציות הטלוויזיה לטלפון שלהם, יחפשו פרק בסדרה באפליקציה, ואז יעבירו אותה לצפייה במסך הגדול באמצעות טכנולוגיות אלחוטיות; זה לא ממש המריא". במילים אחרות: 30 שנות השלט-רחוק מלמדות שוב, שעם כל הכבוד להישגים הטכנולוגיים, הם לא תמיד עומדים במבחן השימוש ההמוני. לפעמים פתרון שבא להקל נמצא מסבך, ומה שנראה מסובך דווקא מקל. גם אם הכיוון הכללי הולך ומתבהר, המהנדסים ברחבי העולם עדיין מוזמנים להמציא את הגלגל.
