משהו לא טוב עובר על האינטרנט בשנים האחרונות. פושעי סייבר אורבים לנו בכל פינה, מחכים לרגע שבו יוכלו לגנוב לנו כסף ומידע; הרשתות החברתיות הפכו מסמל לדמוקרטיה לזירה של התכתשות ופילוג; וקומץ של ענקיות טכנולוגיה מחזיק במידע האישי שלנו ומתעקש לעשות בו כבשלו. לא לזה פילל טים ברנרס-לי כאשר המציא את ה-World Wide Web בתחילת שנות התשעים.
עוד כתבות שיעניינו אתכם:
קשה להתווכח עם הטענה שהאינטרנט זקוק לתיקון; קשה לא פחות להסכים על התיקון הדרוש. בעיני יותר ויותר משקיעים, יזמים ומשתמשים התרופה היא Web3 - פרק חדש בתולדות האינטרנט, שאמור להחזיר את הרשת לימיה העליזים של תחילת שנות התשעים, לפני שחברות ענק כמו גוגל, מטא ואמזון נעצו בה את שיניהם, רק עם שחקן חיזוק מודרני - הבלוקצ'יין. הטכנולוגיה הזאת, שמאפשרת לשמור נתונים בצורה בטוחה על גבי מספר רב של מחשבים שמסתנכרנים זה עם זה ואינם מנוהלים על ידי ישות מרכזית, אמורה להבטיח שהפעם אף חברה לא תיקח לעצמה בעלות על האינטרנט.
תקציר הפרקים הקודמים: בראשית היה Web1, הרשת כפי שפותחה על ידי המדען טים ברנרס-לי לפני שלושה עשורים. עד אז ניתן היה להשתמש באינטרנט כדי להעביר קבצים ממחשב למחשב, או לשלוח אימייל, אבל ב-1991 יצר ברנרס-לי את אתר האינטרנט הראשון - המצאה ששינתה את העולם. הרשת בימיה הראשונים נוהלה בעיקר על ידי הקהילה ולא על ידי חברות, וכל אדם עם קצת ידע טכני היה יכול להתחבר אליה ולהקים אתר אינטרנט בסיסי משלו.
אבל המגבלות הטכנולוגיות הפכו את הרשת ההיא למקום שבסטנדרטים של היום היה נחשב משעמם ולא מאוד שימושי: האתרים היו סטטיים ומבוססי טקסט, על וידאו אף אחד לא העז לחשוב ובשביל לגלות מקומות חדשים ברשת נעזרנו ברשימות אינדקס, סוג של ספר טלפונים אבל לאינטרנט. אפשר לומר שלרשת הייתה חסרה כיכר עיר מרכזית שתחבר בין מיליוני המשתמשים.
בשנות האלפיים התחיל השלב הבא באבולוציה של האינטרנט, Web2, שאחד המאפיינים המרכזיים שלו הוא התבססות על תוכן גולשים - בלוגים, פוסטים, תמונות, סרטונים ועוד. מי שהובילו את השינוי הזה הן ענקיות טכנולוגיה כמו גוגל, פייסבוק, אפל, מיקרוסופט ואמזון שהפכו את האינטרנט להרבה יותר שימושי, נגיש ומעניין באמצעות מנועי חיפוש, רשתות חברתיות, אתרי מסחר אלקטרוני, אפליקציות ושירותים נוספים.
הבעיה היא שבזמן שענקיות הטכנולוגיה שיפרו לנו את חוויית השימוש ברשת, הן גם צברו כוח רב: כאשר פייסבוק, וואטסאפ ואינסטגרם - שלושת השירותים הפופולריים ביותר של מטא - קרסו למשך שש שעות ב-4 אוקטובר 2021, לא מעט אנשים הרגישו שהאינטרנט הפך לבלתי שימושי עבורם. כמה חודשים קודם לכן קיבלנו תזכורת כואבת נוספת לכך שהאינטרנט תלוי במעט מדי חברות: תקלה בשירות תשתית של חברה בשם Fastly גרמה לשורה של אתרים פופולריים לקרוס במקביל - אמזון, CNN, ניו יורק טיימס, בלומברג, אתר הממשלה הבריטית, Twitch ו-Reddit. ועוד לא דיברנו על העובדה שחלק עצום מהאתרים והשירותים באינטרנט מאוחסנים בשרתי הענן של אמזון, מיקרוסופט וגוגל. אם הן נופלות, כולם נופלים יחד איתן.
אבל זאת לא הבעיה היחידה באינטרנט של ימינו: המידע האישי שלנו שמור אצל קומץ ענקיות טכנולוגיה, שיודעות באילו אתרים ביקרנו, היכן אנחנו גרים, מה מצבנו המשפחתי ומהם תחומי העניין שלנו. תחשבו כמה מיילים, תמונות וסרטונים שלכם שמורים אצל חברות כמו גוגל ומטא, ומה יקרה אם יום אחד הן פשוט יפסיקו לפעול. ואם לא די בכך, החברות האלה עוקבות אחרי הפעילות שלנו ברשת ומשתמשות במידע שהן אוספות כדי להציג לנו פרסומות ממוקדות. זאת הסיבה שאנחנו לא משלמים על מוצרים כמו ג'ימייל או אינסטגרם - המוצר הוא אנחנו. פרטיות? באינטרנט? הצחקתם אותנו.
אזיקים ושמם בלוקצ'יין
Web3 אמור לתקן את כל זה ולהחזיר את הכוח לידיים של המשתמשים. איך בדיוק? מכיוון שכרגע מדובר בחזון בלבד, תשאלו עשרה אנשים ותקבלו עשר הגדרות שונות. אבל ישנה הסכמה מסוימת על כך שהפרק השלישי בתולדות האינטרנט יהיה מבוסס על טכנולוגיות כמו בלוקצ'יין, מטבעות קריפטוגרפיים, חוזים חכמים ובינה מלאכותית. הכלים האלה יבטיחו שב-Web3 הקוד יהיה החוק: הטכנולוגיה תסדיר את יחסי הכוחות וכללי ההתנהגות ברשת, ואנחנו לא נהיה תלויים בגחמות של אנשים כמו מארק צוקרברג, ג'ף בזוס או סונדר פיצ'אי.
דוגמה: ב-Web3, המידע האישי, רשימת החברים, התמונות והפוסטים שלכם יישמרו בארנק דיגיטלי מבוסס בלוקצ'יין, ואתם תוכלו לעבור איתם בקלות מרשת חברתית אחת לשנייה. חברות כמו פייסבוק, טיקטוק או טוויטר לא יוכלו לנעול אתכם בפלטפורמה שלהן. כל פעולה שנעשה ב-Web3 תהיה למעשה עסקת קריפטו - העברה של אסימון מסוים (Token) מצד אחד לשני: יכול להיות שרשת חברתית אחת תגבה מכם תשלום על פרסום פוסט, בזמן שרשת חברתית אחרת תשלם לכם כדי שתכתבו דווקא אצלה. קראתם מאמר, האזנתם לשיר או צפיתם בסרטון? מטבע יעבור ישירות מהארנק שלכם אל היוצרים, בלי לעבור דרך מתווך.
חן ארדצילום: יח"צ"זה בעצם חזון של דמוקרטיזציה מוחלטת של השירותים שאנחנו צורכים", אומר חן ארד, סמנכ"ל התפעול של חברת סולידוס לאבס, שפיתחה מערכת לניטור סיכונים ופיקוח על מסחר בקריפטו ועוקבת מקרוב אחרי עולם ה-Web3. לדבריו, "אנשים יתוגמלו באופן ישיר, או באופן שפחות דורש גוף ריכוזי". רועי בן יוסף, דירקטור בקרן ההשקעות סמסונג נקסט שהשקיעה בעשרים חברות בתחום ה-Web 3 בשנה האחרונה, מוסיף: "תהיה לך יותר שליטה. אתה תעשה את הדברים שאתה אוהב ותקבל עליהם כסף ותצטרך אולי לוותר על חלק מהכסף הזה כדי לקבל דברים אחרים".
ללכת עם קריפטו ולהרגיש בלי
יש כמה בעיות עם החזון הזה: ראשית, לא כל המשתמשים מבינים בקריפטו או רוצים להתעסק בהורדה של ארנקים דיגיטליים וברכישה של מטבעות למיניהם. אחד האתגרים הגדולים של תומכי חזון ה-Web3, אם כך, הוא לפתח ממשק שיספק למשתמשים חוויה חלקה ובלתי-מורגשת (Seamless). ללכת עם קריפטו ולהרגיש בלי. "המשתמש לא אמור להרגיש שהאינטרנט השתנה. להפך, יכול להיות שהחוויה תהיה קצת יותר קלה", אומרת ד"ר כרמל וייסמן, חוקרת ומרצה בנושאי תרבות דיגיטלית באוניברסיטת תל אביב. לדבריה, כמו שאנחנו לא בהכרח יודעים מתי אנחנו משתמשים בשירותים שמבוססים על קוד פתוח, כך אנחנו לא אמורים להבחין בכך שפתחנו יישום מבוסס בלוקצ'יין: "כל הרעיון הוא שאני ארגיש שאני גולשת כרגיל. האינטרנט השתנה לי מתחת לרגליים ואני לא מרגישה שהשטיח חדש".
בן יוסף מציין כי יש חברות שעובדות היום על פיתוח יישומים שיאפשרו לנו לבצע עסקאות באופן חלק יותר בהשוואה לארנקים שאנחנו מכירים היום: "מאחורי הקלעים הם יעשו את העבודה הקשה כדי לוודא שזה בטוח והכל עובד כמו שצריך, אבל השימוש שלך יהיה קל כמו להשתמש במשהו שהוא בין דפדפן לאפליקציית תשלומים, כי זה מה שזה".
"אם אחת מענקיות הטכנולוגיה תהיה מי שתנגיש את Web3 לציבור, אנחנו נחשוד שהיא מרוויחה מזה משהו. כדי שזה לא יתקלקל, זה צריך להיות מוצר ציבורי אמיתי - אולי האנשים של טים ברנרס-לי או תנועת הקוד הפתוח"
בעיה נוספת היא שבכל מקום שבו יש מסחר יש גם הונאות, מניפולציות ופריצות. "הולך להיות שוק מתחת לכל שירות", מסביר ארד, "מה קורה אם בשוק הזה יש מניפולציות מסחר ופתאום הערך של הטוקן עולה ואתה לא יכול להשתמש בשירות הזה יותר? או שהערך ממש יורד?". לדבריו, העובדה שהבלוקצ'יין הוא ציבורי מאפשרת לכורי קריפטו ולאנשים עם ידע טכנולוגי להגיע למידע לפני אנשים אחרים ולנצל אותו לטובתם: "כורים יכולים לדעת די במדויק מתי ייחצב בלוק חדש ואילו עסקאות יהיו עליו, ולכן הם יכולים לקנות או למכור לפני שזה קורה. סוחרים מתוחכמים שמבינים את הבלוקצ'יין היטב יכולים לצפות פעילות. במקביל, יש דרכים להכניס פקודה לפני אחרים, באמצעות הגדלת התשלום שיכניס פקודה אחת לבלוק לפני האחרת כדי להקדים. אנחנו קוראים לזה block-level front running". כל המניפולציות האלה בעייתיות בבלוקצ'יין יותר מבכל מקום אחר, מכיוון שבהיעדר גוף ריכוזי כמו בנק או חברת אשראי, אין מי שיכול לבטל פעולות בדיעבד.
אחת השאלות החשובות בנוגע ל-Web3 היא אם המשתמשים בכלל יהיו מעוניינים באינטרנט שבו כל פעולה היא למעשה עסקה כלכלית. לאנשים רבים נוח עם המצב הנוכחי, שבו הם משלמים עם דאטה במקום בכסף על המוצרים שהם משתמשים בהם. מבקרי ה-Web3 טוענים גם כי המרוויחים הגדולים מהחזון הזה יהיו לווייתני הקריפטו - משקיעים כבדים שמחזיקים בנכסים רבים והונם יגדל ככל שיותר ויותר משתמשים יצטרפו לשוק וייקנו מטבעות.
גם הפרטיות היא סוגייה חשובה: ארנקים דיגיטליים הם אמנם אנונימיים, אבל ברגע שהצלחת לקשר בין ארנק לבין הבעלים שלו, תוכל לעקוב אחרי כל פעולה של אותו משתמש בבלוקצ'יין. "יש היום לרגולטורים הרבה כלים לעקוב ולחבר בין ארנק למשתמש", אומר ארד, "באופן כללי הם הבינו שלבלוקצ'יין יש הרבה יתרונות מבחינתם לעומת מזוודות של דולרים".
הבטחה נוספת לגבי ה-Web3 היא שהוא ישים סוף לצנזורה של ענקיות הטכנולוגיה, אבל האם אנחנו באמת רוצים רשתות חברתיות שבהן כל אחד יכול לפרסם פייק ניוז, אמירות גזעניות, הסתה לאלימות ופורנוגרפיה? בסופו של דבר, אינטרנט חופשי הוא אינטרנט מסוכן. ולבסוף, כריית קריפטו היא עסק מזהם: לאינטרנט שמבוסס כולו על הבלוקצ'יין יהיה מחיר סביבתי גבוה מדי. נכון, חלק מהסוגיות האלה עשויות להיפתר בהמשך הדרך, אבל כרגע אין כל ערובה לכך.
עלייתם של ה-DAO
בשנים הקרובות אנחנו צפויים לראות יותר ויותר יישומים מבוססי בלוקצ'יין, שיהיו התשתית ל-Web3, אם אי פעם החזון הזה יקרום עור וגידים. תתרגלו לשמוע על מושגים כמו DeFi (שירותים פיננסיים מבוזרים) - יישומים להלוואות, ביטוחים והעברות כספים - ו-DAO (ראשי תיבות של Decentralized Autonomous Organization, ארגון אוטונמי מבוזר).
DAO, טוענים תומכי הרעיון, מאפשר לאנשים זרים שמעולם לא פגשו אחד את השני להתגבר על סוגיית האמון בין זרים (Trust) ולהתאחד למען מטרה משותפת. הם לא צריכים לסמוך אחד על השני, אלא על הקוד בלבד: DAO מתבסס על חוזים חכמים - שורות קוד שמוטמעות בבלוקצ'יין ומהוות את "ספר החוקים" של הארגון. כדי להצטרף ל-DAO יש לרכוש אסימון וכל החלטה עומדת להצבעה על ידי החברים.
"בגלל ההתמרדות של הדור הצעיר, לחלק הולך וגדל בציבור יש חוסר אמון בממשלות, בגופים הכלכליים הגדולים ואפילו בעשירי העולם. בין אם מדובר בקונספירציה או לא, הדינמיקה הזאת מובילה לכך שאנשים יתנהלו בצורה אחרת ואולי יוותרו על שירותים מסוימים כדי לשמור על יותר אוטונומיה"
התופעה הזאת עדיין בשוליים, אך היא צוברת תאוצה לאחרונה: בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה, למשל, הוקם ארגון בשם UkraineDAO שמטרתו לגייס כספים עבור הצבא האוקראיני. במסגרת פעילותו הוא מכר NFT (אסימון חסר-תחליף) של דגל אוקראינה בכ-6.7 מיליון דולר. בארה"ב, לעומת זאת, הוקם בשנה שעברה ארגון בשם ConstitutionDAO שהצליח תוך שבוע לגייס 47 מיליון דולר על מנת לרכוש עותק של החוקה האמריקנית במכירה פומבית. הוא נכשל במשימתו והתפרק, אבל בעיני חובבי קריפטו רבים הוא הוכיח לעולם את הפוטנציאל הגלום בארגונים אוטונומיים מבוזרים.
המבקרים של התופעה טוענים כי הארגונים האלה מוגבלים, אינם יכולים לקבל החלטות מורכבות וישנו קושי בהסדרת היחסים שלהם עם העולם האמיתי. מעבר לכך, היכן שיש שורות קוד יש גם טעויות וחולשות אבטחה - וזה בדיוק מה שלמדו על בשרם כל מי שהצטרפו ל-DAO הראשון. The DAO הוקם ב-2016 על מנת לשמש כקרן הון-סיכון והצליח לגייס 150 מיליון דולר מ-11 אלף משקיעים שונים, אבל פרצה בחוזה החכם שלו איפשרה להאקר לגנוב 70 מיליון דולר. האירוע הוביל לפירוק הארגון והותיר טעם מר בפה של כל המעורבים, אבל הוא נחשב עד היום לטראומטי בקהילת הבלוקצ'יין מסיבה נוספת: הניסיון להחזיר את הגלגל אחורה ולבטל את הוצאת הכספים מה-DAO - פעולה שמנוגדת לעיקרון הביזוריות של הבלוקצ'יין - גרם לרשת האתריום להתפצל לשניים.
ד"ר כרמל וייסמן ה-DAO מגלמים בתוכם את אחד הרעיונות המרכזיים של Web3 - הסתמכות על טכנולוגיה ושורות קוד במקום על בני אדם, אבל ד"ר וייסמן מזהירה כי הגישה הזאת עלולה להתגלות כחרב פיפיות. "תהיה לנו בעיה אם לא יהיו אנשים לפנות אליהם מאחורי הקלעים", היא אומרת, "יש פה אנשים ויחסי כוחות ואולי אין שום פתרון פלא שייקח חבורה גדולה של אנשים מאוד-מאוד שונים ויסדיר את היחסים ביניהם בצורה מושלמת. חבל לי שבמקום שתעשיית הטכנולוגיה תתפכח מהחלום הזה ותבין שהדברים הם יותר מורכבים, הם פשוט בונים עוד חלום שהוא כולו טכנולוגי".
מחלוקת בעמק הסיליקון
אחד המבקרים הבולטים של חזון ה-Web3 הוא ג'ק דורסי, מייסד ומנכ"ל טוויטר לשעבר, שנחשב דווקא לחובב קריפטו ומכהן היום כמנכ"ל של חברת בלוק (לשעבר סקוור) שעוסקת בפרויקטים בתחום הבלוקצ'יין. למרות זאת, בדצמבר האחרון הוא צייץ לעוקביו: "אתם לא הבעלים של Web3. קרנות ההון-סיכון והשותפים שלהן הם הבעלים. זה לעולם לא יחמוק מהתמריצים שלהם. בסופו של דבר זו ישות ריכוזית עם תווית אחרת. תדעו למה אתם נכנסים". מנכ"ל טסלה, אילון מאסק, הצטרף אל דורסי וצייץ בציניות: "האם מישהו ראה את Web3? אני לא יכול למצוא אותה". דורסי השיב לו כי "היא נמצאת איפשהו בין A ל-Z" - רמז לקרן ההון סיכון אנדריסן הורוביץ, שנקראת גם a16z ונחשבת לאחת הפעילות ביותר בתחום ה-Web3.
יש משהו בדבריו של דורסי: ב-2021 השקיעו קרנות הון סיכון כ-25 מיליארד דולר בסטארטאפים בתחום הבלוקצ'יין - זינוק של 713% בהשוואה ל-2020. לכן, קשה שלא לתהות: אם קרנות הון-סיכון משקיעות כל כך הרבה כסף בתחום, האם המוצרים שייצאו לבסוף לשוק אכן יהיו בשליטת המשתמשים, כפי שמבטיחים לנו נביאי ה-Web3, או שהמיליארדרים מעמק הסיליקון ימשיכו לשלוט באינטרנט.
רועי בן יוסףצילום: אריאל עפרון"חופש מוחלט אף אחד לא ייתן", מודה בן יוסף, "מדובר בעסקים ולא במלכ"רים. אבל הם ייתנו למשתמשים יותר חופש מסיבה מאוד פשוטה - בגלל ההתמרדות של הדור הצעיר, לחלק הולך וגדל בציבור יש חוסר אמון בממשלות, בגופים הכלכליים הגדולים ואפילו בעשירי העולם. בין אם מדובר בקונספירציה או לא, הדינמיקה הזאת מובילה לכך שאנשים יתנהלו בצורה אחרת ואולי יוותרו על שירותים מסוימים כדי לשמור על יותר אוטונומיה. הגל של החברות האלה אומר 'אתם לא צריכים, הנה שליטה יותר גדולה על מה אתם עושים, הנה אידיאולוגיה שמתאימה יותר לחשד שלכם במגוון גופים, הנה הסיבה שאתם לא צריכים לסמוך עלינו - כי זה טבוע בטכנולוגיה'. הקרנות משקיעות בזה כי הן חושבות שיהיה אפשר להרוויח יותר כסף בדרכים אחרות".
חברות כמו מטא וגוגל כבר עובדות על טכנולוגיות בתחום הבלוקצ'יין, אבל כנראה שלא נשמע אותן מעלות על דל שפתיהן את המושג Web3. לדברי ד"ר וייסמן, "אם אחת מענקיות הטכנולוגיה תהיה מי שתנגיש את Web3 לציבור, אנחנו נחשוד שהיא מרוויחה מזה משהו. כדי שזה לא יתקלקל, זה צריך להיות מוצר ציבורי אמיתי - אולי האנשים של טים ברנרס-לי או תנועת הקוד הפתוח. הרי כבר עשו את הטעות הזאת כשהאינטרנט היה מוצר ציבורי ונתנו לחברות לעשות בו מה שהן רוצות".
ד"ר וייסמן מציעה להסתכל על המודל של ויקיפדיה, שגוגל היא אחת התורמות הכי גדולות שלה. "גוגל מרוויחה מאוד מזה שוויקיפדיה קיימת, כי היא שותה את הדאטה שלה. יש פה איזשהו מצב של ווין-ווין בין תאגיד למוצר ציבורי. התאגיד מבין שאם הוא ישתלט על הדבר הזה, זה לא יהיה טוב, וכדאי לו לתמוך במוצר ציבורי שתומך בו בחזרה. יכול להיות שיחסים אינטרסנטיים כאלה יהיו סוג היחסים שנראה בווב 3: החברות ימשיכו להיות מעורבות, כשהפרונט הוא גוף ציבורי ורוב התשתית היא ציבורית ויש כל מיני התניות לגבי ההתערבות שלהן".
רגע, מה עם המטאברס?
הדיון על Web3 כעתיד אפשרי של האינטרנט מתנהל בצל השיח שצובר תאוצה סביב חזון אחר לגבי הגלגול הבא של האינטרנט - המטאברס. חזון המטאברס עוסק באופן שבו נחווה את האינטרנט מבחינת הממשק: אנחנו לא נצפה בו דרך המסך, אלא "ניכנס" לתוכו ונחווה אותו בצורה גופנית באמצעות טכנולוגיות מציאות מדומה ומציאות רבודה. Web3, לעומת זאת, מתמקד בתשתית של האינטרנט ופחות בחוויית המשתמש.
האם שני החזונות האלה יכולים לחיות זה לצד זה? בהחלט. NFT וקריפטו אמורים להיות חלק משמעותי מהחוויה במטאברס - אנחנו נרכוש באמצעותם נכסים דיגיטליים, למשל בגדים ויצירות אמנות, והבלוקצ'יין יאפשר לנו באופן תיאורטי לעבור איתם מפלטפורמה לפלטפורמה. למעשה, פלטפורמות כמו Decentraland ו-Sandbox, עולמות וירטואליים שבהם אפשר לרכוש נדל"ן תמורת קריפטו, מגלמות כבר היום את השילוב של המטאברס עם Web3.
"זה לא שיהיה לי ווב 3 מבוסס בינה מלאכותית ובלוקצ'יין שייראה אותו דבר ופתאום מקום של אווטארים ומקומות משחק", אומרת ד"ר וייסמן, "זה חייב להיות אותו דבר, אותו ממשק. בגלל זה מטא ממהרת כל כך לנסות לפתח דברים ולייצר טכנולוגיות - היא חושבת שאולי התשתית הציבורית שתקום תצטרך את הטכנולוגיות האלה ואז היא תוכל להרוויח. אז אני חושבת ששני המהלכים האלה יקרו ביחד".
ואיפה הסטארט-אפ ניישן נכנסת לתמונה? בניגוד לתחומים אחרים בהייטק, כאן אנחנו לא ממש בחוד החנית. לדברי בן יוסף, "ישראל נכוותה מאוד חזק משוק ה-ICO (הנפקות של מטבעות קריפטוגרפיים שהתגלו במקרים רבים כהונאות - י.מ) של לפני כמה שנים. הרבה מאוד אנשים נשרו והרבה אנשים מחו"ל נכוו מישראלים בתחום הזה. הייתה פה חוויית מדבר מסוימת ועכשיו זה מתחיל לחזור, יותר מהכיוון של המטאברס, הגיימינג והספורט האלקטרוני. זה סדר גודל קטן יותר ממה שקורה באסיה, במערב אירופה ובייחוד בארה"ב, במיוחד סביב מיאמי. בישראל יש חברות מעניינות בתחום ה-NFT ואני מוכרח להגיד שהחברות כאן מסתכלות יותר על החזון המוצרי ופחות על הערך הספקולטיבי, ואני חושב שבטווח הרחוק זה יהיה מאוד לטובתן".
